מלווין ליירד

מלווין ליירד
Melvin Laird
לידה	1 בספטמבר 1922; אומהה, נברסקה, ארצות הברית
פטירה	16 בנובמבר 2016 (בגיל 94); דרום פלורידה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת קרלטון; אוניברסיטת ויסקונסין-סטיבנס פוינט; אקדמיית לייק פורסט, אילינוי ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
פרסים והוקרה	צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; מדליית החירות הנשיאותית (1974); לב הארגמן; פרס לסקר-בלומברג לשירות הציבור (1963) ;
	1 במאי 1973 – 8 בינואר 1974; (8 חודשים ו־9 ימים)
	1 במאי 1973 – 8 בינואר 1974; (8 חודשים ו־9 ימים)
	22 בינואר 1969 – 29 בינואר 1973; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ריצ'רד ניקסון
	→ קלארק קליפורד אליוט ריצ'רדסון ←
	3 בינואר 1953 – 21 בינואר 1969; (16 שנים)
	→ ריד מארי דייב אובי ←
שירות ביטחוני
השתייכות	צי ארצות הברית
פעולות ומבצעים
	מלחמת וייטנאם; מלחמת העולם השנייה ;

מלווין רוברט "בום" ליירד (באנגלית: Melvin Robert "Bom" Laird,‏ 1 בספטמבר 1922 – 16 בנובמבר 2016) היה פוליטיקאי וסופר אמריקאי מן המפלגה הרפובליקנית. שימש כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בשנים 1969–1973 תחת ממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1953–1969. כמזכיר ההגנה, היה ממתכנני הנסיגה האמריקאית מווייטנאם במסגרת סיום מלחמת וייטנאם.

ביוגרפיה

מלוויד ליירד נולד באומהה שבנברסקה. אביו היה פוליטיקאי, איש עסקים וכומר. הוא גדל והתחנך בוויסקונסין ובאילינוי. בשנת 1944 סיים את לימודיו הגבוהים במינסוטה והתגייס לצי ארצות הברית. לאחר ששירת במהלך מלחמת העולם השנייה במערכה באוקיינוס השקט, השתחרר מהשירות באפריל 1946. בשנה זו, כאשר היה בן 23 בלבד, נבחר לסנאט של מדינת ויסקונסין. הוא כיהן בתפקיד זה עד לבחירתו לבית הנבחרים האמריקאי בשנת 1952.

כחבר בית הנבחרים, ליירד היה ידוע בשל התעסקותו בנושאים ביטחוניים רבים ובהתנגדותו להתנהלות ממשל לינדון ג'ונסון ובפרט התנהלות מזכיר המלחמה רוברט מקנמארה בכל הקשור למלחמת וייטנאם. בשנת 1964 הכריז ליירד על תמיכה פומבית במועמד הרפובליקאי בבחירות לנשיאות ארצות הברית בארי גולדווטר.

כמזכיר בקבינט וכפוליטיקאי בכיר במפלגה הרפובליקנית, לליירד היה תפקיד מרכזי ובהדחת ספירו אגניו מתפקיד סגן נשיא ארצות הברית ומינוי ג'רלד פורד כמחליפו בשנת 1973. בשנים 1956–1967 מונה ליירד כחבר במשלחת ארצות הברית לארגון הבריאות העולמי בז'נבה שבשווייץ, על ידי שלושה נשיאים: דווייט אייזנהואר, ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. אייזנהואר כל כך העריך את עבודתו של ליירד בארגון, עד כדי שאמר כי ליירד נמנה בין עשרת האנשים שהכי מתאימים לכהן כנשיא ארצות הברית

כמזכיר ההגנה, דגל ליירד בשינויים הדרגתיים ולא פתאומיים, ובהקטנה דרסטית של כוח האדם במערכת הביטחון האמריקאית. בנוסף על כך, פעל על מנת לייעל את מערכת ההגנה ואת מערך התחמושת שברשותה. למרות כל אלה, הנושא המרכזי בו עסק היה נסיגת הכוחות האמריקאים מווייטנאם. ליירד תכנן את הנסיגה באמצעות צמצום הדרגתי של הכוחות תוך אימון של צבא דרום וייטנאם. מדיניות הדרגתית זו הייתה מוקד למחלוקת בינו לבין הנשיא.

באוגוסט 1970 הכריז ליירד על מדיניות הכוח הכולל (באנגלית: Total Force Policy). ככל שהצבא הסדיר צומצם במסגרת הנסיגה מווייטנאם, סיום גיוס החובה והורדת תקציבי הביטחון, כך אמורה הייתה להיות הסתמכות מוגברת על כוחות המילואים של ארצות הברית, לתמיכה קרבית ובראשם המילואים של כוחות היבשה. בהתאם לעיקרון זה, המילואים יהיו המקור הראשון והעיקרי לתגבור הכוחות הסדירים במצבי חירום לאומיים.^[1]

ליירד סיים את כהונתו כשר ההגנה ב-29 בינואר 1973, זאת מכיוון שהצהיר שוב ושוב כי יכהן רק ארבע שנים. לקראת בחירות 1976 שקל ליירד להתמודד לנשיאות, אך התחרט כתוצאה מפרשת ווטרגייט. בשנת 1974 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית.

ליירד נפטר מהתקף לב בשנת 2016, בגיל 94, בדרום פלורידה. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלווין ליירד בוויקישיתוף

מלווין ליירד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
מלווין ליירד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

↑ Coker, Kathryn Roe (2013). Indispensable Force: The Post-Cold War Operational Army Reserve, 1990-2010, p. 17 (PDF).

[1] Coker, Kathryn Roe (2013). Indispensable Force: The Post-Cold War Operational Army Reserve, 1990-2010, p. 17 (PDF).

[1]