מלבורן יונייטד
| תאריך ייסוד | 1984 |
|---|---|
| מדינה |
 ויקטוריה,  אוסטרליה |
| אולם ביתי | John Cain Arena (10,500 מושבים) |
| מיקום | מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה |
| ליגה |
ליגת העל האוסטרלית בכדורסל  |
| היסטוריה | 1984-2014: מלבורן טייגרס |
|
www | |
  | |
מלבורן יונייטד (באנגלית: Melbourne United) הוא מועדון כדורסל אוסטרלי ממלבורן, ויקטוריה. המועדון מתחרה בליגת העל האוסטרלית (NBL) ומשחק את משחקי הבית שלו בג'ון קיין ארנה.
הקבוצה ערכה את הופעת הבכורה שלה ב-NBL ב-1984 כמלבורן טייגרס (באנגלית: Melbourne Tigers), כהרחבה של התאחדות הכדורסל של מלבורן (MBA). המועדון נכנס לבעלות פרטית בשנת 2002, וסיים את הקשר עם ה-MBA. לאחר 31 עונות של שימוש בשם מלבורן טייגרס, שונה שם הזיכיון למלבורן יונייטד במאי 2014, שינוי שזכה להתנגדות מצד אוהדי הטייגרס, שחקני הקבוצה לשעבר וקהילת ה-NBL הרחבה. 6 האליפויות של המועדון ממקמות את המועדון שני רק לפרת' ויילדקטס (10) בשיא התארים בתולדות ה-NBL.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עידן גייז (1984–2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של מלבורן יונייטד מקורה ב-1931 עם תחילת הכדורסל בוויקטוריה. המותג מלבורן טייגרס הוקם ב-1975, ולאחר שהטייגרס זכו באליפות ליגת הכדורסל הדרום מזרחית (SEBL) ב-1983, ישות חדשה של מלבורן טייגרס הוכנסה לליגת הכדורסל הלאומית (NBL) ב-1984, כהרחבה של איגוד הכדורסל של מלבורן (MBA). הטייגרס נאבקו קשות בתחילה, לאור מחסור במשאבים כספיים. במהלך המאבקים המוקדמים של שנות ה-80, הטיגריסים הובלו על ידי המאמן לינדזי גייז ובנו אנדרו. אנדרו היה קלעי פורה, וקבע שיא ליגה שעדיין לא נשבר של ממוצע 44.1 נקודות למשחק בעונת 1987. במהלך עונה זו, היה לו משחק של 60 נקודות נגד ניוקאסל פאלקונס. למרות הדומיננטיות שלו, הקבוצה סיימה במאזן 3–23 שלילי. שחקני הרכש דייוויד קולבר ודייב סימונס ב-1989 סייעו לטייגרס לעלות בפעם הראשונה לפלייאוף, כשהפסידה בפליי-אין לסידני קינגס.
צירופו של לנארד קופלנד ב-1992 הוביל לכך שהטייגרס הגיעו לסדרת הגמר הגדול של ה-NBL, שם הפסידו 2–1 לסאות' איסט מלבורן מג'יק. גייז וקופלנד יצרו את שיתוף הפעולה הטוב ביותר בקו האחורי בתולדות ה-NBL, כאשר קופלנד מהווה כינור שני לגייז וכמעט תמיד עלה כמוביל כשגייז נעדר. מארק ברדטקה הצטרף לגייז, קופלנד וסימונס ב-1993, והרביעייה הובילה את המועדון בחזרה לגמר הגדול של ה-NBL, נגד פרת' ווילדקטס. לאחר משחק מספר 3 דרמטי שהסתיים בהחטאת שלשה על הבאזר של הוויילדקאטס, זכו הטייגרס באליפות הראשונה שלהם.
