מלחמת הכפתורים
.jpg) | |
| כרזת ה-DVD של הסרט | |
| מבוסס על |
War of the Buttons  |
|---|---|
| בימוי |
איב רובר |
| הופק בידי |
איב רובר דניאל דלורם |
| תסריט |
לואי פרגו (רומן) פרנסואה בואיה |
| עריכה |
מריה-יוזפה יויוט |
| שחקנים ראשיים |
אנדרה טרטון מישל איזלה מרטן לרטיג |
| מוזיקה |
ז'וזה ברגמנס |
| צילום |
André Bac |
| מדינה |
צרפת |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 28 באפריל 1962 |
| משך הקרנה |
91 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט קומדיה |
| פרסים | פרס ז'אן ויגו (1962) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מלחמת הכפתורים (בצרפתית: La Guerre des boutons) הוא סרט ילדים ונוער צרפתי, שיצא לאור ב-1962 בבימויו של איב רובר (Yves Robert). הסרט, השזור בנימה הומוריסטית, מתאר מאבק ההולך ומסלים בין שתי חבורות ילדים המשתייכות לשני כפרים שכנים. הסרט מבוסס על הספר, בעל השם הזהה, מאת לואי פרגו (Louis Pergaud), שיצא לאור ב-1912. הסרט נחשב אחד מסרטי הילדים הצרפתיים החשובים והמוכרים ביותר.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולראן ולונז'וורן הם שני כפרים צרפתים שכנים המסוכסכים שנים רבות; סכסוך שמביא גם ליריבות בין ילדי הכפרים. בהתקלות של שניים מילדי לונז'וורן בקבוצת ילדים מוולראן, מתלהטות הרוחות ונאמרות מילות גנאי שאינן בדיוק מובנות לילדים, אך מציתות את המאבק. כאשר ילד נתפס על ידי הקבוצה היריבה נגזרים כפתורי בגדיו, שרוכי נעליו וחגורת מכנסיו כאות לתבוסתו והשפלתו (מכאן גם שם הסרט). הילדים מחליטים כי החבורה המנצחת היא זו שתצבור את מירב הכפתורים. לאחר שלבראק, מנהיג חבורת ילדי לונז'וורן, מוכה על ידי אביו בשל איבוד כפתוריו, הוא הוגה רעיון מבריק: ילדי הכפר שלו מופיעים אל "קרב" שנקבע מראש, עירומים וכך הם זוכים ביתרון על יריביהם. שמחתם לא נמשכת זמן רב, שכן אחד מחבריהם קושר קשר עם ה"אויב" ומוסר מידע על הפשיטה המתוכננת. הבוגד נתפס ונענש על ידי חבריו. הוא פונה להוריו וכך מגויסים גם הורי הילדים ושאר המבוגרים למאבק הבין-כפרי.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט צולם בעת אחד משיאיה של מלחמת העצמאות של אלג'יריה בה נלחמו כוחות צבא צרפתיים. אופיו האנטי מלחמתי של הסרט תרם לקשיים בהם נתקל הבמאי רובר בעת שניסה לגייס תמיכה כספית להפקת הסרט. בסופו של דבר, נאלץ רובר, שהיה אז במאי מתחיל וחסר פרסום, להקים יחד עם אשתו השחקנית, דניאל דלורם, חברת הפקה עצמאית. גם אז, אף חברת הפצה צרפתית לא הסכימה להפיץ את הסרט. רובר פנה אז לארצות הברית לחברת האחים וורנר והצליח לשכנעם, למרות חוסר התלהבותם, להפיץ את הסרט.
הסרט צולם בארבעה אתרי צילום שונים. שני אתרים הסמוכים לפריז במחוז איל-דה-פראנס ושני אתרים במחוז סאנטר-עמק הלואר שמדרום לפריז.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכל הילדים ששיחקו בסרט היה זה תפקידם הקולנועי הראשון ולרובם גם האחרון. שמותיהם אף לא הופיעו ברשימת השחקנים בפתיחת הסרט. השחקן שזכה לפרסום הרב ביותר בסרט היה הילד הצעיר ביותר, ז'יביס הקטן (Petit Gibus), שבכל פעם שהמצב הסתבך היה אומר בבכי את המשפט: "אם הייתי יודע, לא הייתי בא". המשפט הצרפתי "Si j'aurais su, j'aurais po v'nu", שאינו מופיע ברומן המקורי, הפך למטבע לשון בצרפת.
