מנאר זועבי
 | |
| לידה |
1964 (בת 60 בערך) נצרת |
|---|---|
| מקום לימודים | המכללה האקדמית בוינגייט, אוניברסיטת חיפה |
| תחום יצירה | וידאו ארט |
  | |
מנאר זועבי (בערבית: منار زعبي; נולדה ב-1964) היא אמנית פלסטינית אזרחית ישראל, ילידת נצרת, שם היא חיה ויוצרת. זועבי יוצרת מיצבים בסגנון ווידאו ארט. היא ממייסדי בית הספר הניסויי "מסאר"[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנאר זועבי נולדה בנצרת. למדה חינוך גופני בוינגייט (סיימה ב-1990) ואמנות לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה (1999). לאחר מכן המשיכה בלימודים במסלול לתואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה (סיימה ב-2014)[2]. זועבי היא אמנית מיצבים ווידאו-ארט ואוצרת, משנת 2000 היא משתתפת בתערוכות ובפסטיבלים בין-לאומיים. פעילה באמנות במרחב הציבורי.
זועבי היא ממייסדי בית ספר האלטרנטיבי "מסאר" (תהליך בערבית) בנצרת, מחלוצי בתי הספר הדמוקרטיים במגזר הערבי. מלמדת אמנות (בין היתר, באוניברסיטת חיפה ובמכללת בית ברל), חינוך גופני ושחיה.
זועבי מתגוררת ועובדת בנצרת.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זועבי עוסקת בנושאים לאומיים מנקודת מבט מגדרית. היא מבקרת נושאים אלה באמצעות שימוש בחומרים הנחשבים נשיים, כמו גרביונים, חוטי צמר וסיכות שיער. זועבי משתמשת במסמכים היסטוריים בדיון על דרכי ההשפעה של העבר על ההווה, כמו מפות ישנות, תוך שהיא מרמזת על הכוחניות של החברה הישראלית, המשפיעה ישירות על מצב הנשים בתוכה. היא שואלת את החומרים לעבודותיה מעולם המחול והעבודה עם הגוף.
ב-2003 הציגה זועבי ב"החג של החגים" פסטיבל בחיפה, מיצב עשוי גרביונים מתוחים על גבי חוטים. הגרביונים, בגוונים שונים של שחור ואפור, יצרו מעין סורג שלא ניתן לעבור דרכו. הסורגים הללו העלו קונוטציה של מפה של מדינה. במיצג זה, ששמו "וחוזר מובילה", ביקשה זועבי להעלות שאלות מגדריות, אנושיות ופוליטיות.
ב-2004 הציגה זועבי במוזיאון על התפר בירושלים את מיצב הווידאו ארט "בין לבין". במיצב נראית אישה בחדר לבן ובשמלה צחורה יוצקת שלולית זפת צמיגה, והיא מתבוססת בה ומזהמת את הטוהר מסביב. הווידאו מתאר טקס נשי שמעז לשלול את קדושת הבתולים, שגברים רוצחים בגללה נשים.
