מלחמת האמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת האמו
Deceased emu during Emu War.jpg
חייל אוסטרלי מציג גופת אמו
תאריך התחלה: 2 בנובמבר 1932
תאריך סיום: 10 בדצמבר 1932
משך הסכסוך: 5 שבועות ו-4 ימים
מקום: מחוז קמפיון, אוסטרליה המערבית, אוסטרליה
31°01′38″S 118°29′10″E / 31.027111111111°S 118.48622222222°E / -31.027111111111; 118.48622222222 קואורדינטות: 31°01′38″S 118°29′10″E / 31.027111111111°S 118.48622222222°E / -31.027111111111; 118.48622222222 
הצדדים הלוחמים

ציפורי אמו

סר ג'ורג' פירס, רב סרן מרדית', חיל התותחנים המלכותי האוסטרלי

(למפת אוסטרליה רגילה)

מלחמת האמו, הידועה גם בשם מלחמת האמו הגדולה, הייתה מבצע לחיסול מטרד חיות בר באוסטרליה בשלהי 1932, כדי לתת מענה לתלונות הציבור על ציפורי האמו אשר התרוצצו במחוז קמפיון (campion) שבאוסטרליה המערבית. הניסיונות לריסון אוכלוסיית האמו, כללו חיילים חמושים במקלעים שגרמו לתקשורת לכנות את התקרית בשם "מלחמת האמו".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מספר רב של חיילים לשעבר מאוסטרליה, יחד עם יוצאי צבא בריטים, הקימו משקים חקלאיים באוסטרליה המערבית. בתחילת השפל הגדול בשנת 1929, החקלאים עודדו על ידי הממשלה להרחיב את יבולי החיטה שלהם בהבטחה לסובסידיות, שאותן היא נכשלה לבסוף לספק. למרות הסובסידיות המובטחות, מחירי החיטה המשיכו ליפול, וב-1932 המצב החל להיות מתוח, כאשר החלקאים החלו להתכונן לקציר ובו בעת איימו לא לספק את החיטה.

קשייהם של החקלאים התעצמו בעקבות הגעתם של כ-20,000 ציפורי אמו. ציפורי האמו בדרך כלל נודדות לאחר עונת הרבייה, מפנים היבשת אל חופיה. האדמה המעובדת והמים שהביאו החקלאים לחיות המשק גרמו לציפורי האמו לגלות שהאזור הוא בית גידול אידאלי, והן החלו להתנחל במחוז קמפיון, בעיקר באדמות החקלאיות. הן צרכו והרסו את היבולים, וגם חוררו את הגדרות שמנעו מהארנבים לחדור לחוות.

החקלאים מסרו את חששותיהם לגבי ציפורי האמו ושלחו נציגים יוצאי מלחמת העולם הראשונה, לפגוש את שר ההגנה, סר ג'ורג' פירס. החיילים לשעבר היו מודעים ליעילות של מקלעים ולכן ביקשו אספקה שלהם. השר הסכים, אך הציב להם את התנאים הבאים: הרובים ישמשו אנשי צבא בלבד, העברת הכוחות תמומן על ידי ממשלת אוסטרליה המערבית והחקלאים יספקו את המזון, הדיור והתשלום עבור התחמושת. נטען שהסכמה זו נבעה מצורכי תעמולה.

ה"מלחמה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הצבאית החלה באוקטובר 1932. ה"מלחמה" נוהלה תחת פיקודו של רב סרן G.P.W מרדית', שהיה מפקד בחיל התותחנים המלכותי האוסטרלי, יחד עם שני חיילים מחומשים במקלע לואיס ו-10,000 כדורים. המבצע נדחה, בעקבות גשמים שגרמו לציפורי האמו להתפזר בשטח גדול. הגשם פסק ב-2 בנובמבר 1932, ובנקודה זו הכוחות נפרסו במטרה לעזור לחקלאים ובנוסף, לפי עיתון מקומי, גם לאסוף 100 עורות של אמו כדי שנוצותיהם ישמשו ליצירת כובעים לפרשים האוסטרלים הקלים.

הניסיון הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בנובמבר האנשים הגיעו למחוז קמפיון, ובאזור נראו כ-50 ציפורי אמו. מכיוון שהציפורים היו מעבר לטווח הפגיעה של הרובים, המתיישבים ניסו לקבץ את הציפורים לתוך מארב, אך הן התפצלו לקבוצות קטנות והחלו לרוץ, מה שהקשה על החיילים לירות בהם. אף על פי כן, בזמן שהמטח האש הראשון לא צלח, בניסיון השני מספר ציפורים נהרגו. בהמשך היום המתיישבים פגשו בעדר נוסף, והרגו כתריסר ציפורים. האירוע המשמעותי הבא אירע ב-4 בנובמבר. מרדית' הציב מארב בסמוך לסכר מקומי, ולמעלה מ-1,000 ציפורים אותרו בסמוך ליעד זה. הפעם הרובאים חיכו עד שהציפורים היו בבירור בטווח לפני שפתחו באש. הרובה נתקע לאחר ש-12 ציפורים בלבד נהרגו. הציפורים הנותרות התפזרו ולא נצפו עוד באותו היום. בימים לאחר מכן מרדית' בחר להתקדם דרומה, לאזור שבו הציפורים נחשבו מאולפות יחסית. על אף המאמצים, ההצלחה הייתה מועטה בלבד. בשלב מסוים מרדית' התקין את אחד מהרובים על משאית, מהלך לא יעיל, מכיוון שהדרך המשובשת לא אפשרה לחיילים לירות. ב-8 בנובמבר, שישה ימים לאחר הקרב הראשון, נורו כ-2,500 כדורים. מספר הציפורים שנהרגו לא ברור, הדיווחים נעים בין 50 ל-500. בדוחו הרשמי של מרדית' נטען שלכוחותיו לא היו נפגעים. לאחר אירועים אלו, העיר האורניתולוג דומיניק סרבנטי:

