לדלג לתוכן

מלכים ג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלכים ג'
עטיפת הספר. עיצוב: אמרי זרטל
עטיפת הספר. עיצוב: אמרי זרטל
מידע כללי
מאת יוכי ברנדס
שפת המקור עברית
סוגה רומן תנ"כי, דרמה, מתח
הוצאה
הוצאה כנרת-שרף
תאריך הוצאה 2008
מספר עמודים 447
סדרה
ספר קודם וידוי
הספר הבא שבע אימהות
קישורים חיצוניים
מסת"במסת"ב 0062512002422
הספרייה הלאומית 002604017

"מלכים ג" הוא רומן תנ"כי מאת הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2008. הרומן מספק תיאור חלופי לתקופת שלטונם של שאול, ישוי (איש בושת), דוד ושלמה מנקודת ראותן של הנשים שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.

זהו סיפורו של שלומעם, מן העיר צרידה שבנחלת שבט אפרים המגלה למעשה כי הוא נצר למשפחה מיוחסת והוא אומץ בילדותו על מנת להגן עליו בפני מלכי ישראל ששלטו בבירתם ירושלים. בתחילה שלומעם שואל את עצמו שאלות רבות בנוגע למשפחתו ולמפגשיהם של הוריו עם אישה מסתורית בעמק המצורעים. במסעותיו בארץ ישראל הקדומה הוא מגיע לירושלים ונפגש עם מיכל בת שאול שמעמידה פני משוגעת, כאמצעי להסוות את פועלה הרב מאחורי הקלעים בחצר הממלכה. מכאן ואילך מגיע סיפורה של מיכל המספרת על דיכוי משפחת אביה מהמלוכה ובמאמציה להעלות את שלומעם לכס השלטון. שלומעם עצמו מגיע למעמד בכיר במנהל השלטון של שלמה המלך והוא ממונה לנציב המיסים של שבטי אפרים ומנשה. עם מותו של שלמה, מוכתר שלומעם, בשמו החדש ירבעם, למלך על חלקה הצפוני של ממלכת ישראל.

תאורים חלופיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה, יוכי ברנדס, מספרת על מותו של גוליית מידי דוד המלך. על פיה, הקרב המפורסם לא היה הירואי כפי שנצטייר במקרא ולמיכל בת שאול הגיעו שמועות כי לא היה זה דוד שהרג את גולית אלא אלחנן בן יערי, חברו ובן שבטו של דוד. מיכל מתלבטת בנושא, ובעזרת סופרי צללים שמינתה, המעבירים לדורות הבאים את סיפורי התנ"ך, היא מכניסה פסוק בספרי הממלכה ("וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים"[1]), מה שמשאיר בידי הקוראים בתנ"ך או בספרה לנחש את האמת על הקרב המפורסם.

שלמה המלך מצטייר כמלך נהנתן, שאינו "החכם באדם" כפי שסופרי המלך מעידים עליו, אלא אדם המכור להנאות החיים ומיזמי בנייה מנקרי עיניים התובעים משאבי אנוש וטבע שהממלכה ובייחוד שבטי ישראל כורעים תחת נטל מימונם.

את צחוקה המפורסם של מיכל למראה דוד המלך מפזז בירושלים, היא מפרשת כתעמולה של דוד המלך כנגד בית המלוכה של שאול, כאשר למעשה היא קבלה כנגדו על היחס שהיא ומשפחתה קיבלו מידיו, ועל הזיכרון הקצר של העם לימים הטובים של ממלכת שאול.

ברנדס מתארת בסיפורה מצב דברים ובו האונס של תמר על ידי אמנון שמתואר בתנ"ך לא באמת התרחש, אלא הגיע לספר הספרים כתוצאה ממזימה נרחבת של בת שבע, אם שלמה בעזרת סבה אחיתופל, שנועדה להמליך את שלמה כיורשו של דוד, למרות שלא היה הבן הבכור.

ברנדס מציירת את חגי ישראל המתוארים בתורה כחגים שהם רק מסורת של שבט יהודה ושלכל שבט משבטי ישראל ישנה מסורת חגים משלו. לפי קריאה זו, טענת כותב ספר מלכים כאילו ירבעם בן נבט הגה חג בחודש אשר בדה מליבו, מטשטשת למעשה חג שקיים מדורי דורות במסורת השבטית, כאשר שבט יהודה מנסה לכפות על העם את מסורתו הפרטית, ולתארה בהיסטוריוגרפיה כבלעדית. בטענה זו מעלה ברנדס שאלה כנגד אמיתות התורה כספר כלל ישראלי או כספר מסורת יהודאי בלבד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]