הטייגרס חזרו לגמר ה-NBL ב-1996, שם הפסידו שוב 2–1 למג'יק. לאחר עונת 1996, הטיגרים נפרדו מדייב סימונס. עונת 1997 החלה עם הבאתו של ג'רוויס לאנג ששוחרר והוחלף על ידי מרקוס טימונס . עם גייז, קופלנד, ברטדקה וטימונס, מלבורן הגיעה לסדרת הגמר הרביעית שלהם, כשסיימו את העונה השנייה במאזן 17–1 שכלל רצף שיא של 16 ניצחונות. הם שוב עלו לגמר מול המג'יק, והפעם ניצחו 2–1 וזכו באליפות ה-NBL השנייה שלהם.
הטייגרס לא הצליחו לשחזר את הופעת האליפות שלהם לאורך שאר שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. בשנת 2002, הזיכיון נכנס לבעלות פרטית לאחר שהארגון צבר חוב של 2 מיליון דולר. שותפות בעלות חדשה של איש העסקים שיימוס מקפיק ומשפחת גייז, החזירה את היציבות הפיננסית לארגון בעונת 03–2002.
עידן אליפויות חדש (2005–2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עידן גייז הסתיים ב-2005 עם פרישתו של המאמן לינדזי ושל השחקן אנדרו. בנוסף, הטיגריסים נפרדו ממארק ברדטקה ולנארד קופלנד. דריל מקדונלד ושחקני הרכש רשאד טאקר ודייב תומאס צורפו על ידי כריס אנסטי לקראת עונת 06–2005. יחד עם דריל קורלטו, סטיבן הואר וטומי גריר, ותחת המאמן אל ווסטובר, הטייגרס הגיעו לסדרת הגמר ב-2006, שם ניצחו בסוויפ את סידני קינגס 3–0.
בעונת 07–2006 חזרו הטייגרס לגמר ה-NBL, שם הובסו 1–3 על ידי בריזבן בולטס. בעונת 2007 מחוץ לעונה, הטיגרס רכשו את דייוויד בארלו וניית'ן קרוסוול, ומצטרפים לגרעין של אנסטי, מקדונלד, תומאס, קורלטו, הואר וגריר. הרכש שון לממפלי הצטרף לטיגרס באמצע העונה ועזר להם להגיע לגמר ה-NBL השלישי ברציפות שלהם, שם הם שוב התמודדו מול סידני קינגס. הסדרה הייתה שוויונית ל-2–2 לקראת משחק 5 המכריע. במשחק 5 הטיגריסים השלימו את העבודה, שהיו כל כך קרובים לסיים במשחק 4 בבית, על ידי ניצחון 85–73 בקינגדום ולחגוג את המשחק האחרון של דאריל מקדונלד. גם אנסטי וגם תומאס סיימו עם 21 נקודות ו-12 ריבאונדים. בשנת 2008, הטיגריסים רכשו את סם מקינון ואבי אר, בעוד הסווינגמן הוותיק דייב תומאס עזב לקיירנס. עם זאת, בעקבות פציעה של מקינון ועזיבתו באמצע העונה של רוד גריזארד, תומאס ולוק קנדל נרכשו בינואר 2009. בעונת 2008–2009 הטייגרס חזרו לגמר בפעם הרביעית ברציפות, אך הפסידו 2–3 לסאות' דרגונס.
סוף עידן הטייגרס (2009–2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]
סם מקינון המשיך עם הטייגרס ב-2009, בעוד מארק וורת'ינגטון נרכש בעקבות התפרקותם של הסאות' דרגונס. כוכבי הרכש אבי אר ודייב תומאס נפרדו ממלבורן לאחר שהזכיינית החליטה ללכת עם סגל "כל אוסטרלי". המדיניות הייתה קצרת מועד כאשר ג'וליוס הודג' הצטרף לטייגרס בנובמבר, בעוד מייק רוז הצטרף לקבוצה בינואר.
