דאקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מלכי דאקיה)
דאקיה
Dacia
ממלכת דאקיה בזמן שלטון בוּרביסטה 82 לפנה"ס
ממשל
משטר מונרכיה נבחרת
בורביסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה דאקית
יוונית עתיקה
לטינית
עיר בירה סרמיזגטוסה רגיאה
גאוגרפיה
יבשת אירופה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
הקמה  
תאריך הקמה 168 לפנה"ס
פירוק  
תאריך פירוק 106
כלכלה
מטבע קוסון
דנאריוס
שונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דאקיהלטינית: Dacia[1]) הייתה בעת העתיקה ארצם של בני העם המכונים "דאקים" (אנ'). דאקיה השתרעה על פני אזור גדול במזרח אירופה שגבולותיו: הרי הקרפטים בצפון, הדנובה בדרום, נהר הטיסה (הונגריה המודרנית) במערב ובמזרח הנהר טיראס (דניסטר במזרח מולדובה). באופן גס חופף שטחה של דאקיה ההיסטורית לשטחיהן של רומניה ורפובליקת מולדובה של ימינו. בירת דאקיה הייתה סרמיזגתוסה (אנ').

פסל רומי של ברברי ממוצא דאקי
חרב דאקית

משערים כי מוצא תושבי האזור משבטים תרקיים. הדאקים מכונים בכתבים יוונים "גטים" וגם Dai והרומאים כינו אותם "דאקים" או "גֵטים". הדאקים היו מצוידים למלחמה בחרב מעוגלת שנקראה Falx Dacica ובקיצור "דאקה" Daca ויש שסבורים ששמם נגזר ממנה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה של דאקיה התקיימו שלוש תקופות נפרדות:

גבולות דאקיה השתנו עם השנים. במערב הגיע גבולה של דאקיה עד לדנובה, בנקודה בה הנהר משנה כיוון ממזרח לדרום, דרומית לעיר ההונגרית "וץ". יוליוס קיסר מספר בספרו "על המלחמות הגאליות" (De Bello Gallico ספר 6) על יער "הרקניה" המשתרע לאורך הדנובה עד לשטח הדאקים. תלמי ממקם את גבולה המזרחי של דאקיה טראיאנה בנהר היראסוס (הנהר סירט ברומניה של היום).

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהרומאים פגשו את הדאקים לראשונה, כבר הייתה לאחרונים תרבות מפותחת שהושפעה מהסקיתים שהיו שכניהם ומהפולשים הקלטים של המאה ה-4 לפנה"ס.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרודוטוס מספר בספרו "היסטוריה" (כרך 4) על האל זלמוקסיס (Zamolxis/Zalmoxis/Zalmoksha). לפי הרודוטוס, הגטים האמינו בנצחיות הנשמה, ועבורם המוות היה החלפת ארץ בלבד. לכוהן הגדול היה מעמד מיוחד בחברה של הגטים כנציג האלוהות העילאית, זלמוקסיס. בנוסף, הכהן הגדול היה גם יועצו הראשי של המלך. ההיסטוריון הגותי יורדנס מתאר בספרו "גטיקה" (מקורם ומעשיהם של הגותים) את דיקינאוס (Dicineus או גם דקנאוס - Deceneus) שהיה הכהן הגדול של המלך בורביסטה.

מלבד זלמוקסיס האמינו הדאקים באלים אחרים כדוגמת גבליזיס Gebeleizis ובנדיס Bendis.

חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הדאקית התחלקה לשני מעמדות: מעמד אריסטוקרטי (טאראבוסטס) והעם הפשוט (קומאטי). רק לאריסטוקרטיה הותר לכסות את ראשם והם לבשו כובע לבד (ולכן כונו על ידי הרומאים פילאטי (Pileati) מלטינית חובשי הלבד). האריסטוקרטים היו מעמד של בעלי זכויות יתר, ומשערים כי היו אבותיהם הקדמונים של הבויארים (אצילים) הרומנים.

המעמד השני, שחבריו היוו את עיקר הצבא, איכרים ובעלי מלאכה, היו קרויים על ידי הרומאים קאפילאטי (Capillati), מילה שפירושה: ארוכי השיער. ניתן לחזות בהופעתם ובלבושם בעמוד טראיאנוס.

