לדלג לתוכן

ממלכת מצרים הקדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתקופת הממלכה הקדומה של מצרים (2700 לפנה"ס - 2200 לפנה"ס בקירוב), מצרים הייתה מורכבת מאזור נהר הנילוס מדרום לאבו (הידוע גם בשם "אי הפילים"), וכן מסיני ונאות המדבר במדבר המערבי, עם שליטה/שלטון מצרי מצפון לנוביה ועד האזור שמדרום לאשד השלישי.[1]

בהיסטוריה המצרית העתיקה, הממלכה הקדומה היא התקופה המשתרעת בין השנים 2700-2200 לפני הספירה. היא ידועה גם בתור "עידן הפירמידות" או "עידן בוני הפירמידות", שכן היא כוללת את שלטונם של בוני הפירמידות הגדולים של השושלת הרביעית, כמו המלך סנפרו, שבתקופת שלטונו השתכללה אמנות בניין הפירמידה, והפרעונים ח'ופו, חעפרע ומנכאורע, שהזמינו את בניית הפירמידות בגיזה.[2] מצרים השיגה את השיא המתמשך הראשון שלה כציוויליזציה במהלך תקופה זו, הראשונה מבין שלוש תקופות "ממלכה" (אחריה הממלכה התיכונה והממלכה החדשה), אשר מסמנות את נקודות השיא של הציוויליזציה בעמק הנילוס התחתון.[3]

המושג "ממלכה קדומה" כאחת משלוש "תקופות זהב" (אנ') נטבע בשנת 1845 על ידי האגיפטולוג הגרמני ברון פון בונסן (Christian Charles Josias von Bunsen), והגדרתו התפתחה באופן משמעותי לאורך המאות ה-19 וה-20.[4] לא רק שהשליט האחרון בתקופה השושלתית הקדומה היה קשור לשני המלכים הראשונים של הממלכה הקדומה, אלא שה"בירה", מעון המלוכה, נשארה באִנְבּוּ־חֶץ (Ineb-Hedj), השם המצרי של ממפיס. ההצדקה הבסיסית להפרדה בין שתי התקופות היא השינוי המהפכני באדריכלות המלווה בהשפעות על החברה המצרית ועל הכלכלה של פרויקטי בנייה בקנה מידה גדול.[3]

הממלכה הקדומה נחשבת לרוב כתקופה מהשושלת השלישית ועד לשושלת השישית (2686–2181 לפני הספירה). המידע מהשושלות הרביעית עד השישית של מצרים הוא דל, והיסטוריונים רואים בהיסטוריה של התקופה ממש "כתובה באבן" ובעיקר אדריכלית בכך שדרך האנדרטאות וכתובותיהן הצליחו החוקרים לבנות היסטוריה.[2] האגיפטולוגים כוללים גם את השושלות השביעית והשמינית בממלכה הקדומה כהמשך לממשל, שרוכז בממפיס. בעוד שתקופה הממלכה הקדומה אופיינה בביטחון פנים ושגשוג, אחריה באה תקופה של חוסר אחדות ודעיכה תרבותית יחסית שכונתה על ידי אגיפטולוגים כתקופת הביניים הראשונה.[5] בתקופת הממלכה הקדומה, שליט מצרים (שלא נקרא פרעה עד תקופת הממלכה החדשה) הפך לאל חי ששלט באופן מוחלט ויכול היה לדרוש את השירותים והעושר של נתיניו.[6]

תחת ג'וסר, השליט הראשון של השושלת השלישית בממלכה הקדומה, הועברה בירת מצרים העתיקה לממפיס, שם הקים ג'וסר את חצרו. עידן חדש של בנייה החל בסקארה בתקופת שלטונו. האדריכל של המלך ג'וסר, אמחותפ, מיוחס לפיתוח הבנייה באבן ועם תפיסת הצורה האדריכלית החדשה, פירמידה מדורגת (אנ').[6] הממלכה הקדומה ידועה בעיקר בזכות מספר רב של פירמידות שנבנו בתקופה זו כמקומות קבורה לשליטי מצרים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית הממלכה הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת השלישית של מצרים

השליט הראשון של הממלכה העתיקה היה ג'וסר (בסביבות 2691 ל-2625 לפני הספירה) מהשושלת השלישית, אשר הורה על בניית פירמידה (פירמידת המדרגות) בנקרופוליס של ממפיס, סקארה. אדם חשוב בתקופת שלטונו של ג'וסר היה הווזיר (אנ') שלו, אמחותפ.