בקדם העונה של 2010, הסגל של הטייגרס פורק לאחר עזיבתם של הודג', וורת'ינגטון וקרוסוול, כמו גם הפרישה של מקינון ואנסטי. הקבוצה צירפה את שחקני הרכש טי ג'יי קמפבל ואריק דבנדורף, כמו גם את האוסטרלים קמרון טראגארד, מאט ברסטון, ווייד הליוול, לוק נוויל ולוקאס ווקר. קורלטו וגריר המשיכו עם המועדון, כמו גם בני לואיס. ה-MVP קורי ויליאמס הצטרף לקבוצה בנובמבר במקום קמפבל, בעוד נוויל ודבנדורף שוחררו בפברואר. אגדת המועדון דריל מקדונלד השלים את עונת 11–2010 כמאמן לאחר פיטוריו של אל ווסטובר.
לפני עונת 2011, הטייגרס מינו למאמן את טרבור גליסון, וגייסו את איינד אובאקה, רון דורסי ודניאל דילון מקיירנס. הם גם רכשו את ליאם ראש ואת פאטי מילס למשך השביתה בליגת ה-NBA ב-2011.
ב-2012 המועדון רכש את כריס גולדינג, נייט טומלינסון, אדם באלינגר, סת' סקוט וקווין ברסוול. ברסטון, ווקר, ראש, לואיס וגריר המשיכו, בעוד אגדת המועדון כריס אנסטי הפך למאמן. בנובמבר של עונת 13–2012, ג'וני פלין החליף את בראסוול, אבל הטייגרס החמיצו את הפלייאוף, עונה רביעית ברציפות.
בעונת 14–2013 חזר מארק וורת'ינגטון לטייגרס, בעוד שגולדינג, טומלינסון, באלינגר, ווקר וגריר המשיכו כולם תחת אנסטי. לאינדה אובאקה הייתה תקופה קצרה במועדון בתחילת העונה, לפני שמוסטפא פרחאן ג'וניור החליף אותו בנובמבר לצד הרכש סקוט מוריסון. גולדינג היה המפתח להגעת הטייגרס לפלייאוף בפעם הראשונה מאז 2009, שם הפסידו לאדלייד 36' בחצי הגמר.
מלבורן יונייטד (2014-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-20 במאי 2014, המועדון מותג מחדש כמלבורן יונייטד. השינוי נעשה כדי לסמל את החיבור לכל הכדורסל בוויקטוריה, כאשר הלוגו הכחול כהה של מלבורן יונייטד הפך לפנים החדשות של הכדורסל המקצועי בוויקטוריה, והחליף את המותג מלבורן טייגרס. השינוי ספג ביקורת חזקה מצד חברי הנהלה, מעריצים ואגדות עבר כמו אנדרו גייז ולנארד קופלנד, כשהאחרון אף הצהיר שהוא רוצה שהחולצה שלו "תורד מהתקרה" (כלומר לבטל את הפרשת החולצה שלו).
אגדת הטייגרס דריל קורלטו חזר למועדון ב-2014 אחרי 3 שנים עם בניו זילנד ברייקרס, בעוד דייוויד בארלו חזר אחרי חמש שנים באירופה לאחר פרישתו של טומי גריר. מארק וורת'ינגטון, לוקאס ווקר ונייט טומלינסון המשיכו מהטיגרס ליונייטד, בעוד דניאל קיקרט הצטרף לסגל לצד שחקני הרכש ג'ורדן מקריי וסטפן דניס. בעקבות ההפסד 61–89 לקיירנס טייפנס במשחק הפתיחה של העונה, המאמן כריס אנסטי התפטר והוחלף על ידי עוזרו דריל מקדונלד. יונייטד המשיכה וסיימה את עונת הפתיחה שלה במקום החמישי עם מאזן 13–15.
