ממלכת ספרד הנפוליאונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת ספרד הנפוליאונית
Reino de España
Bandera de España 1808-1813.svg Grand Coat of Arms of Joseph Bonaparte as King of Spain.svg
דגל סמל
Kingdom of Spain (Napoleonic).svg
המנון לאומי המארש המלכותי
יבשת אירופה
שפה נפוצה ספרדית וצרפתית
עיר בירה מדריד
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך
ההדחה בבאיון
1808
פירוק
תאריך
הסכם ואלנסיי
1813
ישות קודמת Bandera de España 1760-1785.svg ספרד הבורבונית
ישות יורשת Flag of Spain (1785–1873, 1875–1931).svg ממלכת ספרד
ספרדספרד
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ספרד

היספניה

הכיבוש המוסלמי של ספרד

אל-אנדלוס והרקונקיסטה

ממלכת ספרד

ספרד ההבסבורגית

עידן ההארה

המאה ה-19

אנרכיזם בספרד

הרפובליקה הראשונה

הרסטורציה

הרפובליקה השנייה

מלחמת האזרחים

שלטון פרנקו

ספרד המודרנית

ספרד

ממלכת ספרד הנפוליאונית הייתה מדינת לוויין של הקיסרות הצרפתית הראשונה, אשר בראשה עמד להלכה ז'וזף בונפרטה - אחיו של נפוליאון, אולם בפועל נשלטה על ידי הצבא הצרפתי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1788 מת קרלוס השלישי, מלך ספרד, ובנו קרלוס הרביעי, מלך ספרד עלה לשלטון במקומו. קרלוס ביקש לשמור על הישגי הרפורמות של אביו, ובשל כך נשאר בתחילה בברית עם צרפת המהפכנית, למרות מה שעוללה לקרוביו מבית בורבון הצרפתי. אולם, בשנת 1793 יצא קרלוס למלחמה על צרפת, בהשפעת מנואל דה גודוי, ואיבד את חלקו המזרחי של האי סנטו דומינגו.

בשנת 1796 כרת קרלוס ברית עם ממשלת הדירקטוריון של צרפת, אולם בשנת 1797 ספגו הצי הספרדי-צרפתי המשולב מפלה מידי הצי הבריטי בקרב כף סנט וינסנט. בשנת 1800 מכר קרלוס לצרפת את לואיזיאנה, ובשנת 1801 פלש לממלכת פורטוגל. בשנת 1807 הסכים קרלוס עם נפוליאון לחלק את פורטוגל ביניהם, אולם משכבשה צרפת את צפון ספרד, נמלט קרלוס לדרום על מנת לברוח לאמריקה הלטינית. בהגיעו לארנחואס אילצה אותו התקוממות עממית להתפטר ב-19 במרץ 1808 לטובת בנו פרננדו השביעי, מלך ספרד, אולם, נפוליאון הזמין את שניהם לבאיון, ושם הודיעה אשתו מריה לואיסה מפארמה שפרננדו הוא בנו של מנואל דה גודוי שהיה מאהבה. פרננדו נאלץ להתפטר לטובת קרלוס, וקרלוס התפטר שוב לטובת ז'וזף בונפרטה וגלה לרומא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל בית המלוכה של ז'וזף בונפרטה כמלך ספרד. במרכז נמצא העיט הקיסרי הצרפתי, וסביבו שישה סמלים המייצגים את חלקי ממלכת ספרד

הדחת הבורבונים והכתרת מלך מטעם צרפת התקבלה בעוינות בציבור הספרדי, על אף מאמצים מסוימים של ז'וזף להתחבב על נתיניו, ושאיפותיו הכנות ככל הנראה למלא תפקיד של מלך חוקתי ונאור. התקוממות עממית נגד הצרפתים פרצה ב-2 במאי 1808, ובמהרה התפתחה מלחמה בין אויבי המלך, הנתמכים בידי חילות משלוח מבריטניה ומפורטוגל, לבין צבא צרפת. מלחמה זו לבשה אופי של לוחמה זעירה ולא-סדירה, ובמהלכה נטבע למלחמות מסוג זה הכינוי גרילה - צורת הקטנה של המילה "מלחמה" בספרדית. צעדי דיכוי קשים שנקט הצבא הצרפתי כנגד מתנגדי השלטון והחשודים בסיוע להם עוד החמירו את המצב, וכך גם מנהגם של הצרפתים לכלכל את הצבא על אספקה שנבזזה מן האיכרים המקומיים. הקרע שחל בשנות שלטונו בין נפוליאון לאפיפיור תרם אף הוא לאי-קבלתו של ז'וזף כשליט לגיטימי בספרד הקתולית.

