מלכות שמיים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
הקונספט מלכות שמיים מתייחס לממשלה או תחום בו אלוהים הוא ריבון או השליט. הקונספט מופיע בכל הדתות האברהמיות - היהדות, האסלאם ובעיקר הנצרות - כאשר במקרים מסוימים נעשה לחלופין שימוש במונח מלכות אלוהים. המקור של המונח הוא בתנ"ך העברי, על אף שבתנ"ך לא נאמר במפורש "מלכות אלוהים".
"מלכות אלוהים" וצורתה המקבילה "מלכות שמיים" הם מהמרכיבים המרכזיים בתורתו של ישו בברית החדשה, נושא הוא נטה להטיף באמצעות משלים. בברית החדשה נעשה שימוש במונח מעל ל-100 פעמים. בנצרות המונח מתייחס לשלטון או לריבונותו של אלוהים על כל הדברים, בניגוד לשלטון של המעצמות, ובפרט לשלטון של האימפריה הרומית, שכבשה את אזור ארץ ישראל בה ישו גר.
הקוראן אינו כולל את המונח "מלכות אלוהים", אלא במקום זאת את הפסוק שעוסק בכיסא האל המקיף את השמים והארץ. הקוראן מתייחס גם לאברהם שראה את "מלכות השמיים". גם כתבי הדת הבהאית משתמשים במונח "מלכות אלוהים".
בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש המקורי בקונספט נעשה בתנ"ך, בו ישנן התייחסויות רבות ל"מלכותו" ול"מלכותך", בניגוד לכתבי הדתות האברהמיות האחרות בהן נאמר באופן ישיר "מלכות אלוהים".
לפי ספר בראשית, בני האדם הראשונים מרדו בכוונה בריבונותו של אלוהים, ולכן גורשו מגן עדן.
בתנ"ך מוצג אלוהים כמלך ישראל האמיתי, כאשר מלכי ישראל נבחרים למשול בעם בשם אלוהים.