בתערוכה "בושה" שאצר חנא פרח במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ב־2005, הציגה זועבי וידאו ארט שגם בו נראית אישה בחדר לבן ובשמלה שחורה קופצת בחבל ומתיזה זפת שחורה לכל עבר. האישה היא זועבי עצמה ועל עבודתה היא מספרת: "אני קופצת בחבל, משחק משחרר שיש בו אכזריות, התנתקות והתחברות, מחזוריות שמעניקה תחושה של מעוף. האישה/נערה מנסה לעוף ולהתנתק, אך הסמיכות של החומר השחור מחזיקה אותה, הקיר שממול עוצר בעדה, ואילו התקרה שמעל ראשה כאילו כל הזמן מתקרבת אליה ולוחצת אותה יותר ויותר אל תוך החומר השחור. פעולת הקפיצה היא ניסיון לפזר את החומר השחור. הנתזים ניתכים לכל עבר, כותבים שפה של מקריות ופעולה, שפה קריאה אך לא מובנת. מה שמנסה האיש לעשות על המחשב, הדו-שיח הזה, מחבר בין טיפת הצבע העפה ובין האות המוקלדת לקול נקישת המקלדת, לקול נקישת החבל."[3]
ב-2006 יצרה זועבי עבודה בשם "פירוק" שנבנתה מתוך התייחסות ספציפית לחלל הגלריה והתיאטרון תמונע. במיצב שנקרא 'ביינ ביין' (בערבית "בין לבין") היא החדירה חוטים שחורים וגרביוני ריקוד לקיר ויצרה הנמכה של התקרה. המתיחה החזקה משני צידי המסדרון, פערה את התפרים, ונתנה לעבודה הנשית והארוטית מימד של זעקה פוליטית שקטה של האמנית. עבודה זו פתחה סדרה של עבודות מיצב עם מיטב האמנים שנוצרו בדיאלוג עם החלל הייחודי של הגלריה במסדרון המעבר ומתוך דיאלוג עם תיאטרון תמונע כחלל המאפשר אקלים יצירה אחר.
ב-2007 הציגה זועבי מיצב במוזיאון העיר חיפה, בתערוכה בשם "היסטוריות מצטלבות". המיצב נקרא "without" ונוצר במיוחד לתערוכה. הבחירה באנגלית הנייטרלית נדמת כהימנעות מוחצנת מערבית או מעברית. זועבי בנתה את המיצב שלה בתוך חדר כעבודת קיר ורצפה. ברגע הראשון אפשר לחשוב שמשטח של שערות סומרות כיסה את הקירות, אבל במבט מקרוב מתברר שאלה סיכות ראש שחורות שנפרמו ושמטפסות מהרצפה לקירות. זועבי הוסיפה גם רישום עדין בעיפרון, כך שהנוכחות הציורית על הקיר מורכבת מרישומי עיפרון, מסיכות הראש הפרומות ומהצל שהן מטילות על הקיר[4]. שדה של סיכות ראש שהשתגעו מצייר מפה מאיימת שמשתלטת על החלל וגולשת החוצה כמו צל מאיים. זועבי מציירת נוף משפחתי מורכב שנשען על הזיכרון אך משקף את המציאות הכואבת, שבה הוא מתמוטט ונחרב.
זועבי ממשיכה במיצב זה את עיסוקה באופן שבו גופה הפרטי, כמייצג הגוף הנשי, ושאלות מגדריות נפגשים עם ייצוגים לאומיים. במיצב הזה היא מציעה דיון אלטרנטיבי בשאלות של סימון גאוגרפי, שטחים וכיבוש - העומדת בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני - באמצעות רישום מינימליסטי, סיכות ראש וחוטי צמר. בכך היא מבקרת את ההדחקה והקרבה של נושאים אישים לטובת סוגיות לאומיות, הנדרשות לא אחת מנשים באזורי סכסוך.
נקודת המוצא של זועבי היא כיבוש חיפה והשינויים האורבניים והדמוגרפיים שחלו בעיר במהלך השנים בעקבות הסכסוך הלאומי; למשל, ריכוז הפלסטינים אחרי מלחמת 1948 בשכונת ואדי ניסנאס. זועבי מתייחסת למפות שונות - היסטוריות ועכשוויות - של חיפה מאז 1948. המפות הסכמתיות והפורמליות הופכות בעבודתה לאמורפיות ודיפוזיות ומאבדות מנוקשותן הגברית, העובדתית, ההיסטורית. ההשוואה בין העבר להווה מבטאת את גלגולי ההיסטוריה של העיר ואוצרת בתוכה את כאב העקירה. החומרים הנשיים מסייעים בידי זועבי לרמז על האופן שבו הגוף זוכר את הטראומה ומגיב אליה. לפי זועבי, חייהם, תחושותיהם והוויתם של אנשים מושפעים מההיסטוריה שלהם, בעיקר נוכח הזיכרון של רגע הכיבוש ותוצאותיו. סיכות הראש והרישום המינימליסטי יוצרים איי-מפות מופשטים, הנראים כמו תרשים א.ק.ג. או כסייסמוגרף של הלכי רוח. זועבי הציגה בשלושה חללים המחוברים זה לזה כדי לפרק את הגבולות הטריטוריאליים ולהרכיבם מחדש. היא בנתה "חדר משלה", שבמרכזו עומדת ההיסטוריה המסופרת מנקודת מבטה, השונה במידה רבה מההיסטוריה הרשמית-גברית-השולטת.
אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זועבי אוצרת במסגרת פרויקט “באב אל סר: אמניות מהמשולש - בין אמנות לקהילה“. מטרת הפרויקט היא טיפוח התרבות והקהילה בוואדי עארה. בפרויקט לוקחות חלק אחת עשר אמניות מאזור המשולש. האמניות עבדו עם שלוש קבוצות ראשונות של תלמידים מבתי ספר שונים בוואדי עארה, לצד מנחות קבוצות של ארגון אלביר. כך התהווה מודל עבודה המשלב יצירה אמנותית והנחיית שיח עם תלמידים.
הפרויקט משלב עיסוק באמנות עם פרקטיקה של הנחיית קבוצות. כל צוות מהצוותים שפעלו בבתי הספר בכפר קרע ובברטעה כלל שתי אמניות ומנחת קבוצות[5].
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2000 - רך כברזל, קשה כצמר - בית הגפן, חיפה
- 2004 - ביינ-ביין, פרויקט פסאג', הגלריה בתיאטרון תמונע
- 2006 - פירוק, פסאג' הגלריה בתיאטרון תמונע, אוצרת: מרב שין בן-אלון
- מיתרים דוממים, גלריה המרכז לאמנות, נצרת.
מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2000 - חוט מקשר, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב
- 2000 - פסטיבלי סרטים ווידאו
- 2001 - ילדים, בית הגפן, חיפה
- 2002 - כלולות, בית הגפן, חיפה
- 2003 - אוטופיה, בית הגפן, חיפה
- 2004 - בושה, הגלריה לאמנות אום אל-פחם
- 2004 - המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון
- 2004 - אמנות הארץ, תחנת הכוח רדינג
- 2004 - הטריאנלה הבינלאומית השנייה למציב בחיפה, מוזיאון חיפה לאמנות
- 2005 - פצעים וחבישות, הגלריה לאמנות אום אל פחם
- 2005 - Dar Annadwa, Land, Peoples and Identitirs המרכז הבינתחומי, בית לחם
- 2006 - קפה שחור, בית הגפן, חיפה
- 2006 - סנטרום קולטורי, קליק, פולין
- 2006 - Deadend, מוזיאון על התפר, ירושלים
- 2006 - C2C gallery, Czhechpoint פסטיבל בינלאומי לאמנות פוליטית, Nod-Gallery, פראג
- 2006 - פסטיבל וידאו דאנס, תל אביב
- 2006 - פסטיבל קולנוע פלסטיני, לונדון.
- 2007 - המוזיאון לאתנוגרפיה ואמנות, אוניברסיטת ביר-זית
- 2007 - Cycle, גלריה אל חוש, ירושלים.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 - מענק, המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס.
- 2009 - מענק, המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס.
- 2011-2012 - מלגת אמן מורה, משרד החינוך התרבות והספורט.
- 2013-2015 - מלגת אמן בקהילה, משרד החינוך התרבות והספורט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יולי חרומצ'נקו, היסטוריה, למשל, לומדים מספר בישול, באתר הארץ, 30 במרץ 2005
- ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
- ^ "בושה" (קטלוג התערוכה), אוצר: חנא פרח, חולון: המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, 2005
- ^ "היסטוריות מצטלבות: מציאות מדומיינת" (קטלוג התערוכה), אוצרת: רונה סלע, חיפה: מוזיאון העיר חיפה, 2007
- ^ באב אל-סר (קטלוג התערוכה), אוצרת: מנאר זועבי, הוצאת פרדס, חיפה, 2009