מלנוציט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מלנוציטים)
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מלנוציט
melanocytus
שיוך אפידרמיס, שכבת תאי בסיס עריכת הנתון בוויקינתונים
התפתחות מתוך melanoblast עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H2.00.03.0.01016 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 70545 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A11.409.750 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D008544 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0025201 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מלנוציט ומלנין

מלנוציט או תא מלנין הוא סוג תא הממוקם לאורכה של השכבה התחתונה של האפידרמיס בעור, ברשתית העין ובמספר מקומות נוספים. מלנוציטים מייצרים ומפרישים מלנין, פיגמנט אשר בולע קרינה באורכי גל קצרים (בעיקר קרינה על-סגולה) ומגן על הגוף מפניה. בסרטן עור מסוג מלנומה תאים אלו עוברים התמרה סרטנית ומתחלקים בצורה לא מבוקרת.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעור, כל תא עשירי בממוצע, הוא מלנוציט. מלנוציטים שבעור מרוכזים בשכבה הממוקמת מתחת לשכבה בסיסית (אנ')) של האפידרמיס ומעל לדרמיס. מלנוציטים מסנתזים מלנין, פיגמנט כהה האחראי לצבע העור. לאחר הסינתזה נאגר המלנין באברונים מיוחדים הקרויים מלנוזומים (אנ'). המלנוזומים הם אברונים תוך תאיים דמויי ביצה (זו צורתם בשלבי התפתחותם המתקדמים), הנראים כשלפוחית מגורגרת, הקשורה לממברנה ציטופלסמטית (אנ') (כמו אברונים תוך תאיים נוספים). אברונים אלו אחראים לייצור המלנין, לאגירתו ולהגנה על התא מפני תוצרי ביניים רעילים לתא, הנוצרים במסלול הביוסינתזה (אנ') של מלנין ויכולים לחמצן את הליפידים בממברנה הציטופלסמטית. המלנוזומים מועברים לתאי העור השכנים (קרטינוציטים) ויוצרים בכך פיגמנטציה. כך, בעור כהה יש יותר מלנוזומים מאשר בעור בהיר. צפיפות המלנוציטים אינה אחידה בכל הגוף. למשל, צפיפותם באזורים מוצנעים (איברי המין) גבוהה יותר מאשר בגב. חשיבותה של צפיפות המלנוציטים לפיגמנטציה של העור פחותה מחשיבותן של הכמות המלנין המיוצר ואיכותו. תכונות אלה מתבטאות בהופעת מלנוזומים גדולים יותר (המכילים יותר מלנין) באנשים כהי עור לעומת בהירי עור.

מוצא עוברי של המלנוציטים[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם העוברי של המלנוציטים הוא מתאי הרכס העצבי (Neural Crest). התאים מתנתקים ממקורם, באזור הדורסלי של צינור העצבים (neural tube) אשר במערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System). לאחר התנתקותם הם נודדים לאזורים ונטרליים בתוך הדרמיס העוברי, מתחת לאקטודרם, שם הם מתחילים להתמיין למלנוציטים. תהליך הנדידה וההתמיינות מווסת על ידי חלבונים, המדכאים או מעודדים את הנדידה, כמו אפרין או פרוטאוגליקנים, בהתאמה, ועל ידי אינטראקציות בין רצפטורים (כמו KIT, שהוא RTK, Receptor Tyrosine Kinase) לליגנדים מתאימים (לדוגמה steel).

ייצור מלנין[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

שני סוגי מלנין עיקריים מיוצרים במלנוזום:

הפעלת MC-1R ‏(קולטן מלנוקורטין מסוג 1 (אנ')), על ידי עלייה בריכוז הליגנד הנקשר אליו, αMSH ‏(הורמון הגירוי של מלנוציטים (אנ')), גורמת לעלייה בפעילות האנזים TYR ‏(TYRosinase). האנזים TYR אחראי לכמה פעולות במסלול סינתזת המלנין מחומר המוצא (סובסטרט), חומצת האמינו טירוזין, ובהן: טירוזין הידרוקסילאז, דיהידרוקסיפנילאלנין (תוצר הביניים הראשון בסינתזת המלנין), ודיהידרוקסיאינדול אוקסידאז.

התרבות מלנוציטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלנוציטים הם בעלי שיעור מיטוזה נמוך, אולי בשל מוצאם העוברי מתאי עצב, ועל אף זאת נצפית עלייה במספר המלנוציטים הפעילים בתגובה לקרינת UV, כמו גם עלייה בגודלם, עלייה בשיעור פעילות האנזים TYR, ועלייה במספר המלנוזומים הבוגרים (הנמצאים בשלבים המתקדמים בהתפתחותם). את העלייה במספר המלנוציטים הפעילים נהוג לייחס להפעלתם של מלנוציטים קיימים, אך רדומים, ופחות למיטוזה.

מלנומה[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

החלבון GP100, המכונה גם HMB-45, הוא marker לתאי מלנומה של האדם, ומובן שהוא מופיע גם במלנוציטים שלא עברו התמרה סרטנית. חלבונים ייחודיים רבים למלנוציטים (TYR, TRP-1 ועוד) משמשים במחקר למציאת טיפול למחלה זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mort, R.L., Jackson, I.J. & Patton, E.E., The melanocyte lineage in development and disease, Development 142 (4): 620–632., 2015 doi: https://doi.org/10.1242/dev.106567 (באנגלית)
  2. ^ Hearing VJ., Determination of melanin synthetic pathways., J Invest Dermatol. 131(E1):E8-E11. doi: doi: 10.1038/skinbio.2011.4. (באנגלית)
  3. ^ Schadendorf, D. et al., Melanoma, Nat Rev Dis Primers 1: 1-15, 2015 doi: https://doi.org/10.1038/nrdp.2015.3