הדאקים פיתחו שיטה ייחודית לבניית חומות, שכונתה על ידי הרומאים Murus Dacicus (חומה דאקית), והייתה אופיינית למערכת המורכבת של עריהם המבוצרות, כדוגמת בירתם סרמיזגטוזה (קרוב לחונדוארה ברומניה). ניתן לראות את רמת העיור אליה הגיעו בתבליטים שעל עמוד טראיאנוס, ובתיאור נפילתה בידי הרומאים. הרומאים איתרו והשמידו את הצנרת שהובילה מים לתוך בירת הדאקים, ורק כך הצליחו לסיים את המצור הממושך של סרמיזגטוזה.

היסטוריונים יוונים ורומיים תיארו את נפילתו בשבי של ליסימכוס, לאחר שהובס בידי הגטים (דאקים) תחת שלטונו של דרומיכטס, את האסטרטגיה הצבאית של הדאקים ואת שחרורו של ליסימכוס לאחר דיון באספת העם של הגטים.

ענפי תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות התעסוקה העיקריים של הדאקים היו חקלאות, כוורנות, גידול גפנים, משק חי, קרמיקה ועיבוד מתכת. הפרובינקיה הרומאית דאקיה מיוצגת במטבעות ססטרטיוס רומים כאישה היושבת על סלע, אוחזת בנשר, ילד קטן על ברכיה ובידו שיבולת חיטה וילד קטן יושב למרגלותיה ומחזיק באשכול ענבים.

הדאקים גם כרו כסף וזהב מהמכרות בטרנסילבניה. בין הדאקים לשכניהם התנהל מסחר פורח, כפי שניתן להיווכח, ממספר רב של מטבעות זרים שנתגלו בדאקיה. הסבר נוסף משוער למציאת מגוון המטבעות, טמון בשוד עוברי הדרך שנאלצו לעבור בעמק שיצרה הדנובה בין הרי הבלקן ובין הרי הקרפטים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני השפה הדאקית מצויים בוויכוח בין החוקרים בשל מיעוט הממצאים הארכאולוגיים, אך משערים כי דיברו ניב של השפה התראקית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה שקדמה לכיבוש הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאקיה הקלאסית וסביבותיה מה"אטלס הקלאסי" של אלכסנדר פינדלי, ניו יורק 1849

משערים כי אזור הרי הקרפטים-דנובה יושב ב-2000 לפנה"ס על ידי הודו אירופאים שהתמזגו בילידים הנאוליתים ויצרו את השבטים התרקים. התרקים באו במגע עם היוונים כאשר היונים והדורים התיישבו על החוף המערבי של הים השחור במאה ה-7 לפנה"ס. הרודוטוס מזכיר עמים אלה כ"גטאי" כלומר "גטים". יחד עם שבטים קרובים, שנודעו לרומאים מאוחר יותר כדאקים, שחיו בהרים צפונית למישור הדנובה ובאגן טרנסילבניה יצרו הגטים חברה ותרבות ייחודית במחצית השנייה של מאה ה-4 לפנה"ס.

ממלכת דאקיה הייתה קיימת לפחות מתחילת המאה ה-2 לפנה"ס תחת המלך אורולס. עימותים עם שבטי הבאסטארנים (Bastarnae) והרומאים (112 לפנה"ס109 לפנה"ס, 74 לפנה"ס דלדלו את משאבי הדאקים.

תחת שלטונו של בורביסטה, מלך דאקיה (בן תקופתו של יוליוס קיסר) שארגן מחדש את הצבא, הורחבו גבולותיה של הממלכה עד לגודלה המקסימלי. שבטי הבאסטארנים והדולים הוכנעו ואפילו ערים יווניות כדוגמת אולביה ואפולוניה שעל הים השחור הכירו בסמכותו של בורביסטה. תקופת מה הצטיירה ממלכת דאקיה כמעצמה מטילת אימה עד כדי כך שיוליוס קיסר שקל מסע צבאי נגדם (גם משום שבורביסטה לקח חלק בתככים רומאים נגד יוליוס קיסר), שנמנע בשל הרצחו. באותו הזמן נרצח גם בורביסטה, וממלכותו נחלקה לארבעה (או חמישה) חלקים תחת שליטים שונים. אחד מהם היה קוטיסו שאוגוסטוס ביקש לשאת את בתו. אוגוסטוס אף ארס לו את בתו בת החמש, יוליה. שליט זה מוזכר באחת הפואמות של המשורר הורטיוס (Occidit Daci Cotisonis agmen, Odes, III. 8. 18).

