מלחמת ארצות הברית-הפיליפינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת ארצות הברית-הפיליפינים
Battle of Quingua.jpg

כוחות אמריקאיים בקרב על קווינגוה
תאריך התחלה: 2 ביוני 1899
תאריך סיום: 4 ביולי 1902
משך הסכסוך: 3 שנים ו-4 שבועות
מקום: הפיליפינים, דרום-מזרח אסיה
תוצאה: ניצחון אמריקאי; הכיבוש האמריקאי בפיליפינים
הצדדים הלוחמים

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית

ראשי מדינה
ארצות הבריתארצות הברית תאודור רוזוולט  Philippines Aguinaldo flag (obverse).svg אמיליו אגינלדו 
מפקדים

ארצות הבריתארצות הברית ויליאם מקינלי
ארצות הבריתארצות הברית אלוול ס. אוטיס (אנ')
ארצות הבריתארצות הברית ארתור מקארתור הבן
ארצות הבריתארצות הברית ג'ון פרשינג

Philippines Aguinaldo flag (obverse).svg אנטוניו לונה (אנ')
האימפריה היפניתהאימפריה היפנית הארא טי[1]

כוחות

126,000[2]

80,000-100,000

אבידות

6,165[3] - ‏ 4,234 הרוגים, 2,818 פצועים

12,000 - 20,000 הרוגים

מלחמת ארצות הברית-הפיליפיניםאנגלית: The Philippine–American War; בספרדית: Guerra Filipino-Estadounidense) הייתה מלחמה בין הרפובליקה הפיליפינית הראשונה (אנ') וארצות הברית אשר התרחשה בין השנים 18991902.

המלחמה החלה לאחר ההתנגדות העזה של הממשלה הפיליפינית לחוזה פריז, אשר בו הוחלט על העברת הפיליפינים מרשות ספרד לארצות הברית לאחר סיום מלחמת ארצות הברית-ספרד. המלחמה הייתה המשך של ניסיונות העצמאות של הפיליפינים, אשר החלו ב-1896.

הלחימה החלה ב-4 בפברואר 1899, בקרב בין כוחות אמריקאיים לפיליפיניים במנילה. ב-2 ביוני 1899 הכריזה הרפובליקה הפיליפינית הראשונה מלחמה על ארצות הברית[4]. המלחמה נגמרה באופן רשמי ב-4 ביולי 1902, בניצחונה של ארצות הברית. אף על פי כן, מספר קבוצות גרילה נשארו באזור ולחמו בכוחות האמריקאים עד 1913.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הפיליפינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 ביולי 1892 הקים אנדרה בוניפצ'יו (אנ'), פקיד ממנילה, את ארגון ה"קטיפונן", ארגון אנטי-ספרדי אשר שם לעצמו למטרה לשחרר את הפיליפינים מהכיבוש הספרדי. הארגון החל לבצע פעולות גרילה כנגד כוחות ספרדיים, בעיקר בפרובינציה קביטה בפיקודם של מספר מפקדים, ביניהם גם אמיליו אגינלדו, אשר כוחותיו השתלטו על רוב הפרובינציה. לאחר זמן מה צבר אגינלדו כוח ומונה לראש הארגון. ב-1897 מונה לנשיא הרפובליקה הפיליפינית הראשונה[5], וכיום הוא נחשב לנשיא הראשון של הפיליפינים.

גלותו וחזרתו של אגינלדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1897 הגיע המאבק בספרדים למצב של מעין פט. באוגוסט 1897 החל משא ומתן על הפסקת אש בין הנציב הספרדי, פרננדו פרימו דה ריביירה (אנ') לבין אמיליו אגינלדו. באמצע דצמבר הגיעו שני הדברים להסכם, לפיו ישלמו הספרדים 800,000 פסו מקסיקני לאגינלדו אם יצא לגלות[6]. אגינלדו יצא לגלות ושכן בהונג קונג[6]. לפני שעזב קרא למהפכנים להתפרק מנשקם ולהפסיק את הלחימה מול הכוחות הספרדיים[5]. אף על פי כן, המשיכו מספר קבוצות לבצע פעולות גרילה כנגד השלטון הספרדי[5].

באפריל 1898, נפגש אגינלדו עם קונסולים אמריקאים בסינגפור, והם שכנעו אותו שיחזור לפיליפינים וישתלט על המהפכה, בתמורה למספר שירותים מצד האמריקאים[7].

במאי 1898 הורתה מחלקת הצי של ארצות הברית לאדמירל ג'ורג' דווי (אנ'), שהיה האחראי מטעם הצי על הנושא, לנתק מגעים עם אגינלדו מחשש שיציע יותר משתוכל ארצות הברית לתת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 קשרים דיפלומטיים בין הפיליפינים ליפן. רפובליקת הפיליפינים - המוזיאון והספרייה הנשיאותיים. (באנגלית).
  2. ^ שיעורים מהתנגדות צבאית מוצלחת: הפיליפינים, 1899-1902, צבא ארצות הברית, 2005, עמ' 62.
  3. ^ קארל האק, טוביאס רטיג, צבאות קולוניאליים בדרום-מזרח אסיה, רוטלדג', 2006, ISBN 0415334136.
  4. ^ מקסימו מ. קאלאו, התפתחות הפוליטיקה בפיליפינים, אוריינטל קומרשיאל קומפאני, 1927, עמ' 199-200.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 רנטו קונסטנטינו, הפיליפינים: חזרה לעבר, פייפרבק, 1975, ISBN 9718958002.
  6. ^ 6.0 6.1 אמיליו אגינלדוהגרסה האמיתית של המהפכה הפיליפינית, טרלק, הפיליפינים: אוטוראמה, 1899, פרק 2.
  7. ^ אמיליו אגינלדוהגרסה האמיתית של המהפכה הפיליפינית, טרלק, הפיליפינים: אוטוראמה, 1899, פרק 3.