מליודוסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מליודוסיס
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Burkholderia pseudomallei עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים חום, pimple, מורסה ריאתית, terminal dehydration, הקאה, שלשול, צדרת עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 830235 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D008554
סיווגים
ICD-11 1C42 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הגדלה של מושבות החיידקים, אשר גורמים למחלת המליודוסיס, לאחר אינקובציה של ארבעה ימים

מליואידוזיס (באנגלית: Melioidosis) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידקים גראם-שליליים בשם Burkholderia pseudomallei‏(אנ'), אשר נמצאים באדמה ובמים, במיוחד באזור וייטנאם וצפון אוסטרליה. המחלה קיימת בצורה חריפה כמחלה שאורכה קצר ומסתיימת במוות או הבראה, אך יכולה להיות גם מחלה כרונית שמשכה ארוך ועשויה ללוות אדם לאורך כל חייו. התסמינים עשויים לכלול כאב באזור החזה, העצמות או המפרקים, שיעול, זיהומים בעור, קשריר ריאות (גושי תאים שפירים) ודלקת ריאות.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מליודוסיס חריף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצת המשנה של חולים שזוהו כחולים תקופת דגירה במחלה באופן אקוטי, תקופת הדגירה הייתה 9 ימים (הטווח המלא היה 1–21 ימים).[1] חולים עם מליודוסיס סמוי עשויים לא להרגיש סימפטומים במשך עשרות שנים, התקופה הארוכה ביותר בין רגע ההידבקות המשוער לתופעות הקליניות יכולה להגיע עד 62 שנים.[2] הפוטנציאל לדגירה ממשוכת ניתן לראות בחיילי הצבא האמריקאי אשר היו מעורבים במלחמת וייטנאם, והיה מכונה " פצצת זמן של וייטנאם". חומרת המחלה נעה בטווח גדול של מידות חומרה. בצורה הכרונית שלה, הסימפטומים יכולים להימשך חודשים, ומנגד יש גם צורה פתאומית בה יכול להופיע זיהום, אשר תסמיניו עשויים להופיע ולהחמיר תוך שעות בודדות.

אצל חולה עם מליודוסיס פעיל בדרך כלל יהיה חום. כאב או תסמינים אחרים עשויים להוות רמיזות לשלב התמקדות קלינית שלב בו המחלה פעילה ולא "דוגרת", אשר קורה אצל כ-75% מהחולים. התסמינים האלו כוללים שיעול או כאבי חזה שלרוב ירמזו על דלקת ריאות. כאבי עצמות או מפרקים, ירמזו על דלקת עצם מוגלתית, דלקת מפרקים זיהומית, או דלקת רקמתית תת-עורית. זיהום תוך בטני (כולל מורסה בכבד, בטחול או בפרוסטטה) בדרך כלל לא נגלה על ידי כאב מוקדי אלא, על ידי הדמיה של איברים אלה באמצעות אולטרסאונד או טומוגרפיה שצריכה להתבצע באופן שגרתי.[3][4]

ישנן וריאציות שונות של סיבוכים לפי אזורים שונים בעולם. למשל:מורסות בבלוטת מיצד האוזן (הפרוטיד) אופייני להתרחש אצל ילדים תאילנדים, ולעומת זאת תוארה רק פעם אחת באוסטרליה.[5] לעומת זאת, מקרי מורסה בפרוסטטה נמצאים עד 20% בזכרים אוסטרלים אשר חולים במחלה, אבל הן לא מתוארות בשום מקום אחר. גם דלקת המוח וחוט השדרה היא סיבוך מוכר בצפון אוסטרליה אבל לא במקומות אחרים.

לעד כ-25% מהחולים, אין מוקד מסוים של זיהום והאבחנה נעשית בדרך כלל על תרביות דם או במשטח גרון. מליודוסיס יכולה להשפיע על כל איבר בגוף, למעט מסתמי הלב. תוארה דלקת קרום המוח כסיבוך משני לקרע מורסה במוח אבל לא תוארה כסיבוך ראשוני ישיר של המחלה. סיבוכים פחות נפוצים כוללים זיהום תוך-כליתי, מורסה בלימפה (1.2–2.2%),[6] מוגלה בשק קרום הלב, דלקת שריר הלב, זיהום במדיאסטינום, ומורסות בבלוטת התריס ובאשכים.

