מלחמת גוג ומגוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גוג ומגוג" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו גוג ומגוג (פירושונים).
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ציטוטים ארוכים, חוסר קוהרנטיות, ניסוחים קלוקלים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מלחמת גוג ומגוג היא מושג ביהדות המתאר את מלחמה או סדרת מלחמות‏[1] אשר צפויות להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך. במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה עקובה מדם ובסופה יכניע האל באותות ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידעו כל העולם ויכירו במציאות האל. מקורות יהודיים חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני‏[2] או אחרי‏[3] בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו.‏[4] על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.‏[5]

הרקע והתכלית למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לפתיחת המלחמה הוא שילוב ומיצוי של מספר תהליכים המתרחשים בארץ ישראל ומחוצה לה אשר על פי האמונה היהודית מובילים את אלוהים להיחשף בפני עמו והעולם. בתום המלחמה התרחשו מספר תהליכים שהם ראשית אחרית הימים:

  1. שמירת קדושת השם שנפגעה במהלך השנים בשל הידרדרות מוסרית בעם ישראל.
  2. עם ישראל יתחיל להתחזק רוחנית כפי שצריך היה לעשות כבר מחורבן בית שני וכמתואר בקצרה בספר עמוס. הדרישה מהעם אינה נוגעת דווקא למצוות בין אדם לה' אלא בין אדם לחברו. "דִּרְשׁוּ אֶת-ה', וִחְיוּ: פֶּן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף, וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל. ז הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, לָאָרֶץ הִנִּיחוּ. ח עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל, וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת, וְיוֹם, לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ; הַקּוֹרֵא לְמֵי-הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ--ה' שְׁמוֹ. ט הַמַּבְלִיג שֹׁד, עַל-עָז; וְשֹׁד, עַל-מִבְצָר יָבוֹא. י שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר, מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים, יְתָעֵבוּ. יא לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ--בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם, וְלֹא-תֵשְׁבוּ בָם; כַּרְמֵי-חֶמֶד נְטַעְתֶּם, וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם. יב כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם, וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם; צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ. יג לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא--יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא. יד דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי-כֵן ה' אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת, אִתְּכֶם--כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם" (עמוס פרק ה, 6-15) ברגע שהעם יצלח למלא את המצוות בין אדם לחברו, בשל הזיכרון המר של חורבנות בית ראשון ושני‏[6] באמצעות מלחמת גוג ומגוג, יתחיל תהליך של קיום מצוות בין אדם לה'. לכן אחד מהיבטים החשובים בשלב זה הוא אחדות והיווצרותו של עם אחד מגובש.
  3. אומות העולם יתחילו להפיץ וללמוד את שבע המצוות שנצטוו בהם בני נח

בעיות בהנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל הנביא מנבא בספרו על התקופה בה תפתח השואה.‏[7] על פי המטאפורה שלו, מנהיגי ישראל המתוארים כרועים, לוקחים שכר על עמלתם אולם מנגד את הצאן (העם) שכחו לרעות. ‏[8] בעקבות כך הצאן מתחיל להתפזר שוב מחדש . כך מתחילים מספר תהליכים שונים שהם מעין חזרה אל הנסיבות שהובילו לחורבן בית שני. ראשית יש תהליך הפוך של שיבת ציון. שנית, אמות המוסר אובדים לכל אדם. שלישת הצאן הופך להיות טרף בידי "כָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוק ה'); אלו המתוארים בעמוס 7 כ"שואפים על עפר הארץ". התהליכים האלו מזינים זה את זה. מצד אחד אנשים חושקים לשרוד בחיים, מנגד הם עושים זאת על חשבונם של האביון והאובדת. כל אלו יחד עם קולות המטים את העם מדרך הישר גורמים לתהליך הרסני. בשלב הזה מחליט ה' כי נמאס לו כבר מהנהגה הכושלת של ישראל ולכן הוא ייקח לידיו את הפיקוד, ידאג בעצמו לעם וייחשף ביום ענן וערפל.