אנסמבל השחקנים הוא גדול. השחקנים בתפקידים הבולטים הם:
- מישל איזלה - ל'אצטק (מנהיג חבורת ולראן)
- אנדרה טרטון - לבראק (מנהיג חבורת לונז'וורן)
- פרנסואה לרטיג - ז'יביס הגדול
- מרטן לרטיג - ז'יביס הקטן
- ז'אק דופילו - אביו של ל'אצטק
- מישל מריץ - אמו של ל'אצטק
- ז'אן רישאר - אביו של לבראק
- איווט אטייוון - אמו של לבראק
קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
איש לא צפה את הצלחתו הגדולה של הסרט, אף לא יוצרו. בצרפת לבדה צפו בו קרוב ל-10 מיליון צופים וגם ברחבי העולם הוא הפך ללהיט. גם בקרב מבקרי הקולנוע זכה הסרט לתגובה אוהדת. הסרט אף זכה בפרס ז'אן ויגו היוקרתי ב-1962. איב רובר זכה להצלחתו הקולנועית הראשונה כבמאי והמשיך לביים סרטים נוספים שזכו להצלחה כגון: אלכסנדר המאושר (1968) והבלונדיני עם הנעל השחורה (1972).
בעת הקרנתו בארצות הברית, בדצמבר 1963, כתב, בוסלי קרות'ר (Bosley Crowther), מבקרו של הניו יורק טיימס, כי גם אם ניתן לעשות אלגוריה ממלחמות הילדים למלחמות האמיתיות, בסך הכל זוהי קומדיה קלילה, המנצלת למטרותיה את התנהגותם הפרועה והחמודה חליפות של גיבוריה הצעירים. הוא אף טען כי הגרסה הקולנועית המוקדמת יותר (מ-1937[1]) לספרו של פרגו היא מוצלחת יותר[2]. גם המבקר הישראלי, עזריה רפפורט ראה את הסרט, בעת יציאתו למסכים בישראל, כ"בידור נעים לקטן ולגדול" אף כי "משחקם של הילדים מודגש ו"מלומד" יותר מדי"[3]. לעומתם, כתב המבקר הישראלי זאב רב-נוף בתחילת 1964 כי "מאחורי התעלולים המשעשעים מסתתר משהו עמוק יותר - תחושה של ידידות וחברות, מעין אספרי אנושי גדול ובלתי רגיל וגם מן התקשרות נפשית בין ילדים מחוננים אפילו אם הם משתייכים למחנות מנוגדים"[4]. ברבות השנים, לאחר שגברה ההערכה לסרט, כתב אורי קליין כי זהו "אחד מסרטי הילדים - או, בעצם, סרט על ילדים - הטובים ביותר שהופקו אי פעם" וכי הסרט הוא "קומדיה אנושית, סאטירה חריפה ואלגוריה מרירה למדי"[5].
הסופרת גלילה רון פדר-עמית תיארה את הסרט כבעל השפעה רבה עליה וכאחד הגורמים החשובים שהשפיעו עליה בכתיבת סיפורים ותסריטים[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מלחמת הכפתורים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מלחמת הכפתורים", באתר נטפליקס
"מלחמת הכפתורים", באתר AllMovie (באנגלית)
"מלחמת הכפתורים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "מלחמת הכפתורים", באתר Metacritic (באנגלית)
- "מלחמת הכפתורים", באתר אידיבי
"מלחמת הכפתורים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- מלחמת הכפתורים, אתר filmsdefrance.com (באנגלית)
- ר. עזריה, סרט שהוא-כפתור ופרח, מעריב, 12 בספטמבר 1963
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הסרט הצרפתי "La Guerre des gosses", של הבמאי הצרפתי ז'אק דרואה ( Jacques Daroy).
- ^ Bosley Crowther, La Guerre des Boutons December 19, 1963, ניו יורק טיימס, 19 בדצמבר 1963
- ^ ר. עזריה, סרט שהוא-כפתור ופרח, מעריב, 12 בספטמבר 1963
- ^ זאב רב-נוף, מבחר סרטי השבוע, דבר, 26 בינואר 1964
- ^ אורי קליין, עכבר העיר אונליין, סרטים בטלוויזיה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
- ^ ז'ורנל, מוסף לענייני תרבות של מעריב, גיליון מיוחד: שבוע הספר 2012, 1 ביוני 2012, עמ' 24