מלתוסיאניזם

תומאס מלתוס

מלתוסיאניזם היא תורה חברתית שהוצעה באנגליה של המאה ה-18 על ידי הכלכלן והכומר תומאס מלתוס (1766–1834).

עקרונות

את עקרונות תורתו פרסם מלתוס בשנת 1798 בספרו "מסה על עקרון האוכלוסייה". כבר בדף הראשון לספרו הוא בחר להציע עקרון כללי בעולם החי: לכל המינים יש נטייה להתרבות מעבר למשאבים העומדים לרשותם, ולפיכך דבר אינו מגביל את מספרם הכולל של יחידים מלבד "הצטופפותם וההתנגשות ביניהם על אמצעי המחיה". מכאן יצר מלתוס אנלוגיה לחברה האנושית, וטען כי שום תורה חברתית ושום מהפכה לא תוכל למגר את העוני. האדם, כמו בעלי החיים, תלוי בקרקע ובתוצרתה (מזון) לשם מחייתו. מאידך, לאדם יש יצר מיני חזק מאוד, המביא לריבוי טבעי מהיר ביותר של האוכלוסייה האנושית. ריבוי זה בקצב הרבה יותר גדול מקצב גידול הידע והטכנולוגיה האנושית, כלומר מהאפשרות להגדיל את היבולים ואת כמות המזון. כך נוצר פער מסוכן שהולך וגדל בין גודל האוכלוסייה לבין כמות המזון הקיימת. את הפתרון לבעיה חילק לשלוש קטגוריות עיקריות להן קרא "מעצורים", והן: ריסון מוסרי, רשע ומחסור.

• ריסון מוסרי – "התאפקות מוסרית" – חיי פרישות מינית עד הנישואים והקמת משפחות בגיל מאוחר על מנת לצמצם את הילודה. זה הפתרון המועדף על פי מלתוס.
• רשע ומחסור – דברים בלתי נשלטים על ידי החברה כמו מגפות, תקופות של בצורת, רעב ומלחמות, המקטינים את האוכלוסייה.

פתרון נוסף עליו חשב הוא "חיי חטא", כלומר קיום יחסי מין עם הימנעות מהולדת ילדים. ככומר, התנגד מלתוס לפתרון זה מסיבה מוסרית-דתית. מלתוס גם סבר שריבוי ילודה מביא, בסופו של דבר, לעודף של כוח עבודה, ועל ידי כך להקטנת השכר ולהגברת העוני. כוח עבודה עודף גורם גם להגברת הפשע אליו יפנו אלו שלא יצליחו למצוא עבודה. עקב כך התנגד מלתוס למדיניות רווחה של מתן קיצבאות לעניים, שלטענתו הייתה גורמת לגידול האוכלוסייה הענייה.

מלתוס ביסס את תורתו על שני מונחים, כושר נשיאה ואדפטציה (במישור חברתי, קוגניטיבי-הבנתי, מוסדי וטכנולוגי). באמצעותם הציע שלושה תרחישים להבנה האם האנושות צועדת לקראת התפוצצות אוכלוסין:

לפי התרחיש הראשון, קצב גידול האוכלוסייה מהיר, כושר הנשיאה מוגבל ואין יכולת התאמה. במצב זה תתרחש התפוצצות אוכלוסין והאנושות תכחד. לפי התרחיש השני, קצב גידול האוכלוסייה נמצא בשליטה, כושר הנשיאה מוגבל אך ישנה יכולת התאמה. במצב זה נוכל להמשיך להתקיים למשך דורות, על אף גידול מסיבי בכמות האוכלוסייה. לפי התרחיש השלישי, קצב גידול האוכלוסייה מהיר משום שאין הגבלה על ילודה, כושר הנשיאה בלתי-מוגבל וכושר ההתאמה גדול. זהו התרחיש האוטופי ביותר.

פרשנות

מלתוס הוא דוברה של החברה הבורגנית-קפיטליסטית שהחלה להתפתח במאה ה-18. מכאן שתורתו:

• מצדיקה את קיום המעמדות והפערים החברתיים.
• שוללת את אפשרות שיפור המעמד העני והנמוך באמצעים של מהפכה או מאבק.
• מטילה על המעמד העני את האחריות המוסרית למצבו (יצר מיני מוגבר וריבוי ילודה) ואת האחריות על שיפור מצבו (פרישות וצמצום הילודה).
• הסתכלות על בעיה חברתית כבעיה ביולוגית.