חלומם של החיילים לטבוח בציפורי האמו נמוג במהרה. הפיקוד של ציפורי האמו ללא ספק פקד על לוחמת גרילה, וצבאו הגדול התפצל למספר עצום של יחידות קטנות, אשר גרמו לציוד הצבאי של המתיישבים להיות לא רווחי. הדכדוך ששרר באיזור התפזר לאחר כחודש.

ב-8 בנובמבר, נציגים של בית הנבחרים האוסטרלי דנו במבצע. בעקבות הסיקור השלילי של האירועים בכלי התקשורת המקומיים, אשר טענו שרק ציפורים בודדות נהרגו, פירס לקח בחזרה את אנשי הצבא ואמצעי הלחימה עוד באותו היום. לאחר מכן, רב הסרן מרדית' השווה את ציפורי האמו ללוחמי הזולו, והעיר לגבי יכולת התמרון המרשימה שלהן, אפילו כשהן פצועות:

לו הייתה לנו דיוויזיה בעלת יכולת ספיגת הכדורים של ציפורים אלו, היא יכלה לנצח כל צבא בעולם... הן יכולות להתעמת עם מקלעים בעמידות השווה לזו של טנקים. הן כמו לוחמי הזולו, שאותם אפילו קליעי דום-דום לא יכולים לעצור.

הניסיון השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נסיגת הכוחות של צבא אוסטרליה, התקפות האמו על היבולים המשיכו. החקלאים חזרו וביקשו תמיכה, בטענה שהיובש ומזג האוויר החם מושכים את האמו בהמוניהם. ג'יימס מיטשל, ראש ממשלת אוסטרליה המערבית השאיל כוחות צבאיים כדי לחדש את המלחמה. בנוסף, דו"ח מבסיס הפיקוד מציין שבמבצע ראשוני חוסלו כ-300 ציפורי אמו.

בהתאם לבקשתו של מפקד הבסיס, ב-12 בנובמבר שר ההגנה אישר לצבא להמשיך בפעולתו והגן על פעולתו בסנאט, שם הסביר מדוע החיילים היו הכרחיים למניעת איום חקלאי מצד אוכלוסיית הציפורים. למרות שהצבא הסכים לתת רובים לממשלת אוסטרליה המערבית, בציפייה שהם יספקו את האנשים, מרדית' נבחר שוב להיות בשדה הקרב, בעקבות מחסור במקלענים במדינה.

החיילים הגיעו לשדה הקרב ב-13 בנובמבר 1932 וחוו הצלחות ביומיים הראשונים, בהם הרגו כ-40 ציפורי אמו. היום השלישי לעומת זאת, היה מוצלח פחות. ב-2 בדצמבר הוערך שנהרגו כ-100 ציפורים בכל שבוע. מרדית' הוחזר ב-10 בדצמבר, ובדו"ח שכתב טען ש-986 ציפורים נהרגו, על ידי 9,860 כדורים, בקצב של 10 כדורים לכל ציפור. בנוסף, מרדית' טען ש-2,500 ציפורים נוספות מתו בעקבות הפציעות שספגו.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקלאים ביקשו פעמים נוספות עזרה מצד הצבא בשנים 1934, 1943 ו-1948, אך הבקשות נדחו על ידי הממשלה. במקום זאת, הממשלה נתנה כסף לכל אדם שיהרוג ציפור אמו. שיטה זו החלה ב-1923 והוכחה כיעילה: 57,034 תשלומים ניתנו בתקופה של שישה חודשים בלבד ב-1934.

בדצמבר 1932, הבשורה על מלחמת האמו הופצה והגיעה בין השאר לבריטניה, שם קבוצה של פעילי בר קיימא יצרו מחאה בטענה שהמלחמה משמידה את מין האמו הנדיר. ד"ר דומיניק סרבנטי, אורניולוג אוסטרלי בכיר, תיאר את האירוע כ"ניסיון להשמדה המונית של ציפורי האמו".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת האמו בוויקישיתוף

"The Argus. 12 November 1932 "Attack on Emus עיתון שמדווח על המלחמה אנגלית