בעידן זה נודעו מדינות מצרים עתיקות עצמאיות כנומים, תחת שלטון השליט. השליטים לשעבר נאלצו ליטול על עצמם את תפקיד המושלים או לעבוד בדרך אחרת בגביית מסים. המצרים בעידן זה האמינו שהשליט הוא התגלמותו של הורוס, המקשר בין העולם האנושי והרוחני. השקפות מצריות על מהות הזמן בתקופה זו קבעו שהיקום פעל במחזוריות, ופרעה עלי אדמות פעל כדי להבטיח את יציבותם של המחזורים הללו. הם גם תפסו את עצמם כאנשים שנבחרו במיוחד.[7]

שיא הממלכה הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הרביעית של מצרים
הספינקס הגדול של גיזה מול הפירמידה הגדולה של גיזה.

הממלכה העתיקה וכוחה המלכותי הגיעו לשיא תחת השושלת הרביעית (2613–2494 לפני הספירה). סנפרו, השליט הראשון של השושלת הרביעית, החזיק בשטח מלוב העתיקה (אנ') במערב ועד לחצי האי סיני במזרח ועד לנוביה בדרום. יישוב מצרי נוסד בבוהן (אנ') שבנוביה שהחזיק מעמד במשך 200 שנה.[9] אחרי ג'וסר, סנפרו היה בונה הפירמידה הגדול הבא. הוא הזמין בניית לא אחת, אלא שלוש פירמידות. הראשונה נקראת פירמידת מיידום (אנ'), על שם מיקומה במצרים. סנפרו נטש אותה לאחר שהחיפוי החיצוני נפל מהפירמידה. פירמידת מיידום הייתה הראשונה עם חדר קבורה מעל הקרקע.[10]

תוך שימוש ביותר אבנים מכל פרעה אחר, הוא בנה את שלוש הפירמידות: פירמידה שהתמוטטה כעת במיידום, "הפירמידה הנוטה" (אנ') בדחשור ו"פירמידה אדומה" (אנ') בצפון דחשור. עם זאת, הפיתוח המלא של סגנון הבנייה של הפירמידה הושג לא בסקארה, אלא במהלך בניית הפירמידות הגדולות בגיזה.[11]

את סנפרו ירש בנו, ח'ופו (2589–2566 לפנה"ס), שבנה את הפירמידה הגדולה של גיזה. לאחר מותו של ח'ופו, ייתכן שבניו ג'דפרע (אנ') (2566–2558 לפנה"ס) וחעפרע (2558–2532 לפנה"ס) רבו. האחרון בנה את הפירמידה השנייה ואת הספינקס הגדול של גיזה (בחשיבה מסורתית). בדיקה מחודשת של עדויות הובילה את האגיפטולוג ואסיל דוברב להציע שהספינקס נבנה על ידי ג'דפרע כאנדרטה לאביו ח'ופו.[12] לחילופין, הוצע כי הספינקס יהיה פרי יצירתם של חעפרע וח'ופו עצמו.

היו משלחות צבאיות לכנען ולנוביה, כשהשפעה מצרית הגיעה עד הנילוס אל מה שהיא היום סודן.[13] השליטים המאוחרים יותר של השושלת הרביעית היו מנכאורע (2532–2504 לפני הספירה), שבנה את הפירמידה הקטנה מבין שלושת הפירמידות הגדולות בגיזה; שפססכאף (2504–2498 לפנה"ס); ואולי, צ'דפתה (2498–2496 לפנה"ס).

השושלת החמישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת החמישית של מצרים

השושלת החמישית (2494–2345 לפנה"ס) החלה עם אוסר כאף (2494–2487 לפנה"ס) והתאפיינה בחשיבות הגוברת של פולחן אל השמש רע. כתוצאה מכך, פחות מאמצים הוקדשו לבניית מתחמי פירמידה בהשוואה לתקופת השושלת הרביעית ויותר לבניית מקדשי שמש (אנ') באבו סיר. את אוסר כאף ירש בנו סחו רע (2487–2475 לפנה"ס), שפיקד על משלחת לפונת. את מקומו של סחו רע ירש נפרירקאר קאקאי (2475–2455 לפנה"ס), שהיה בנו של סחו רע. נפרירקאר הציג את הפרנומן (אנ') בטקס המלכותי. אחריו באו שני מלכים קצרי מועד, בנו נפרף רע (אנ') (2455–2453 לפנה"ס) ושפסס כא רע (אנ'), האחרון בעל הורות לא ברורה.[14] ייתכן ששפסס כא רע הודח על ידי אחיו של נפרף רע, נ-אוסר (אנ') (2445–2421 לפנה"ס), פרעה ששלטונו האריך ימים ובנה רבות באבו סיר והחל מחדש את פעילות המלוכה בגיזה.