ט לָכֵן, הָרֹעִים--שִׁמְעוּ, דְּבַר-ה'. י כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה. {ס} יא כִּי כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי ה': הִנְנִי-אָנִי, וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים. יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם-הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ-צֹאנוֹ, נִפְרָשׁוֹת--כֵּן, אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי; וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם, מִכָּל-הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם, בְּיוֹם עָנָן, וַעֲרָפֶל

ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים ט'-י"ב

שבעים הרועים של בני ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על הקשר בין נבואת גוג ומגוג וספר במדבר - פרשית תבערה וקברות התאוה. [1]
  • " הוֹי הַמִּתְאַוִּים, אֶת-יוֹם ה': לָמָּה-זֶּה לָכֶם יוֹם ה', הוּא-חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר : כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, וּפְגָעוֹ הַדֹּב; וּבָא הַבַּיִת--וְסָמַךְ יָדוֹ עַל-הַקִּיר, וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ : הֲלֹא-חֹשֶׁךְ יוֹם ה', וְלֹא-אוֹר; וְאָפֵל, וְלֹא-נֹגַהּ לוֹ : שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם : כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִּיט : הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמָע : וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן : הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם-לִי בַמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה--בֵּית יִשְׂרָאֵל."
  • האיסור לאחל למלחמה.

הידרדרות מוסרית של העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ספר יחזקאל מתוארים המעשיים הרעים של בני ישראל, בעיקר הכעס הגדול של ה' כלפי הרשעים, אלו אשר לא הקשיבו והלכו בדרך הישר. " בְּאָמְרִי לָרָשָׁע, רָשָׁע מוֹת תָּמוּת, וְלֹא דִבַּרְתָּ, לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ--הוּא רָשָׁע בַעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. ט וְאַתָּה כִּי-הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ, לָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְלֹא-שָׁב, מִדַּרְכּוֹ--הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ" (ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוקים ח'-ט')

ה' מתאר לנביא את התהליך שיבצע לעם על מנת שיחזור לתלם הישר. הוא מספר כי אף כאשר ישלח את בני ישראל לגלות, ימשיך העם לחלל את שם ה', "וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-ה'אֵלֶּה" (ספר יחזקאל, פרק ל"ו, פסוק כ'). לפיכך הוא מחליט כי עליו לפעול לא למען העם אלא למען קדושת שמו שלו.‏[9] החלטה זו היא שהובילה לשיבת ציון, קיבוץ את בני ישראל בארץ. במהלך התהליך הזה ה' יטהר את העם ובתמורה העם יזכרו את דרכיו הרעים. "וּזְכַרְתֶּם אֶת-דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-טוֹבִים; וּנְקֹטֹתֶם, בִּפְנֵיכֶם, עַל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם. לב לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי-עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי ה'--יִוָּדַע, לָכֶם: בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ספר יחזקאל, פרק ל"ו, פסוקים ג'-ל"א)

תהליך השיבה לארץ מתואר באריכות בפרק ל"ז והמסר העיקרי ממנו הוא הטוהר ואחדות העם, "וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" (ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק כ"ב), כפי שנוהג היה באותם ימים. זכריה מתאר את תהליך הטיהור בעם אשר יבצע ה'. הוא ימחק את שמות העצבים, נביאי השקר ויצר הרע[10] הפרשנות למילה עצבים שנוי במחלוקת. ישנם שלושה פרשנויות‏[11]:

  1. אנשים הגורמים עצב לאדם.
  2. אנשים שמעצבים פסל דהיינו עובדי אלים זרים וכו'.
  3. אנשים הגורמים לעבודה מאומצת.

לאחר השלמת התהליך בני ישראל ישמרו בעצמם את דברי התורה.

היריבות של גוג בה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריבות ארוכת שנים של גוג נגד ה'. על פי נבואת יחזקאל חרף אפו של ה' באותה תקופה ולכן הוא יגרום לו לעלות על ארץ ישראל.‏[12]

זהותם של גוג ומגוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, כתבו המפרשים‏[13]: "שם גוג ושם מגוג כבר יישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכהּ גוג, רק אז כשיבוא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא, אז ידעו שזה הוא המלך גוג שניבא עליו". יחד עם זאת, היו מפרשים שעסקו בנושא.