חשיבותו של מלתוס בכך שהוא היה הראשון שראה בבעיית האוכלוסייה, בעיה מדעית. בזה הוא היה ממייסדי תורת הדמוגרפיה. הוא גם היה מהראשונים שהפנה את תשומת הלב לבעיית הרעב והתזונה ותלותן של בעיות אלו בקרקע ואוצרותיה. בזה הוא היה ממבשרי תורת האקולוגיה. במאה של אופטימיזם שטען שהידע האנושי המצטבר בקצב רב הוא בלתי מוגבל ויהיה מסוגל בעתיד לפתור כל בעיה, קולו של מלתוס היה קול שונה וחריג בפסימיותו.

ביקורת

מבקריו של מלתוס טענו מספר טענות:

• לא ניתן לאשש או לסתור את דבריו ועל כן הם אינם מדע.
• האנשים מסוגלים להגדיל את אפשרויות יצירת המזון הרבה יותר מאשר סבר מלתוס, דבר הבולט מימי מלתוס ועד ימינו.
• בעיית הרעב והעוני בעולם אינה נגרמת על ידי חוסר מזון בעולם אלא חלוקה לא מאוזנת של המזון הנמצא חסר במקומות רבים ובעודף עצום במקומות אחרים.
• הילודה בהחלט אינה תלויה ביצר המיני ובצורך בידיים עובדות בלבד. הילודה תלויה בגורמים נוספים רבים ואף חשובים יותר כמו שיעור האבטלה, משך שנות הלימודים, כניסת הנשים לכוח העבודה ולחיי קריירה, מצב כלכלי, אופנה, שינויים באמונה דתית ועוד.

נאו-מלתוסיאניזם

רעיונות מלתוסיאניים החלו להופיע שוב במאה ה-20. הוגים חברתיים חזרו אל רעיון הסכנה שבגידול אוכלוסייה אך הפעם לא בחברה המערבית המבוססת, כמו אצל מלתוס, אלא בארצות הבלתי מפותחות של העולם השלישי. על כן, הדוגלים בדעות אלו, שבו אל רעיונות הגבלת הילודה, לדוגמה על ידי מדיניות הילד האחד בסין. בפועל, מדינויות מסוג אלו נכשלות ואף עשויות להוביל למחסור בכוח עובד המוביל לתופעת מהגרי עבודה.

ביקורת הנאו-מלתוסיאניזם

עמדות אנטי-מלתוסיאניות הופיעו בין כלכלני המאה ה-20. אחת מהן הייתה אסתר בוסרופ, אשר פיתחה תאוריה ביקורתית על מלתוס וממשיכי דרכו.

הכלכלן הישראלי-אמריקאי עודד גלאור הציע שתאוריית הצמיחה המאוחדת מסבירה כיצד יש ניתן לפרוץ מצב של סטגנציה מלתוסיאנית.

בשנת 2020 הראה הכלכלן והגלובליסט הגרמני מקס רוזר, מייסד הפרסום המדעי Our World in Data, כי מאלתוס תיאר במדויק את המציאות הדמוגרפית והכלכלית של בריטניה במאות השנים שעד תקופתו. בתקופה זו, הייתה בריטניה לכודה ב"מלכודת מלתוסיאנית" (Malthusian trap) שבה הדרך היחידה להגדיל את כלל הייצור התוצר לנפש ורמת החיים הייתה על חשבון אלו של אנשים אחרים, שכן סך כל האדמה הניתנת לעיבוד, כמו של מרבית שאר המשאבים הזמינים, היה נתון וקשה מאוד לשינוי. עם זאת, רוזר גם הראה באמצעות אותם נתונים שלפחות מאז המאה ה-19, המהפכה התעשייתית בבריטניה שינתה מציאות זו באופן דרמטי, כאשר התוצר לנפש, הקובעים גם את ההכנסה לנפש ורמת החיים החלו לעלות באופן מעריכי, ללא תלות ברורה בגודל האוכלוסייה.

ראו גם

• מזכר הביטחון הלאומי המחקרי 200
• אנטי-נטליזם
• התפוצצות אוכלוסין

לקריאה נוספת

• עודד גלאור ואורי כץ, מסע האנושות, כנרת זמורה-דביר, 2020.

קישורים חיצוניים

• טום קרגנבילד, "מלתוסיאניזם: כשלא יהיה מספיק אוכל לכל האוכלוסייה", באתר כלכלה קלה, 16 בספטמבר 2017.
• מלתוסיות, דף שער בספרייה הלאומית
• מקס רוזר, "Breaking out of the Malthusian trap: How pandemics allow us to understand why our ancestors were stuck in poverty", באתר Our World in Data, 26 בנובמבר 2020.