הפרעונים האחרונים של השושלת היו מנכאו ח'ר (אנ') (2421–2414 לפנה"ס), צ'ד כא רע (2414–2375 לפנה"ס), ואוּנַס (2375–2345), השליט הקדום ביותר שכתבי הפירמידות רשומים בפירמידה שלו.

האינטרסים המתרחבים של מצרים במוצרי סחר כגון הובנה, קטורת כגון מור ולבונה, זהב, נחושת ומתכות שימושיות אחרות העניקו השראה למצרים הקדמונים לבנות ספינות מתאימות לשיט בים הפתוח. הם סחרו עם לבנון בארז ושטו לכל אורכו של ים סוף לממלכת פונת - אריתריאה של ימינו - תמורת הובנה, שנהב ושרף ארומטי.[15] בוני ספינות של אותה תקופה לא השתמשו ביתדות עץ או מחברי מתכת, אלא הסתמכו על חבלים כדי לשמור על מבנה ספינותיהם. קרשים ומבנה העל נקשרו היטב ונכרכו יחדיו. בתקופה זו נראתה גם סחר ישיר בין מצרים לשכנותיה האגאי ואנטוליה.[16]

שליטי השושלת שלחו משלחות למחצבות האבן ולמכרות הזהב של נוביה ולמכרות סיני.[17][18][19][20] יש אזכורים ותיאורים של מסעות צבאיים בנוביה ובאסיה.[21][22][23]

דעיכה אל תקופת הביניים הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת השישית של מצרים

השושלת השישית הגיעה לשיא בתקופת שלטונם של פפי הראשון ומר נ רע הראשון עם מסחר פורח, מספר משלחות כרייה וחציבה ומסעות צבאיים גדולים. מבחינה צבאית, התרחבות אגרסיבית לתוך נוביה סימנה את שלטונו של פפי הראשון.[24][25] לפחות חמש משלחות צבאיות נשלחו לכנען.[26]

ישנן עדויות לכך שמר נ רע לא רק היה פעיל בנוביה כמו פפי הראשון אלא גם שלח פקידים לשמור על השלטון המצרי בנוביה מהגבול הצפוני ועד לאזור שמדרום לאשד השלישי.[26]

בתקופת השושלת השישית (2345–2181 לפנה"ס) נחלש כוחו של פרעה בהדרגה לטובת נומארכים (אנ') (מושלים אזוריים) רבי עוצמה. אלה כבר לא היו שייכים למשפחת המלוכה והאחריות שלהם הפכה למשפחתית, וכך נוצרו שושלות מקומיות עצמאיות במידה רבה מהסמכות המרכזית של פרעה. עם זאת, פיקוח על שיטפונות הנילוס עדיין היה נושא לביצוע עבודות גדולות מאוד, כולל התעלה לאגם מוֹירִיס בסביבות 2300 לפני הספירה, שהייתה כנראה גם מקור המים למתחם הפירמידה של גיזה מאות שנים קודם לכן.

הפרעות פנימיות החלו במהלך שלטונו הארוך להפליא של פפי השני (2278–2184 לפנה"ס) לקראת סוף השושלת. מותו, שקרה מאוחר יותר מזה של יורשיו המיועדים, עשוי היה ליצור מאבקי ירושה. המדינה גלשה למלחמות אזרחים עשרות שנים בלבד לאחר סיום שלטונו של פפי השני.

המכה האחרונה הייתה הבצורת של המאה ה-22 לפני הספירה באזור שהביאה לירידה דרסטית במשקעים. במשך כמה שנים לפחות בין 2200 ל-2150 לפני הספירה, דבר שמנע את ההצפה העונתית של הנילוס.[27]

לא משנה מה סיבתה, התמוטטות הממלכה הקדומה גררה עשרות שנים של רעב וסכסוכים. כתובת חשובה על קברו של ענח'טיפי (אנ'), נומרך בתחילת תקופת הביניים הראשונה (אנ'), מתארת את מצבה העגום של המדינה כאשר הרעב פקד את הארץ.

אמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין המובהק ביותר של האמנות המצרית העתיקה הוא תפקידה, שכן זו הייתה כל מטרת הבריאה. אמנות לא נוצרה לשם הנאה במובן המחמיר, אלא שימשה תפקיד כלשהו בדת ובאידיאולוגיה המצרית.[28] עובדה זו באה לידי ביטוי בסגנון האמנותי, גם כשהתפתח במהלך השושלות. שלושת העקרונות העיקריים של אותו סגנון, פרונטאליות, קומפוזיציה מורכבת וקנה מידה היררכי, ממחישים זאת היטב.[28] מאפיינים אלה, שהתחילו בתקופה השושלתית הקדומה[29] והתגבשו במהלך תקופת הממלכה הקדומה, נמשכו עם יכולת הסתגלות מסוימת לאורך כל ההיסטוריה המצרית העתיקה כבסיס לאמנותה.[30]

דלת מדומה (אנ') מקבר מטג'ג'י. 2353–2323 לפנה"ס בקירוב, שושלת 5–6, הממלכה הקדומה. קבר מטג'ג'י בסאקארה.[31]

פרונטאליות, העיקרון הראשון, מצביע על כך שהאמנות נראתה ישירות מהחזית. אחד מהם נועד לגשת ליצירה כפי שהם יתייחסו לפרט חי, שכן הוא נועד להיות מקום של ביטוי. פעולת יחסי הגומלין תביא את הישות האלוהית המיוצגת באמנות.[28] לכן היה הכרחי שמי שיוצג יהיה מזוהה ככל האפשר. המפותחות בממלכה הקדומה ומערכת הרשת המאוחרת יותר שפותחה בממלכה התיכונה הבטיחו שהאמנות תהיה צירית, סימטרית, פרופורציונלית, ובעיקר ניתנת לשחזור ולכן ניתנת לזיהוי.[32] קומפוזיציה מורכבת, העיקרון השני, תורמת אף היא למטרת הזיהוי. שכן נעשה שימוש במספר נקודות מבט על מנת להבטיח שהמתבונן יוכל לקבוע במדויק מה הוא ראה.[28]

למרות שאמנות מצרית כמעט תמיד כוללת כתב תיאורי, שיעורי האוריינות לא היו גבוהים, ולכן האמנות נתנה שיטה נוספת להעברת אותו מידע. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לקומפוזיציה מורכבת היא הצורה האנושית ברוב התבליט הדו מימדי, הראש, הרגליים וכפות הרגליים נראים בפרופיל, בעוד פלג הגוף העליון פונה ישירות לפנים. דוגמה נפוצה נוספת היא מבט אווירי של מבנה או מיקום.[28] העיקרון השלישי, קנה מידה היררכי, ממחיש חשיבות יחסית בחברה. ככל שהדמות גדולה יותר, כך הפרט חשוב יותר. השליט הוא בדרך כלל הגדול ביותר, מלבד אלוהויות. הדמיון בגודל השווה לדמיון במיקום. עם זאת, אין זה אומר שהבדלים פיזיים לא הוצגו גם כן. נשים, למשל, מוצגות בדרך כלל כקטנות יותר מגברים. ילדים שומרים על תכונות ופרופורציות של מבוגרים, אך הם קטנים יותר בגודלם.[28]

מלבד שלוש המוסכמות העיקריות, ישנם מספר מאפיינים שיכולים לעזור לתארך יצירה למסגרת זמן מסוימת. הפרופורציות של דמות האדם הן מהייחודיות ביותר, שכן הן משתנות בין ממלכות.[32] לדמויות גבריות של הממלכה הקדומה יש בדרך כלל כתפיים רחבות ופלג גוף עליון ארוך, עם שרירים ברורים. מצד שני, הנקבות צרות יותר בכתפיים ובמותניים, עם רגליים ארוכות יותר ופלג גוף עליון קצר יותר.[32] עם זאת, בשושלת השישית, הדמויות הגבריות מאבדות משריריותן וכתפיהן צרות. העיניים גם נוטות להיות גדולות בהרבה.[28]

