מנגנון פעולת משאבה (נשק)

מנגנון פעולת משאבה (באנגלית: Pump-action) ידוע גם כ"פעולת מחלק" (אנגלית: slide action) ובמידה פחותה יותר גם בשם המוקדם למנגנון "פעולת טרומבון" (אנגלית:trombone action)^[1] הוא מנגנון לנשק בעל מנגנון טעינה חוזרת המופעל בידית דריכה ידנית, המאפיין בעיקר רובי שוטגאן לשימוש צבאי ומשטרתי ולעיתים גם בכלי נשק ייחודיים. בנשק מסוג זה, המשתמש אוחז בקת האחורית ביד אחת וביד השנייה אוחז במתפס שהוא החלק הקדמי של הרובה ומשמש כ"ידית המשאבה". תנועה קדימה ואחורה של ידית. המשאבה גורמת לדריכה של הנוקר, פליטת התרמיל הריק מבית הבליעה, הכנסת כדור חדש מהמחסנית ונעילה מחדש של הבריח. המנגנון מאפשר ירי מהיר יחסית, במיוחד כאשר המתפעל מיומן, ומשלב אמינות מכנית גבוהה עם שליטה טובה בקצב האש, שכן אין תלות באנרגיה של הירי כפי שקורה בנשק חצי-אוטומטי. וניתן להשתמש בנשק עם תחמושת חלשה, תחמושת גומי או קליעים מיוחדים כגון תחמושת לפיזור הפגנות, שאינם מייצרים די לחץ להפעלת מנגנון רתע. המנגנון עצמו פשוט יחסית, אמין מאוד ונשאר כמעט ללא שינוי מהותי במשך עשרות שנים, רוב כלי הנשק המתוכננים ומיוצרים על עקרון מנגנון משאבה הם מסוג שוטגאן, שהם רובים חלקי קנה היורה תחמושת שבה כל תרמיל מכיל כדוריות עופרת רבות, בצירוף אבק השריפה השונה מתחמושת תרמילי מתכת וקליע המשמשים רובים אם כי יש רובים עם מנגנון משאבה יוצאים מהכלל שיורים כדורי רובה, בדרך כלל בקליבר קטן יחסית.^[2]

עקרון פעולה

סרטון וידאו המדגים פירוק והרכבה של רובה מנגנון משאבה סטיבנס 520.

כל כלי הנשק מסוג פעולת משאבה משתמשים בתנועת הלוך ושוב של המחלק היושב מתחת לקנה הנשק ומשמש גם כמתפס כדי להניע את מנגנון הירי תנועה זו הדומה לתנועה של הפעלת משאבה היא שהקנתה למנגנון את שמו. בדרך כלל היורה מתחיל את תהליך הירי בתנועה לאחור של המחלק, רק מעטים מהם משתמשים בתנועה "הפוכה", כלומר תנועת קדימה ואחורה של המחלק. כמה דוגמאות לכך הן הרובה הרוסי (RMB-93) והרובה הדרום-אפריקאי (NeoStead 2000) . המחלק מחובר לבריח הרובה באמצעות מוט אחד או שניים. שני מוטות נחשבים לאמינים יותר, מכיוון שהם מפעילים כוחות סימטריים על הבריח. רובה פעולת משאבה הניזון ממחסנית צינורית, תנועת הבריח קדימה ואחורה מפעילה גם את המעלית, שמרימה את התרמילים מהמחסנית אל בית הבליעה. לאחר ירי כדור, הבריח משוחרר והמחלק חופשי לנוע. היורה מושך את מחלק לאחור כדי להתחיל את מחזור הפעולה. הבריח נפתח ומתחיל לנוע לאחור, מוציא ופולט את התרמיל הריק מבית הבליעה, דורך את הפטיש ומתחיל לטעון את הכדור החדש. בתכנון של מחסנית צינורית, כאשר הבריח נע לאחור, כדור אחד משתחרר מהמחסנית ונדחף לאחור כדי לנוח על המעלית. כאשר הקת מגיעה לקצה האחורי ומתחילה לנוע קדימה, המעלית מרימה את הכדור, ומיישרת אותו בקו אחד מול הקנה. כשהבריח נע קדימה, הכדור מחליק לתוך הקנה, והחלק האחרון של תנועת המחלק נועל את הבריח במקומו. לחיצה על ההדק תירה את הכדור הבא, ומתחיל המחזור שוב.^[3]