בול של רומניה עליו מודפס דיוקנו של המלך דקבלוס

הדאקים מוזכרים תדיר בתקופתו של אוגוסטוס ולטענתו הם הוכרחו להכיר בעליונות הרומאית. עם זאת, הם לא הוכנעו ובתקופה מאוחרת שלאחר שלטונו נהגו לחצות בחורף את הדנובה הקפואה על מנת להחריב את הערים הרומיות שבפרובינקיה מואסיה.

הכיבוש הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 85 ל-89 התנהלו שתי מלחמות בין הדאקים בראשות המלך דוראס או דיורפאנאוס (המכונה גם דקבלוס הגדול) ובין הרומאים.

בשנת 87 הובסו הכוחות הרומאים בפיקודו של קורנליוס פוּסקוּס, והדאקים הוציאו אותו להורג בהוראתו של המלך דיוראפאנוס. לאחר ניצחון זה ויתר דיוראפאנוס על שלטונו לטובת דקבלוס (Decebalus) (שפירושו אולי "רב העוצמה"). שנה אחר־כך השיגו כוחות רומאים חדשים בפיקוד של טטיוס לולויאנוס יתרון סמלי, אך נאלצו לכרות עם הדאקים שלום עקב תבוסתו של דומיטיאנוס למרקומנים, כך שהדאקים נותרו עצמאיים. יותר מכך, דקבאל קיבל את התואר "מלך לקוח של רומא" מה שאפשר קבלת הדרכה צבאית, אומנים ואף כסף מרומא.

כדי לשים קץ להסדר המביש מבחינת הרומאים, או שמא מתוך כוונה לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה הרומית, בעזרת השתלטות על האוצר הנודע של דקבלוס, החליט טראיאנוס לכבוש את דאקיה ולהשתלט על מכרות הזהב של הדאקים בטרנסילבניה. בשנת 95 דקבלוס איחד את דאקיה תחת שלטונו, אך באיחוד זה לא צבר די כוח להתמודדות עם הצבא הרומי. התוצאה של המערכה הראשונה (101102) הייתה מצור על בירת דאקיה סרמיסגטוזה וכיבוש חלק מהארץ. המערכה השנייה (105106) הסתיימה בהתאבדותו של דקבלוס, וכיבוש השטחים שעתידים היו להיות הפרובינקיה הרומית דאקיה טראיאנה. גופתו של דקבלוס נמצאה על ידי הקצין הרומאי טיבריוס קלאודיוס מקסימוס, אשר כרת את ראשו של דקבלוס והגישו לקיסר טראיאנוס. טראיאנוס נקט במדיניות אכזרית בדיכוי המרד, חיסל את האליטה, הרס את המקדשים, הרג רבים מהתושבים, מכר רבים לעבדים, ויישב אוכלוסייה זרה במקומם. תיאור המלחמות הדאקיות מצוי בספריו של ההיסטוריון דיו קסיוס, אך הפרשנות הטובה ביותר למלחמה מצויה על עמוד טראיאנוס המפורסם ברומא.

השלטון הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרובינקיה הרומית דאקיה כללה את טרנסילבניה, באנאט ואולטניה של ימינו. היא נשלטה על ידי נציב בדרגת פראיטור, והלגיון השלושה עשר גמינה (Gemina), בתוספת כוחות־עזר היה מוצב דרך קבע בפרובינקיה. בשל הידלדלות האוכלוסין בפרובינקיה החדשה, שנבעה מהמדיניות של טראיאנוס במלחמות דאקיה, הובאו מתיישבים על מנת לעבד את האדמה, ולהפעיל את המכרות יחד עם האוכלוסייה הדאקית שנותרה, שכפי שניתן לראות ב"עמוד טראיאנוס" נכנעה לטראיאנוס במלחמות דאקיה. המתיישבים היו חיילים רומיים ומתיישבים רומיים בני הדור הראשון או השני מנוריקום או פאנוניה, ואחר כך נוספו מתיישבים מפרובינקיות אחרות: תרקים דרומיים (מהפרובינקיות מואסיה ותרקיה) ומתנחלים מהפרובינקיה הרומית אסיה הקטנה.

