מלון סטלהיים

מלון סטלהיים
Stalheim Hotel
	מלון סטלהיים
חדרים	124
בעלות	משפחת טונברג
בניית המלון
תאריך פתיחה	15 במאי 1885
קואורדינטות	60°50′06″N 6°40′51″E / 60.8351°N 6.68083°E
	האתר הרשמי

מלון סטלהיים (בנורווגית: Stalheim Hotel) הוא בית מלון הממוקם בסטלהיים, נורווגיה, כ-36 ק"מ מזרחית לווס (אנ'), לאורך כביש E16 (אנ'), ו-12 ק"מ מערבית לגודוונגן (אנ'). המלון ממוקם בנרייפיורד, שנרשם כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מלון סטלהיים החל כפונדק דרכים במאה ה-17 שהציע גם אפשרות לינה. ב-15 במאי 1885 נפתח המלון במתכונתו הנוכחית. הוא ידוע בנופיו המרשימים והמרחב הפסטורלי, אשר משכו אנשי רוח נורווגים לאורך השנים. אלה הנציחו את נופיו בשירים, סיפורים, ציורים ויצירות נוספות. במלון יש 124 חדרים ומקום ל-218 אורחים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1647 הקים המושל הכללי של נורווגיה, חניבעל ססטד (אנ'), את מערכת הדואר הנורווגית הראשונה. הוא פיתח את מסלול הישן בין מזרח למערב, יצר נתיב דואר בין ברגן לאוסלו שהפך ל"דרך הדואר המלכותית". החקלאים שבדרך היו אחראים לתחזוקה והובלת הדואר במסלול זה. בתמורה, "חקלאי הדואר" הללו קיבלו פריבילגיות כמו פטורים משירות צבאי.

חוות סטלהיים הייתה אחת מבין חוות הדואר הרבות לאורך הדרך. בחוות אלה, הנוסעים בעקבות מסלול הדואר היו עוצרים לנוח ולאכול. עד 1750 התרבו המטיילים שעצרו בסטלהיים אשר ביקשו מיטה וארוחה, שהאיכר בסטלהיים החליט לבנות בה פונדק נפרד כדי לארח את המטיילים. פונדק זה הוא כיום אחת האטרקציות של מוזיאון סטלהיים העממי.

הקמת המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במאי 1885 נפתח מלון סטלהיים הראשון עם כ-20 מיטות. המלון זכה להצלחה ותוך 10 שנים הכיל כבר 160 מיטות, מסעדה וזכה למוניטין כאחד המלונות הכפריים הטובים ביותר בנורווגיה. בשנת 1890 נמצאו באתר קברים עתיקים. תיארוך פחמן-14 מצא שהקברים שייכים לתקופת הוויקינגים. הם הועברו למוזאון ברגן, אך ניתן לראות תצלום של פריטים אלה באזור הקבלה של המלון.

בשנת 1900 המלון נשרף כליל. הוא נבנה מחדש בשנים 1901–1902 ונפתח מחדש בשנת 1902, אולם לרוע המזל בנובמבר אותה שנה הוא נשרף שוב. בשתי השרפות לא נגרמו אבדות בנפש. לאחר השריפה ב-1902, מלון סטלהיים לא נפתח שוב עד 1907. בשנים 1906–1907 הוא נקנה, במקביל פורק מלון מיינרדטס בווס, ובמקום לבנות מלון חדש הוא הועבר לסטלהיים. למלון נוסף אגף חדש, 37 מטר קרוב יותר לנקיק.

בין השנים 1912–1916 המלון נוהל על ידי ג'ון וולטר. לאחר מכן נרכש על ידי חברת המלונות הנורווגית, שהחזיקה בו עד 1927. בשנת 1927 נרכש על יד כריסטיאן ורגנהילד טונברג. המלון נוהל על ידי בני הזוג טונברג ולאחר מכן על ידי בנם קאר טונברג. מאז 1980 מנוהל המלון על ידי אינגריד טונברג.