מליודוסיס כרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל מוגדר על ידי משך הזמן של סימפטומים, כשאר הוא עולה על שני חודשים, מתרחשת אצל כ-10% מהחולים.[7] יכול להיות מאוד דומה בתסמיניו הקליניים, לדלקות עור כרוניות, שקריר בריאות ולדלקת ריאות. מאוד דומה בפרט לתסמיני השחפת ועל כן לעיתים מכונה "שחפת וייטנאמית.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה סופית נעשית על ידי תרבית האורגניזם מכל דגימה קלינית אפשרית, כי החיידק לעולם לא יהיה חלק נורמלי מקבוצת החיידקים הטבעיים של האדם. תעסוקה או תחביב קבוע אשר יוצרים חשיפה לבוץ יכולה לרמוז לנו על הידבקות במחלה.[8] כמו כן, יש לייחס תשומת לב למטיילים החוזרים מאזורים אנדמיים. יש הטוענים שיש לשקול אפשרות של מליודוסיס בכל אדם בעל עבר של שהייה באזורים אנדמיים. גורמי הסיכון ללקות במחלה הם: סוכרת, תלסמיה, שימוש מסוכן באלכוהול, או מחלת כליות, ולעיתים קרובות מדווחים על היסטוריה של תעסוקה או תחביבים שכוללים חשיפה לבוץ או לשלולית מים עיליים. עם זאת, גם אנשים בריאים וכן ילדים יכולים להידבק במחלה. סריקה מלאה שכוללת (תרבית דם, תרבית כיח, תרבית שתן, משטח גרון ותרבית של כל מוגלה אשר הופרשה) צריכה להתבצע על כל המטופלים עם חשד שמדובר במליודוסיס. אבחנה סופית נעשית על ידי גדל חיידקים מהסוג המתאים למחלה, מכל אתר. משטח גרון הוא לא רגיש, אבל אם הוא חיובי הוא 100% ספציפי, וניתן להשוואה טובה לתרבית.[9] ניתן לגלות זאת גם בתרבית שתן שעברה בצנטריפוגה, על מנת לשפר את רגישותה לחיידקים.[10] לעיתים נדירות מומלץ תרבית מח עצם שיכול לצאת חיובי אפילו אם תרבית דם שלילית, אבל לרוב בדיקה זו לא מומלצת.[11] טעות נפוצה שנעשו על ידי רופאים אשר לא מוכרים עם מליודוסיס (מחלה זיהומית) היא לשלוח דגימה רק מהאתר הנגוע בלבד ולא את כל הסריקה.

מבחן אשדאון, יכול להידרש כאשר התרבית נלקחה באופן לא סטרילי. ישנן חלופות גם לבדיקה זו, לאזורים שאינם אנדמיים, בהם לא ניתן לעשות בדיקת אשדאון. כעת, יש אף בדיקה שנובעת משתי הבדיקות האלו ועוזרת באבחנה מוקדמת של מליודוסיס. זאת משום שהיא ספציפית לחיידק הגורם למחלה. אבל, אינה ניתנת לשימוש רחב עדיין. ישנן ערכות מסחריות לבדיקת חיידקים, אבל פעמים רבות הן נכשלות במציאת החיידקים הרלוונטיים למחלה.

בדיקה סרולוגית עבור מליודוסיס זמינה, אבל לא שמישה ברוב המדינות. בנוסף ישנה בדיקה מיקרוביולוגית תחת פלואורסצנט שידועה בתאילנד, אבל לא שמישה בשום מדינה אחרת. .[12]לא ניתן לאבחן את המחלה על ידי בדיקות דימות בלבד (צילומי רנטגן, סריקות),[13] אך בדיקות ההדמיה מבוצעות כדי להעריך את ההיקף המלא של המחלה.[14]בדיקות דימות בטניות מומלצות באופן שגרתי, משום שמורסות באזור הזה יכולות להתקיים ללא הופעת תסמינים כלל, ובדיקות זו הדרך לגלותן. רשויות אוסטרליה מציעה הדמיה של הערמונית במיוחד, בשל השכיחות הגבוהה של מורסות הערמונית בצפון אוסטרליה. צילום חזה גם נחשב לבדיקה שגרתית אם ישנן תסמינים קליניים שונים. גם נוכחות של מורסות חלת דבש בכבד נחשבים אופייניים, אבל הם לא אבחון. האבחנה המבדלת היא נרחבת; מליודוסיס (מחלה זיהומית) יכול לחקות זיהומים אחרים רבים, כולל שחפת.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול מחולק לשני שלבים, שלב ראשון הוא תוך ורידי בעוצמה גבוהה ושלב שני הוא מיגור החיידק כדי למנוע הישנות.

