ממלכתיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ממלכתיות הייתה כינוייה של גישתו של דוד בן-גוריון - בתמיכת מפא"י ומפלגות הימין והמרכז - שצידדה בהעברת מרכז הכובד של ההכרעות שעניינן אופייה והתנהלותה של המדינה, ממוסדות המפלגות, התנועות וההסתדרות אל מוסדות מדינת ישראל.

הגישה נתנה למעשה ביטוי אידאולוגי להעברת מרכזי השליטה במדינה מהמוסדות החברתיים שניהלו את היישוב לממשלה ולביסוס ריבונותה של המדינה. שורשיה של הגישה נעוצים בתפיסה שדגלה במעבר "ממעמד לעם" והדגישה את תפקידיה הלאומיים של מפא"י על חשבון תפקידיה התנועתיים. פירוק הפלמ"ח, חקיקת חוק חינוך ממלכתי שביטל את שיטת הזרמים בחינוך והלאמת לשכות העבודה נתנו ביטוי למעבר מתנועתיות לממלכתיות.

בשנות ההנהגה של לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין בכהונתו הראשונה, 1963-1977 אושררו ובוצרו עקרונות ממלכתיים אחדים, בעיקר כאלה הנוגעים לפן המשפטי של הממלכתיות וכאלה הנוגעים לזכויות אדם. כך למשל בוטל הממשל הצבאי, נחקקו חוקי יסוד שהסדירו את מעמד רשויות השלטון, כונן מוסדר ועדת החקירה הממלכתית ומעמדם של בג"ץ ושל היועץ המשפטי לממשלה התעצם.

בתחום הבריאות נשמר מעמדם של הגופים התנועתיים והמפלגתיים, ורק בשנת 1995 חל שינוי בתחום זה, עם כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שניתק את הקשר ההדוק בין ההסתדרות הכללית (ובעקיפין מפלגת העבודה) לקופת חולים כללית, ואת הקשר הדומה בין הסתדרות העובדים הלאומית לקופת חולים לאומית. צעד זה הרים תרומה חשובה להקניית מעמד ממלכתי לשירותי הבריאות, אם כי נמשכת אספקתם על ידי גופים עצמאיים (קופות החולים), ולא ישירות על ידי המדינה. קבלת שירותי בריאות מקופת חולים מסוימת חדלה להיות תלויה בחברות בארגון העובדים השולט בקופה. אספקת השירותים על ידי גופים עצמאיים אין בה כדי לפגוע בעקרון הממלכתיות, כל עוד ניהול של גופים אלה כפוף לשיקולים ממלכתיים ולא לשיקולים תנועתיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]