לדלג לתוכן

מלחמת סהרה המערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת סהרה המערבית
حرب الصحراء الغربية
כוחות הזרוע הצבאית של חזית הפוליסריו
כוחות הזרוע הצבאית של חזית הפוליסריו
כוחות הזרוע הצבאית של חזית הפוליסריו
מלחמה: המלחמה הקרה, דה-קולוניזציה של אפריקה
תאריכים 30 באוקטובר 19756 בספטמבר 1991 (15 שנים)
מקום סהרה המערבית
עילה טענה לבעלות שטחי סהרה הספרדית לשעבר.
תוצאה
שינויים בטריטוריות חלוקת כיבוש של סהרה המערבית; 75% לידי מרוקו, 25% לידי חזית הפוליסריו
הצדדים הלוחמים

מרוקומרוקו מרוקו
מאוריטניהמאוריטניה מאוריטניה
צרפתצרפת צרפת


תמיכה
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

סהרה המערביתסהרה המערבית חזית פוליסריו
אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה


תמיכה
לובלוב לוב (עד שנת 1984)
צפון קוריאהצפון קוריאה צפון קוריאה

מנהיגים

מרוקומרוקו חסן השני, מלך מרוקו (מלך המדינה כמו גם ראש המטה הכללי של הצבא)

מאוריטניהמאוריטניה מוח'תאר אולד דאדה

צרפתצרפת ואלרי ז'יסקר ד'אסטן 

סהרה המערביתסהרה המערבית אל-אוואלי מוסטאפה סעיד (נשיא המדינה בפועל עד 1976)

סהרה המערביתסהרה המערבית מוחמד עבדלאזיז (מפקד הכוחות ויושב ראש המועצה המהפכנית) 
כוחות

מרוקומרוקו 150,000
מאוריטניהמאוריטניה 18,000

סהרה המערביתסהרה המערבית 15,000, מספר לא ידוע של לוחמי גרילה.

אבדות

הרוגים

  • מרוקו: ?
  • מאוריטניה: 2,000

שבויים

  • מרוקו: 2,155-2,300
  • מאוריטניה: ?

לא ידוע

מלחמת סהרה המערביתערבית: حرب الصحراء الغربية) הייתה סכסוך מתמשך על שטחי סהרה המערבית בין מרוקו ומאוריטניה אל מול חזית הפוליסריו בתמיכת אלג'יריה לאחר שספרד ויתרה על בעלות האזור במסגרת הדה-קולוניזציה של אפריקה.

עד היום המתיחות באזור מתמשכת עם שלטון מרוקאי פעיל לכדי כ-75% מהשטח ושטחים אשר נמצאים בשליטת חזית הפוליסריו אשר פועלת להכריז על עצמאותה בתור רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית.

עוד בשנת 1884 במסגרת המרוץ לאפריקה טענה ספרד בעלות על עבר החוף מהקפת כף בוז'דור ועד אל ראס נהודיאבו. בשנת 1958 נוסדה סהרה המערבית מאיחוד של סגייה אל-חמרה וריו דה אורו עם כלל השטחים הספרדים באזור.

נוודים ילידים בעבר הסהרה בזזו בתדירות די שכיחה את ההתיישבויות הספרדיות לעבר החוף, דבר שהביא את הספרדים לתגבר את כוחות המשלחת הצבאיים והשמירה באזור. בזמן העשור השני של המאה ה-20 התרחשה פשיטה מתמשכת של כוחות נוודים נגד הכיבוש הצרפתי של מרוקו.

עם מלחמת איפני בין מרוקו לספרד גדלה הפעולה הנוודית נגד הספרדים בעוד הראשונים האמינו כי אפשרותם וסיכוייהם להשיג עצמאות גדלה. לרוב הקמתה של הלאומיות הסהראווית מתקשרת לאינתיפאדת זמליה אשר ביצעו כוחות הנוודים המקומיים ברשויות הספרדיות בשנת 1970 לאחר שאלו תפסו ו'העלימו' את מנהיג קבוצות הנוודים, מוחמד באסירי.

בשנת 1971 קבוצת סטודנטים פעלו להשגת התמיכה הממשלתית של מדינות ערביות כמרוקו, מאוריטניה, אלג'יריה ולוב אך הצליחו להשיג תמיכה צבאית רק מידי לוב ומאוריטניה, עם אלו החל מרד צבאי בשלטון ספרד.

במאי 1973 נוסדה בצפון מאוריטניה חזית הפוליסריו לעצמאות סהרה המערבית בידי אל-אוואלי מוסטאפה סעיד. כוחות החזית בזזו נשק מצבא אפריקה ועם הזמן הפכו לכוח בעייתי לקיום ההתיישבות הספרדית.

ציר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיגה ספרדית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תיווך של האומות המאוחדות והמצב הכללי של הדה-קולוניזציה של אפריקה, ספרד תחת פרנסיסקו פרנקו חתמה על הסכמי מדריד לחלוקת השטחים. לפני ההסכמים אשר נחתמו ב-14 בנובמבר 1975 (שישה ימים לפני מות פרנקו) קדמו דיונים בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) והמצעד הירוק בו יותר מ-300,000 אזרחים מרוקאים נעו אל סהרה המערבית להבהרת דרישותיהם לשטח.