שלב תוך ורידי אינטנסיבי
טיפול תוך ורידי באנטיביוטיקה מסוג צפטאזידים (ceftazidime) היא התרופה הנבחרת הנוכחית לטיפול במליודוזיס חריפה.[15][16] שילוב של מרופנם,[17] אימיפנם וצפופרזון סולבאקטם גם יעיל בטיפול.[18] טיפול תוך ורידי באמוקסיצילין עשוי לשמש אם אף אחד מארבע התרופות הנ"ל אינו זמין, אבל התוצאות נחותות.[19]אנטיביוטיקה תוך ורידית ניתנת למינימום של 10 עד 14 ימים, ולרוב לא יופסקו עד שטמפרטורת החולה חזרה להיות נורמלי עבור יותר מ-48 שעות. אפילו עם טיפול אנטיביוטי מתאים, חום עלול לעיתים קרובות להימשך שבועות או חודשים, ומטופלים עלולים להמשיך לפתח פצעים חדשים, אפילו אם הטיפול מתאים. חציון הזמן להפסקת חום גבוה אצל מטופל במליודוסיס הוא 10 ימים. ולא יתחלף הטיפול רק בשל אי ירידת חום. בנוסף, ישנו טיפול משלים עם GCSF- גורם המעודד ייצור תאי דם לבנים במח העצם, נוסה בתאילנד. לא תועדה ירידה בשיעור התמותה.
שלב המיגור
לאחר הטיפול בהתפרצות המחלה החריפה, יש לבצע מיגור (או תחזוקה) בטיפול עם קו-טרימוקסזול(co-trimoxazole ) ו דוקסיציקלין. משך הטיפול המומלץ הוא בין 12 ל-20 שבועות כדי להפחית את שיעור הישנות.[20] (Co-amoxiclav) קו-אמוקסיקלב היא אלטרנטיבה עבור אותם חולים שאינם יכולים לקחת co-trimoxazole ו דוקסיציקלין (למשל, נשים בהריון וילדים מתחת לגיל 12),[21][22] אבל הוא לא יעיל כמו הטיפול בדוקסיציקלין. אף .[23]

טיפול כירורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוז כירורגי בדרך כלל יבוצע במורסות בערמונית או בבלוטת מצד האוזן ודלקת מפרקים זיהומית, כמו כן, ישנו טיפול כירורגי חלופי, עבור חולים שלא מגיבים לטיפול אנטיביוטי תוך ורידי, יכול להיות כריתת הטחול.

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא גישה לאנטיביוטיקה מתאימה, שיעור התמותה במחלה יכול להגיע עד 90% תמותה. עם אנטיביוטיקה מתאימה, שיעור התמותה הוא כ-10% עבור מקרים קלים אבל עד 80% מהמקרים במקרה של נוכחות גבוהה מאוד של חיידקים בדם או אלח דם. נראה כי גישה מתקני טיפול נמרץ חשוב גם, כנראה, לפחות חלקית. זה מסביר מדוע סה " כ התמותה מהמחלה בצפון אוסטרליה הוא 20%, אך 40% בצפון מזרח תאילנד. התגובה לטיפול האנטיביוטי היא איטית, עם כשמשך הזמן הממוצע של חום לאחר הטיפול להיות 5–9 ימים. הישנות מתרחשת בכ-%10 עד 20% מהחולים, אבל עם טיפול בקו-טרימוקסזול (co-trimoxazole) זה יכול להיות מופחת ל 4%.מחקרים מולקלרים הוכיחו שרוב המקרים הנשנים הם תוצאה של ההידבקות הראשונית. בעוד שבאזורים האנדמיים נשנות המחלה לרוב תהא הידבקות משנית, במיוחד לאחר שנתיים. גורמי הסיכון להישנות המחלה: כוללים חומרת המחלה (לחולים עם תרביות דם חיוביות יש סיכון גבוה יותר של הישנות), אנטיביוטיקה לא יעילה ומשך הזמן של טיפול המיגור שירד מ-8 שבועות.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההעברה בין אדם לאדם היא מאוד יוצאת דופן;, החולים לא נחשבים מדבקים. באזורים אנדמיים, אנשים (חקלאי אורז במיוחד) הוזהרו להימנע ממגע עם אדמה, בוץ, מים עיליים במידת האפשר. כמו כן, תוארו מספר מקרים בעקבות שיטפונות, סופות טרופיות. כמו כן, תוארו מקרים אחרים אשר קשורים לזיהום אספקת המים.