על מנת לסייע בשמירה על עקביות הפרופורציות הללו, השתמשו המצרים בסדרה של שמונה קווים מנחים לחלוקת הגוף. הם התרחשו במקומות הבאים: החלק העליון של הראש, קו השיער, בסיס הצוואר, בית השחי, קצה המרפק או החלק התחתון של כלוב הצלעות, החלק העליון של הירך בחלק התחתון של הישבן, ברך, ואמצע הרגל התחתונה.[32]

מכפות הרגליים ועד קו השיער חולקו גם לשלישים, שליש בין הסוליות לברך, שליש נוסף בין הברך למרפק, ושליש האחרון מהמרפק לקו השיער. הכתפיים הרחבות שהופיעו בשושלת החמישית היוו גם את אורך השליש הזה בערך.[32] פרופורציות אלו עוזרות לא רק בזיהוי הייצוגים ובשעתוק האמנות אלא גם נקשרות לאידיאל הסדר המצרי, שנקשר בהיבט השמשי של דתם ובהצפות הנילוס.[28]

פסל של מנכאורע עם חתחור ואנפוט (Anput) מהמוזיאון המצרי בקהיר. מדגים פסל קבוצתי של גריוואק עם מאפיינים ופרופורציות של הממלכה הקדומה.[33]

למרות שהמושגים לעיל חלים על רוב הדמויות באמנות המצרית, אם לא על כולן, ישנם מאפיינים נוספים שחלים על ייצוגי השליט. המראה שלהם לא היה עיבוד מדויק של מראה השליט, למרות ששליטים ניתנים לזיהוי במקצת באמצעות מבטים בלבד. זיהוי יכול להיות מסופק על ידי כתובות או הקשר.[28] חלק עצום וחשוב יותר בהצגתו של שליט היה על הרעיון של משרת השלטון,[28] שהיו תלויים בתקופת הזמן. הממלכה הקדומה נחשבה לתור הזהב עבור מצרים, גובה גרנדיוזי אליו שאפו כל הממלכות העתידיות.[34]

ככזה, המלך הוצג כצעיר וחיוני, עם מאפיינים שתאמו את אמות המידה של היופי של אותה תקופה. השרירים הנראים בדמויות גבריות יושמו גם על שליטים. טקס מלכותי, ריצת היובל שהוקמה בתקופת הממלכה הקדומהה, כלל את השליט שהתרוצץ סביב קבוצת סמנים שסימלה את גבולותיה הגיאוגרפיים של מצרים. זה נועד להיות הפגנה של המרץ הפיזי של השליט, שקבע את יכולתו להמשיך את שלטונו.[34] רעיון זה של נעורים וכוח מלכותי היה נפוץ בממלכה הקדומה ולכן הוצג באמנות.[30]

הפסל היה תוצר מרכזי של הממלכה הקדומהה. תנוחת הדמויות בתקופה זו הוגבלה ברובה לישיבה או עמידה, בין אם ברגליים צמודות ובין אם בתנוחת צעדים. פסלים קבוצתיים של השליט עם אלים או בני משפחה, בדרך כלל אשתו וילדיו, היו גם הם נפוצים.[29]

לא רק נושא הפיסול היה חשוב, אלא גם החומר: השימוש באבן קשה, כמו גנייס, גרייוואקה (Greywacke), צפחה וגרניט, היה נפוץ יחסית בתקופת הממלכה הקדומה.[35] צבע האבן היה בעל מידה רבה של סמליות והוא נבחר בכוונת תחילה.[28] בשפה המצרית העתיקה הובחנו ארבעה צבעים: שחור, ירוק, אדום ולבן.[35] שחור היה קשור למצרים בשל צבע האדמה לאחר שיטפון הנילוס, ירוק עם צמחייה ולידה מחדש, אדום עם השמש ומחזור ההתחדשות שלה, ולבן עם טוהר.[28]

הפסל של מנכאורע עם חתחור ואנפוט (Anput) הוא דוגמה לפסל טיפוסי של הממלכה הקדומה. שלוש הדמויות מציגות חזיתיות וציריות, תוך התאמה לפרופורציות של פרק זמן זה. האפור הגיע מהמדבר המזרחי במצרים[36] ולכן קשור ללידה מחדש ולזריחת השמש במזרח.

