מלחמת העלפים בסאורון
![]() | ||||||||||||||||||||||
קֶלֶבְּרִימְבּוֹר מונף כנֵס מלחמה, מפולח בחיצי אוֹרְקִים | ||||||||||||||||||||||
תאריכים | 1693[א]–1701[א] (כ־8 שנים) | |||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מלחמה לפני | מלחמת החרון | |||||||||||||||||||||
מלחמה אחרי | מלחמת הברית האחרונה | |||||||||||||||||||||
מקום | הארץ התיכונה, בעיקר אֶרְיָדוֹר | |||||||||||||||||||||
עילה | רצונו של סָאוּרוֹן לקחת את טבעות הכוח ולהכניס את העֲלָפִים תחת שלטונו | |||||||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון של העֲלָפִים והנוּמֶנוֹרִים | |||||||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | שטחיו של סָאוּרוֹן מוגבלים למוֹרְדוֹר בלבד | |||||||||||||||||||||
|
בלגנדריום של טולקין, מלחמת העֲלָפִים בסָאוּרוֹן (באנגלית: War of the Elves and Sauron) הייתה מלחמה בארץ התיכונה שהתנהלה בין העֲלָפִים והדוּנֵדַין לבין סָאוּרוֹן וכוחותיו.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – טבעות הכוח

במהלך העידן השני, סָאוּרוֹן תכנן להשחית את העֲלָפִים ולהכניס אותם לשליטתו. במסווה שלו כאַנַטָר, הוא ניסה לפתות את האֶלְדָר. גם גִיל־גָלָד וגם אֶלְרוֹנְד דחו אותו מלִינְדוֹן, אבל הנפחים של אֶרֶגְיוֹן קיבלו אותו. סָאוּרוֹן הדריך את העֲלָפִים של אֶרֶגְיוֹן איך ליצור את טבעות הכוח, כולל סיוע לגיבוש התשע והשבע. סָאוּרוֹן חזר למורדור ויצר בחשאי את הטבעת האחת כדי לשעבד את נושאי הטבעות האחרות. ללא ידיעתו, העֲלָפִים יצרו שלוש טבעות משלהם, כך שכאשר סָאוּרוֹן לקח את הטבעת שלו, הם הבינו את כוונותיו ומאות שנות התכנון שלו עלו בתוהו. הוא דרש את הטבעות, שכן הם לא יכלו לעשות אותן בלי עזרתו, אבל הם סירבו. סָאוּרוֹן יצא למלחמה נגדם על מנת לקחת את טבעות הכוח ולהכניע את העֲלָפִים.[1]
מהלך המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1695 צבאותיו העצומים של סָאוּרוֹן עברו דרך קָלֵנַרְד'וֹן, פלשו לאֶרְיָדוֹר דרך האזור שבעתיד ייקרא פער רוֹהָן, ופנו צפונה כדי לתקוף את אֶרֶגְיוֹן.[2] כתוצאה מכך שהנוּמֶנוֹרִים כרתו רבים מהעצים של מִינְהִירִיאַת ואֶנֶדְוַּית, האנשים שאכלסו את האדמות הללו קיבלו בברכה את כיבושו של סָאוּרוֹן, ונתנו לו לעבור ואף עזרו לו.[3]
משיסת אֶרֶגְיוֹן
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלוץ צבאו של סָאוּרוֹן וסייריו היו קרובים לאֶרֶגְיוֹן כאשר קֶלֶבּוֹרְן הדף אותם. באותו הזמן גִיל־גָלָד שלח צבא בראשות אֶלְרוֹנְד, אך אֶלְרוֹנְד נאלץ לעבור דרך ארוכה כדי להגיע. שני הצבאות התאחדו,[2] אך לא יכלו לחזור לאֶרֶגְיוֹן בגלל גודלו של צבא סָאוּרוֹן, שהיה גדול מספיק כדי גם להדוף אותם וגם להטיל מצור על אֶרֶגְיוֹן.[4] בסוף הצבא פרץ לאֶרֶגְיוֹן והרג את רוב תושביה.[ב] כשהם הגיעו לבית המִירְדַין, המקום בו עבדו נפחי אֶרֶגְיוֹן ושם היו יצירותיהם, התייצב מול סָאוּרוֹן קֶלֶבְּרִימְבּוֹר, ראש הנפחים, אך הוא נלכד בלאסו ונלקח בשבי. סָאוּרוֹן חילץ ממנו את מיקומן של שבע הטבעות,[ג] אך לא הצליח לגלות את מיקומן של שלוש הטבעות. סָאוּרוֹן ציווה להרוג אותו, והניף את גופתו, פלוחה בחיצי אוֹרְקִים כנֵס מלחמה.[5]
כיבוש אֶרְיָדוֹר