הרומאים בנו מבצרים כדי להתגונן מהתקפותיהם של עמים כמו הרוקסולנים, האלאנים, הקרפיאנים, הדאקים עצמם והדאקים החופשיים. כמו כן, סללו הרומאים שלוש דרכים צבאיות עיקריות, על מנת לחבר בין הערים הראשיות. דרך רביעית שנקראה על שמו של טראיאנוס, חצתה את הקרפטים, וחדרה לטרנסילבניה במעבר טוּרנוּ רוֹשוּ. הערים הראשיות בפרובינקיה היו המושבה "אולפיה טראיאנה סרמיסגטוזה" (כיום סרמיסג'טוזה במחוז הונדוארה, רומניה), אפולום (כיום אלבה יוליה במחוז אלבה, ברומניה), נאפוקה (כיום קלוז'-נאפוקה, במחוז קלוז', ברומניה). הדאקים באזור הרומי אימצו את הדת והשפה של הכובשים (אך הדעה כי העם הרומני מקורו בהשתלטות הרומית על דאקיה נתונה במחלוקת).

ב-129 חילק אדריאנוס את דאקיה ל"דאקיה העילית" ול-"דאקיה התחתית". הראשונה כללה את טרנסילבניה, והשנייה את ולאכיה הקטנה או אולטניה.

אנטונינוס פיוס חילק ב-159 את הפרובינקיה מחדש לשלוש פרוביניקיות (Tres Daciae): דאקיה פורוליסנסיס (Dacia Porolissensis) כשם העיר העיקרית "פורוליסיום" (בסמוך למויגראד, נפת סאלאז'), דאקיה אפולנסיס (Dacia Apulensis) כשם העיר אפולום ודאקיה מלבנסיס (Dacia Malvensis) על שם מלבה (מיקום אינו ידוע). שלוש הדאקיות היוו חברה אחת בכך שהייתה להם בירה משותפת "אולפיה טראיאנה סרמיסגטוזה" ואספת נבחרים (דיאטה) משותפת שדנה בענייני הפרובינקיה, ניסחה תלונות והתאימה את המיסוי ליכולות. עם זאת, בכל מובן אחר היו שלוש הדאקיות פרובינקיות עצמאיות, כל אחת מהן תחת מיופה־כוח רגיל הכפוף לנציב בדרגת קונסול. מרקוס אורליוס איחד ב-168 את הפרובינקיות לאזור צבאי אחד. גבולות האזורים בשלטון רומי כנראה לא הוגדרו מעולם בבירור, אך אין ספק שהכיבוש הביא לרומאים רווחים צבאיים וכלכליים.

לאחר מלחמות דאקיה, גויסו הדאקים לצבא הרומי, והועסקו בבניית חומת אדריאנוס בבריטניה, או במקומות אחרים באימפריה הרומית. לרוב, שירתו הדאקים בבריטניה. עמוד האנטוניני של מרקוס אורליוס והקשת של גלריוס משרטטים דמויות של לוחמים דאקים. קיימת השערה כי מקורה של המילה האנגלית לפגיון (Dagger) היא שיבוש של המילה הלטינית Daca, סכין דאקית.

הנסיגה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססטרטיוס שנטבע לכבוד הפרובינקיה דאקיה ולגיונותיה, החמישי (מקדוניקה) והשלושה-עשר (גמינה)

השליטה הרומית בארץ הייתה לא יציבה. נאמר אף כי הקיסר אדריאנוס שהיה מודע לקושי בשמירת הפרובינקיה, שקל לנטוש אותה ונסוג מהחלטה זו, רק בגלל ההתחשבות בביטחונם של האזרחים הרומים הרבים המצויים בשטחה.