בין השנים 1890–1960 מלון סטלהיים החזיק שתי חוות שלמות בסטלהיים אשר ייצרו את מרבית המזון שנצרך בו. בנוסף, נדרשו סוסים רבים להסעת תיירים מגודוונגן למלון ובחזרה^[1].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה ניצחה גרמניה הנאצית את המערכה בנורווגיה. נורווגיה נשלטה על ידי גרמניה כמעט מראשית המלחמה ועד כניעת גרמניה הנאצית. מלון סטלהיים נכבש על ידי כוחות גרמנים בסוף אפריל 1940. תחילה שימש כמרכז בילוי לקצינים גרמנים בכירים שעשו בו שימוש להפסקות מנוחה והתאוששות. כוחות גרמנים גם בנו עמדות על הרמה, שם הייתה להם שליטה על כל נרייפיורד. אולם בשנת 1943 השתלט על המלון היינריך הימלר, והשתמש בו כחלק מתוכניתו ל"השבחת" הגזע הארי, והתמודדות עם שיעור הילודה הנמוך של העם הגרמני. הימלר הסב את המלון ל"קינדרהיים" כחלק מתוכנית לבנסבורן^[2], אליו היו מגיעות נשים נורווגיות הרות, או כאלה שמוכנות להרות לחיילים גרמנים, והיו אמורות להישאר ללדת במלון ולגדל בו את ילדיהם להיות "ארים" מושלמים^[3]. בסך הכל היו שמונה בתים של לבנסבורן בנורווגיה ומלון סטלהיים היה אחד מהם. עם תום המלחמה יצאו משם עשרות ילדים שנולדו להורים לא נשואים, חלקם לאבות לא ידועים.

במהלך המלחמה בנו הגרמנים מספר בונקרים ותעלות סביב סטלהיים והציבו שם תותחים. בקיר הקדמי של מרפסת המלון נבנו שני בונקרים, אחד מהם, "The Lorelei", נגיש דרך גרם מדרגות מהמרפסת של המלון.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959, בליל הקדוש ג'ון (אנ'), נשרף שוב בית המלון. אש היא האלמנט האופייני ביותר הקשור לחג, ובנורווגיה, כמו יתר סקנדינביה, נהוג לחגוג את החג סביב מדורה גדולה. התרחבות השריפה הביאה לשרפת המלון. לקח זמן להזעיק את מכבי האש משום שמרכזיית הטלפון בסטלהיים הייתה ממוקמת בבניין הבוער, והטלפון הקרוב ביותר היה במרחק שלושה קילומטרים. באירוע טרגי זה איבדו את חייהם 23 אנשים, וכן אבדו חפצים יקרי ערך רבים. זו הייתה אחת השרפות החמורות ביותר בנורווגיה מבחינת מספר האבדות^[4]. מדריך טיולים נורווגי הועמד לדין בגין טיפול רשלני באש, לאחר שהדליק סיגריה והשריפה פרצה לאחר שיצא מהחדר. אולם מאוחר יותר הוא זוכה מהפרשה. המלון נבנה מחדש, אך הפעם מבטון, ונפתח מחדש בשנת 1960.

משפחת טונברג, הבעלים הנוכחיים של המלון, מדגישים את הטבע והתרבות באזור כחלק מקידומו. במלון גן ומרפסת גדולה המשקיפה לעמק רחב וירוק, לצד הרים, מפלים ונחלים. בנוסף, המלון מציג חלק מאוצרות התרבות הרבים של סטלהיים. האוספים ההיסטוריים והתרבותיים של קאר טונברג, הבעלים הקודם של המלון, מלמדים על התרבות וההיסטוריה של האזור. חקירת הטבע בסטלהיים סיפקה מקור השראה לציורים מפורסמים רבים, במיוחד ציורים מהתקופה הרומנטית הלאומית, כחלק מהתפתחות האמנות באירופה. בנוסף, רבות מהיצירות המפורסמות ביותר של המשורר הנורווגי פר סיבל, שבילה ילדותו ונערותו בסטלהיים. במלון מוצגות גם עתיקות המוצגות בטרקליני הפנורמה של המלון, חלק מהאוסף הנרחב של אמנות וחפצי אמנות המהווה של מוזיאון סטלהיים העממי, אחד מהמוזיאונים העממיים הגדולים בבעלות פרטית של נורווגיה.

כיום המלון מציע דלפק קבלה הפעיל 24 שעות ביממה, חניה, שוער, אחסון מזוודות, שירותי אינטרנט וארוחת בוקר.