[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משיסת אֶרֶגְיוֹן צבאותיו של סָאוּרוֹן יצאו נגד אֶלְרוֹנְד. ככל הנראה אֶלְרוֹנְד היה מובס, אך צבאו של סָאוּרוֹן הותקף מאחור דרך קְהַזָד־דוּם בידי עַלְפֵי היערות מלוֹרִינַנְד בראשות אַמְרוֹת וגַמְדָאִים מקְהַזָד־דוּם. אֶלְרוֹנְד הצליח לברוח וייסד את יִמְלָדְרִיס. סָאוּרוֹן הדף את התוקפים, אך הם נסוגו לתוך קְהַזָד־דוּם, וסָאוּרוֹן לא הצליח להיכנס פנימה.[ד][5]
סָאוּרוֹן בחר להפסיק לרדוף אחר אֶלְרוֹנְד, והחליט להשתלט על אֶרְיָדוֹר. זאת לא הייתה משימה קשה עבורו, שכן נשארו בה קבוצות קטנות של בני אדם ומעט עַלָפִים. רבים מאלה ברחו צפונה והתגייסו לצבאו של אֶלְרוֹנְד, וסָאוּרוֹן נאלץ להשאיר חלק גדול מצבאו כדי למנוע ממנו לתקוף את עורף הצבא. הצבא יצא לעבר לִינְדוֹן, בגלל שהוא חשב שיש סבירות גבוהה להשיג אחת מטבעות הכוח, או יותר מאחת.[6]
התפנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר כאשר גִיל־גָלָד חשש שסָאוּרוֹן יפלוש לאֶרְיָדוֹר, גִיל־גָלָד שלח על כך לנוּמֶנוֹר, ובחופי לִינְדוֹן הצטברו כוח וציוד מנוּמֶנוֹר. בשנת 1695,[א] כשסָאוּרוֹן יצא למלחמה, גִיל־גָלָד שלח בקשת עזרה. טַר־מִינַסְטִיר, מלכה של נוּמֶנוֹר שלח צי גדול, ובראשותו קִירְיָטוּר; אך הוא התעכב, והגיע רק בשנת 1700.[א] בשלב הזה סָאוּרוֹן כבר שלט על כל אֶרְיָדוֹר חוץ מיִמְלָדְרִיס והגיע עד נהר ל'וּן. הוא הזעיק כוחות נוספים, שהתקרבו מדרום מזרח והגיעו עד לתַרְבָּד. ממש לפני התקפתו של סָאוּרוֹן הגיעו הנוּמֶנוֹרִים, וצבאו של סָאוּרוֹן נהדף לאחור באבדות כבדות. חלק מהצבא נשלח בידי קִירְיָטוּר דרומה משם. סָאוּרוֹן נהדף דרום מזרחה אחרי טבח גדול במעברת סַרְן. צבאו התחזק כשהוא נפגש עם כוחות התגבורת, אך הם גילו צבא נוּמֶנוֹרִי בעורפם. בקרב נגדו, קרב הגוּאַתְלוֹ, רוב צבאו של סָאוּרוֹן הושמד, והוא בעצמו בקושי ניצל ממנו. בינתיים, הכוח שצר על יִמְלָדְרִיס חוסל. הכוח המועט שנותר לו הותקף במזרח קָלֵנַרְד'וֹן, והוא עצמו הצליח להימלט רק עם משמר ראשו לדָגוֹרְלָד, משם חזר למוֹרְדוֹר.[6]
תוצאות המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב אֶרְיָדוֹר נהרסה, אך טוהרה מאויבים.[6] הניצחון נתן לעמים החופשיים זמן ניכר כדי לנוח. הנוּמֶנוֹרִים הושפעו מהניצחון וטעמו את טעם השלטון בארץ התיכונה ומאז החלו להשתלט על חלק ניכר ממנה, ומנעו מסָאוּרוֹן לנסות לצאת ממוֹרְדוֹר למשך זמן רב.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלחמת העלפים בסאורון, באתר האנציקלופדיה של ארדה
- מלחמת העלפים בסאורון, באתר Tolkien Gateway (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'. ר. ר. טולקין, תרגום: עמנואל לוטם, הסילמריליון, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1990, עמ' 260-262
- ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 264
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 292
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 264-265
- ^ 1 2 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 265
- ^ 1 2 3 ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 266
- ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, "תולדות גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן", סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 267