חקלאי בחוות אורז בבורגונדי

טיפול מונע לאחר חשיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החשיפה לחיידק הנ"ל (במיוחד בעקבות תאונת מעבדה) יוצע לרוב, טיפול משולב עם co-trimoxazole ו דוקסיציקלין .[24][25]

פוטנציאל לוחמה ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העניין במחלה זו בא לידי ביטוי בשל העובדה שהחיידק יכול לשמש כנשק ביולוגי. לכן, הוא מסווג מרכז לבקרת מחלות (CDC).הוא נחקר מדעית גם בארצות הברית וגם ברוסיה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מליודוסיס (מחלה זיהומית) הוא אנדמי בחלקים של דרום-מזרח אסיה (כולל תאילנד,[26] לאוס,[27][28][29] סינגפור,[30] ברוניי,[31] מלזיה, בורמה, וייטנאם), סין,[32] טאיוואן[33][34] וצפון אוסטרליה.[35][36] מקרי הצפות עלולים להגדיל את היקפה, למשל במרכז אוסטרליה.[37] מספר מקרים תוארו גם בהונג קונג, הודו,[38][39][40][41] ויש מקרים ספורים במרכז ודרום אמריקה,[42][43][44]במזרח התיכון, באוקיינוס השקט ובמספר מדינות אפריקה.[45][46] אמנם רק מקרה אחד של מליודוסיס דווח בבנגלדש,[47] אבל ידוע לפחות חמישה מקרים יובאו לבריטניה מארץ זו, לאחרונה נודע על המצאות החיידק באדמת המדינה. זה מרמז שהמליודוסיס הוא אנדמי בבנגלדש, ויש בעיה של תת-דיווח[48] ככל הנראה עקב חוסר האפשרות מדעית לבדיקה. המצאות גבוהה של החיידק בקרקע, נמצא במזרח לאוס באזורים כפריים אשר קרובים לנהר מקונג.[49]

הסטטיסטיקה מצביעה הצביעו על 165,000 תיקים בשנה ב-2016 (95% רווח בר סמך, 68,000 עד 412,000),כאשר 138,000 מתרחשים במזרח ודרום אסיה והאוקיינוס השקט.[50] סטטיסטית חצי מהמקרים האלה ימותו. בצפון מזרח תאילנד יש את השכיחות הגבוהה ביותר של מליודוסיס אשר נרשם בעולם (ממוצע השכיחות של 12.7 מקרים לכל 100,000 אנשים בשנה).[51] בצפון-מזרח תאילנד, 80% מהבדיקות נוגדנים הן חיוביות עבור ילדים עד גיל 4;[52]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתולוג אלפרד וויטמור ועוזרו קרישנאסוואמי היו הראשונים לדווח על המחלה בקרב קבצנים ומכורים למורפיום בנתיחה שלאחר המוות, בראנגון, כיום מיאנמר, בדו "ח שפורסם ב-1912.[53] הם נבדלים זה ממחלת הנחרת (Glanders), מחלה זואונוטית של סוסים וחמורים שעשויה לעבור לבני אדם ולגרום לתסמינים דומים, ונגרמת על ידי מיקרו-אורגניזם שונה. Burkholderia pseudomallei, הידוע גם חיידק וויטמור, זוהה בשנת 1917 ב קואלה לומפור, בירת מלזיה. גם החיידק הגורם לנחרת הוא ממשפחת הבורקהורדליה ונקרא Burkholderia mallei[54]

מילים נרדפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pseudoglanders
  • המחלה של ויטמור (לאחר קפטן אלפרד וויטמור, הראשון שתיאר את המחלה)[55]
  • מחלת הגנן מנייטקליף (נייטקליף היא פרבר של דרווין, אוסטרליה היכן שמליודוסיס היא אנדמית)[56]
  • מחלה שדה-פאדי[57]
  • אלח הדם של מזריקי מורפיום