גוג: לפי פשט המקרא גוג מזוהה עם ארץ המגוג (ככל הנראה נשיאה של ארץ המגוג) ובנוסף הוא "נשיא ראש" על משך ותובל, שהן אומות נוספות מבניו של יפת. אך לפי המפרש צריכה להיות שם ו' החיבור, כך שגוג וארץ המגוג הם שני גופים נפרדים במלחמה. על פי המקרא גוג יקבץ הרבה עמים וממלכות לעלות עמו למלחמה על ישראל. יש שכתבו, כי גוג הוא ארמילוס הרשע, אשר על ידו יהרג משיח בן יוסף. לפי אחת הדעות המובאות בתלמוד[14] "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג", וחוגים מסוימים ביהדות הסתמכו על משפט זה וטענו שבכל אדם נשמת גוג ומגוג ונשמת משיח, כלומר לכל אדם בכל דור יש את היכולת להיות המשיח או להיות גוג ומגוג ולכן בכל דור יכולה להיות גאולה.

מגוג: היא אומה עתיקה, אחד מבניו של יפת, ויש מסורות שונות לגבי זהותה שחלקן מובאים להלן:

שאר העמים שיקבץ גוג ויעמוד בראש הקואליציה איתן יהיו: מגוג, פרס, משך, תובל, כוש, פוט, גומר ועוד.

עוד מוזכר בעובדיה, כי אדום תעמוד מנגד ולא תשתתף במלחמה, אך בכך היא תחרוץ את דינה כי לא יעזרו לישראל:

Cquote2.svg

(א) חֲזוֹן, עֹבַדְיָה: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה' לֶאֱדוֹם.... (ב) הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ, בַּגּוֹיִם: בָּזוּי אַתָּה, מְאֹד...(ד) אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ--מִשָּׁם אוֹרִידְךָ, נְאֻם-ה'...(י) מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב, תְּכַסְּךָ בוּשָׁה; וְנִכְרַתָּ, לְעוֹלָם. (יא) בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד, בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ; וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָו, וְעַל-יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל--גַּם-אַתָּה, כְּאַחַד מֵהֶם.

Cquote3.svg

תיאור המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעה מהצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית המלחמה תפתח לאחר שיבת ציון, כאשר בני ישראל ישבו על אדמת הארץ. בנוסף התהליכים המתוארים לעיל יגיעו לכדי מיצוי. בעקבות הידרדרות המוסר והפגיעה בכבודו של ה', תפתח רעה מהצפון,"י, וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר: רְאֵה, הַיּוֹצְאִים אֶל-אֶרֶץ צָפוֹן--הֵנִיחוּ אֶת-רוּחִי, בְּאֶרֶץ צָפוֹן"" (זכריה ו, 8), אשר באמצעותה ייחשף ה' בפניו העולם כולו.‏[15] לפי רבי שמואל לאנייאדו, מלחמת גוג ומגוג תחל במצר הורמוז.‏[16]

המלבי"ם בפירושו על יחזקאל ל"ח מתואר מי הם העמים הנמצאים בצפון: "הנה, בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים. ויבוא גוג, נשיא משך ותובל, מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום. ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופה, ושם אמר כי פרס כוש ופוט איתם, וכן בית תוגרמה, שהם כולם נימולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל." בנוסף בפרשנות המלבי"ם על זכריה ו, 8, נכתב "השחורים שהיא מלכות רומי שהיא תצא אל ארץ צפון (בבל) וגם היא תהיה צפונית ומשם תיפתח הרעה להחריב את ירושלים" כלומר המדינה שתגבש את הקואליציה נגד ישראל זו אותה המדינה שתכבוש את "ארץ הצפון" שהיא על פי המסורת היהודית - בבל.

אסופת העמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת עמים תתקבץ ותכרות ברית ביניהם על מנת לעלות למלחמה על ארץ ישראל ופרט על ירושלים כמוזכר ביחזקאל לח:

Cquote2.svg

(ד) וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת-כָּל-חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם--קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם. (ה) פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, אִתָּם; כֻּלָּם, מָגֵן וְכוֹבָע. (ו) גֹּמֶר, וְכָל-אֲגַפֶּיהָ--בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת-כָּל-אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים, אִתָּךְ. (ז) הִכֹּן, וְהָכֵן לְךָ--אַתָּה, וְכָל-קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם, לְמִשְׁמָר

Cquote3.svg

בספר הזוהר (בראשית נ"ח) אף מוזכר כי הקב"ה עתיד להחיות את כל המלכים שעשו צרות לעם ישראל ואשר החריבו את המקדש, ולהמליכם כבתחילה, וכולם יצאו יחד למלחמה על ישראל.