היו בספרד גם תומכים בשלטונו של ז'וזף, אשר כונו חוספינוס, ובאו מקרב הקבוצה שכונתה אַפְרֵנסֶסָדוֹס ("מצורפתים"). אלה נטו חסד לרעיונות ההשכלה והנאורות של המהפכה הצרפתית, שהדים מהם התקיימו גם בתקופת הקיסרות הנפוליאונית והתבטאו במקצת מהלכיו הפרוגרסיביים של ז'וזף. בין היתר, ביטל ז'וזף את האינקוויזיציה הספרדית וערך רפורמה במִנהל ובחלוקת הקרקעות. ואולם, גם הליברלים הספרדים לא ראו ברובם בעין יפה רפורמות שנכפו על ארצם על ידי שלטון זר, וחברו לשמרנים בהתנגדותם הנחרצת לשלטון צרפת וז'וזף.

נתיניו הספרדים כינו את ז'וזף בלעג פֵּפּה בּוֹטֶיָה (Pepe: כינוי חיבה לחוסה, הגרסה הספרדית של ז'וזף; Botella: בקבוק), רמז להיותו אלכוהוליסט - טענה בלתי מוכחת וכנראה שקרית. עוד כינוהו תושבי מדריד אל רֶיי פּלַאסוּאֵלַס (El rey plazuelas), "מלך כיכרונות", על כך שהרבה בבניית כיכרות גדולות בבירה, בעיקר בשטחי כנסיות ומנזרים שנהרסו.

עוינותם של נתיניו והצורך לנקוט אמצעי ביטחון חריפים כנגד התנקשות הפכו את מלכותו של ז'וזף לחוויה בלתי נעימה עבורו. החריפה זאת העובדה שכיוון שלא היה אדם מוכשר במיוחד לפיקוד ולהנהגה, לא שעו מפקדי הצבא להוראותיו והעדיפו לקבל את פקודותיהם מאחיו הצעיר נפוליאון. חלקים גדולים מספרד הוכרזו מחוזות צבאיים, תחת שליטה מלאה של מפקדי צבא שלא היו כפופים לז'וזף אפילו לא באופן רשמי. מצב זה עורר את ז'וזף לבקש ארבע פעמים את התפטרותו, שלא התקבלה על ידי אחיו.

בין ספטמבר 1810 לבין ספטמבר 1813 התכנס בעיר קדיס שבדרום מערב ספרד הקורטס של קדיס, אשר הביא לחקיקת החוקה של חודש מרץ 1812, וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר ממשטר אבסולוטי למשטר של מונרכיה פרלמנטרית. ניסיון זה להפוך את המשטר האבסולוטי לקונסטיטוציוני כשל ופרננדו השביעי, מלך ספרד ביטל במאי 1814 את תיקוני הקורטס. אף על פי כן נחשב הקורטס ותיקוניו כאחד ממקורות ההשראה העיקריים של הליברליזם הספרדי במאה התשע-עשרה.

תמונת ההכרזה על חוקת 1812

המערכה בחצי האי האיברי נמשכה בעוצמה משתנה במשך חמש שנים. צרפת נחלה תחילה הצלחות, אך לא הצליחה לעקור את ההתנגדות הספרדית ואת הנוכחות הבריטית. ב-1812 החלה הכף נוטה לרעת הצרפתים, שכוחותיהם הדלדלו עקב מסעו של נפוליאון לרוסיה. בקיץ 1812 נפלה הבירה מדריד לזמן מה לידי המורדים לאחר קרב סלמנקה. בקרב ויטוריה שנערך ב-21 ביוני 1813, נחלו כוחות צרפתים בפיקוד ז'וזף והמרשל ז'ורדן תבוסה מידי כוחות בריטניה ופורטוגל והמורדים הספרדים, בפיקוד ארתור ולסלי (לימים הדוכס מוולינגטון). ז'וזף עצמו כמעט שנפל בשבי, ולאחר התבוסה נטש סופית את כס מלכותו ושב לצרפת, שם התקבל בזעם על ידי הקיסר והצטווה לפרוש לאחוזתו ללא תפקיד רשמי. הוא הודח מכסאו רשמית בדצמבר 1813, במסגרת הסכם שלום שחתם נפוליאון עם ספרד ובו הכיר בפרננדו השביעי כמלך ספרד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]