במרבית כלי הנשק הפועלים באמצעות מנגנון משאבה קיימת מערכת נעילה מכנית שמטרתה להבטיח שהבריח סוגר את בית הבליעה על מנת שכלי הנשק יעמוד בלחצי הגזים הגבוהים שנוצרים בעת הירי. אחת השיטות הנפוצות ביותר היא נעילה באמצעות בריח מסתובב, שבו תנועת המשאבה מעבירה כוח דרך מוטות מקבילים אל הבריח. כאשר המחלק נמשך לאחור, המוטות מושכים את הבריח לאחור, מסובבים אותו ומשחררים אותו מהמגרעת שאליה היה נעול. בעת דחיפת הידית קדימה מתבצע התהליך ההפוך הבריח נדחף קדימה, המעלית דוחפת תרמיל חדש אל תוך בית הבליעה, והבריח נסגר תוך סיבוב שמחזיר אותו למגרעת הנעילה. שיטה זו נפוצה ברובים מודרניים רבים, כיוון שהיא מספקת חוזק מבני גבוה ובטיחות מרבית. בנוסף לנעילה מסתובבת קיימות שיטות אחרות, כמו נעילה באמצעות בלוק נופל (Falling-block action) שנע למעלה או מטה בהתאם לתנועת המשאבה. פתרונות אלה היו נפוצים יותר בכלי נשק מוקדמים נחשבים פשוטים יותר לייצור, אם כי לעיתים פחות עמידים לאורך זמן בהשוואה לנעילת בריח מסתובב. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות – נעילה מסתובבת אמינה ובטוחה אך דורשת דיוק מכני גבוה, בעוד נעילה באמצעות בלוק נופל קלה יותר לתחזוקה אך רגישה יותר לשחיקה. ברוב כלי הנשק מסוג פעולת משאבה אין אינדיקציה חיובית לכך שנגמרה התחמושת, ולכן ייתכן להשלים מחזור פעולה כשהקנה ריק. ניתן למזער את הסיכון של סיום התחמושת הבלתי צפוי בכלי נשק עם מחסנית צינורית על ידי מילוי המחסנית בכדורים חדשים תוך ניצול הפסקה ברצף הירי כדי להחליף את הכדורים שנורו זה מקרוב. מנגנון המשאבה נחשב לאחד הפשוטים והאמינים ביותר מבין כל כלי הנשק. הוא אינו תלוי בלחץ גזים כמו בנשק חצי-אוטומטי ולכן פחות רגיש לשינויים בסוג התחמושת, ללכלוך או לתנאי מזג אוויר קשים.^[4]

רכיב נוסף הקיים בכלי נשק מסוג שוטגאן מנגנון משאבה הוא המשנק (Choke (firearms)) שנמצא בקצה הקנה של שוטגאן, ותפקידו לשלוט בפיזור הכדוריות לאחר יציאתם מן הקנה. עיקרון הפעולה הוא פשוט: כאשר מטען הכדורים עובר דרך אזור הצר יותר, חלקיקים שנעו בכיוון אלכסוני נדחסים אל מרכז הקנה, ומביא להתכווצות מקבץ הפגיעה במטרה ולהארכת הטווח היעיל של הירי. קנה שוטגאן חלק יוצר מטבעו פיזור רחב יחסית, כיוון שאין בו חריקה ספירלית כמו ברובה מחורק לייצוב קליע יחיד. כתוצאה מכך, ללא משנק כלל, מטען של כדורי בקשוט או בירדשוט ייפתח למעגל בקוטר נרחב במרחק קצר יחסית. המשנק מאפשר שליטה מלאכותית בתבנית זו. בנוסף קיימים משנקים ייחודיים כגון "סקייט" (אנגלית: Skeet) המיועדים לירי בצלחות חרס או "אקסטרה פול" (אנגלית: Extra Full) המשמש לטווחים ארוכים במיוחד בציד תרנגולי בר.^[5]

