מל ויטפילד

מלווין "מל" גרסטון ויטפילד
Malvin "Mal" Greston Whitfield
	מל ויטפילד, באולימפיאדת לונדון 1948
לידה	11 באוקטובר 1924; ביי סיטי, בטקסס, ארצות הברית
פטירה	18 בנובמבר 2015 (בגיל 91); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מידע כללי
שם לידה	Malvin Greston Whitfield
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אוהיו; אוניברסיטת המדינה של קליפורניה, לוס אנג'לס; תיכון ג'פרסון ;
משקל	76 ק"ג
גובה	1.83 מטר
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	ריצת 400 מטר, ריצת 800 מטר, ריצת 1500 מטר, ריצת מייל
הישגים
שיאים אישיים	400 מטר: 45.9 שניות (1953) ; 800 מטר: 1:47.9 דקות (1953) ; 1000 מטר: 2:20.8 דקות (1953), שיא עולם ; ריצת מייל: 4:12.6 דקות (1954)
פרסים והוקרה	פרס ג'יימס סאליבן (1954); היכל התהילה של אצנים אמריקאים (1974); Ohio State Varsity O Hall of Fame (1978) ;
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
המשחקים הפאן אמריקאיים

מלווין "מל" גרסטון ויטפילד (באנגלית: Malvin "Mal" Greston Whitfield;‏ 11 באוקטובר 1924 – 18 בנובמבר 2015) היה אתלט אפרו-אמריקאי, היה אלוף אולימפי בעל 5 מדליות מהן 3 מדליות זהב, שיאן עולם ובעל 3 מדליות זהב מהמשחקים הפאן אמריקאיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטפילד נולד בביי סיטי שבטקסס. בשנת 1943 הוא הצטרף לחילות האוויר של צבא ארצות הברית והיה שייך לקבוצת הטייסים האפרו-אמריקאיים, טייסי טסקגי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נשאר בצבא ארצות הברית, וגם למד והתאמן באוניברסיטת המדינה של אוהיו, בהדרכתו של לארי סניידר, מאמנו של האתלט הנודע ג'סי אוונס. בשנות ה-50 המוקדמות הוא שרת בחיל האוויר האמריקני במהלך מלחמת קוריאה.

אלוף אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לונדון (1948) זכה ויטפילד ב-3 מדליות, מהן שתי מדליות זהב ומדליית ארד אחת. מדליות זהב בריצת 800 מטר בשיא אולימפי חדש של 1:49.2 דקות, לפני ארתור וינט מג'מייקה (1:49.5 דקות) ומרסל הנסן מצרפת (1:49.8 דקות), ובריצת שליחים 4x400 מטר בתוצאה של 3:10.4 דקות, לפני צרפת (3:14.8 דקות) ושוודיה (3:16.0 דקות). מדליית ארד בריצת 400 מטר בתוצאה של 46.9 שניות, אחרי וינט שקבע שיא אולימפי חדש של 46.2 שניות והרב מקנלי מג'מייקה (46.4 שניות).

שיאן עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 קבע ויטפילד בריצת 880 יארד שיא עולם חדש של 1:49.2 דקות.

במשחקים הפאן אמריקאיים שנערכו בבואנוס איירס, ארגנטינה בשנת 1951 זכה ויטפילד ב-3 מדליות זהב, בריצת 400 מטר (47.8 שניות), בריצת 800 מטר (1:53.2 דקות) ובריצת שליחים 4x400 מטר (3:09.9 דקות).

באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכה ויטפילד ב-2 מדליות, אחת מזהב ואחת מכסף. מדליית זהב בריצת 800 מטר בתוצאה של 1:49.2 דקות, לפני יריבו וינט (1:49.4 דקות) והיינץ הולצהיימר מגרמניה (1:49.7 דקות). מדליית כסף בריצת שליחים 4x400 מטר בתוצאה של 3:04.21 דקות, אחרי ג'מייקה שקבעה שיא עולם חדש של 3:04.04 דקות ולפני גרמניה (3:06.78 דקות). נוסף לכך, הוא סיים במקום שישי בריצת 400 מטר בתוצאה של 47.30 שניות.

בהמשך אותה שנה הוא שיפר בריצת 880 יארד את שיאו העולמי והעמיד אותו על 1:48.6 דקות.

כסטודנט באוניברסיטת לוס אנג'לס שבמדינת קליפורניה סיים ויטפילד במבחנים האמריקאיים לאולימפיאדת מלבורן (1956) רק במקום חמישי ולא נכלל בנבחרת למשחקים האולימפיים. לאחר מכן, פרש מספורט תחרותי. תקופה קצרה לאחר מכן עבר לאפריקה במסגרת עבודתו במחלקת המדינה של ארצות הברית.

במשך 47 שנים שבהן חי ועבד באפריקה אימן ויטפילד ונתן ייעוץ מקצועי לאתלטים ממדינות שונות באפריקה שזכו במדליות אולימפיות ובמשחקי אפריקה. במסגרת קרן שהקים דאג ליותר מ-5000 מלגות לימודים בארצות הברית, עבור ספורטאים מאפריקה.

ויטפילד זכה לשבחים מנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ולאחר שפרש בשנת 1989 הוזמן לקבלת פנים על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בחדר הסגלגל בבית הלבן, שבוושינגטון.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסך הכל זכה ויטפילד ב-6 תוארי אליפות איחוד אתלטים חובבים בארצות הברית. 5 תארים בריצת 800 מטר בשנים 1949, 1950 ו-1951 ובריצת 880 יארד (800 מטר) בשנים 1953 ו-1954, ותואר בריצת 400 מטר בשנת 1952.
בין השנים 1948 - 1954 ניצח ויטפילד ב-66 ריצות החשובות ביותר ל-800 מטר/880 יארד והפסיד רק ב-3.
ויטפילד זכה בשנת 1954 בפרס ג'יימס א' סאליבן, פרס לספורטאי החובבן הטוב ביותר^[1] ובכך היה לספורטאי האפרו-אמריקאי הראשון שזכה בפרס זה.
בשנת 1988 נבחר ויטפילד להיכל התהילה האולימפי של ארצות הברית.