ב-2015, יונייטד מינתה את דין דמופולוס כמאמן ורכשה את הסווינגמן טוד בלנשפילד. המועדון גם קיבל בחזרה את כריס גולדינג לאחר ששיחק בעונת 15–2014 בספרד. כשקיקרט וטומלינסון ממשיכים, יונייטד גייסה את מג'וק מג'וק לצד האקים ווריק וסטיבן הולט. בראד היל הוחתם כמחליף פציעה עבור בארלו לפני העונה לאחר שבארלו סבל מפציעה בגיד אכילס שגמרה לו את העונה. מלבורן כבשה את ראשות הטבלה ב-2015–16 עם מקום ראשון ומאזן 18–10, לפני שהפסידה לניו זילנד ברייקרס הרביעית בחצי הגמר.
בשנת 2016, הצטרפו לגולדינג, בלנשפילד, מג'וק וטומלינסון השחקנים החדשים טאי ווסלי ודייוויד אנדרסן. גם בארלו חזר לסגל לאחר שהחלים מהפציעה באכילס. יונייטד התחילה את עונת 17–2016 עם שחקני הרכש סדריק ג'קסון, דווין ויליאמס ורמון מור, אך בסופו של דבר החליפה את שלושתם באמצע העונה בקספר וור, ג'וש בון ולאסן קרומה בהתאמה. בעוד שקרומה לא הצליח להשפיע, וור ובון הובילו את מלבורן לריצה מרשימה בסוף העונה, אך החמיצו את הפלייאוף ב-2 משחקים בלבד.
ב-2017 עזב דין דמופולוס ובמקומו מונה דין ויקרמן למאמן ראשי. עם קבוצה בהובלתם של גולדינג, וור, בון, ווסלי, אנדרסן, בארלו ומאג'וק, יונייטד החתימה גם את הסווינגמן קייסי פראת'ר שזכה עם פרת' ויילדקטס ב-2 אליפויות רצופות ובהמשך שיחק גם בהפועל אילת. יונייטד החתימה גם את שחקן הטייגרס לשעבר לשעבר, דניאל דילון, אך פציעה בגיד האכילס אילצה את הקבוצה להחתים את פיטר הולי במקומו. בדצמבר, פראת'ר הושבת בגלל פציעה במרפק והוחלף על ידי קאריק פליקס. עם פליקס בעל האופי ההגנתי, יונייטד עשתה ריצת 9–1. פליקס הודח מהסגל של מלבורן באמצע פברואר בעקבות חזרתו של פראת'ר מפציעה. יונייטד סיימה את העונה הסדירה במקום השני עם מאזן 20–8 חיובי. הם ניצחו את הברייקרס בחצי הגמר ועלו לגמר ה-NBL נגד אדלייד 36'. כשהסדרה בשוויון 2–2 לקראת משחק 5 ההכרעה, וור וגולדינג קלעו כל אחת 23 נקודות כשפראתר הוסיף 19 נקודות, 11 ריבאונדים וחמש חטיפות כדי להוביל את יונייטד לניצחון 100–82, כאשר הקבוצה זכתה באליפות הראשונה שלה תחת הכינוי החדש. גולדינג נבחר ל-MVP של הגמר.
בעונת 19–2018, יונייטד חזרה לסדרת הגמר, שם הפסידה 3–1 לפרת'.
בעונת 2020–21, יונייטד שוב סיימה כסגנית עם מאזן 28–8 בזכות גולדינג, ג'וק לנידיל, סקוטי הופסון ומיץ' מקארון. הם הגיעו לגמר השלישי שלהם בארבע שנים עם ניצחון 2–1 בסדרת חצי הגמר על היריבה העירונית סאות' איסט מלבורן פיניקס. בגמר הביסו בסוויפ 3–0 את פרת' ויילדקטס וזכו באליפות השנייה שלהם בתור יונייטד ושישית של המועדון. לנדייל נבחר ל-MVP של הגמר.
תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אליפות NBL: | 6 (1993, 1997, 2006, 2008, 2018, 2021) |
|---|---|
| הופעות בגמר NBL: | 26 |
| הופעות בגמר הגדול של NBL: | 11 (1992, 1993, 1996, 1997, 2006, 2007, 2008, 2009, 2018, 2019, 2021) |
| ה-MVP של ה-NBL | אנדרו גייז (1991, 1992, 1994, 1995, 1996, 1997, 1998), מארק ברדטקה (2001/02), כריס אנסטי (2005/06, 2007/08) |
| ה-MVP של הגמר הגדול של NBL: | לנארד קופלנד (1997), כריס אנסטי (2005/06, 2007/08), כריס גולדינג (2017/18), ג'וק לנדייל (2020/21) |
| חמישיית העונה של ה-NBL: | אנדרו גייז (1984–2000; 15 פעמים), מארק ברדטקה (1994, 1996, 1997, 1999–2005; 10 פעמים), לנארד קופלנד (1998/99), כריס אנסטי (2005/06, 2006/07, 8007, 2008/09), דייב תומאס (2006/07), אבי אר (2008/09), מארק וורת'ינגטון (2009/10), סת' סקוט (2012/13), כריס גולדינג (2013/14, 2015/16), דניאל קיקרט (2015/16), קספר וור (2016/17, 2017/18, 2018/19), ג'וש בון (2017/18), ג'וק לנדייל (2020/21) |
| מאמן השנה ב-NBL: | לינדזי גייז (1989, 1997, 1998/99), אל ווסטובר (2005/06), דין ויקרמן (2017/18, 2018/19) |
| רוקי השנה ב-NBL: | אנדרו גייז (1984) |
| השחקן השישי של ה-NBL | דאריל מקדונלד (2003/04), סטיבן הואר (2005/06, 2006/07), האקים ווריק (2015/16), ג'ו לואל-אקיל (2020/21) |
| שחקן ההגנה של NBL: | כריס אנסטי (2007/08) |
| השחקן המשתפר של NBL: | נייט טומלינסון (2013/14) |
מאזני כל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לסוף עונת 2020–21
| סטטיסטיקה | נ' | ה' | % |
|---|---|---|---|
| מאזן עונה סדירה - מלבורן טייגרס (1984–2014) | 465 | 397 | 53.9 |
| מאזן עונה סדירה - מלבורן יונייטד (2014–הווה) | 125 | 79 | 61.3 |
| מאזן עונה סדירה בכל הזמנים (1984-הווה) | 590 | 476 | 55.3 |
| מאזן פלייאוף - מלבורן טייגרס (1984–2014) | 51 | 43 | 54.3 |
| מאזן פלייאוף - מלבורן יונייטד (2014-הווה) | 14 | 10 | 58.3 |
| מאזן פלייאוף בכל הזמנים (1984-הווה) | 65 | 53 | 55.1 |
| מאזן עונה סדירה ופלייאוף בכל הזמנים | 655 | 529 | 55.3 |
מספרים שהוצאו לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מס' | שחקן | עמדה | עונות בקבוצה |
|---|---|---|---|
| 6 | ווריק גידי
|
SG/SF | 1989–2002 |
| 8 | ריי גורדון
|
PG/SG | 1984–1986, 1989–1999 |
| 10 | אנדרו גייז
|
PG/SG | 1984–2005 |
| 21 |  לנארד קופלנד
|
SG/SF | 1989–2005 |
| 25 | דייוויד סימונס
|
PF/C | 1992–1996 |
| 50 | מארק ברדטקה
|
PF/C | 1993–2005 |
שחקני עבר והווה בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויד אנדרסן- אנדרו גייז
- מת'יו דלאבדובה
האקים ווריק- ג'וק לנדייל
- פאטי מילס
- ג'ורדן מקריי
- ג'וני פלין
- קייסי פראת'ר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מלבורן יונייטד (באנגלית)
מלבורן יונייטד, ברשת החברתית פייסבוק
מלבורן יונייטד, ברשת החברתית אינסטגרם
מלבורן יונייטד, ברשת החברתית טיקטוק
