ממלכת פולין (1385–1569)
| |||
_and_the_Crown_of_the_Kingdom_of_Poland_(red)_in_1386_-_1434.png) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה העוברת בירושה | ||
| שפה נפוצה | פולנית, לטינית | ||
| עיר בירה | קרקוב | ||
| רשות מחוקקת |
סימיק  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת השושלת היגלונית | ||
| תאריך | 14 באוגוסט 1385 | ||
| פירוק | איחוד לובלין | ||
| תאריך | 1 ביולי 1569 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת פולין | ||
| ישות יורשת |
 האיחוד הפולני-ליטאי | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
  | |||
ממלכת פולין (1385–1569) הייתה מדינה במזרח אירופה שהתקיימה בין השנים 1385–1569, ושבימי תפארתהּ השתרעה על פני השטחים השייכים בימינו למדינות פולין, מולדובה, בלארוס, ואוקראינה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1385 נישאה ידוויגה, מלכת פולין, בתו של המלך לאיוש, אשר שלט לתקופה קצרה הן על פולין והן על הונגריה לאחר מות אחרון מלכי בית פיאסט קאזימיר הגדול (השלישי) לנסיך הליטאי יגלו. נישואין אלו הביאו לעולם את השושלת היגלונית, אשר בתקופתה הייתה פולין בשיא כוחה והתפשטותה הטריטוריאלית.
יגלו, אשר הפך למלך ולדיסלב השני, עמד בפני בעיה המשותפת לליטא ולפולין – כוחם של האבירים הטבטונים, אשר העמיקו את אחיזתם בשטחי המזרח המיושבים על ידי עמים סלאביים, מבסיסיהם בפרוסיה המזרחית. בקרב גרונוולד בשנת 1410 ובקרב טאננברג לאחריו, ובסדרת קרבות ומלחמות במאה ה-15 הביאו היגלונים לכניעתם של הפרוסים, ולהתרחבות פולין אל המערב עד קבלת מוצא אל הים הבלטי.
בשנת 1505 קיבלה פולין את "חוקת ראדום" ("ניהיל נובי") אשר באה להסדיר את היחסים בין המגנאטים (בעלי אחוזות הענק) והשלאכטה (כלל האצולה). הוקם הפרלמנט הפולני, הסיים, שבו ניתן ייצוג לשלאכטה. כל חוק צריך היה אישור הסיים, ולכל אציל ניתנה זכות וטו (ליברום וטו). הסדר בעייתי זה היה בעוכריה של פולין זמן רב.
זיגיסמונד השני (Sigismund II Augustus) היה מלך פולין ונסיך ליטא. כבן יחיד הוא ירש את המלוכה מאביו, זיגיסמונד הראשון (Sigismund I the Old), בשנת 1548. אף על פי שהתקשה להיכנס לנעלי אביו, המלך הנערץ, בסופו של דבר הוכיח זיגיסמונד השני את עצמו כמדינאי מעולה שהצליח לבסס את מעמדה של פולין בתקופה סוערת. התנהלותו הכלכלית הייתה מעולה, ויותר מכל מלך אחר ידע להבין את הסיים ולשלוט בו. המעשה הגדול ביותר של המלך התרחש בשנת 1569, אז הוקם איחוד לובלין, בין פולין וליטא, המכונה בפולנית "הרפובליקה של שני הלאומים" (Rzeczpospolita obojga narodów). איחוד זה הביא את פולין לשיא התפשטותה הגאוגרפית. המדינה הפולנית השתרעה עתה מהרי הקרפטים עד הים הבלטי, וכללה חלקים נרחבים מהשטח המוחזק כיום בידי אוקראינה ובלארוס. זיגיסמונד השני נפטר בשנת 1572 ולא השאיר יורש אחריו. כך הסתיימה השושלת היגליונית.
היחס ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופה זו הפכה פולין לביתה של האוכלוסייה היהודית הגדולה באירופה, כאשר צוים ממלכתיים המבטיחים את שלומם וביטחונם של היהודים הוצאו מהמאה ה-13. בתקופה זו (1348–1349) השתוללה באירופה מגפת הדבר המכונה "המוות השחור". האירופאים האשימו את היהודים במגפה, טבחו בהם, והצרו את צעדיהם. פגיעת המגפה בפולין הייתה שולית, וההגירה היהודית אליה התקבלה בברכה בהביאה כח אדם מיומן, משכיל ואיכותי, אשר נתן לפולין את הדחיפה הכלכלית שהייתה דרושה להתפתחותה בשנים אלו. עד המאה ה-18 היו היהודים ל-7% מאוכלוסיית פולין. היהודים הגיעו למשרות רמות, ולהשפעה בשדה המסחר, התרבות, ואף הפוליטיקה, במידה כזו, שמסופר על הרב שאול ואהל, שבעת חילופי מלכים במאה ה-17 משנכשלו הפולנים להחליט על בחירת מלכם על פי הנוהל הרווח אז, מונה ואהל למלך פולין ללילה אחד, ובבוקר שלמחרתו הכריז על המלך החדש מבין המתחרים האחרים. על אף שמדובר באגדה, פולין אכן היוותה בית חם ליהודיה במהלך תקופות אלו, על אף שהיהודים היו אהודים יותר על האצולה והמלכים, ופחות על האיכרים והכמרים. יש שדרשו את שמה – "פה לין", כאן יוכלו היהודים לקבל מקלט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
