מלחמת שני הפדרואים
 | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת מאה השנים | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך |
1356–1369 (כ־13 שנים)  | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רוב הערים בכתר אראגון וממלכת ולנסיה | |||||||||
| תוצאה |
ניצחון בית טראסטמארה
| |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מלחמת שני הפדרואים (בספרדית: La Guerra de los Dos Pedros; בקטלאנית: Guerra dels dos Peres) התרחשה בין 1356 ל-1375 בין ממלכות קסטיליה ואראגון. שם המלחמה מתייחס לשליטי המדינות, פדרו הראשון, מלך קסטיליה ופדרו הרביעי, מלך אראגון. היסטוריון אחד כתב כי "כל הלקחים בני מאות השנים של לחימת גבולות נעשה שימוש בהם כאשר שני יריבים שווי ערך נלחמו זה עם זה על גבולות שיכולים להשתנות במהירות הבזק".
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
_01.jpg)
בתחילת המאה ה-14 סבלה קסטיליה מתסיסה שנגרמה על ידי מלחמת האזרחים, שבה לחמו הכוחות המקומיים ובעלות בריתה של המלך השולט, פדרו הראשון, מלך קסטיליה, ואחיו למחצה אנריקה מטראסטמארה על הזכות לכתר.
פדרו הרביעי, מלך אראגון תמך באנריקה מטראסטמארה. אנריקה נתמך גם על ידי המפקד הצרפתי ברטראן דו גסלין ו"פלוגות החיילים החופשיות" שלו. פדרו מקסטיליה נתמך על ידי האנגלים. מלחמת שני הפדרואים יכולה להיחשב אפוא הרחבה של מלחמת מאה השנים הרחבה יותר כמו גם מלחמת האזרחים הקסטיליאנית.
פדרו מקסטיליה ביקש לתבוע את ממלכת ולנסיה, שכללה חלקים ממורסיה, אלש, אליקנטה ואוריהולה. פדרו מאראגון רצה לשלוט בים התיכון בניגוד לקסטיליה ובת בריתה של קסטיליה, ג'נובה.
תקרית ימית בין שתי המעצמות כבר גרמה למתיחות: גליאות קטלאניות, חמושות על ידי מוסן פרנצ'סק דה פרלוס, שברשותו היו מכתבים מהמלך האראגוני, סייעו לצרפת נגד אנגליה, והצליחו גם ללכוד שתי ספינות גנואיות ב-Sanlúcar de Barrameda. ג'נובה הייתה בעלת ברית של קסטיליה. פדרו מקסטיליה, שהוביל את הצי הקסטיליאני, השיג את פרלוס בטבירה אך לא הצליח ללכוד אותו.
המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1356–1363[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה נמשכה מ-1356 עד 1375, והתארכה מכיוון שפדרו מקסטיליה איבד את כסאו לאנריקה מטראסטמארה. המלחמה התרחשה בעיקר על הגבול בין קסטיליה ואראגון, כלומר עיירות גבול אראגוניות כמו טרואל, שנפלו בידי הקסטיליאנים.
ב-1357 חדרה קסטיליה לאראגון וכבשה את טראזונה ב-9 במרץ; ב-8 במאי הם ארגנו הפסקת אש זמנית.
בתחילת 1361, כבשו הקסטיליאנים את מבצרי ורדחו, טוריחוס, אלהמה ומקומות נוספים. עם זאת, במהלך השלום של טרר (המכונה לפעמים שלום דזה) נוהל משא ומתן ב-18 במאי 1361, שבו כל המקומות והטירות שנכבשו הוחזרו לאדוניהם המקוריים. ברנרדו דה קבררה, שגריר המלך האראגוני, ניהל משא ומתן על השלום. פדרו הרביעי חיתן את בתו קונסטנס לפדריקו השלישי, מלך סיציליה.
ביוני 1362 נפגש פדרו מקסטיליה עם שארל השני, מלך נווארה בסוריה, והובטחה עזרה הדדית. פדרו גם כרת ברית עם אדוארד השלישי, מלך אנגליה ובנו של אדוארד, אדוארד, הנסיך השחור.
