מלכה מרגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

פרופ' מלכה מרגלית (נולדה ב-1940) היא פסיכולוגית חינוכית ושיקומית וחוקרת ישראלית בפסיכולוגיה ובחינוך. כלת פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשע"ז[1]. משמשת ראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית נולדה ב-1940 ברמת גן. אביה מאנשי העלייה השלישית, ואמה בת לעולי העלייה הראשונה. למדה לתואר ראשון ושני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. סיימה תואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת לונדון ב-1975. לאחר מכן חזרה לישראל ומ-1976 שימשה כמנהלת מכון שניאורסון בשירות הפסיכולוגי בתל אביב, עד 1983. מ-1980 הוכרה כפסיכולוגית חינוכית ושיקומית מומחית ומדריכה[2].

ב-1994 קיבלה דרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 2000–2004 שימשה שם כראש בית הספר לחינוך.

משמשת כיום כראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס.

מחקריה עסקו לאורך השנים בהשפעת רגשות על התפתחות ילדים והסתגלותם במסגרת המשפחה ובית הספר, תוך התמקדות במודל התקווה; גורמי סיכון וגורמי חוסן בהתמודדות של ילדים ומשפחות מול אתגרים; הפסיכולוגיה של תלמידים עם ליקויי למידה, הפרעות התפתחות והתנהגות; תחושת בדידות של ילדים והורים והקשר שלה לתקשורת וחברות וירטואלית, ועוד. פרסמה לאורך השנים 5 ספרים ומאות מאמרים בכתבי עת מדעיים בינלאומיים.

מכהנת כעורכת בכתב העת "Journal of Learning Disabilities".

מרגלית כיהנה בתפקידים מרכזיים במספר ארגונים בינלאומיים בתחומה, בהם סגנית נשיא באקדמיה הבינלאומית למחקר בליקויי למידה (IARLD), וחברה בוועד המנהל של החברה הבינלאומית למחקר בהתערבות מוקדמת (ISEI), סגנית יו"ר הארגון הבינלאומי לחינוך מיוחד, ויו"ר הוועדה ללקויות ולשיקום בארגון הפסיכולוגים הבינלאומי.

בישראל כיהנה מרגלית בעבר כיו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. משמשת גם כיועצת מדעית בארגונים ועמותות בתחום החינוך, כגון "ניצן".

ב-1997 עמדה בראש "ועדת מרגלית", ועדה ציבורית לבחינת מיצוי יכולתם של תלמידים עם ליקויי למידה[3]. בשנת 2000 עמדה בראש ועדה ציבורית לבחינת היישום של חוק החינוך המיוחד וקידום השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים[4]. משרד החינוך אימץ את מסקנות שתי הוועדות, והן הוחלו על כלל מערכת החינוך[5].

ב-3 במאי 2017, יום העצמאות תשס"ז זכתה בפרס ישראל לחקר החינוך, על תרומתה לחקר החינוך המיוחד ותחום ליקויי הלמידה, והובלת שינויים תפיסתיים ומערכתיים בתחומים אלו בחינוך בישראל.

מתגוררת ברמת אפעל, ולה שני ילדים וחמישה נכדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Margalit, M. (2010). Lonely children and adolescents: Self perceptions, social exclusion and Hope. New York: Springer.
  • Margalit, M. (2000). Learning Disabilities in the classroom: Educational dilemmas in new realities. Mofet Institute, Tel-Aviv.
  • Margalit, M. (1994). Loneliness among children with special needs: Theory, research, coping and intervention. New York: Springer-Verlag.
  • Margalit, M. (1990). Effective technology integration for disabled children: The family perspective New York: Springer-Verlag.
  • Margalit, M. (1984). The hyperactive child: Psychological perspectives. Sifriat Hapoalim. Tel Aviv.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שחר חי, פרס ישראל בחינוך לפרופ' מרגלית החוקרת ליקויי למידה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  2. ^ פנקס הפסיכולוגים, באתר משרד הבריאות
  3. ^ הדוח המלא של הוועדה, באתר מקום מיוחד
  4. ^ הדוח המלא של הוועדה
  5. ^ קורות חיים, באתר אוניברסיטת תל אביב