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cheng, A. C., & Currie, B. J. (2005). Melioidosis: epidemiology, pathophysiology, and management. Clinical microbiology reviews, 18(2), 383-416.
  • Dance, D. A. (1991). Melioidosis: the tip of the iceberg?. Clinical Microbiology Reviews, 4(1), 52-60.
  • Leelarasamee, A., & Bovornkitti, S. (1989). Melioidosis: review and update. Review of Infectious Diseases, 11(3), 413-425.
  • Limmathurotsakul, D., & Peacock, S. J. (2011). Melioidosis: a clinical overview. British medical bulletin, 99(1), 125-139.
  • White, N. J. (2003). Melioidosis. The Lancet, 361(9370), 1715-1722.
  • Wiersinga, W. J., Currie, B. J., & Peacock, S. J. (2012). Melioidosis. New England Journal of Medicine, 367(11), 1035-1044.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מליודוסיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A J Simpson; Suputtamongkol Y; Smith MD (1999). "Comparison of imipenem and ceftazidime as therapy for severe melioidosis". Clin Infect Dis. 29 (2): 381–387. doi:10.1086/520219. PMID 10476746.
  2. ^ Ngauy V, Lemeshev Y, Sadkowski L, Crawford G (2005). "Cutaneous Melioidosis in a Man Who Was Taken as a Prisoner of War by the Japanese during World War II". J Clin Microb. 43 (2): 970–2. doi:10.1128/JCM.43.2.970-972.2005. PMC 548040. PMID 15695721.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  3. ^ Apisarnthanarak A, Apisarnthanarak P, Mundy LM (2006). "Computer tomography characteristics of Burkholderia pseudomallei liver abscess". Clin Infect Dis. 42 (7): 989–93. doi:10.1086/501017. PMID 16511765.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  4. ^ Laopaiboon V, Chamadol N, Buttham H, Sukeepaisarnjareon W (2009). "CT findings of liver and splenic abscesses in melioidosis: comparison with those in non-melioidosis". J Med Assoc Thai. 92 (11): 1476–84. PMID 19938740.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  5. ^ Dance DA, Davis TM, Wattanagoon Y (1989). "Acute suppurative parotitis caused by Pseudomonas pseudomallei in children". J Infect Dis. 159 (4): 654–60. doi:10.1093/infdis/159.4.654. PMID 2926159.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  6. ^ Chlebicki, MP; Tan BH (2006). "Six cases of suppurative lymphadenitis caused by Burkholderia pseudomallei infection". Trans R Soc Trop Med Hyg. 100 (8): 798–801. doi:10.1016/j.trstmh.2005.10.004. PMID 16542691.
  7. ^ Currie BJ, Fisher DA, Howard DM (2000). "Endemic melioidosis in tropical northern Australia: a 10-year prospective study and review of the literature". Clin Infect Dis. 31 (4): 981–986. doi:10.1086/318116. PMID 11049780.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  8. ^ Ngauy V, Lemeshev Y, Sadkowski L, Crawford G (2005). "Cutaneous Melioidosis in a Man Who Was Taken as a Prisoner of War by the Japanese during World War II". J Clin Microbiol. 43 (2): 970–972. doi:10.1128/JCM.43.2.970-972.2005. PMC 548040. PMID 15695721.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  9. ^ Wuthiekanun V, Suputtamongkol Y, Simpson AJ, Kanaphun P, White NJ (2001). "Value of Throat Swab in Diagnosis of Melioidosis". J Clin Microbiol. 39 (10): 3801–02. doi:10.1128/JCM.39.10.3801-3802.2001. PMC 88440. PMID 11574624.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  10. ^ Limmathurotsakul D, Wuthiekanun V, Chierakul W (2005). "Role and Significance of Quantitative Urine Cultures in Diagnosis of Melioidosis". J Clin Microb. 43 (5): 2274–76. doi:10.1128/JCM.43.5.2274-2276.2005. PMC 1153798. PMID 15872255.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  11. ^ Dance DA, White NJ, Suputtamongkol Y, Wattanagoon Y, Wuthiekanun V, Chaowagul W (1990). "The use of bone marrow culture for the diagnosis of melioidosis". Trans R Soc Trop Med Hyg. 84 (4): 585–7. doi:10.1016/0035-9203(90)90050-O. PMID 2091358.