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Brewer, Douglas J. Ancient Egypt: Foundations of a Civilization. Harlow, UK: Pearson, 2005.
  • Callender, Gae. Egypt In the Old Kingdom: An Introduction. South Melbourne: Longman, 1998.
  • Kanawati, Naguib. Governmental Reforms In Old Kingdom Egypt. Warminster: Aris & Phillips, 1980.
  • Kanawati, Naguib., and Alexandra Woods. Artists of the Old Kingdom: Techniques and Achievements. 1st English ed. Egypt: Supreme Council of Antiquities Press, 2009.
  • Lehner, Mark. The Complete Pyramids. London: Thames and Hudson, 1997.
  • Málek, Jaromír., and Werner Forman. In the Shadow of the Pyramids: Ancient Egypt During the Old Kingdom. Norman: University of Oklahoma Press, 1986.
  • McFarlane, A., and Anna-Latifa Mourad. Behind the Scenes: Daily Life In Old Kingdom Egypt. North Ryde, N.S.W.: Australian Centre for Egyptology, 2012.
  • Metropolitan Museum of Art. Egyptian Art in the Age of the Pyramids. New York: Metropolitan Museum of Art, 1999.
  • Papazian, Hratch. Domain of Pharaoh: The Structure and Components of the Economy of Old Kingdom Egypt. Hildesheim: Gerstenberg, 2012.
  • Ryholt, Kim S. B. The Political Situation in Egypt during the Second Intermediate Period c. 1800–1550 BC. Copenhagen: Museum Tusculanum, 1997.
  • Sowada, K., and Peter Grave. Egypt In the Eastern Mediterranean During the Old Kingdom: An Archaeological Perspective. Fribourg: Academic Press, 2009.
  • Strudwick, Nigel. The Administration of Egypt In the Old Kingdom: The Highest Titles and Their Holders. London: KPI, 1985.
  • Warden, Leslie Anne. Pottery and Economy In Old Kingdom Egypt. Boston: Brill, 2013.
  • Wilkinson, Toby. Early Dynastic Egypt. London: Routledge, 2001.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת מצרים הקדומה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). p. 85.
  2. ^ 1 2 "Old Kingdom of Egypt". World History Encyclopedia. Retrieved 2017-12-04.
  3. ^ 1 2 Malek, Jaromir. 2003. "The Old Kingdom (c. 2686–2160 BC)". In The Oxford History of Ancient Egypt, edited by Ian Shaw. Oxford and New York: Oxford University Press. ISBN 978-0192804587, p.83
  4. ^ Schneider, Thomas (27 August 2008). "Periodizing Egyptian History: Manetho, Convention, and Beyond". In Klaus-Peter Adam (ed.). Historiographie in der Antike. Walter de Gruyter. pp. 181–197. ISBN 978-3-11-020672-2.
  5. ^ Carl Roebuck, The World of Ancient Times, pp. 55 & 60.
  6. ^ 1 2 Carl Roebuck, The World of Ancient Times, p. 56.
  7. ^ Herlin, Susan J. (2003). "Ancient African Civilizations to ca. 1500: Pharaonic Egypt to Ca. 800 BC". p. 27. Archived from the original on August 23, 2003. Retrieved 23 January 2017.
  8. ^ Bothmer, Bernard (1974). Brief Guide to the Department of Egyptian and Classical Art. Brooklyn, NY: Brooklyn Museum. p. 22.
  9. ^ "The Old Kingdom (c. 2575–c. 2130 BCE) and the First Intermediate period (c. 2130–1938 BCE)". Encyclopaedia Britannica.
  10. ^ "Ancient Egypt – the Archaic Period and Old Kingdom". Penfield High School. Retrieved 2017-12-04.
  11. ^ Carl Roebuck (1984), The World of Ancient Times, p. 57.
  12. ^ אתר למנויים בלבד Nic Fleming, Science Correspondent, ‏I have solved riddle of the Sphinx, says Frenchman, The Telegraph, 14 December 2004
  13. ^ p.5, The Collins Encyclopedia of Military History (4th edition, 1993), Dupuy & Dupuy.
  14. ^ Miroslav Verner: Archaeological Remarks on the 4th and 5th Dynasty Chronology, Archiv Orientální, Volume 69: 2001
  15. ^ Franziska Grathwol, Christian Roos, Dietmar Zinner, Benjamin Hume, Stéphanie M Porcier, Didier Berthet, Jacques Cuisin, Stefan Merker, Claudio Ottoni, Wim Van Neer (2023), "Adulis and the transshipment of baboons during classical antiquity", eLife, 12, elifsciences, doi:10.7554/eLife.87513, PMC 10597581, PMID 37767965