בזמן שלטונו של גליאנוס (256) חצו הגותים את הקרפטים וגרשו את הרומאים מדאקיה, למעט מספר מקומות מבוצרים בין הנהר טימיש והדנובה. האירוע אינו מונצח ברישומים מתקופה זו, וההפסקה הפתאומית בהופעתם של כתובות ומטבעות רומיות בדאקיה אחרי שנת 256, מהווה את התמיכה היחידה בהכרזה של רופיוס פסטוס כי "תחת הקיסר גליאנוס אבדה דאקיה".

הקיסר אורליאנוס (270-275) ניצב מול שורה של אבדות טריטוריאליות. גאליה והיספניה אבדו לאימפריה החל מ-260, הפרתים התקדמו באסיה, והקרפיאנים (אנ') והגותים ערכו מסעות חורבן במואסיה ואיליריה. לכן החליט אורליאנוס לנטוש את הפרובינקיה דאקיה שנוצרה על ידי טראיאנוס, והורה על נסיגת כל הכוחות והתושבים הרומיים ממנה, כשהדנובה נקבעה כגבול הרומי החדש. על פי ההיסטוריון אוטרופיוס, האזרחים הרומיים מדאקיה יושבו מחדש בעומק מואסיה. דאקיה אורליאנה אורגנה מחדש דרומית לדנובה כשבירתה נקבעה ב"סרדיקה" (כיום סופיה בירת בולגריה). בהמשך ארגנו דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס את הפרובינקיות דאקיה מדיטרנאה, מואסיה התחתית, דרדניה, פרהואליטניה ודאקיה ריפנסיס למחוז "דאקיה", שיחד עם מקדוניה היווה את ה"פרפקטורה" איליריקום.

קיימת השערה שבאותה תקופה באזור פעל ספונסיאנוס[2].

ההיסטוריה לאחר הרומאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נסיגת הרומאים השתלטו הגותים והקרפיאנים על דאקיה טראיאנה. ידוע כי הקיסר קונסטנטינוס המכונה "הגדול" – שנולד בדאקיה אורליאנה - נטל לעצמו את התואר דאקיקוס והחל בבניית גשר מעל הדנובה אל תוך דאקיה טראיאנה. הקיסר הרומי גלריוס, שגם הוא נולד בדאקיה אורליאנה, ושאימו הייתה מדאקיה טראיאנה הציע כי הקיסרות הרומית המזרחית תיקרא האימפריה הדאקית.

השאלה "מה קרה לאוכלוסייה לאחר נסיגת אורליאנוס?" נתונה במחלוקת בין ההיסטוריונים. שתי התאוריות העיקריות לגבי האוכלוסייה שתרבותה הייתה רומית הן:

  • הם המשיכו לחיות באותם המקומות והטמיעו את הדאקים, שתרבותם לא הייתה רומית. תאוריה זו נתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים רומניים.
  • הם ליוו את הכוחות בנסיגתם, וחזרו רק לאחר תקופת הגירה, תאוריה הנתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים הונגריים.

לתשובה לשאלה זו יש השלכות מדיניות: אם התושבים נסוגו עם הכוחות, משמעות הדבר שהשבטים המדיארים כבשו את טרנסילבניה משליטים מקומיים שלא היו רומיים בתרבותם (גלו, גלאד ומנומורט ראו גסטה הונגרורום). לעומת זאת, אם התושבים נשארו במקומם, משמעות הדבר שהרומנים ישבו בטרנסילבניה באורח רצוף החל מתקופת הדאקים והגטים והכיבוש הרומי.

התאוריות בנושא זה מובאות במוצא הרומנים.

מלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאת רשימה של מלכי דאקיה ותקופת מלכותם. הכרונולוגיה אינה ודאית בגלל הסתמכות בלעדית על אזכורים שונים במסמכים ממקורות יווניים ולטיניים.

בשנת 106 הפכה דאקיה לפרובינקיה רומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "דאקיה" הוא תעתיק הכתיב מהלטינית הקלאסית; באיטלקית וברומנית צירוף האותיות ci מייצג את הצליל צ' - ומכאן שבהופיען כך ההגייה היא "דאצ'יה".
  2. ^ "Gold coin proves 'fake' Roman emperor was real". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-11-24. נבדק ב-2023-10-07.