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  12. ^ Puthucheary SD, Anuar AS, Tee TS (2010). "Burkholderia thailandensis whole cell antigen cross-reacts with B. pseudomallei antibodies from patients with melioidosis in an immunofluorescent assay". The Southeast Asian journal of tropical medicine and public health. 41 (2): 397–400. PMID 20578523.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  13. ^ Lim KS, Chong VH (2010). "Radiological manifestations of melioidosis". Clin Radiol. 65 (1): 66–72. doi:10.1016/j.crad.2009.08.008. PMID 20103424.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  14. ^ Muttarak M, Peh WC, Euathrongchit J, Lin SE, Tan AG, Lerttumnongtum P, Sivasomboon C (2008). "Spectrum of imaging findings in melioidosis". Br J Radiol. 82 (978): 514–21. doi:10.1259/bjr/15785231. PMID 19098086.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  15. ^ White NJ, Dance DA, Chaowagul W (1989). "Halving of mortality of severe melioidosis by ceftazidime". Lancet. 2 (8665): 697–701. doi:10.1016/S0140-6736(89)90768-X. PMID 2570956.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  16. ^ Chierakul W, Anunnatsiri S, Chaowagul W (2007). "Addition of trimethoprim-sulfamethoxazole to ceftazidime during parenteral treatment of melioidosis is not associated with a long-term outcome benefit". Clin Infect Dis. 45 (4): 521–523. doi:10.1086/520010. PMID 17638209.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  17. ^ Cheng AC, Fisher DA, Anstey NM (2004). "Outcomes of Patients with Melioidosis Treated with Meropenem". Antimicrob Agents Chemother. 48 (5): 1763–65. doi:10.1128/AAC.48.5.1763-1765.2004. PMC 400582. PMID 15105132.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  18. ^ Dance DA, Wuthiekanun V, White NJ, Chaowagul W (1988). "Antibiotic resistance in Pseudomonas pseudomallei". Lancet. 1 (8592): 994–5. doi:10.1016/S0140-6736(88)91810-7. PMID 2896855.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  19. ^ Suputtamongkol Y, Rajchanuwong A, Chaowagul W (1994). "Ceftazidime vs. amoxicillin/clavulanate in the treatment of severe melioidosis". Clin Infect Dis. 19 (5): 846–53. doi:10.1093/clinids/19.5.846. PMID 7893868.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  20. ^ Chaowagul W, Simpson AJ, Suputtamongkol Y (1999). "A comparison of chloramphenicol, trimethoprim-sulfamethoxazole, and doxycycline with doxycycline alone as maintenance therapy for melioidosis". Clin Infect Dis. 29 (2): 375–80. doi:10.1086/520218. PMID 10476745.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  21. ^ Rajchanuvong A, Chaowagul W, Suputtamongkol Y, Smith MD, Dance DA, White NJ (1995). "A prospective comparison of co-amoxiclav and the combination of chloramphenicol, doxycycline, and co-trimoxazole for the oral maintenance treatment of melioidosis". Trans R Soc Trop Med Hyg. 89 (5): 546–9. doi:10.1016/0035-9203(95)90104-3. PMID 8560537.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  22. ^ Cheng AC, Chierakul W, Chaowagul W (2008). "Short Report: Consensus Guidelines for Dosing of Amoxicillin-Clavulanate in Melioidosis". Am J Trop Med Hyg. 78 (2): 208–9. PMC 3034162. PMID 18256414.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  23. ^ Limmathurotsakul D; Chaowagul W; Chierakul Wirongrong (2006). "Risk factors for recurrent melioidosis in Northeastern Thailand". Clin Infect Dis. 43 (8): 979–86. doi:10.1086/507632. PMID 16983608.
  24. ^ Sivalingam SP, Sim SH, Jasper LC (2008). "Pre- and post-exposure prophylaxis of experimental Burkholderia pseudomallei infection with doxycycline, amoxicillin/clavulanic acid and co-trimoxazole". J Antimicrob Chemother. 61 (3): 674–8. doi:10.1093/jac/dkm527. PMID 18192684.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  25. ^ Peacock SJ, Schweizer HP, Dance DA (2008). "Management of Accidental Laboratory Exposure to Burkholderia pseudomallei and B. mallei". Emerg Infect Dis. 14 (7): e2. doi:10.3201/eid1407.071501. PMC 2600349. PMID 18598617.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  26. ^ V Vuddhakul (1999). "Epidemiology of Burkholderia pseudomallei in Thailand". Am J Trop Med Hyg. 60 (3): 458–461.