סלאם פייר

במנגנון משאבה רגיל ומודרני, על מנת לבצע ירי, היורה צריך מבצע שתי פעולות נפרדות בעת הפעלת ה"משאבה" דריכת הנשק וירייה. הפעולות הללו מופרדות באמצעות מנגנון בטיחות שנקרא מנתק הדק. תפקידו של המנתק הוא לוודא שהפטיש לא ישתחרר לפני שהבריח ננעל לחלוטין על ידי כך שהוא מונע מההדק לשחרר את הפטיש עד שהמנגנון כולו נמצא במצב ירי מוכן והבריח סגור ונעול. כתוצאה מכך, כדי לירות, היורה חייב לשחרר את האצבע מההדק, ולאחר שפעולת המשאבה הושלמה, ללחוץ עליו שוב. ברובים בעלי מנגנון משאבה מדגמים מוקדמים היעדר מנתק הדק ישר מצב שאפשר ירי "סלאם פייר", מצב שבו ירי מתבצע ללא צורך בלחיצה נוספת על ההדק. בנשק שיכול לבצע "סלאם פייר", היורה יכול להחזיק את ההדק לחוץ ברציפות, ובכל פעם שהוא דוחף את המשאבה קדימה טוען כדור אל תוך בית הבליעה, הנשק יורה באופן מיידי. התוצאה היא קצב אש מהיר במיוחד, מוגבל רק במהירות שבה היורה יכול להפעיל את המשאבה. מצב זה אפשר ליורים מיומנים לירות בקצב גבוה מאוד, תכונה שהפכה את רובה הוינצ'סטר 1897 לנשק פופולרי במיוחד בקרבות בתוך תעלות ומערכות ביצורים במהלך מלחמת העולם הראשונה. מצב ירי זה בוטל כמעט לחלוטין בכלי נשק מודרניים וזאת מטעמי בטיחות: מנתק הדק מבטיח שהירי יתרחש רק כאשר הבריח נעול במלואו. ברובה ישן שמאפשר "סלאם פייר", אם הבריח לא ננעל לחלוטין לפני שהפטיש משתחרר, הדבר עלול לגרום למצב מסוכן שנקרא ירי מחוץ לנעילה (Out of Battery). שיכול לגרום לפיצוץ של התרמיל בתוך כלי הנשק במקום בתוך בית הבליעה, שעלול סכן את היורה. מנתק ההדק מעניק ליורה שליטה מלאה על מועד הירי. לחיצה מכוונת על ההדק היא פעולה נפרדת ובכך נמנע ירי בשוגג כתוצאה מהשלמת מהירה מדי של פעולת המשאבה.^[6]

היסטורית פיתוח

רקע

במחצית השנייה של המאה ה־19 הופיעו במקביל כלי נשק בעלי מנגנון טעינה חוזרת, על בסיס של מנגנון מכני שונה. כך הופיעו כלי נשק שפעלו על עיקרון פעולת מנוף מנוף וכלי נשק שפעלו על עיקרון מנגנון משאבה. שני המנגנונים נועדו לפתור את אותה בעיה בסיסית – מתן אפשרות לטעינה מהירה של כדור חדש לאחר ירי. בעוד שמנגנון מנוף זכה לפופולריות עצומה במחצית השנייה של המאה ה־19, בעיקר בצפון אמריקה, מנגנון המשאבה התפתח מעט מאוחר יותר והציע יתרונות אחרים: פעולת המשיכה והדחיפה בקו ישר נחשבה טבעית ומהירה יותר עבור חלק מהיורים, במיוחד במצבים של ירי רציף. בנוסף, למנגנון המשאבה היה פוטנציאל טוב יותר להשתלב עם מחסניות צינוריות ארוכות או מחסניות קופסה מודרניות, והוא התאים במיוחד לרובי שוטגאן שבהם אורך התחמושת ודרישות ההזנה היו שונים מאלו של רובים היורים תחמושת צבאית. יצרנים כמו וינצ'סטר וקולט פעלו בשני הכיוונים, אך בהדרגה התבססה חלוקה: מנגנון מנוף נשאר מזוהה עם רובים בעלי תחמושת רובה, ואילו מנגנון המשאבה הפך לדומיננטי בשוטגאן ובחלק מרובי הציד הקלים. הבחירה של יצרנים במנגנון הושפעה לא רק משיקולים טכניים אלא גם משיקולי שוק, מסורת וחדשנות: מנגנון מנוף נקשר בתודעה הציבורית עם "מערב פרוע" וצלף רכוב על סוס, בעוד שמנגנון המשאבה נקשר עם ציידים, כוחות שיטור וצבאות שחיפשו קצב אש גבוה לצד אמינות מכנית. כך נוצר מצב שבו שני מנגנונים, הדומים בעקרון של הפעלה ידנית להזנת כדור חדש, התקיימו במקביל – אך כל אחד מהם פנה לנישה אחרת מבחינה טכנית ותרבותית.^[7]

