מלחמת שבע השנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת שבע השנים
Seven Years' War Collage.jpg
מצד שמאל למעלה, בכיוון השעון:
    קרב פלסי (23 ביוני 1757) קרב קריו (אנ') (6-8 ביולי 1758) קרב זורנדורף (אנ') (25 באוגוסט 1758) קרב קונרסדורף (אנ') (12 באוגוסט 1759)
תאריך התחלה: 17 במאי 1756
תאריך סיום: 15 בפברואר 1763
משך הסכסוך: כשבע שנים (בזירה האירופית);
כתשע שנים (מתחילתה בצפון אמריקה)
מקום: אירופה, אפריקה, הודו, צפון אמריקה, הפיליפינים
תוצאה: ניצחון אנגלי-פרוסי[1]; חתימת חוזה פריז
שינויים בטריטוריות: בריטניה וספרד השתלטו על צרפת החדשה, פרוסיה השתלטה על רוב שלזיה
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה ג'פרי אמהרסט, ברון אמהרסט הראשון
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה ג'יימס וולף
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) פרידריך הגדול
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) היינריך מפרוסיה
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) פרידריך וילהלם פון זיידליץ
Flag of Hanover (1692).svg וילהלם, רוזן שאומבורג-ליפה

ממלכת צרפתממלכת צרפת לואי ז'וזף דה מונקאלם
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג מריה תרזה
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה פרנץ הראשון
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג קרל אלכסנדר, נסיך לורן
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג ליאופולד יוזף פון דאון
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה פרנץ מוריץ פון לאסי
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה ארנסט גדעון פון לאודון

כוחות

ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה  ממלכת בריטניה הגדולה: 300,000

ממלכת צרפתממלכת צרפת  ממלכת צרפת: 1,000,000

אבדות

ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) ממלכת פרוסיה:
180,000 חיילים הרוגים
80,000 עריקים
33,000 אזרחים הרוגים
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה  ממלכת בריטניה הגדולה:
1,512 הרוגים מלחימה
60,000 הרוגים ממחלות או משוחררים כבלתי כשירים לשירות
40,000 עריקים
34,000 משוחררים

ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג  ממלכת הבסבורג:
32,622 הרוגים בקרב
93,404 נפטרים מפציעות או מחלות
19,592 נעדרים
17,388 פצועים קשה
70,000 פצועים קל
78,360 שבויים
62,222 עריקים
ממלכת צרפתממלכת צרפת  ממלכת צרפת:
200,000 הרוגים
80,000 שבויים
70,000 נעדרים
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית:
138,000 הרוגים, פצועים, נעדרים או שבויים
Bandera de España 1760-1785.svg ספרד:
34,000 הרוגים, נעדרים או שבויים
Sweden-Flag-1562.svg ממלכת שוודיה:
28,000 הרוגים
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושה:
25,000 הרוגים

Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
חיילים פרוסים בקרב
קרב קונרסדורף

מלחמת שבע השנים הייתה מלחמה עולמית[2][3] שנמשכה תשע שנים, בין 17541763, אך היא נקראת כך משום שחלקה העיקרי ארך שבע שנים, 17561763. במהלך המלחמה נאבקו צרפת ובריטניה על הגמוניה עולמית, והייתה לה השפעה ניכרת על האימפריה הספרדית.[4]

באירופה, נבע הסכסוך מסוגיות אשר נותרו בלתי פתורות לאחר מלחמת הירושה האוסטרית וכן מרצונה של פרוסיה להרחיב את שליטתה ברחבי היבשת. בין אוסטריה לפרוסיה שררה מחלוקת טריטוריאלית באשר למעמדה של שלזיה, אשר נכבשה על-ידי אוסטריה במלחמה הקודמת. פרוסיה גם בקשה להתפשט טריטוריאלית באירופה ולייצב את כוחה. כמו-כן יריבויות ארוכות שנים בין בריטניה לבין צרפת וספרד שררו בקולוניות שלהן בצפון אמריקה ובאיים הקריביים. יריבויות אלה תרמו אף הן לפרוץ המלחמה, ואכן, מדינות אלה לחמו ביניהן הן בקולוניות והן באירופה, באמצעות חילות רגלים וציים. הסכסוך בין בריטניה לצרפת בקולוניות והפך להיות למה שנודע כמלחמת הצרפתים והאינדיאנים, ובסיומה איבדה צרפת את מושבותיה בצפון אמריקה.

במסגרת המלחמה נכרתו בריתות מדיניות חדשות, במה שנודע כמהפכה הדיפלומטית (אנ') של 1756. פרוסיה הצטרפה לקואליציה של מדינות, אשר הונהגה על ידי בריטניה וכללה גם את יריבתה הוותיקה הנובר. בה בעת, אוסטריה יישבה סכסוך בן מאות שנים עם צרפת ויצרה עמה ברית נגד בריטניה ופרוסיה; אליהן נלוו סקסוניה, שוודיה, ספרד ורוסיה.

מינוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלחמת שבע השנים" הוא השם הנפוץ בעיקר לזירה האירופית של המלחמה שבשל כמות הצדדים המעורבים בה, ובשל הזירות הרבות בהן התרחשה, זכתה לכינויים רבים במקומות שונים. שמותיה השונים של המלחמה הם:

את המלחמה תיאר ראש ממשלת בריטניה לשעבר, וינסטון צ'רצ'יל, כ"מלחמת העולם הראשונה האמתית".[5]

שורשי העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מלחמת שבע השנים ניתן לראות כהמשך ישיר של מלחמת הירושה האוסטרית (17401748), במהלכה כבש מלך פרוסיה פרידריך השני את שלזיה, חבל ארץ עשיר שנמצא על הגבול בין פרוסיה לאוסטריה. בסופה של המלחמה, נחתם חוזה אקס לה שאפל בה הכירה הארכי-דוכסית האוסטרית מריה תרזה בכיבוש שלזיה על ידי פרוסיה. אולם, לחתימה האוסטרית על חוזה השלום הייתה מטרה אחת בלבד - השגת הפוגה בקרבות אשר תאפשר לאוסטריה לבנות מחדש את צבאה המוכה ולכרות בריתות מדיניות אשר יאפשרו לה בפרק זמן קצר להשיב לידיה את שלזיה הכבושה. האימפריה הרוסית חוותה הלם כאשר התחזקה פרוסיה אפילו יותר, מה שמנע ממנה לממש את התוכניות שהיו לה לשליטה באזור הבלטי עקב כוחה העולה של פרוסיה. מלחמת הירושה האוסטרית גם הבהילה את ממלכת צרפת הגדולה, בעוד שהיא מאוימת על ידי בריטניה ואוסטריה - האויבות האגדיות של ממלכת צרפת. בעבר הן היו אותם האויבים אשר היה צריך להתגונן מפניהם לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. צרפת ראתה באותה התקופה את פרוסיה ככוח הנגדי החשוב ביותר כנגד האימפריה ההבסבורגית, וחתמה איתה על הסכם ביטחוני-צבאי בשנת 1747.[6]

האוסטרים המאוימים חתמו על הסכם עם האימפריה הרוסית, ב-2 ביוני 1746 שלפיו במקרה של התקפה של הממלכה הפרוסית או של האימפריה העות'מאנית, האימפריה ההבסבורגית והאימפריה הרוסית ישתפו פעולה כנגדם.[7]

פרוסיה מצידה ראתה מקום להתפשטות טריטוראלית אל פרוסיה המערבית שנשלטה על ידי פולין, בנוסף ראתה גם בכיבוש הממלכה הסקסונית דרך להעצמת הכוח הפרוסי באירופה.[8]

מטרותיה אלו של הארכי-דוכסית הושגו בצורה מרשימה. תוך מספר שנים מועט השתנתה המפה הפוליטית באירופה ללא היכר. צרפת, רוסיה ואוסטריה, מדינות שבמשך שנים עיינו אחת את השנייה, כרתו ברית כנגד פרוסיה. פרוסיה מצדה, נסמכה על הסכם הגנה הדדי עם בריטניה, אשר נשלטה באותו זמן על ידי מלכי בית הנובר שראו את ממלכת אבותיהם מאוימת על ידי הצרפתים. סיבה נוספת של הבריטים לשותפות עם פרוסיה הייתה רצונם להשיג דריסת רגל ביבשת אירופה, וזאת לאחר שביססו את מעמדם כבעלי הצי הימי החזק בעולם.

בתקופת ההפוגה שלאחר החתימה על חוזה השלום, עסקה הארכי-דוכסית האוסטרית בעדכון שיטות הלחימה של צבאה לזו של הצבא הפרוסי. היא שיפרה את רווחת החיילים ואלה בתמורה העניקו לה כבוד רב ונאמנות.

במקביל להתחממות הצבאית בפנים היבשת, החל מתעורר מאבק בין צרפת לבריטניה בתחום השליטה בקולוניות אשר מעבר לים. מאבק זה נחשב גם הוא כאחת הסיבות לפרוץ מלחמת שבע השנים.

פרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקה הראשון של המלחמה החל בשנת 1754 מעבר לאוקיינוס האטלנטי במדינת אוהיו שבארצות הברית של ימינו. בגזרה זו התחוללו קרבות עזים בין מגיני הקולוניות הצרפתיות לאלו הבריטים. ב-15 במאי 1756, לאחר שנתיים של לחימה בצפון אמריקה, התפשטה המלחמה גם לאירופה כאשר בריטניה הכריזה מלחמה רשמית על צרפת. פרידריך השני מלך פרוסיה, אשר היה מודע לכוונות הקואליציה שמולו לתקוף את ממלכתו, עמד בתקיפות על דעתו שעל פרוסיה ובריטניה להיות היוזמות של המלחמה הבלתי נמנעת. ב-29 באוגוסט פרצו כוחותיו של פרידריך את הגבול הסקסוני והמלחמה החלה.

הזירה האירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזירה האירופית בלטה הנחיתות המספרית של הצבא הפרוסי מול אויביו, אולם לא הייתה זו נחיתות איכותית. כפי שהגדיר זאת וולטר:"בעוד שלכמה מדינות יש צבא, לצבא הפרוסי יש מדינה."

בתחילת הלחימה, 29 באוגוסט 1756 פרצו הכוחות הפרוסים לתחומי סקסוניה, אחת המדינות הגרמניות הקטנות אשר תמכו באוסטריה.[9] פרידריך השני העריך באותה העת כי כתגובה לפלישתו לממלכה הסקסונית, ינסו צבאות ממלכת צרפת והאימפריה ההבסבורגית לכבוש את שלזיה.[10] הצבאות הסקסונים והאוסטרים לא היו מוכנים למתקפה, ובקרב לובושיץ הצליחו הפרוסים למנוע את החבירה האוסטרית לצבא הסקסוני המבודד. המהלך אומנם הצליח, אך גרם לעיכוב ממושך של הצבא הפרוסי, עיכוב שאיפשר לאוסטרים לארגן את צבאותיהם להמשך הלחימה.

באביב של שנת 1757, לקח פרידריך את היוזמה לידיו בשנית, הפעם במסע לכיבוש פראג. הקרב על פראג היה עקוב מדם, והפרוסים, שהיו קרובים להשלמת המצור על העיר, נאלצו להסיג את כוחותיהם לאחר מפלתו של פרידריך בקרב קולין.

בשלב זה היה מצבה של פרוסיה עגום במיוחד. כוחות אוסטרים החלו פולשים לשטח הממלכה, בעוד צבא צרפתי, בראשות הנסיך מסוביזה, החל להתקרב לגבולה המערבי. במהלך אשר כונה על ידי נפוליאון "פנינה של תמרון והחלטיות", הצליח פרידריך למחוץ את הצבא הצרפתי בקרב רוסבאך ואת האוסטרים בקרב לותן. כשניצחונות מזהירים אלו בידו, הוכיח פרידריך פעם נוספת את היותו המצביא הטוב ביבשת, השולט על הצבא החזק והיעיל ביותר בעולם.

באביב של שנת 1758 פלש הצבא הפרוסי לאוסטריה, אך לא הצליח להגיע לכדי הישג בעל חשיבות. בחזית המערבית, הוכו הצרפתים בשנית בקרבות ריינברג וקרפלד.

בחזית המזרחית, לחמו הפרוסים בתוך שטחם בקרב זונדורף, בו התמודדו 35,000 חיילים פרוסים בפיקודו הישיר של פרידריך מול צבא רוסי עדיף המונה 43,000 בפיקודו של הדוכס פרמור. לאחר שהביא לנסיגת הרוסים תקף פרידריך ב-25 בספטמבר את הצבא השוודי, שהצליח לעמוד בשש מתקפות פרוסיות. ב-14 באוקטובר הצליחו האוסטרים להפתיע את הפרוסים בקרב הוכקירך. חטיבת הארטילריה הפרוסית נמחתה כמעט לחלוטין, אך פרידריך הצליח להסיג את צבאו מבלי לספוג אבדות נוספות.

בשנת 1759 נחלו הפרוסים מספר תבוסות נוספות. בקרב קאי הביס צבא רוסי של 70,000 חיילים את הכוחות הפרוסים שמנו 26,000 חיילים בלבד. הצבא ההאנוברי הצליח לנצח את הצבא הצרפתי בקרב מינדן, אולם עובדה זו לא מנעה מפרידריך לאבד כמחצית מכלל כוחותיו בקרב קונרסדורף. בקרב מקסן הכניע הצבא האוסטרי גיס פרוסי שלם אשר מנה 13,000 חיילים.

במערב היבשת הנהיגו הצרפתים ניסיון פלישה לאיים הבריטיים בשנת 1759, אולם תוכנית זו לא הגיעה לכלל הבשלה לאחר שתי מפלות צרפתיות בקרבות ימיים מול ספינות המלחמה הבריטיות.

