לדלג לתוכן

מל בוניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מל בוניס
Mélanie Bonis
בוניס בערך בגיל 50, תמונה c. 1908
בוניס בערך בגיל 50, תמונה c. 1908
לידה 21 בינואר 1858
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במרץ 1937 (בגיל 79)
סרסל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mélanie-Hélène Bonis עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג Albert Domange
ילדים Jeanne Domange, Pierre Domange, Madeleine Quinet, Édouard Domange עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mel-bonis.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלאני הלן "מל" בוניס (בצרפתית: Mélanie Hélène "Mel" Bonis; ‏21 בינואר 1858 – 18 במרץ 1937) הייתה מלחינה צרפתייה מהתקופה הרומנטית המאוחרת. היא כתבה יותר מ-300 יצירות, כולל יצירות לפסנתר סולו ולארבע ידיים, יצירות לעוגב, מוזיקה קאמרית, מלודיות, מוזיקה כוראלית, מיסה ויצירות לתזמורת. בוניס למדה בקונסרבטוריון של פריז ובין מוריה נמנו סזאר פרנק, ארנסט גירו (Ernest Guiraud) ואוגוסט בזיל .(Auguste Bazille).

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מל בוניס בגיל 19, ציור מאת Charles-Auguste Coribineau (1877).

בוניס נולדה למשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך בפריז וחונכה על פי הנורמות הקתוליות המחמירות. היא ניחנה בכישרון רב ורגישות מוזיקלית, ולימדה את עצמה לנגן בפסנתר. בתחילה, לא עודדו הוריה את נגינתה, אך כשהייתה בת שתים עשרה שוכנעו על ידי פרופסור בקונסרבטוריון לאפשר לה לקבל שיעורי מוזיקה רשמיים.[1] בשנת 1874, בגיל שש עשרה, היא החלה את לימודיה בקונסרבטוריון, והשתתפה בשיעורי ליווי, הרמוניה וקומפוזיציה, שם חלקה את ספסל הלימודים עם קלוד דביסי וגבריאל פירנה[2] וקיבלה שיעורים מסזאר פרנק.[3]

בקונסרבטוריון התאהבה בוניס באמדה לנדלי הטיך Amédée Landély Hettich (5 בפברואר 1856 – 5 באפריל 1937),[4] סטודנט, משורר וזמר, שהלחין כמה משיריו. הוריה לא ראו בעין יפה את היחסים והפסיקו את לימודיה בקונסרבטוריון. בשנת 1883, כשהייתה בת עשרים וחמש, ארגנו לה הוריה נישואין לאיש העסקים אלברט דומנז' (4 באפריל 1836 – 31 במרץ 1918).[5] דומנז' היה מבוגר ממנה בעשרים ושתיים שנה, ואלמן פעמיים עם חמישה ילדים מנישואיו הקודמים. לאחר הנישואין, הקדישה בוניס את מירצה לגידול המשפחה, וילדה שלושה ילדים עם דומנז': פייר (1884–1969), ז'אן (1888–1987) ואדוארד (1893–1932).[5] עבור בוניס, לא היו אילו נישואים אידיאליים, שכן דומנז' לא היה חובב מוזיקה.[6]

בשנות ה-1890, פגשה בוניס שוב את הטיך, שהייתה אז מורה לשירה וסופרת מוזיקלית, ונשוי לנבלנית פולניה. הטיך עודד את בוניס לחזור לקומפוזיציה והצליח להכיר לה כמה מההוצאות לאור הגדולות דבר שגרם לתחילת פרסומה. בוניס והטיך ניהלו רומן שהוביל ללידת ילדה מחוץ לנישואין, מדלן (ז'אן-פאולין-מדלן ורגר ב-8 בספטמבר 1899).[1][7] מדלן הופקדה בידיה של חדרנית לשעבר וירשה כישרון מוזיקלי מרשים מהוריה.

בוניס הקדישה עתה את כל מרצה להלחנה. רביעיית הפסנתר שלה בוצעה בשנת 1901, וכששמע אותה, קרא סן-סאנס, "מעולם לא דמיינתי שאישה יכולה לכתוב מוזיקה כזו!". ב-22 באפריל 1905, היא קיבלה "אזכור של כבוד" על יצירתה (שלימים אבדה) "Suite pour harpe chromatique et deux instruments à vent". בשנת 1907, היא הצטרפה כחברה ל-Société des compositeurs de musique[6] ובין השנים 1910 ל-1914, כיהנה כמזכירת ארגון זה. חלק מעבודותיה פורסמו על ידי הוצאת אלפונס לדוק.[6]

בשנת 1912, לאחר מות אשתו, הודה הטיק שהוא אביה של מדלן. דומנג' נפטר ב-31 במרץ 1918, ומכאן נטלה בוניס על עצמה את הטיפול במדלן, שאמה המאמצת נפטרה אף היא. עם שחרורו משירות במלחמת העולם הראשונה, החל בנה של בוניס, אדואר, לחזר אחר מדלן דבר שאילץ את בוניס לחשוף את הקשר המשפחתי ביניהם וכך נודע הדבר בציבור.

