ממלכת פוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת פוויס
Teyrnas Powys
CymruMap1093.PNG

ממלכת פוויס (בירוק) במהלך המאה ה-11.
Coat of arms of Powys.svg
סמל בית פוויס.
שפה נפוצה וולשית
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
סיום השלטון הרומי בבריטניה
המאה ה-5
פירוק
תאריך
פיצול הממלכה
1160
ישות קודמת Vexilloid of the Roman Empire.svg בריטניה הרומית
ישות יורשת Flag of Powys Fadog.svg פוויס פאדוג (הצפונית)
Flag of Powys.svg פוויס ונווינווין (הדרומית)
דת נצרות קלטית

ממלכת פוויסוולשית: Teyrnas Powys) הייתה ממלכה וולשית בימי הביניים אשר שכנה במזרח ויילס.

הממלכה נוסדה לאחר סיום השלטון הרומי בבריטניה במאה ה-5 והתקיימה עד לשנת 1160 כאשר היא התפצלה לשתי ממלכות נפרדות, בהמשך אלו היוו חלק מנסיכות ויילס. הממלכה שכנה לאורך הגבול הצפון-מזרחי של ויילס ומשום כך לא פעם הייתה צריכה להילחם בממלכות האנגליות, המרסיניות והנורמניות אשר ניסו להתפשט לכיוון ויילס. הצד המזרחי של הממלכה התאפיין בשטחים מעט פתוחים ושטוחים יותר בעוד שפנים הממלכה התאפיין באזורים הרריים וכפריים יותר. כיום מחוז פוויס ממוקמם בחלק נכבד משטחי הממלכה ההיסטורית ונקרא אף על שמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גוורד'ריוניון (430-855)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שנחשב להיות המלך הראשון של פוויס הוא וורטיגרן שמעט מאוד ידוע על חייו. עם זאת, שושלת המלכים הראשונה של פוויס טענו שמוצאם מוורטיגן ואשתו סבירה (Sevira), ביתו של הקיסר הרומי מגנוס מקסימוס. ישנן עדויות לכך שבשנותיה הראשונות, ניסתה הממלכה לייצר שלטון בריטו-רומי הנשען על אופי השלטון והאדמיניסטרציה של האימפריה הרומית. דרכים, מבצרים ומספר יישובים שרדו את עזיבת השלטון הרומי וככל הנראה המשיכו לשרת את הממלכות החדשות בבריטניה ובהם פוויס. המלכים הראשונים אף טענו לכך שהם נצר לדמויות שלטוניות רומיות, כמו במקרה של וורטירגן שכאמור אשתו הייתה הבת של הקיסר הרומי.

בשנת 549 פקדה את הממלכה 'מגפת ג'סטיניאן' (זן של המגפה השחורה), מגפה שהייתה נפוצה פחות באנגליה ממזרח (ככל הנראה משום פחות קשרי מסחר עם היבשת באירופה), אך בוויילס היא גרמה לכפרים וקהילות שלמות להיעלם. משום הדעיכה באוכלוסיית הממלכה ונוכח התגברות האיום מהגבול המזרחי, בתקופה זו מלך פוויס ברוכוואל איסגית'רוג העביר את מרכז השלטון מהעיר הרומית וירוקוניום קורנוביורום (Viroconium Cornoviorum) מערבה לאזור שרוסברי. בשנת 616 הממלכה נכנסה לעימות עם ממלכת נורת'מבריה כשפוויס סירבה להעניק לצבא נורת'מבריה גישה לכיוון ממלכת גוויניד', כתגובה לכך אית'לת'ריף מלך נורת'מבריה פלש לאזור הצפוני של פוויס וניצח בקרב צ'סטר בו נהרג מלך פוויס סליף אפ סינאן. בשנים הבאות התקפות נוספות מכיוון מזרח הביאו לשטחים רבים של הממלכה לעבור לידי ממלכת מרסיה כולל אזור פנגוורן (כיום בשרופשייר).

בשנים שלאחר מכן, הצליחה פוויס לנהל מספר מערכות מוצלחות נגד ממלכות אנגליה בשנים 655, 705-707 ו-722, בהם חלקים מהאדמות באזורי הגבול חזרו לידי פוויס. בתקופה זו, ככל הנראה משום המתח באזור הגבול, הועבר מרכז הממלכה וכס השלטון לטירת מת'ראפל (ליד וולשפול), שנותרה במעמד זה עד שהושמדה במלחמה עם ממלכת גוויניד' ב-1212.