  27. ^ Wuthiekanun V, Mayxay M, Chierakul W, Phetsouvanh R, Cheng AC, White NJ, Day NP, Peacock SJ (2005). "Detection of Burkholderia pseudomallei in soil within the Lao People's Democratic Republic". J Clin Microbiol. 43 (2): 923–4. doi:10.1128/JCM.43.2.923-924.2005. PMC 548109. PMID 15695707.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  28. ^ Rattanavong S, Wuthiekanun V, Langla S, Amornchai P, Sirisouk J, Phetsouvanh R, Moore CE, Peacock SJ, Buisson Y, Newton PN (2010). "Randomized Soil Survey of the Distribution of Burkholderia pseudomallei in Rice Fields in Laos". Applied and Environmental Microbiology. 77 (2): 532–6. doi:10.1128/AEM.01822-10. PMC 3020526. PMID 21075883.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  29. ^ Vongphayloth K, Rattanavong S, Moore CE, Phetsouvanh R, Wuthiekanun V, Sengdouangphachanh A, Phouminh P, Newton PN, Buisson Y (2012). "Burkholderia pseudomallei detection in surface water in southern Laos using Moore's swabs". Am J Trop Med Hyg. 86 (5): 872–7. doi:10.4269/ajtmh.2012.11-0739. PMC 3335696. PMID 22556090.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  30. ^ Lo TJ, Ang LW, James L, Goh KT (2009). "Melioidosis in a Tropical City State, Singapore". Emerg Infect Dis. 15 (10): 1645–7. doi:10.3201/eid1510.090246. PMC 2866399. PMID 19861063.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  31. ^ Kadir KA, Satyavani M, Pande K (2014). "Melioidosis: Antibiogram of cases in Brunei Darussalam" (PDF). Brunei International Medical Journal. 10 (1): 19–24.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  32. ^ Yang S (2000). "Melioidosis research in China". Acta Tropica. 77 (2): 157–165. doi:10.1016/S0001-706X(00)00139-X.
  33. ^ Ko, WC; Cheung, BM; Tang, HJ; Shih, HI; Lau, YJ; Wang, LR; Chuang, YC (2007). "Melioidosis Outbreak after Typhoon, Southern Taiwan". Emerg Infect Dis. 13 (6): 896–8. doi:10.3201/eid1306.060646. PMC 2792857. PMID 17553230.
  34. ^ Chen YS, Lin HH, Mu JJ, Chiang CS, Chen CH, Buu LM, Lin YE, Chen YL (2010). "Distribution of Melioidosis Cases and Viable Burkholderia pseudomallei in Soil: Evidence for Emerging Melioidosis in Taiwan". J Clin Microbiol. 48 (4): 1432–4. doi:10.1128/JCM.01720-09. PMC 2849618. PMID 20147639.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  35. ^ White NJ (2003). "Melioidosis". Lancet. 361 (9370): 1715–22. doi:10.1016/S0140-6736(03)13374-0. PMID 12767750.
  36. ^ Cheng AC, Currie BJ (2005). "Melioidosis: Epidemiology, Pathophysiology, and Management". Clin Microbiol Rev. 18 (2): 383–416. doi:10.1128/CMR.18.2.383-416.2005. PMC 1082802. PMID 15831829.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  37. ^ ABC Radio Darwin, Risk of deadly mud disease spreads to Central Australia, ABC News, ‏2017-01-09 (באנגלית)
  38. ^ Chugh TD (2008). "Emerging and re-emerging bacterial diseases in India". J Biosci. 33 (4): 549–55. doi:10.1007/s12038-008-0073-0. PMID 19208980.
  39. ^ Antony B, Pinto H, Dias M, Shetty AK, Scaria B, Kuruvilla T, Boloor R (2010). "Spectrum of melioidosis in the suburbs of Mangalore, S West Coast of India". Southeast Asian J Trop Med Public Health. 41 (1): 169–74.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  40. ^ Vidyalakshmi K, Chakrapani M, Shrikala B, Damodar S, Lipika S, Vishal S (2008). "Tuberculosis mimicked by melioidosis". Int J Tuberc Lung Dis. 12 (10): 1209–15.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  41. ^ Prakash A, Thavaselvam D, Kumar A (2014). "Isolation, identification and characterization of Burkholderia pseudomallei from soil of coastal region of India". Springerplus. 3: 438. doi:10.1186/2193-1801-3-438. PMC 4152474. PMID 25187882.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  42. ^ Inglis TJ, Rolim DB, De Queroz Sousa A (2006). "Melioidosis in the Americas". Am J Trop Med Hyg. 75 (5): 947–954. PMID 17123994.