שנת 1760 החלה גם היא בסימן מפלות פרוסיות. הפרוסים הובסו בקרב לנדסהוט, ואילו הצרפתים הצליחו לכבוש שטחים בצפון פרוסיה, לחופי הים הבלטי. בהמשך הקרבות הצליחו הכוחות האוסטרים לכבוש את העיר גלאץ שבשלזיה (קלודצקו בפולין), אולם הפסידו לפרידריך בקרב ליגניץ אף־על־פי שמספר חייליהם היה גבוה פי שלושה ממספר החיילים הפרוסים. ניצחון זה של הפרוסים לא מנע מהרוסים והאוסטרים לאחד כוחות במטרה לכבוש את הבירה הפרוסית - ברלין.

ב-4 בינואר 1761 הצטרפה גם ספרד לקרבות בהכריזה מלחמה על בריטניה ועל פורטוגל, בעלת בריתה. פורטוגל הייתה הרוסה מרעידת האדמה בליסבון, ואילולא הסיוע הבריטי היא כנראה הייתה נמחצת תחת הצבא הספרדי.

כניסתה של ספרד למלחמה, החלישה את התמיכה הבריטית בפרוסיה, שהחלה מאבדת שטחים במהירות לטובת האוסטרים והרוסים. לקראת סוף שנת 1761 מנה הצבא הפרוסי כ-60,000 חיילים בלבד. בריטניה מצידה הודיעה לפרדריך השני כי היא מתכוונת למשוך ידה מהמלחמה ולהפסיק את תמיכתה הכלכלית בפרוסיה. סופה של הממלכה הפרוסית נראה קרוב מתמיד, אולם לבסוף שיחק המזל לידיהם של הפרוסים. ב-5 בינואר 1762, נפטרה הצארינה הרוסייה יליזבטה. יורשה הפרו-פרוסי פיוטר השלישי הציע מיד עם המלכתו חוזה שלום שישים קץ לקרבות.

עם יציאתה של רוסיה מהמלחמה, שוודיה החליטה לצאת מהמלחמה גם היא, מחשש שהרוסים ישתפו פעולה עם הפרוסים ויתקפו אותה.

יציאתן של רוסיה ושוודיה מהמלחמה, יחד עם הכנעת הכוחות הצרפתים ממערב בידי צבא האנובר, העניקו לפרוסיה את היתרון הצבאי הנדרש כדי להכניע את אוסטריה. הקרב האחרון שנערך בין שתי המדינות היה קרב פרייברג שהסתיים ב-29 באוקטובר 1762.

הזירה הקולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת הצרפתים והאינדיאנים

בזירה הקולוניאלית נלחמו כוחות בריטיים בכוחות צרפתים בתחומי הודו, צפון אמריקה, הים הקריבי, הפיליפינים ולאורך חופי אפריקה. במהלך שנות החמישים של המאה ה-18 ועד לשנת 1763 השתלטה בריטניה על שטחים עצומים וזכתה להשפעה רבה על התרבויות אשר התקיימו בהם, וזאת תוך צמצום השטח וההשפעה הצרפתיים.

בנוסף ללוחמה בין הצרפתים לבריטים בקולוניות, לאחר הצטרפותה של ספרד למלחמה, והתקיפה על פורטוגל, נפתחה חזית בדרום אמריקה בין הקולוניות הספרדיות, לבין הקולוניה הפורטוגזית של ברזיל. חזית זו לא ראתה התקדמות לכאן או לכאן במהלך המלחמה.

תום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העימות בין הבריטים לצרפתים בא על סיומו עם החתימה על חוזה פריז אשר כלל סדרה מורכבת של החלפת שטחים בין המעצמות. לידי צרפת ניתנה זכות הבחירה לשמור בידיה את "צרפת החדשה" (קנדה של ימינו) או את מושבותיה בגוואדלופ הקריבית. הצרפתים בחרו באפשרות השנייה, וזאת כדי לשמר את מקור ההכנסה הרווחי שהיווה הסחר בסוכר שמקורו באזור זה. בחירה זו תאמה את רצונם של הבריטים שנהנו מאספקת סוכר שוטפת ממושבותיהם בקריביים, וששליטתם בצרפת החדשה יצרה למעשה מצב בו הם שולטים בכל צפון אמריקה אשר ממזרח לנהר המיסיסיפי.

באירופה, הושבו הגבולות למצבם בתקופה שקדמה למלחמה בחוזה הוברטוסבורג שנחתם בחודש פברואר 1763. חוזה זה הכיר בבעלותה של פרוסיה על שלזיה. בנוסף לכך, זכו הפרוסים בהשפעה רבה בקרב האימפריה הרומית הקדושה. השפעה זו מסמנת למעשה את תחילתה של המדינה הגרמנית המודרנית.

טקטיקות לוחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת שבע השנים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]