הנביא והרוחניות במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הלכות מלכים ומלחמות, בראשית מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישראל שיכין ויישר את לב העם. הוא לא יעסוק בהיבטים הדתיים אלא בהיבטים הרוחניים והמוסריים.

ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם: שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי ג,כג). ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד)

– הלכות מלכים ומלחמות פרק יב, ג

הסיבה לפתיחת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתם תהיה לכלות את עם ישראל, ולכבוש את ארץ ישראל ובפרט את ירושלים בירתה:

Cquote2.svg

(י) כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי ה': וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל-לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ, מַחֲשֶׁבֶת רָעָה. (יא) וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם. (יב) לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז--לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל-חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל-עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָרֶץ. (יג) שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל-כְּפִירֶיהָ, יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ--לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל, שָׁלָל גָּדוֹל.

Cquote3.svg

המלבי"ם מפרש (יחזקאל לח,יב) שאחת הסיבות העיקריות של עליית גוג על ארץ ישראל, היא מפני העושר הרב שיהיה לישראל באותה עת.

Cquote2.svg

מפני "העם שהוא מאוסף מגוים" ועי"כ הם "עושים מקנה וקנין", כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם "יושבים על טבור הארץ" ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו.

Cquote3.svg

כלומר, שהעושר הוא תוצאה של קיבוץ גלויות של יהודים מארצות שונות, ואותם יהודים יעשו מסחר עם אותם ארצות שיצאו משם, ועל ידי זה תהפוך ארץ ישראל ל"טבור הארץ" דהיינו האזור המרכזי של סחר בעולם, ולכן יאמרו האומות שעיקר העושר העולמי מתרכז רק במקום אחד ולא שוויוני, ועל ידי זה ירצו לשלול ולבוז את העושר של ישראל.

מיקום המלחמה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי יחזקאל ל"ט המלחמה תהיה בהרי ישראל: "(1) ואתה בן-אדם הנבא על-גוג ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל. (2) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על-הרי ישראל. (3) והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל. (4) על-הרי ישראל תפול אתה וכל-אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל-כנף וחית השדה נתתיך לאכלה. (5) על-פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני ה'."

לפי זכריה י"ב, י"א תיערך המלחמה בירושלים: "ביום ההוא יגדל המספד (=ההספד) בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידון". (המילה Armageddon - "סוף העולם" באנגלית - הגיעה מכאן: שיבוש של "הר מגידו", בהתאם לברית החדשה שלפיה המלחמה תהיה בהר מגידו)

הכוחות הלוחמים כנגד גוג ומגוג ותיאור המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמה יקחו חלק בני ישראל אך אל להם לפחד מכוחות האויב כנאמר בילקוט שמעוני:

Cquote2.svg

א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה.

Cquote3.svg
– ישעיהו פרק ס' רמז תצט

ה’ ייקח חלק במלחמה זו באמצעות אותות ומופתים גדולים

  • " וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ" (יחזקאל לח 22)
  • " וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ, עַל-יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל-רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. (יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת-ה' רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ, אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ, עַל-יַד רֵעֵהוּ" (זכריה פרק יד 12-13)

אותות אלו יגרמו לכוחות האויב להרוג זה את זה בשל המהומה המרובה.

  • "וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי ה': חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה. כב וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם;" (יחזקאל ל"ח 21)
  • הנבואה הזו חוזרת גם בספר ירמיה "חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל, לֹא יָשׁוּב רֵיקָם" (ספר ירמיה, נ', פסוק ט'). מלבי"ם הסביר: "חיצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל, ויבואו מעצמם למטרה".