חברת וינצ'סטר, שזוהתה כבר משנות השישים והשבעים של המאה ה־19 עם רובי מנוף כדוגמת Model 1866 ו־Model 1873, נטתה לשמר את תדמיתה כ"יצרנית רובי מנוף". הצלחתם האדירה של דגמים אלו הפכה את המנגנון לחלק מהמיתוג של החברה, עד כדי כך שגם כאשר הממציא ג'ון מוזס בראונינג הציע פתרונות הנדסיים חלופיים, נטו מנהלי וינצ'סטר להעדיף את קו המנוף מתוך שמרנות עסקית וחוסר רצון לסטות מתבנית שנחשבה מזוהה ורווחית. כך נוצרה הבחנה סגנונית כמעט תרבותית בין "רובי מנוף", שהמשיכו לשאת את החותם של וינצ'סטר ושל דימוי המערב הפרוע, לבין "רובי משאבה", של יצרנים אחרים ובראשם רמינגטון. בכל הנוגע לשוטגאן, השמרנות של וינצ'סטר לא רק שמרה על זהות המותג אלא גם תרמה לביסוס שתי מסורות טכנולוגיות נפרדות, אף כי הפתרונות המכניים עצמם לא היו שונים באופן מהותי.^[8]

כלי נשק ראשונים

מנגנון פעולת משאבה הופיע במספר פטנטים שנרשמו בסוף המאה ה-19 מבלי שזכו להיכנס לשלב של אב-טיפוס או ייצור. הפטנט הראשון לפעולת משאבה הן ברובה חד-קני נטען מהקנה האחורי והן ברובה נטעני מכנס, נרשם על שמו של לואיס ג'נינגס מארצות הברית בשנת 1849, אם כי פעולת משאבה הופעלה באמצעות הדק בצורת טבעת ולא באמצעות מגן יד נייד מתחת לקנה. אלכסנדר ביין מבריטניה רשם פטנט בשנת 1854 על רובה "הרמוניקה" בפעולת משאבה, שבו ההפעלה נעשתה באמצעות חלק נייד מתחת לקנה. נשק נוסף בפעולת משאבה שניזון ממחסנית היה הרובה שזכה לפטנט בארצות הברית ב-22 במאי 1866 על ידי ג'וסיה ו' מיגס, פעולת המשאבה הופעלה דרך מגן ההדק ולא באמצעות מגן יד נייד מתחת לקנה. הנשק הראשון בפעולת משאבה שניזון ממחסנית ומופעל באמצעות מחלק מתחת לקנה היה הרובה שזכה לפטנט של ויליאם קרוצש מבריטניה ב-27 באוגוסט 1866 – כמה חודשים לאחר מיגס.

שוטגאן

ערך מורחב – שוטגאן

רובה הספנסר 1882 (Spencer 1882) היה השוטגאן פעולת משאבה הראשון שתוכנן ויוצר לשוק הצבאי והאזרחי הרובה פותח בידי כריסטופר ספנסר שבמהלך מלחמת האזרחים האמריקנית פיתח וייצר את רובה הספנסר על בסיס פעולת מנוף שנחשב לאחת מהקפיצות הטכנולוגיות המשמעותיות של אותה תקופה. לאחר המלחמה, ספנסר ניסה לחדש את מעמדו בתעשיית הנשק, מול התחרות העזה מצד רובה הנרי. השוטגאן ספנסר מודל 1882 יוצר על ידי חברת "Spencer Arms Company" בין השנים 1882 ל-1889. הרובה היה זמין בקליבר 10 ו-12 גייג', כאשר קליבר 12 היה נפוץ יותר. הוא כלל מחסנית צינורית מתחת לקנה, שהכילה חמישה או שמונה קליעים, תלוי באורך הקנה. בניגוד לשוטגאן בעלי מנגנון משאבה מודרניים, הספנסר 1882 היה בעל שתי הדקים: ההדק האחורי שימש לירי, ואילו ההדק הקדמי שימש לדריכה מחדש של הנשק במקרה של תקלה בתחמושת (תופעה נפוצה באותה תקופה עם תרמילי נייר ותחמושת ידנית לא אחידה). המנגנון שלו היה מורכב למדי, וכלל מכלול שנע מעלה ומטה בתנועת נדנדה בעת הטעינה והפליטה של התרמילים. כאשר ידית המשאבה נמשכה לאחור, תרמיל ריק נפלט מהחלק העליון של הנשק, וקליע חדש קפץ מהמחסנית לחלל הטעינה. דחיפת ידית המשאבה קדימה הכניסה את הקליע החדש לבית הבליעה והכשירה את הנשק לירי. הספנסר 1882 היה חסר פטיש חיצוני והיווה חדשנות משמעותית בכך שהציג את מנגנון המשאבה היעיל, שהפך מאוחר יותר לשיטה הדומיננטית להפעלת רובי ציד מהירים. למרות הצלחתו הראשונית והיותו חביב על קלעים ידועים כמו אנני אוקלי, הוא היה יקר לייצור ולמכירה. בסופו של דבר, חברת ספנסר פשטה רגל בשנת 1889, והפטנטים נרכשו על ידי פרנסיס בנרמן ובניו, שהמשיכו לייצר את הרובה תחת השם "Bannerman Model 1890". הרובה השפיע רבות על התפתחות רובי הציד, והניח את היסודות לעיצובים מאוחרים יותר, כולל רובה הווינצ'סטר 1893, שנכנס לשוק שנים מספר לאחר מכן.^[9]

