מלון המכבים (לטרון)

מלון המכבים
מלון המכבים חלקו האחורי הפונה לחצר
מלון המכבים
חלקו האחורי הפונה לחצר
מלון המכבים
חלקו האחורי הפונה לחצר
מיקום מתחם מנזר לטרון
חדרים 3 אולמות
קומות 2
בעלות אלכסנדר הווארד ואמיל בטאט
כיום: המסדרים הבנדיקטינים, הציסטרציאנים והטראפיסטים
בניית המלון
תאריך פתיחה 1873
קואורדינטות 31°50′03″N 34°58′55″E / 31.834106°N 34.981976°E / 31.834106; 34.981976
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חזיתו של מלון מכבים שפנתה לכוון הכביש הראשי לירושלים

מלון המכבים היה מלון שהוקם על ידי אלכסנדר הווארד בשלהי המאה ה-19 באזור לטרון כדי לשרת את התיירים בדרכם בת היומיים מיפו לירושלים. המלון פעל תקופה קצרה עד שהחלה לפעול מסילת הרכבת יפו–ירושלים שהפכה להיות הדרך המועדפת על התיירים להגיע לירושלים. לאור הירידה בשימוש במלון הוא נמכר למסדר הנוצרי שהחזיק את מנזר לטרון והפך להיות חלק ממתחם המנזר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאות שנים משכה אליה ירושלים עולי רגל מכל העולם שהגיעו לחופי ארץ ישראל (לרוב לנמל יפו) ומשם המשיכו לירושלים. עד אמצע המאה ה-19 לא הייתה דרך סדורה לעיר והעולים עשו את דרכם על גבי חיות משא או ברגל במסע שנמשך מספר ימים. באמצע המאה-19 נסללה דרך מסודרת בין יפו לירושלים ואף החל שירות עגלות מסודר בין שתי הערים במסע שקוצר ליומיים.

על אלכסנדר הווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר הווארד היה נוצרי מרוני בשם איסכנדר עוואד שמשפחתו העמידה הגיעה ליפו ממלטה ורכשה קרקעות רבים בעיר ובסביבתה במהלך המאה ה-19. עווד, שקיבל חינוך מערבי, החליט לשנות את שמו לשם בעל "ניחוח" מערבי ובחר בשם אלכסנר הווארד. הווארד יצר קשר עם סוכנות הנסיעות העולמית תומאס קוק ובנו וב-1860 מונה לסוכן הראשי שלהם בארץ ישראל ואף פתח משרד נסיעות ביפו. ב-1866 חבר הווארד לרולה פלויד, שהתיישב במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו והיה מדריך תיירים, כדי לספק שירותים כוללים לעולי רגל נוצרים שהגיעו ליפו בדרכם לירושלים[1]. כחלק משירותים המוצעים למבקרים, הקים הווארד את המלון בלטרון.

בנוסף למלון בלטרון הקים הווארד עוד 2 מלונות בארץ:

ההיסטוריה של המלון בלטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה בה ארגן הווארד את הביקורים של עולי הרגל בירושלים ארכה הנסיעה בכרכרות יומיים ולכן יזם הקמת מלון בחצי הדרך שיאפשר למטיילים ללון במקום נוח במקום בחיק הטבע. לשם כך חבר הווארד לשותף בשם אמיל בטאט ויחד הקימו מלון בן 2 קומות בקרבת הדרך הראשית לירושלים וקראו לו "מלון המכבים"[2]. המלון הושלם ב-1873 ושימש את עולי הרגל בשנים הבאות. במסגרת חבילת המסע שהציעו הווארד ופלויד נכללו גם האתרים הקדושים לנצרות באזור אמאוס שממזרח למלון.

ב-1892 נחנכה מסילת הרכבת יפו–ירושלים שקיצרה את זמן המסע מיומיים ל-4 שעות והפכה לדרך המועדפת על הצליינים להגיע לירושלים. עם הירידה בהיקף האורחים במלון החליטו הווארד ובטאט למכור אותו. תחילה פנו לקבוצת עולים יהודים, בראשות יחיאל ברי"ל כדי שיקימו במקום מושבה אך ניסיון זה לא צלח בגלל המחיר הגבוה שביקש הווארד עבור המלון[3]. בהמשך מכרו את בית המלון לנזיר הטרפיסטי לואי וילה שנשלח לארץ ישראל מטעם מסדרו ב-1887 במטרה להקים פה מנזר ואחרי ששוטט בארץ בחר את לטרון כמקום מתאים להקמתו. הקמת המנזר החלה ב-1890 כשבאותה תקופה התאחסנו וילה וחבריו בבית המלון עד שרכשו אותו ב-1892.

מבנה המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלון בן 2 הקומות כלל 3 אולמות שינה שלא איפשרו פרטיות רבה אך התאימו לעולי הרגל ששהו בו רק לילה אחד. בחזיתו נבנתה מרפסת גדולה הפונה לכוון הדרך הראשית. בחלקו האחורי של המלון נבנתה מרפסת עץ גדולה וכן נבנה גרם מדרגות לקומה השנייה. בקומה התחתונה ניכרים קשתות שתומכות בקומה העליונה. המבנה כוסה בגג רעפים אפורות[4]. בחצר המלון הוקם מבנה נוסף עבור העגלות והציוד של עולי הרגל.

בחזית המלון מיתמרים מספר עצי דקל מתקופת הקמת המלון.

המלון בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי כתובת שקיימת על המבנה הוא שימש, עוד לפני מלחמת העצמאות, כבית ספר לילדי כפרי הערבים בסביבה ובמיוחד ילדי הכפר השכן עמואס.

נכון ל-2021 הקומה התחתונה של מבנה המלון משמשת את אנשי המנזר ועובדיו לאחסון כלי עבודה וכן כאזור מנוחה ואכילה לעובדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחנן כהן-ישר, יומן בלתי ידוע של מנזר השתקנים בלטרון, הוצאת אריאל (100-101), 1994, עמודים 96–103
  • קורט גרונוולד, לתולדות המלונאות בארץ ישראל, הוצאת אריאל (55-56), 1988, עמודים 98–103

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלון המכבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהמשך הרחיב הווארד את עסקי התיירות והציע מסלולי טיול בארץ ישראל, לבנון ומצרים
  2. ^ לדברי אחד ממנהלי המנזר המבנה הוקם כח'אן כבר במאה ה-18 אולם לא נמצאו עדויות כתובות על כך
  3. ^ יצחק זיו-אב, הכותל למכירה, מעריב, 26 במאי 1978
  4. ^ יש להניח שהגג הקיים אינו הגג המקורי וייתכן שלא היה למלון המקורי גג כלל