מלחמת האזרחים בקולומביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מלחמת האזרחים בקולומביה
Ejercito de colombia.jpgFARC guerrillas during the Caguan peace talks (1998-2002).jpg
למעלה: חיילי צבא קולומביה
למטה: לוחמי FARC
תאריך התחלה: 1964
מקום: קולומביה
תוצאה: סכסוך מתמשך
הצדדים הלוחמים

Flag of the FARC-EP.svg FARC (עד 2016)
Flag of ELN.svg צבא השחרור הלאומי
Flag of EPL.svg צבא השחרור העממי
מיליציות נוספות
 ----
בעלות ברית
ונצואלהונצואלה  ונצואלה
קובהקובה  קובה (עד 1991)
ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות (עד 1991)

מפקדים
כוחות

סה"כ בערך 460,763 שוטרים וחיילים[1]

סה"כ בסביבות 13,000 לוחמים נכון לשנת 2013

אבידות

מאז 2004, 4,908 הרוגים, 20,001 פצועים.

משנת 2004 בערך 11,484 הרוגים

מספר ההרוגים הכולל: 218,094[2]

מספר האזרחים ההרוגים: 177,307[2]

מספר העקורים: 5,712,506[2]

מלחמת האזרחים בקולומביהספרדית: Conflicto armado interno en Colombia) הוא סכסוך מתמשך בין ממשלת קולומביה לבין מיליציות צבאיות למחצה, ארגוני פשע וארגוני טרור וגרילה שמאליים כגון FARC ו-ELN הנלחמים על הגדלת שטחי השפעתם במדינה.

שורשי הסכסוך נעוצים בעימות שמכונה "לה ויולנסיה" - מלחמת אזרחים שהחלה ב-1948 בעקבות התנקשות במועמד לנשיאות חורחה אליאסר גייטאן, שעמד בראש המפלגה הליברלית. דיכוי של קומוניסטים באזורי הכפר של קולומביה בשנות ה-60 בתמיכת ארצות הברית הוביל גורמים קומוניסטיים וליברליים לחבור יחד ולהקים את מחתרת FARC.

בשיא שלטו המורדים על כארבעים אחוז משטח קולומביה. ה-FARC ביצע פעולות טרור קיצוניות ודחה הצעות להסכמי שלום מחוץ למדינה. אולם בעקבות הפצצות של חיל האוויר הקולומביאני המורדים נחלשו בהדרגה, וכיום הם שולטים על שלושים אחוז משטח המדינה. בשנת 2010 החריף המאבק כאשר קולומביה תקפה מעוזי מורדים באקוודור,[3] מה שגרם לנשיא אקוודור לגנות את קולומביה ולונצואלה לשלוח כוחות אל הגבול הקולומביאני.[4] בתגובה טענה קולומביה ששתי המדינות משתפות פעולה עם המורדים, ואף נמצאו ראיות לכך שהמורדים סייעו לנשיא ונצואלה הוגו צ'אווס בבחירתו לנשיאות, אם כי יש המפקפקים באמינות המסמכים.[5]

ב-5 בנובמבר 2011 נהרג מנהיג ה-FARC אלפונסו קאנו, ובמקומו מפקד על הארגון טימולאון חימנס המכונה גם טימוצ'נקו. בשנת 2012 החלו שיחות בין הצדדים. נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס הכריז שעל ההסכם להיחתם עד נובמבר 2013, אולם השיחות בוטלו כאשר בין השנים 2014 ו-2015 ביצע הארגון התקפות רבות.

ב-23 ביוני 2016 חתמו סנטוס וטימוצ'נקו בהוואנה בירת קובה על הסכם הפסקת אש.[6] על פי ההסכם יתפרקו 7,000 לוחמי ה-FARC מנשקם ויעבירו אותו לידי האו"ם. ב-24 באוגוסט חתמו הצדדים על הסכם שלום סופי.[7] במשאל עם שנערך בקולומביה ב-2 באוקטובר 2016, נדחה הסכם השלום ברוב זעום, כיוון שנתפס כמקל מדי עם המורדים.[8] עם זאת שני הצדדים הביעו נכונות להמשיך במגעים ולפעול יחד על מנת לשמור על השלום. ב-12 בנובמבר נחתם הסכם שלום חדש, הכולל שינויים שהציעו מתנגדי ההסכם הקודם.[9]

הארגון הקטן והקיצוני יותר "צבא השחרור הלאומי" (ELN) לא הניח את נשקו, ולכן רשמית מלחמת האזרחים עדיין נמשכת.

לפי הערכת המרכז הלאומי לזיכרון היסטורי של ממשלת קולומביה, כ-220,000 בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים בין 1958 ל-2012, מרביתם אזרחים (177,307 אזרחים ו-40,787 לוחמים). כמו כן, יותר מחמישה מיליון אזרחים נאלצו לעזוב את בתיהם בין 1985 ל-2012, מה שיצר את אוכלוסיית העקורים השנייה בגודלה בעולם.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.