בית מנאו (855-1063)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 855, לאחר שמלך פוויס סינגן נפטר ללא בן יורש, היה זה מלך גוויניד' רודרי הגדול שירש את ממלכת פוויס מאחר שאביו נישא לאחותו של מלך פוויס ורודי הבא בסדר הירושה של פוויס. כך החלה למעשה שושלת חדשה שמלכה הראשון היה למעשה מלך של שתי הממלכות בנוסף לאזורים נוספים בוויילס. עם מותו של רודרי בשנת 878, הממלכה המאוחדת והרחבה שהצליח להקים בוויילס התפצלה שוב בין בניו, כאשר מרווין קיבל את ממלכת פוויס.

בשנים הבאות, קשרי המשפחה בין מלכי שלוש הממלכות הוולשיות הובילו ללא מעט חילופי שלטון בין בתי המלוכה, כולם כאמור נצר לרורדי הגדול. בשנת 986 מרדוב אפ אווין ירש את ממלכת דהויבאת' (בדרום-מערב ויילס) ויחד איתה גם את ממלכת פוויס וגוויניד' (דרך קשרי הדם של אביו ומותם של מלכי הממלכות ללא יורש). בתקופתו הוא ניהל מערכות צבאיות כנגד האנגלים לאורך גבולה המזרחי של פוויס, כמו גם כנגד פשיטות ויקינגים לאורך חופי גוויניד'.

שושלת מת'ראפל (1063-1160)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיכות ויילס בשנת 1267, עם פוויס פאדוג ופוויס ונווינווין (בכחול בצפון-מזרח ויילס).

בשנת 1063, עלה לשלטון בלד'ין אפ סינפין. הוא לקח את כס השלטון כאשר אחיו למחצה מצד אימו (בתו של מראדוב אפ אווין שמלך 60 שנים לפני כן), גרופיד' אפ ל'ואלין, נפטר ללא בן יורש. כך נוצרה למעשה השושלת החדשה אשר נקראה מת'ראפל על שם מרכז השלטון בטירת מת'ראפל. שלטונו של בלד'ין הוכר על ידי מלך אנגליה אדוארד המודה ובמהלך כהונתו הוא ביצע שינויים לקובץ החוקים הוולשי (חוקי היוואל) שהיו נהוגים בוויילס בתקופה.

בלד'ין ואחיו ריוואלון נלחמו לצד האנגלו-סקסים כנגד הפלישה הנורמנית בשנת 1066, שנה מאוחר יותר הם נלחמו לצד צבא מרסיאני בפיקודו של אאדיק סילווטיקוס כנגד הנורמנים בהרפורד ושנה מאוחר יותר השתתפו בהתקפה של דוקסי מרסיה ונורת'מבריה פעם נוספת כנגד הצבא הנורמני. לבסוף, אם ביסוס השלטון הנורמני באנגליה, דרום ויילס הפכה לשטח חסות אשר התחלק בין ברונים נורמנים שנקראו 'ברוני המארשים'. מעתה נכנסה פוויס לעימות צבאי מתמשך נגד ברוני המארשים מדרום, הנורמנים ממזרח וממלכת גוויניד' ממערב, עד לשנת 1090 רובה של פוויס כמו גם רוב חלקי ויילס נכבשו על ידי הנורמנים. באזור נוסדה רוזנות שרוסברי כאשר הרוזן רוג'ר דה מונטגומרי שלט מטעם הממלכה הנורמנית בחלקים הכבושים של פוויס.

שלושת בניו של בלד'ין ניהלו מלחמה כנגד הכיבוש הנורמני ברחבי צפון ויילס ועד לשנת 1196 הצליחו להשיב את רוב חלקי הממלכה, כולל כיבוש טירת מונטגומרי ממנה שלט רוג'ר באזור. רוג'ר בעצמו גם מרד בשלטון הנורמני של ויליאם השני, מלך אנגליה ואדמותיו נלקחו בשנת 1102. בשנת 1160 נפטר מאדוג אפ מרדוד' ומעט לאחר מכן גם בנו היורש ל'ואלין אפ מאדוג, מה שהוביל לקרב ירושה ולמעשה פיצול הממלכה בין שני יורשים; גרופיד' מיילור שמלך בפוויס פאדוג (הצפונית) ואווין סיפיליוג שמלך בפוויס ונווינווין (הדרומית).

לאחר מכן לא שבה פוויס מעולם לאחדותה, שתי הממלכות אוחדו עם שאר ויילס תחת הנהגתו של ל'ואלין הגדול בשנת 1216 כממלכות חסות של נסיכות ויילס. בהמשך, נכבשה פוויס פאדוג על ידי האנגלים ב-1277 ופוויס וונווינווין נכבשה בשנת 1283.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת פוויס בוויקישיתוף