מוזיאון סטלהיים העממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלון מציג חלק מאוצרות התרבות הרבים של סטלהיים במוזיאון סטלהיים העממי לתולדות התרבות. מוזיאון סטלהיים העממי לתולדות התרבות, נחשב לאחד המוזיאונים הגדולים בנורווגיה אשר נמצאים בבעלות פרטית. המוזיאון מציג פריטים מתקופות זמן המשתרעות מסוף ימי הביניים ועד נורווגיה שלפני מלחמת העולם השנייה. המוזיאון מראה את חיי היומיום בחוות סטלהיים, כמו גם בבית האחוזה בתקופות זמן שונות, וכן מספק סקירה כללית של התפתחותה של נורווגיה הכפרית מאז ימי הביניים המאוחרים. המוזיאון נחלק לשלושה חלקים: המוזיאון הפתוח, בניין התערוכה ובית האחוזה^[5].

האוספים ההיסטוריים והתרבותיים של קאר טונברג, הבעלים הקודם של המלון, מלמדים על התרבות וההיסטוריה של האזור. במלון מוצגות גם עתיקות המוצגות בטרקליני הפנורמה של המלון, חלק מהאוסף הנרחב של אמנות וחפצי אמנות המהווה של מוזיאון סטלהיים העממי, אחד מהמוזיאונים העממיים הגדולים בבעלות פרטית של נורווגיה.

במוזיאון ישנה חצר החווה הישנה שכללה 25 בתי-חווה (אנ'), ביניהם קוטג' מהמאה ה-16, אסם ובית ההארחה מהמאה ה-17 ואפילו בית ספר קטן מ-1881^[6]. מתחת לחצר החווה הישנה חפור אולם תצוגה רחב ממדים. הוא מורכב מ-2 מפלסים של חדרים שונים עם נושאים שונים. החדרים מציגים צדדים שונים בחיי היומיום של החקלאי: חדר אחד מציג ציוד זיקוק וסינון משקאות אלכוהוליים, חדר אחר מציג מוצרי אפייה, חדר שלישי מציג תלבושות מסורתיות באונד (אנ') וכך הלאה. על ראש הגבעה שוכן בית האחוזה הקטן של לקבה (Lekve) משנת 1725. בית האחוזה, שמקורו בחוות לקבה בווסטלן, משוחזר מבפנים ומבחוץ כפי שהופיע בשנים 1750–1760. בית האחוזה מראה שגם בווס ניתן היה למצוא מאפיינים של תרבות יבשתית וחפצי יוקרה^[6].

המוזיאון נפתח רק אם מגיעים אליו לפחות 10 מבקרים.

סטלהיימסקלייבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרחק הליכה מהמלון נמצא ה"סטלהיימסקלייבה", אחד הכבישים התלולים ביותר באירופה, בשיפוע של עד 20 מעלות, ובו 13 עיקולים. הכביש נבנה בעבודת כפיים בין השנים 1842 ל-1846, על מנת לשפר את כביש הדואר (אנ') בין אוסלו לברגן. מן הכביש ניתן לראות נופים פסטורלים של טבע ומפלים בגבהים של עד 140 מטר^[7].

מורשת ואורחים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלון אירח אמנים, ציירים ומשוררים רבים, אשר מצאו בנוף הנשקף ממנו השראה ליצירותיהם. ציירים רבים ציירו את הנוף המרשים המתגלה מן המלון. הציור הנוף מסטלהיים (אנ') משנת 1842 של יוהאן כריסטיאן דאל (אנ') הוא הידוע שבהם^[8], והוא מוצג דרך קבע בגלריה הלאומית של אוסלו. במלון נהג להתארח בקביעות וילהלם השני, קיסר גרמניה, אשר מדי שנה טייל בפיורדים של נורווגיה באמצעות היאכטה הפרטית שלו^[9]. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19 הוקמה במלון אבן זיכרון, "לזכר ביקור הקיסר וילהלם השני בסטלהיים". במלון גם אבן זיכרון לאוסקר השני, מלך שוודיה, אשר ביקר במלון בשנת 1896. לימים נוספו גם חתימותיהם של אולף החמישי, מלך נורווגיה ומרתה, נסיכת שוודיה.