בוניס הייתה צנועה מדי לקידום עצמי, ואפילו למעריציה באותה תקופה הייתה עובדת היותה אישה מקור קושי בקבלתה כמוזיקאית מובילה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, המוזיקה שלה נשכחה והיא עצמה נותרה מרותקת למיטה עקב דלקת פרקים. היא המשיכה להלחין עד סוף שנות ה-20, ונפטרה ב-1937, בגיל 79 בסרסל, ואל-ד'אואז. היא נקברה בבית הקברות מונמארטרבפריז. הטיך נפטר חודש לאחר מכן.[4]

ספר אוטוביוגרפי בן 84 עמודים של הרהורים אישיים, "Souvenirs et Reflexions", יצא לאור על ידי בתה, ז'אן ברושה (לבית דומנג'), באמצעות 'les éditions du Nant d'enfer', Évian, בשנת 1974.[1]

רשימת יצירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סוויטה לטריו, לחליל, כינור ופסנתר, אופוס 59 (1903)
  • Fantaisie en septuor, ל-2 חלילים, 2 כינורות, ויולה, צ'לו ופסנתר, אופוס 72 (1906)
  • Scènes de la forêt, לחליל, קרן ופסנתר, אופוס 123 (1928)
  • Suite dans le style ancien, לחליל, כינור ופסנתר, אופוס 127 מס' 1 (1928)
  • סוויטה אוריינטלית, אופוס 48, לכינור, צ'לו ופסנתר (1900)
  • Soir, matin, אופוס 76, לכינור, צ'לו ופסנתר (1907)
  • נוקטורנו, לכינור, ויולה, צ'לו ונבל או פסנתר (1892)
  • Quatuor pour piano et cordes en si bémol, אופוס 65 (1905)
  • Quatuor pour piano et cordes en ré, אופוס 124 (1927)
  • סונטה לחליל בדו דיאז מינור, אופוס 64 (1904)
  • סונטה לצ'לו בפה מז'ור, אופוס 67 (1905)
  • סונטה לכינור בפה דיאז מינור, אופוס 112 (1914)
  • יצירות רבות נוספות לכינור ופסנתר, חליל ופסנתר, צ'לו ופסנתר

מוזיקה לפסנתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורה מודרנית באחד עשר כרכים בהוצאת Furore:

  • כרך 1: Femmes de légende (נשים אגדיות)
  • כרכים 2, 3 ו-7: Pièces pittoresques et poétiques (קטעים ציוריים ופואטיים), A, B ו-C (1895-1905)
  • כרך 4: יצירות קונצרט
  • כרכים 5, 10 ו-11: ריקודים A, B ו-C
  • כרכים 6 ו-8: פסנתר ארבע-תכליתי A ו-B A
  • כרך 9: Deux pianos à quatre main, שרצו אופ. 40 ווריאציות אופ. 85

מוזיקה לילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סצנות ילדים, אופוס 92 (1912)
  • Miocheries, אופוס 126 (1928)
  • Neuf Pièces faciles, אופוס 148 (1936)
  • 17 Pièces enfantines, אופוס 116 (1926)
  • Album pour les tout petits, אופוס 103 (1913)

מוזיקה לעוגב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • L'Œuvre pour orgue, עשרים ושבע יצירות, כולל Toccata, Cantabile, Choral וכו' (מהדורה מודרנית: Éditions Fortin-Armiane)

מוזיקה ווקאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

'מנגינות' 35 מנגינות. מהדורה מודרנית: Editions Fortin-Armiane (צרפת).

  • כרך 1: קולות נמוכים ובינוניים
  • כרך 2: קולות גבוהים ובינוניים
  • כרך 3: שני קולות או יותר

ראו גם: Sur la plage! (בצרפתית)

מוזיקה דתית ווקאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רגינה קולי, אופ. 45; Cantique de Jean Racine, Messe à la Sérénité, ומוטטים רבים כגון Adoro te, Inviolata וכו' (מהדורה מודרנית: Éditions Fortin-Armiane) (1901)

מוזיקה לתזמורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הגיטנוס, אופוס 15 מס' 3 (תזמור מאת אד. גאווין) (1891)
  • Suite en forme de valses (1895)
  • סוויטה אוריינטל, אופ. 48 (1900), כולל פרלוד, אופ. 48 מס' 1
  • Bourrée, Pavane, Sarabande (1909)
  • Trois Femmes de Legende : סלומה, אופ. 100 מס' 2 (1909); אופליה, אופ. 165 מס' 2 (1909); החלום של קלאופטרה, אופ. 180 מס' 2 (מהדורה מודרנית: Furore)

מוזיקה לכלי נשיפה וכלי הקשה לנוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סימפוניה בורלסקה, אופוס 185, לאחר מותה: בלדה (הוצאת פורטין)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מל בוניס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 "Mel Bonis Compositrice". www.mel-bonis.com/melboanglais.htm. אורכב מ-המקור ב-2019-08-07.
  2. ↑ Géliot, Christine (2009). Mel Bonis. Femme et compositeur (1858–1937) (second ed.). Paris: L'Harmattan. ISBN 978-2-296-09409-3.
  3. ↑ "Mel Bonis". La Boutique de Mel Bonis. אורכב מ-המקור ב-2021-01-12.
  4. 1 2 "Amédée-Louis Hettich (1856-1937)". data.bnf.fr. {{cite web}}: (עזרה)
  5. 1 2 "Louis-Hubert-Jacques-Albert DOMANGE family tree". www.ancestry.com.au. {{cite web}}: (עזרה)
  6. 1 2 3 Géliot, Christine. "Mel Bonis biography". La Boutique de Mel Bonis. אורכב מ-המקור ב-2021-01-12.
  7. ↑ Géliot, Christine (2009). Mel Bonis. Femme et compositeur (1858–1937) (second ed.). Paris: L'Harmattan. ISBN 978-2-296-09409-3.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מל_בוניס&oldid=42636859"