עם סיום המשא ומתן הזה, פלש המלך הקסטיליאני לשטח אראגוני מבלי להכריז מלחמה רשמית, והסכסוך החל שוב. המלך האראגוני היה בפרפיניאן ללא חיילים, ובכך נתפס לא מוגן. הקסטיליאנים כבשו את הטירות של אריסה, אטצ'ה, טרר, מורוס, צ'טינה ואלחמה. פדרו מקסטיליה לא היה מסוגל לכבוש את קלטיוד, למרות שהוא תקף אותה בכל סוגי מכונות המצור. בלי להמשיך את כיבושיו, הוא חזר לסביליה.
ב-1363 המשיכה קסטיליה במלחמה נגד אראגון, ושוב כבשה את טרזונה. פדרו מקסטיליה קיבל תגבורת מפורטוגל ונווארה. בינתיים, המלך האראגוני ניהל משא ומתן על הסכם עם צרפת ועל הסכם סודי עם אנריקה מטראסטמארה. פדרו מקסטיליה כבש לאחר מכן את קרינה, טרואל, סגורבה, מורברה, אלמנרה, שיווה ובוניול.
הנונציו האפיפיורי ז'אן דה לה גראנז' תיווך את שלום מורברה (2 ביולי 1363) בין שני המלכים. עם זאת, השלום לא אושרר, ופעולות האיבה נמשכו. הקסטיליאנים חדרו לממלכת ולנסיה בשנת 1363, וכבשו את אליקנטה, קאודה, אלדה, גנדיה ומקומות נוספים.
1363–1369[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1365 עד 1369 היה פדרו מקסטיליה עסוק בשמירה על מעמדו על כס המלכות הקסטיליאני נגד אנריקה מטראסטמארה.
מלחמת האזרחים בקסטיליה החלה בשנת 1366 ופדרו מקסטיליה הודח במהלכה. הוא הותקף על ידי אחיו הלא חוקי אנריקה מטראסטמארה בראש שורה של חיילים שכירים, כולל ברטראן דו גסלין ואיג קלבלי. פדרו נטש את הממלכה מבלי להעז להיכנס לקרב, לאחר שנסוג מספר פעמים (תחילה מבורגוס, אחר כך מטולדו, ולבסוף מסביליה) מול הצבאות המתקרבים. פדרו ברח עם אוצרו לפורטוגל, שם התקבל במורת רוח על ידי דודו, פדרו הראשון, מלך פורטוגל, ומשם לגליסיה, בצפון ספרד, שם הורה לרצוח את סוארו, הארכיבישוף של סנטיאגו, והדיקאן, פראלווארס. גם הארכיבישוף וגם הדיקן היו תומכיו של אנריקה.
פדרו מקסטיליה הודח בשנת 1369, ונהרג על ידי אנריקה.
הפלישה לוולנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת גרנדה תמכה בפדרו מקסטיליה במלחמת שני הפדרואים. כוחות קסטיליה ובני בריתם המורים פלשו לדרום ולנסיה, שסבלה מהרס ברמה נמוכה וחוסר יציבות פוליטית. הקסטיליאנים הטילו מצור על אוריהואלה ללא הצלחה בשנת 1364.
סיום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה הסתיימה לבסוף בשלום אלמסאן, ב-1375, ולא הותירה מנצח ברור. קסטיליה קיבלה בחזרה קומרקות שעברו תחת השלטון האראגוני, כמו הלורדות של מולינה. נישואים נכרתו בין לאונור מאראגון, בתו של פדרו הרביעי, מלך אראגון, וחואן הראשון, מלך קסטיליה, יורשו של אנריקה השני, מלך קסטיליה.
על סבלות המלחמה נוספו המוות השחור ואסונות טבע אחרים, כמו בצורת ומגפת ארבה. אירועים אלו הרסו את כלכלת אראגון, והובילו לצניחה באוכלוסיית המדינה. הקתדרלה של טראזונה נהרסה במהלך המלחמה ונבנתה מחדש רק הרבה מאוחר יותר.
עם זאת, מאמינים שהמלחמה הובילה להקמת כוחות אדמיניסטרטיביים וצבאיים שיביאו בסופו של דבר לאיחוד קסטיליה ואראגון במאה הבאה.