מלאני פיליפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלאני פיליפסאנגלית: Melanie Phillips; נולדה ב-4 ביוני 1951) היא סופרת, מחזאית, בעלת טור ועיתונאית יהודייה בריטית נאו-קונסרבטיבית.

קורות חיים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס נולדה ב-1951 ברובע האמרסמית' שבמערב מרכז לונדון, למשפחה יהודית - האב אלפרד מוכר בגדים והאם מייבל בעלת חנות לממכר בגדי ילדים. שני ההורים היו מהגרים מרוסיה ומפולין ושניהם בעלי דעות שמאליות מבחינה פוליטית. גם פיליפס החלה את דרכה העתונאית בשמאל והפכה בהדרגה יותר ויותר נאו-שמרנית.

היא בוגרת אוניברסיטת אוקספורד בספרות אנגלית, והייתה פעילה מאוד בתקופת לימודיה, בארגוני הסטודנטים. במרץ 1974, בת 23, היא נישאה לעיתונאי, כתב משפטי של ה-BBC והעורך המשפטי של הדיילי טלגרף, הסופר ג'ושוע רוזנברג, אחרי שהיה חברה במשך שנים. לזוג יש שני ילדים.

מאמריה הופיעו בעיתונים רבים, כאשר הבמה והעיתון משתנים אף הם בהתאם להתפתחות דעותיה הפוליטיות חברתיות. החלה את דרכה העיתונאית אחרי האוניברסיטה, בעיתון ערב מקומי של מחוז הרטפורדשייר בדרום מזרח אנגליה, Evening Echo. ב-1976, בעקבות זכייתה בפרס העיתונאי הצעיר של אותה שנה היא התקבלה לעבודה במגזין שמאלי בשם New Society, שם נחשבה לרדיקלית ופמיניסטית. החל מ-1977 היא כתבה וערכה ב"גארדיאן" (הייתה עורכת החדשות מ-1984 ובעלת טור קבוע משלה מ-1987). הקריירה העיתונאית שלה זכתה לזינוק משמעותי עקב ה"סקופ" שלה סמוך לתחילת עבודתה בגרדיאן, כשגילתה שמהגרות לבריטניה נאלצות לעבור "בדיקת בתולין" בשדה התעופה הית'רו, לפני כניסתן למדינה. הדבר זכה לכותרות ראשיות, המדיניות שונתה והקריירה העיתונאית של פיליפס נסקה.

לאחר 16 שנות עבודה בגרדיאן עברה פיליפס ב-1993 ל"אובזרבר" וב-1998 ל"סאנדיי טיימס". מדצמבר 2001 ועד היום היא כותבת בעיקר בעיתון "דיילי מייל". היא עוסקת כיום בניתוחים פוליטיים-חברתיים מנקודת מבט שמרנית וכותבת גם ב"ג'ואיש כרוניקל" בנושאים יהודיים. בנוסף, היא גם כותבת בלוג‏[1], משדרת ברדיו BBC וב-1985 אף הוצג מחזה שכתבה בשם "בוגדים", על בימות התיאטרון בלונדון.

כתיבתה ודעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1982, בעת הפילוג במפלגת הלייבור הבריטית, תמכה פיליפס באגף השמאלי שלה והביעה התנגדות נחרצת למפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהוקמה אז. בהדרגה היא הפכה עם השנים יותר ויותר ימנית, עד השלמת המהפך אצלה, בשנות התשעים של המאה הקודמת. עם זאת, גם כיום היא מעדיפה לראות את עצמה מבחינה פוליטית כנאו-קונסרבטיבית ולא שמרנית. בדומה לבני בריתה הפוליטיים בארצות הברית, היא רואה את עצמה כ"ליברלית, שנחטפה על ידי המציאות" וכ"מגינה על ערכיו הליברליים האמיתיים של המערב כנגד הקמים עליו מבפנים".

פיליפס כתבה ספרים רבים. ספרה האחרון עד כה, "העולם התהפך" (אפריל 2010, הוצאת אנקאונטר), מתאר איך תורם המערב עצמו, בהתנהגותו, להפסד אפשרי שלו כנגד האסלאם הרדיקאלי הנלחם בו‏[2]. ספרה הקודם, "לונדוניסטאן" (2006), יצא לאור במקביל בבריטניה ובארצות הברית, הפך בשתיהן לרב מכר, ומתאר את כניעתה של בריטניה לאסלאם‏[3].

פיליפס, כמו גם דניס מק'יואן - הסופר הבריטי - אירי ומעטים נוספים הינם בין היחידים בנוף האינטלקטואלי הבריטי המביעים שם דעות פרו ישראליות. לדעתה של פיליפס, "ישראל מעולם לא הייתה מולדתם של הפלסטינים ולפיכך היא גם מעולם לא נלקחה מהם בכוח. ההיפך הוא הנכון - הפלסטינים הינם אלה שניסו ומנסים עד היום לכבוש את המולדת היהודית בכוח, מידי היהודים, בעליה החוקיים. מבחינה היסטורית, חוקית ומוסרית גם יחד, פלשתינה הייתה והינה מולדתם של היהודים ושלהם בלבד."

