מלחמת העולם השנייה (ספר מאת אנטוני ביוור)
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אנטוני ביוור  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
עיון |
| נושא |
מלחמת העולם השנייה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Weidenfeld & Nicolson |
| תאריך הוצאה |
2012 |
| מספר עמודים | 974 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | ידיעות אחרונות |
| תאריך | 2014 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
  | |
מלחמת העולם השנייה (מאנגלית: The Second World War) הוא ספר הסוקר את מאורעות מלחמת העולם השנייה מאת ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור. הספר תורגם לעברית על ידי עמנואל לוטם.
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההקדמה פותחת בסיפורו של יאנג קיונג-ג'ונג, חייל קוריאני המגויס בכוח על ידי צבא קוואנטונג, שנלקח בשבי על ידי הצבא האדום וע"י הוורמאכט, ובסופו של דבר נתפס על ידי חיילים אמריקאים. היא גם מפרטת את הרקע שהוביל למלחמה, החל מעליית הנאציזם בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ועד לכריתת ההסכם התלת-צדדי עם איטליה ויפן.[1]
הספר מתחיל עם הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-1931, ומכסה את כל מלחמת העולם השנייה המסתיימת בכניעה הסופית של מדינות הציר. לאורך הספר, ביוור מדלג בכתיבתו בין החזיתות השונות. הוא מתחיל בפרקים על קרב חלקין גול שלטענת ביוור היווה את יריית הפתיחה של מלחמת העולם השנייה בכך שגרם בעקיפין לחתימה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב[2], בפלישת גרמניה לפולין,[3] ממשיך במלחמת החורף,[4] המערכה בנורווגיה[5] והמערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.[6] ביוור גם משלב פרקים על מלחמת סין–יפן השנייה כדי לבנות יחד תיאור כלל עולמי של האירועים.[7] בהמשך נקודת המבט של הספר מתרחבת וכוללת את הקרב על בריטניה,[8] את המערכה בבלקנים,[9] את זירת הים תיכוני והמזרח התיכון ואת המערכה האוקיינוס האטלנטי.[10]
לאחר מכן מתוארים השתלשלות המאורעות בחזית המזרחית, ובכלל זה מתוארים מבצע ברברוסה,[11] קרב מוסקבה,[12] מבצע מקרה כחול[13] וקרב סטלינגרד;[14] על קרב זה כתב ביוור בהרחבה בעבר. במקביל מתוארים המערכה בצפון אפריקה, המתקפה על פרל הארבור,[15] והאירועים המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, שהתרחשו כתוצאה מהמתקפה. הוא מקדיש גם פרק לגורל היהודים בשואה, וכותב על השמדתם בתאי הגזים.[16]
בהמשך, המלחמה מתחילה לנטות לטובתן של בנות הברית. ביוור סוקר לסירוגין את האירועים העיקריים, שגרמו לכך, ביניהם מבצע לפיד, ניצחונות אמריקאים באוקיינוס השקט, וההתקפות הסובייטיות בחזית המזרחית. לאחר מכן, הוא מתאר את פלישת בעלות הברית לסיציליה,[17] ומרחיב על מה שמכונה בפיו כ"אביב של ציפיות": בעלות הברית תוקפות בעוצמה את כוחות הציר בכל החזיתות: במזרח הודפים הסובייטים את הגרמנים מערבה בהצלחה,[18] בעוד שבנות הברית המערביות פותחות את מבצע "אוברלורד"[19] בצרפת ומנחילות תבוסות נרחבות ליפנים בזירת האוקיינוס השקט.[20]
עם כניסתה של המלחמה לימיה האחרונים, מתאר ביוור את המירוץ המטורף לברלין בין בעלות הברית המערביות לבין הסובייטים, יחד עם נפילת המשטר הנאצי שלאחר נפילת ברלין,[21] נושא נוסף שעליו כתב ביוור בעבר. ביוור מסיים את ספרו בפרק שעוסק בהטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי ובכניעת האימפריה היפנית.[22]
