מלחמות הרדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמדח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהירושליםנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריהג'בריהמאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
אתנ'א עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזיםהמסוריםאחמדיםזקריעלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם
מלחמות הרידה

מלחמות הרִדַּה (בערבית: حروب الردة, מילולית: מלחמות הכפירה) - 633-632 - המלחמות שהוביל הח'ליפה הראשון, אבו בכר, בשבטים הערבים שחזרו בהם מהתאסלמותם.

עם מותו של הנביא מוחמד בשנת 632, עזבו את עדת המאמינים המוסלמית כמה עשרות שבטים מרחבי חצי האי ערב וחזרו בהם מנאמנותם לנביא ומאמונתם באסלאם. על פי המסורת המוסלמית, מי שחוזר בו מהיותו מוסלמי - דינו מוות. אבו בכר, שתפס את מקומו של מוחמד כמנהיג האסלאם, הכריז על מלחמת חורמה דתית שנמשכה כשנתיים ובסופה חזרו השבטים הסוררים לחיק האסלאם. אחד המצביאים החשובים ששלח אבו בכר בראש כוחותיו למלחמה היה ח'אלד בן אל-וליד.

הסבר היסטורי אחר הוא שהשבטים שנחשבו לכופרים מעולם לא התאסלמו, אלא רק נתנו את אמונם למוחמד כמנהיג פוליטי. על פי הסבר זה, עם מותו של הנביא, תמה מחויבות השבטים והם לא ראו עצמם מחויבים ליורשיו. האליטה המוסלמית החדשה, בראשותו של אבו בכר, לא קיבלה את התנתקות השבטים מסיבות כלכליות ופוליטיות ויצאה למלחמה בהם. על מנת להצדיק את המלחמה ולרתום את הלוחמים, השתמשו אבו בכר ואנשיו בטיעון הדתי. לאחר מלחמה קשה ואכזרית הובסו השבטים וקיבלו את מרות ההנהגה החדשה.

משמעויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר למאבק עצמו, יש למלחמה מספר משמעויות חשובות בראיה היסטורית:

  1. הניצחון וההצלחה האדירה של המוסלמים במלחמות הרִדה יצרו מומנטום של כיבושים שעבר את גבולות חצי האי ערב והגיע בסופו של דבר עד לספרד במערב וסין במזרח.
  2. הכנעת השבטים המורדים יצרה היררכיה ברורה בין השבטים בחברה המוסלמית המתהווה.
  3. יותר מעשר שנים אחרי ההג'רה, חזרה מכה להיות המרכז, אבל הפעם כמרכז מוסלמי.

משמעות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג מלחמת-רִדה (מלחמת כפירה) משמש גם בתקופה המודרנית: ארגונים אסלאמיים, דוגמת אל-קאעידה, עושים בו שימוש כדי לתאר את מלחמתם במדינות המוסלמיות שמשתפות פעולה עם המערב. דוגמה נוספת היא היחס למאמינים הבהאיים באיראן, שם הם מכונים "מורתדון", כלומר מוסלמים שנטשו את דתם.