מלאכת קורע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקורע. לדעת הרמב"ם גם קריעה שאינה על מנת לתפור, אסורה בשבת כשהיא נעשית לשם השגת תועלת כלשהי

מְלֶאכֶת הַקּוֹרֵעַ היא אחת מהל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. ככל מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו הוא העבודות שנעשו להקמת המשכן, כאשר הייתה נוצר קרע באחד מהאריגים ששימשו ליריעות המשכן, היו קורעים את מקום החור, על מנת לתפור אותו מחדש[1].

הגדרת המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[2] מוגדרת המלאכה האסורה מהתורה כ"קורע על מנת לתפור", בעוד קריעה שלא על מנת לתפור אינה אסורה מהתורה אלא מדרבנן. הרמב"ם[3] פוסק שכל קריעה שמטרתה היא תועלת אסורה מהתורה אף אם אינה על מנת לתפור. רבי עקיבא איגר[4] מביא ראיה מהגמרא[5] שאומרת שהקורע על מתו חייב, למרות שאינו על מנת לתפור, ומכאן ראיה שגם באופן שאינו על מנת לתפור אלא שאינו קלקול, חייב. וכן פסק רבי ישראל מאיר הכהן בביאור הלכה[6]. בדעת התוספות נחלקו האחרונים - רבי עקיבא איגר מדייק מדברי התוספות[2] שבקורע חייב דווקא על מנת לתפור, ואם אין המטרה "על מנת לתפור", אינו חייב למרות שאינו "מקלקל". הביאור הלכה מסביר את דברי התוספות באופן שונה.

הגמרא מביאה מקרה בו מותר לקרוע ובפוסקים דנו את סיבת ההיתר. המקרה הוא בסל שעשוי מענפי דקל לאיכסון תמרים שלא הבשילו לגמרי, שמותר לקרוע את הסל בשביל להוציא את התמרים. בכל-בו כתב שזה נחשב כמו שבירת אגוז לאכול את תוכו שמותרת. החזון איש הסביר את הסברא, כשאדם עוסק בחילוץ חפץ מתוך עטיפה אין קריעת העטיפה נחשבת קריעה, ורק כשאדם עוסק בקריעה לשם קריעה נחשבת המלאכה כמלאכת קורע. יש שהסבירו את הכוונה[7] שהעטיפה טפילה לתכולה ולכן אין עיסוק בה נחשב כמלאכה. רבי שניאור זלמן מלאדי הסביר דין זה שקריעה היא רק קריעת שני גופים דבוקים ולא גוף אחד (ראו לקמן). דין דומה מובא בתוספתא שמותר לקרוע עור שמכסה חבית אם כי יש המפרשים את הדין באופנים אחרים.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שקורע נייר לקרעים כדי לקנח משהו, חייב משום קורע, אם כי נחלקו הפוסקים אם הנייר נחשב לגוף אחד או לשני גופים (שהרי הוא מורכב מכמה גופים)[8], ולכן ייתכן שאיסור זה תלוי במחלוקת האם קריעה של גוף אחד לשנים נחשבת לקריעה. יש שהתירו במקום הדחק לקרוע כלאחר יד[8] זאת מלבד איסור מחתך. כך גם, מי שקורע מעטפה גם הוא עובר משום קורע. לדוגמה; ישנם הקורעים את הנייר לפני כניסת השבת כדי שיוכלו להשתצמש בו בשבת מבלי לעבור על איסור עשיית המלאכה.

קריעת עטיפה או מכסה כגון עטיפת במבה או כיסוי של גביע לבן, מתירים רוב הפוסקים על פי הדין של סל של תמרים שעטיפת חפץ מותרת בקריעה, ויש מיעוט האוסרים אך מסיבות שונות[9]. אם כי כאשר פותחים דבר שבפתיחתו הוא נהיה כלי, עוברים על איסור אחר שהוא מלאכת מכה בפטיש או מלאכת בונה אם הקריעה לא הייתה דרך קלקול, וכן לפעמים יש גם איסור של מלאכת מחתך וכן מלאכת מוחק שכיש על העטיפה אותיות או ציורים.

אדם הקורע מחמת כעסו, לא עובר על האיסור, "הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין"[10].

שיטת שולחן ערוך הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שניאור זלמן מלאדי מחדש שמלאכת קורע כוללת רק הפרדת שני גופים דבוקים[11] בלא מחשבת קלקול[12], שכן מלאכה זו היא בניגוד למלאכת תופר שבה מחברים שני גופים לגוף אחד[13]. רבי ישראל מאיר מראדין[14] חולק וטוען שגם קריעת גוף אחד לשנים, כמו נייר, נחשבת לקריעה ומוכיח כדבריו מהתלמוד ירושלמי. עם זאת ברמב"ם ובשולחן ערוך מובא איסור קריעת נייר בנימוק "אין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי", ומכאן ראיה לכאורה, כדברי רבי שניאור זלמן מלאדי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה, עמוד א'.
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד ב'
  3. ^ פרק י' הלכה י'
  4. ^ בגיליון הש"ס (שבת ע"ג ע"ב).
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה, עמוד ב'
  6. ^ סימן ש"מ סעיף י"ד.
  7. ^ אורחות שבת
  8. ^ 8.0 8.1 ראו שמירת שבת כהלכתה.
  9. ^ הרב מאיר ברנדסדורפר כיוון שלדעתו בפתיחה יש עשיית כלי.
  10. ^ משנה, מסכת שבת, פרק י"ג, משנה ג'
  11. ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"מ סעיף יז.
  12. ^ המקלקל בשבת פטור מהתורה.
  13. ^ כך ביאר באורה ושמחה על הרמב"ם.
  14. ^ ביאור הלכה סימן שי"ז סעיף י"ג ד"ה אין.