לפי ההסכמים ניתנו שטחים באזור אל מרוקו ומאוריטניה אך למעשה עוד לפני כן, באוקטובר השנה, נעו כוחות מרוקאים לעבר צפון סהרה, דבר אשר השפיע על קבלת ההחלטות במדריד. היה זה רק לאחר הצעדה הירוקה שחזית הפוליסריו הבינה את משמעות פעולותיה של מרוקו לסיפוח השטחים וזו החלה בהתנגשות עם הצבא המרוקאי בעזרת לוחמת גרילה.

לתוך סתיו השנה, עם התקדמות הצבא המרוקאי, עשרות אלפי פליטים סהווארים נעו משטחים בשליטת מרוקו אל עבר המדבר, שם בנו מחנות פליטים עניים באזורים הנמצאים תחת השפעה מסובסדת של הפוליסריו.

פשיטה מרוקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המרוקאים הסדירים הראשונים להגיע אל המערכה התבססו בלעיון בדצמבר אותה השנה, חודש לאחר עזיבתם של הספרדים, וכבר החלו קרבות עם חזית הפוליסריו. לאחר התנגשות קרקעית ראשית בסוף ינואר, חיל האוויר המרוקאי ביצע פשיטה אווירית והשתמש בפצצות נפאלם כמו גם זרחן לבן לתקיפת מחנות הפליטים.

ב-26 בפברואר הכריזה ספרד באופן רשמי על סיום שלטונה בשטחי סהרה.

מלחמת גרילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מערכות מלחמה מתמשכות לאורך כל החזית, יום לאחר יציאתה הרשמית של ספרד מסהרה, חזית הפוליסריו בראשות אל-אוואלי הכריזה על הקמתה של רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית.

לאחר יציאת אחרון הכוחות הספרדים מסהרה, חיל הרגלים המרוקאי נע במהרה לטיפול בחזית החוף לוודא כי כוחות הפוליסריו לא יפעלו להשגת רווח מאזור החוף.

כלל המאבק, הסיבה שהניע את מרוקו מעבר לערך ההיסטורי של האזור, היה העושר שבקו החוף לסהרה המערבית. כזה שהכיל מצבורי זרחן אדירים כמו גם מרבצים עבים של גז טבעי ובהם נפט. כיום כ-75% מכלל הזרחן בעולם מיוצר ומיובא ממרוקו אשר שולטת על המשאב במסגרת מונופול בין-לאומי.

הכוחות המרוקאים דאז החלו בפלישה מרכזית לתוך שטחי הפוליסריו אשר העבירו את המטה הכללי שלהם לתוך אלג'יריה והתיישבו בטינדוף בעודם שולחים כמה שיותר כוחות גרילה לפגוע במרוקאים מאחורי קו האש בפעולות לניתוק אספקה ומודיעין בעזרת טקטיקות פגע וברח אשר הכריחו את הכוחות המרוקאים לתגבר גיוס חובה.

עד היום נותרו רק 120,000 סראווים בשטחים הנמצאים בשליטת רבאט.

תמיכה צרפתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1977 נשיא צרפת ואלרי ז'יסקר ד'אסטן החל בשליחת חיילים לתמיכת צבא מרוקו מתוך מאוריטניה. מבצע 'תחש נהרות' (צרפתית: Opération Lamantin) כלל פשיטה אווירית של חיל האוויר הצרפתי מנמל התעופה בדקר. הפשיטה בוצעה בידי יגואר צרפתי אשר תקף מרכזי פעולה של כוחות גרילה הממומנים בידי הפוליסריו.

מספר רב של כוחות פוליסריו התרכזו בנואדיבו, לגבול מאוריטניה ועל כן פעולת הכוחות הצרפתים יצאה לפועל בשיתופה של ממשלת מאוריטניה עד אשר האזור נוקה מפעולות גרילה בחודש השמיני למבצע, ביולי 1978.

שוויון כוחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 נתקעו שני הצדדים בשוויון צבאי, התקדמות ממושכת של הכוחות המרוקאים לתוך פנים מדבר סהרה תדרוש איבוד חיים נוראי לצבא המרוקאי הסדיר אשר לא מסוגל להתמודד נגד כוחות הגרילה המופרדים של הפוליסריו. כוחות הפוליסריו עצמם לא היו מסוגלים לעבור את קו האש המרוקאי הסדיר אשר בשיאו כלל 150,000 כוחות לשמירה על המערכה.

לקראת סוף שנות ה-80 בנה צבא מרוקו את חומת סהרת המערבית המרוקאית אשר הפריד את האזור המפורז בין הכוחות. בשנות ה-90 התרחשה אינתיפאדה של כוחות בדלנים וטרוריסטים בסהרה נגד מרכזי האוכלוסין במרוקו והמצב הסלים בשנים לזמן מה עד אשר נרגעו הכוחות ונעצרו כל הפעולות הצבאיות.

האומות המאוחדות לא הגיעו להסדר בנושא ועד היום אף מדינה מלבד ארצות הברית אינה מכירה באופן רשמי בשלטון מרוקו על האזור ופעולות בדלנים וטרור מתמשכות לימינו. מרב הכוחות המרוקאים השומרים על האזור מרוכזים בדרום החוף להשגיח שאין שום פעולה צבאית המתבצעת בידי הפוליסריו בעבר הים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת סהרה המערבית בוויקישיתוף