במסגרת דעותיה אלו היא מרבה לבקר את ההסברה הישראלית, שאיננה קיימת לדבריה ואיננה נלחמת כלל בתעמולה הפלסטינית בדעת הקהל המערב-אירופית, ולכן מפסידה בזירה זו בצורה מוחלטת‏[4]..

דוגמה להסברה נכונה יותר על פי דרכה של פיליפס ניתן למצוא במאמר התגובה שכתבה לידיעה של "Associated Press" בנוגע לפתיחתו של מלון חמישה כוכבים חדש בעזה, אשר "רק אורחים חסר לו": "מדוע אין בעזה תיירים? הבה נחשוב חזק. הייתכן שזה נובע מכך שמי ששולט על עזה איננו מעוניין בשלום ובקידום כלכלי? שהוא הפך את האזור לזירה של טרור פנימי ומלחמה חיצונית ומחזיק את אזרחיו בעוני קבוע כמחסן לטרוריסטים וכמגינים אנושיים?"‏[5]

פיליפס מתנגדת לנשיא ארצות הברית ברק אובמה וטוענת שהוא מרקסיסט ואיסלמיסט ואולי אף מוסלמי בסתר בעצמו. באשר לאיראן, פיליפס טוענת שמדינה זו מהווה כיום את האיום החמור ביותר על העולם החופשי ותומכת בתקיפה צבאית כנגדה. לדעתה "הברירה איננה בין מלחמה לשלום בין העולם החופשי לאיראן. מלחמה עם מדינה זו הינה כמעט בלתי נמנעת. הברירה היחידה הינה בין מלחמה על פי תנאיה של איראן, לבין מלחמה כנגדה על פי תנאי העולם החופשי."

בנושאים נוספים: פיליפס תומכת במלחמה נוקשה בשימוש בסמים ויש לה דעה נחרצת בנושאי הומוסקסואליות וגזע. לדוגמה, היא מתנגדת לנישואים חד-מיניים ולטיפולי הפריה ללסביות. במאמר שכתבה ב-28 בנובמבר 2009 היא טוענת שהמלחמה בתופעות אלה הינה לא פחות מ"מלחמה להצלת הציביליזאציה". לדעתה "ערכי המשפחה המסורתיים נמצאים כיום תחת מתקפה רבתי מתמדת של קואליציה של פמיניסטים, פעילי זכויות הומוסקסואלים, עורכי דין העוסקים בגירושין ומרקסיסטים, הסבורים שזוהי הדרך הטובה ביותר להחרבתו של אורח החיים המערבי".

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Divided House: Women at Westminster, Sidgwick and Jackson, 1980, ISBN 0-283-98547-X.
  • Doctors' Dilemmas: Medical Ethics and Contemporary Science by Melanie Phillips & John Dawson, Harvester Press, 1985, ISBN 0-7108-0983-2.
  • All Must Have Prizes, Warner, 1998, ISBN 0-7515-2274-0.
  • The Sex-Change Society: Feminised Britain and the Neutered Male, Social Market Foundation, 1999, ISBN 1-874097-64-X.
  • America's Social Revolution, Civitas: Institute for the Study of Civil Society, 2001, ISBN 1-903386-15-2.
  • The Ascent of Woman: A History of the Suffragette Movement and the Ideas Behind it, Little, Brown, 2003, ISBN 0-316-72533-1.
  • Londonistan: How Britain Is Creating a Terror State Within, Gibson Square Books Ltd, 2006, ISBN 1-903933-76-5.
  • The World Turned Upside Down: The Global Battle Over God, Truth and Power, New York, Encounter Books, 2010, ISBN 978-11-59403-375-9.

פרסים שקיבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס העיתונאי הצעיר - 1976.
  • פרס אורוול לעיתונות - 1996 (הפרס הבריטי הנחשב ביותר, בגין כתיבה עיתונאית פוליטית)‏[6].
  • פרס "האישיות התקשורתית האנטי מוסלמית הבולטת ביותר של השנה" - 2003, מ - "הוועדה המוסלמית לזכויות אדם", ארגון שפיליפס עצמה תיארה כ"ארגון האחראי יותר מכל ארגון אחר בבריטניה לקידום הג'יהאדיזם של חומייני".
  • פרס מטעם אגודת העיתונות החופשית (דנמרק) (Trykkefrihedsselskabet), ל"עיתונאי המוכשר, האמיץ והבלתי מתפשר ביותר של השנה" - 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]