  16. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). p. 76.
  17. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). pp. 76, 79.
  18. ^ Verner, Miroslav (2001b). "Old Kingdom: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Volume 2. Oxford: Oxford University Press. pp. 585–591. ISBN 978-0-19-510234-5.
  19. ^ Shaw, Ian (2003). "New fieldwork at Gebel el-Asr: "Chephren's diorite quarries"". In Hawass, Zahi; Pinch Brock, Lyla (eds.). Egyptology at the Dawn of the Twenty-first Century: Archaeology. Cairo, New York: American University in Cairo Press. ISBN 978-977-424-715-6.
  20. ^ Klemm, Rosemarie; Klemm, Dietrich (2013). Gold and gold mining in ancient Egypt and Nubia : geoarchaeology of the ancient gold mining sites in the Egyptian and Sudanese eastern deserts. Natural science in archaeology. Berlin; New-York: Springer. ISBN 978-1-283-93479-4.
  21. ^ Verner, Miroslav (2001b). "Old Kingdom: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Volume 2. Oxford: Oxford University Press. p. 588. ISBN 978-0-19-510234-5.
  22. ^ "Siege Scenes of the Old Kingdom". Archived from the original on 2022-02-04. Retrieved 2022-02-04.
  23. ^ Baker, Darrell (2008). The Encyclopedia of the Pharaohs: Volume I – Predynastic to the Twentieth Dynasty 3300–1069 BC. Stacey International. p. 84. ISBN 978-1-905299-37-9.
  24. ^ Hayes, William (1978). The Scepter of Egypt: A Background for the Study of the Egyptian Antiquities in The Metropolitan Museum of Art. Vol. 1, From the Earliest Times to the End of the Middle Kingdom. New York: Metropolitan Museum of Art. p. 122. OCLC 7427345.
  25. ^ Smith, William Stevenson (1971). "The Old Kingdom of Egypt and the Beginning of the First Intermediate Period". In Edwards, I. E. S.; Gadd, C. J.; Hammond, N. G. L. (eds.). The Cambridge Ancient History, Volume 1, Part 2. Early History of the Middle East (3rd ed.). London, New york: Cambridge University Press. pp. 191–194. ISBN 9780521077910. OCLC 33234410.
  26. ^ 1 2 Grimal, Nicolas (19 July 1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell. p. 85.
  27. ^ Jean-Daniel Stanley; et al. (2003). [file:///C:/Users/Avishay/Downloads/POST-PEER-REVIEW-PUBLISHERS.PDF "Nile flow failure at the end of the Old Kingdom, Egypt: Strontium isotopic and petrologic evidence"] (PDF). Geoarchaeology. 18 (3): 395–402. doi:10.1002/gea.10065. S2CID 53571037.
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Robins, Gay (2008). The Art of Ancient Egypt. Cambridge: Harvard University Press.
  29. ^ 1 2 Sourouzian, Hourig (2010). A Companion to Ancient Egypt. Vol. I. Blackwell Publishing Ltd. pp. 853–881.
  30. ^ 1 2 Arnold, Dorothea (1999). When the Pyramids Were Built: Egyptian Art of the Old Kingdom. The Metropolitan Museum of Art and Rizzoli International Publications Inc. pp. 7–17.
  31. ^ "The Metropolitan Museum".
  32. ^ 1 2 3 4 5 Robins, Gay (1994). Proportion, and Style in Ancient Egyptian Art. University of Texas Press.
  33. ^ "Statue of Menkaure with Hathor and Cynopolis". The Global Egyptian Museum.
  34. ^ 1 2 Malek, Jaromir (1999). Egyptian Art. London: Phaidon Press Limited.
  35. ^ 1 2 Morgan, Lyvia (2011). "Enlivening the Body: Color and Stone Statues in Old Kingdom Egypt". Notes in the History of Art. 30 (3): 4–11. doi:10.1086/sou.30.3.23208555. S2CID 191369829.
  36. ^ Klemm, Dietrich (2001). "The Building Stones of Ancient Egypt: A Gift of its Geology". African Earth Sciences. 33 (3–4): 631–642. Bibcode:2001JAfES..33..631K. CiteSeerX 10.1.1.111.9099. doi:10.1016/S0899-5362(01)00085-9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ממלכת_מצרים_הקדומה&oldid=39739353"