הרים יתמלאו בהרוגיהם, " עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה:" (יחזקאל לט, ד) ובמשך שבעה חדשים ישראל יקברו אותם. " וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים: וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם יוֹם הִכָּבְדִי נְאֻם אֲדֹנָי ה’" (יחזקאל לט, יב-ג)

העיסוק במלחמת גוג ומגוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנים שונים התייחסו למלחמת גוג ומגוג על פי המסופר בספרי הנביאים ועל פי מדרשי חז"ל. בספרו משנה תורה, כתב הרמב"ם בנוגע למלחמת גוג ומגוג ובנוגע לשאר העניינים הנוגעים לגאולה המשיחית ולעתיד לבוא שאין אדם צריך להתעסק בדברים הללו, משום שהם לא מביאים לא ליראה ולא לאהבה, וגם החכמים עצמם חלוקים ביניהם בתיאור המלחמה ובפרטיה:

Cquote2.svg

אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'. ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים. ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שבארנו.

Cquote3.svg
– משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות יב, 2

ראיית השואה כמלחמת גוג ומגוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מרדכי אליהו היה אומר כי השואה הייתה מלחמת גוג ומגוג. לפי זה הרב אליהו סובר כי הוא גוג הוא היטלר, ומגוג היא גרמניה הנאצית שאספה את כל עמי אירופה למלחמה על עם ישראל, ותכננה לכבוש את ירושלים ולהחריב את היישוב בארץ ישראל וגרמניה הנאצית הפסידה בדרך לכיבוש ירושלים בקרב אל-עלמיין השלישי שהיה קרב מכריע, שהתנהל במסגרת המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. וכי לפי זה מלחמת העולם השנייה היא מלחמת גוג ומגוג. בין היתר הוא מסתמך על תרגום יונתן בן עוזיאל.

האדמו”ר ממעליץ הסביר שהוא שמע מהרב אהרן מבעלז, שרצח ששת מיליוני הקדושים היהודים בשואה הנאצית היה שיאה של מתקפת גוג ומגוג נגד עם ישראל. כתוצאה מכך, שליש מהעם היהודי הושמד.

הרבי מלובביץ’ אמר[דרוש מקור] דברים דומים, והסביר על פי מסורת מתלמידי הבעל שם טוב, שבשל ההתארכותה הרבה של הגלות - ייסוריה מלחמת גוג ומגוג בוטל, ואילו השואה הינה במסגרת 'חבלי המשיח' של מלחמת גוג ומגוג ולאחר יוטב לעם ישראל.

מקורות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר יחזקאל פרקים ל"ד - ל"ט.
  • תהילים פרקים ב, פג
  • זכריה פרקים י"ב - י"ד
  • ישעיה פרק מ"ד
  • דניאל פרקים י"א, י"ב
  • יואל פרק ד.
  • סנהדרין (דף יז, א)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת גוג ומגוג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש המפרשים שיהיו שלוש מלחמות גדולות בעולם. חז"ל מפרשים כי גוג ינסה לעלות שלש פעמים על ירושלים. בשתי הפעמים הראשונות ייכשל, אבל בשלישית הוא יצליח ללכוד את העיר לפרק זמן קצר
  2. ^ ויקרא רבה צו ט, ו; שבחי ר' חיים ויטאל; הגר"א בליקוטי אגדות
  3. ^ רמב"ם, אגרת תימן דף מט; החתם סופר שו"ת, חלק ו', סימן צ"ח ד"ה שאני
  4. ^ מהרש"א סוכה נ"ב ע"א ד"ה על
  5. ^ מדרש אגדה בראשית ח י"ב
  6. ^ כנאמר ביחזקאל לו, 31-3
  7. ^ שואה כדברי ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק ט'
  8. ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים ב'-י'
  9. ^ שם, פסוק 23
  10. ^ ספר זכריה, פרק י"ג, פסוק ב'
  11. ^ הרחבה ניתן למצוא באתר תורה
  12. ^ יחזקאל לח, פסוק 18
  13. ^ לשון המלבי"ם ביחזקאל ל"ח, י"ז. וכן כתב הרד"ק שם ל"ח, ח'.
  14. ^ סנהדרין דף צ"ד עמ' א'
  15. ^ יחזקאל ל"ח 14-23
  16. ^ שמואל לאנייאדו בספרו "כלי פז" (על ישעיהו פרק לד פסוק ו). הספר באתר hebrew books