ביוור מסקר בהרחבה לא רק את מנהיגי המדינות החשובים (רוזוולט, צ'רצ'יל, סטלין, היטלר, מוסוליני, הידקי טוג'ו וצ'יאנג קאי-שק), אלא גם את בכירי הגנרלים (פון מנשטיין, רומל, ימאמוטו, ז'וקוב, מונטגומרי, אייזנהאור, מקארתור ואחרים) ודמויות פוליטיות ידועות פחות.[23]
כמו כן, מקדיש ביוור פרקים שלמים לחזיתות או לפעולות חשובות במיוחד, כגון קרב קורסק והקרב על ברלין.[24]
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאחת מיצירותיו של ביוור, הספר קיבל ביקורות חיוביות. ה"גרדיאן" שיבח את תיאורו על החזית המזרחית במלחמה, אך מתח ביקורת על תיאורו של מלחמת סין–יפן השנייה.[25] ביקורות אחרות שיבחו את הגלובליות של הספר, את צורת ההגשה המרתקת שלו, ואת תשומת הלב שהוא נותן לאזורים הידועים פחות של המלחמה.[26][27]
דעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמאל מול ימין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנושא המרכזי של ביוור בספר "במלחמת העולם השנייה" הוא הסכסוך המתמשך בין השמאל לימין. גרמניה הנאצית ובעלות בריתה מייצגות את הימין הקיצוני, ואילו ברית המועצות וסין הקומוניסטית מייצגות את השמאל הקיצוני.[27] ביוור אינו לוקח צד בסכסוך הזה; הוא רואה בשני הצדדים כמי שביצעו פשעי מלחמה חמורים נגד מתנגדיהם.[27] במובנים מסוימים חרגה המלחמה מגבולות פוליטיים ואידאולוגיים, כגון הברית הסובייטית המוקדמת עם גרמניה הנאצית; אם כי במובנים אחרים, ההבדלים האידאולוגיים הפכו למניע מרכזי למלחמה.[27]
סין הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוור כותב במבט ביקורתי מאוד על סין הקומוניסטית ועל מאו דזה-דונג. הוא סבור, כי סין הלאומנית, תחת צ'יאנג קאי-שק, לקחה על עצמה את רוב המאמץ במלחמה ביפנים, אף שלא היו לה כוחות רציניים. הקומוניסטים, לעומתם, נמנעו מהלחימה, משום שמטרתם האמיתית הייתה לשמר את כוחם למלחמת האזרחים נגד הלאומנים.[25] למעשה, ביוור מרחיק לכת עד כדי כך, וטוען שהקומוניסטים למעשה חתמו על הסכמים חשאיים עם היפנים כדי להתעלם זה מזה.
ביקורת על גנרלים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוור גם חולק על כמה מן התפיסות על גנרלים מסוימים במלחמה; הוא כותב כי המוניטין שיצאו על ברנרד לו מונטגומרי ועל ארווין רומל מוגזם ורחוק מהמציאות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביוור, עמ' 25-15
- ^ ביוור, עמ' 26-37
- ^ ביוור, עמ' 56-38
- ^ ביוור, עמ' 68-57
- ^ ביוור, עמ' 96-87
- ^ ביוור, עמ' 117-97
- ^ ביוור, עמ' 86-69
- ^ ביוור, עמ' 159-141
- ^ ביוור, עמ' 194-175
- ^ ביוור, עמ' 207-195
- ^ ביוור, עמ' 229-208
- ^ ביוור, עמ' 270-254
- ^ ביוור, עמ' 383-369
- ^ ביוור, עמ' 400-382
- ^ ביוור, עמ' 292-271
- ^ ביוור, עמ' 561-550
- ^ ביוור, עמ' 539-520
- ^ ביוור, עמ' 586-580
- ^ ביוור, עמ' 640-624
- ^ ביוור, עמ' 673-657
- ^ ביוור, עמ' 803-781
- ^ ביוור, עמ' 830-817
- ^ כוורת, כריכה פנימית
- ^ ביוור, תוכן עניינים
- ^ 1 2 The Second World War by Antony Beevor – review, Guardian (באנגלית)
- ^ The Second World War by Antony Beevor - review, באתר "NewStatemanAmerica" (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Many Wars in One, New York Times (באנגלית)