מלחמת לנדסהוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלחמת לנדסהוטגרמנית: Landshuter Erbfolgekrieg) הייתה מלחמת אזרחים בגרמניה, שהתחוללה על רקע ויכוח על ירושת דוכסות בוואריה-לנדסהוט, (דרום מזרח בוואריה) בין השנים 1503 ו-1505.

הרקע לפרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכס מלנדסהוט, גאורג, דוכס בוואריה ואשתו הדוויג יגלו, דוכסית בוואריה מתו בזה אחר זה, (1502 - 1503), ולא השאירו יורש זכר. על פי החוק הקיסרי, נכסים אלו היו "נכסי מתנה" ורק יורש זכר יכול לרשת אותם. בתו של גאורג, אליזבת, שהייתה נשואה לרוזן רופרכט מפפאלץ, (בנו של פיליפ, הנסיך הבוחר מפפאלץ) ניסתה יחד עם בעלה ובתמיכת הנסיך לתפוס את השלטון על לנדסהוט. משפחת ויטלסבאך, שהייתה אז השלטת בבוואריה, ובייחוד אלברכט הרביעי, דוכס בוואריה ממינכן, החליטו להעביר את העניין לבית הדין של הקיסר מקסימיליאן הראשון, שהכריע לטובתם. משסירב הרוזן רופרכט, פקד הקיסר לגרשו מגרמניה, וכן את הנסיך הבוחר מפפאלץ. מאותו רגע פרצה מלחמה, שהקיפה את כל חבל הריין, עד לשלהי 1505.

מהלך המלחמה וסיומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות פפאלץ היו מלכתחילה קטנים למדי, ומה גם שהקיסר צירף לכוחות בית ויטלסבאך את חייליו השכירים. בהדרגה נחלשו כוחות פפאלץ, עד שבשנת 1505 מתו הרוזן רופרכט ואשתו אליזבת. באסיפת הממלכה בקלן חילק הקיסר את דוכסות בוואריה-לנדסהוט, כאשר רובה ניתנה לבית ויטלסבאך, ומיעוטה, בעיקר דוכסות פפאלץ-נויבורג, ניתן לבנם של רופרכט ואליזבת, אוטו היינריך, רוזן פפאלץ-נויבורג, וכך נחתם ההסכם ב-30 ביולי 1505.