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  43. ^ O'Sullivan BP, Torres B, Conidi G (2011). "Burkholderia pseudomallei infection in a child with cystic fibrosis: acquisition in the western hemisphere". Chest. 140 (1): 239–42. doi:10.1378/chest.10-3336. PMID 21729895.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  44. ^ Brilhante RS, Bandeira TJ, Cordeiro RA (2012). "Clinical-epidemiological features of 13 cases of melioidosis in Brazil". J Clin Microbiol. 50 (10): 3349–52. doi:10.1128/JCM.01577-12. PMID 22814457.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  45. ^ Katangwe T, Purcell J, Bar-Zeev N, Denis B, Montgomery J, Alaerts M, Heyderman RS, Dance DA, Kennedy N, Feasey N, Moxon CA (2013). "Human melioidosis, Malawi, 2011". Emerg Infect Dis. 19 (6): 981–4. doi:10.3201/eid1906.120717. PMID 23735189.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  46. ^ Morosini MI, Quereda C, Gil H, Anda P, Núñez-Murga M, Cantón R, López-Vélez R (2013). "Melioidosis in traveler from Africa to Spain". Emerging Infect. Dis. 19 (10): 1656–9. doi:10.3201/eid1910.121785. PMC 3810733. PMID 24047798.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  47. ^ Struelens MJ, Mondol G, Bennish M, Dance DA (1998). "Melioidosis in Bangladesh: a case report". Trans R Soc Trop Med Hygiene. 82 (5): 777–78. doi:10.1016/0035-9203(88)90234-9.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  48. ^ Dance DA, Smith MD, Aucken HM, Pitt TL (1999). "Imported melioidosis in England and Wales". Lancet. 353 (9148): 208. doi:10.1016/S0140-6736(05)77217-2. PMID 9923882.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  49. ^ "Burkholderia pseudomallei" (PDF). Mahout Microbiology Review. 7: 4. 2013. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-05-09. נבדק ב-24 באפריל 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ Limmathurotsakul, Direk; Golding, Nick; Dance, David A. B.; Messina, Jane P.; Pigott, David M.; Moyes, Catherine L.; Rolim, Dionne B.; Bertherat, Eric; Day, Nicholas P. J.; Peacock, Sharon J.; Hay, Simon I. (11 בינואר 2016). "Predicted global distribution of Burkholderia pseudomallei and burden of melioidosis". Nature Microbiology. 1 (1): 15008. doi:10.1038/nmicrobiol.2015.8. PMC 4746747. PMID 26877885. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ Limmathurotsakul D, Wongratanacheewin S, Teerawattanasook N (2010). "Increasing Incidence of Human Melioidosis in Northeast Thailand". Am J Trop Med Hyg. 82 (6): 1113–7. doi:10.4269/ajtmh.2010.10-0038. PMC 2877420. PMID 20519609.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  52. ^ Kanaphun P, Thirawattanasuk N, Suputtamongkol Y (1993). "Serology and carriage of Pseudomonas pseudomallei: a prospective study in 1000 hospitalized children in northeast Thailand". J Infect Dis. 167 (1): 230–3. doi:10.1093/infdis/167.1.230. PMID 7678106.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  53. ^ Whitmore, A; Krishnaswami, CS (1912). "An account of the discovery of a hitherto undescribed infectious disease among the population of Rangoon". Indian Med Gazette. 47: 262–267.
  54. ^ Strong, Richard P (1944). Stitt's Diagnosis, Prevention and Treatment of Tropical Diseases (7th ed.). Philadelphia: The Blakiston Company. p. 732.
  55. ^ "An account of the discovery of a hitherto undescribed infective disease occurring among the population of Rangoon". Indian Med Gaz. 92: 262–7. 1912.
  56. ^ Barker A (19 ביוני 2005). "Rise in melioidosis rates in NT". Australian Broadcasting Corporation. נבדק ב-2007-06-24. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Orellana C (בנובמבר 2004). "Melioidosis strikes Singapore". Lancet Infect Dis. 4 (11): 655. doi:10.1016/S1473-3099(04)01190-9. PMID 15534940. {{cite journal}}: (עזרה)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מליודוסיס&oldid=36952713"