שוטגאן משאבה מתוצרת ווינצ'סטר

בהשראת ההצלחה של רובי הציד עם מנגנון משאבה של ספנסר-באנרמן, שיכנע ג'ון בראונינג את הבעלים של חברת וינצ'סטר שיש ביקוש בשוק לשוטגאן בפעולת משאבה. בשנת 1890, וינצ'סטר רכשה את פטנטים אב-הטיפוס מג'ון בראונינג ושיפרה אותו עוד יותר באמצעות מהנדסי החברה. העיצוב המשופר הוליד את "וינצ'סטר דגם 1893", והייצור החל במאי 1893. הנשק הוצג לשווקים המסחריים באמצעות קטלוג הסחר של וינצ'סטר ביוני 1893. לאחר ש"וינצ'סטר דגם 1893" זכה להצלחה בשוק, חברת וינצ'סטר וג'ון בראונינג נתבעו על ידי פרנסיס באנרמן על בסיס הטענה כי הרובה של וינצ'סטר מפר זכויות יוצרים על רובה הספנסר 1882, מתוך אמונה שהתכנון והפטנטים של ספנסר הם המוקדמים. אולם, כאשר התיק הובא לבית המשפט, וינצ'סטר הצליחה להוכיח כי פטנטים קודמים הוצאו באירופה שקדמו לפטנטים של ספנסר, והתביעה נדחתה.^[10]

בשנת 1897 הוציאה וינצ'סטר את רובה הווינצ'סטר מודל 1897 (Winchester Model 1897), כגרסה משופרת וחזקה יותר של מודל 1893. גם רובה זה תוכנן בידי ג'ון מוזס בראונינג ונשאר בייצור עד שנת 1957, כאשר במהלך תקופה זו יוצרו למעלה ממיליון יחידות. השיפור המרכזי בדגם החדש היה התאמתו לשימוש באבק שריפה נטול עשן, שחייב גוף חזק יותר, מנגנון נעילה משופר ומערכת הזנה מהימנה. הרובה יוצר בקליברים 12 גייג' ו־16גייג', והוצע בשתי גרסאות עיקריות – גרסה עם גוף קבוע וגרסה "מתפרקת" (Takedown) שאפשרה פירוק מהיר לנשיאה ואחסון. אורכי הקנה השתנו בהתאם לייעוד, מ־20 אינץ לגרסאות קצרות ועד 36 אינץ לדגמים ארוכים, כאשר האורך הנפוץ ביותר בקליבר 12גייג' היה 30 אינץ'. הדגם יוצר במספר תצורות, בהן לשימוש צבאי ואכיפת חוק, כאשר גרסת הלוחמת חפירות הייתה הידועה ביותר: קנה קצר באורך כ־20 אינץ', מגן חום מעל הקנה ותושבת לכידון מסוג M1917. הרובה המשיך לשרת גם במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם, ועד היום נחשב לפריט מבוקש בקרב אספנים בזכות אמינותו, עמידותו ותפקידו ההיסטורי. בשונה מדגמי שוטגאן מאוחרים יותר, במודל 1897 אין מנגנון ניתוק הדק כך שניתן להחזיק את ההדק לחוץ ולהמשיך להפעיל את המשאבה לירי מהיר של מספר כדורים ברצף (סלאם פייר) יכולת שנחשבה ליתרון משמעותי בלחימה מטווח קצר, במיוחד בתנאי קרבות חפירות במלחמת העולם הראשונה. מבנה הבריח הפתוח והחלק העליון החשוף של מקלט הרובה אפשרו טעינה ידנית מהירה בעת הצורך, אך גם הפכו את המנגנון לרגיש יותר ללכלוך, מה שחייב תחזוקה שוטפת בשדה הקרב.^[11]

בשנת 1912 הוציא חברת וינצ'סטר לשוק רובה השוטגאן מודל 1912 שהוא אחד מרובי השוטגאן המפורסמים והמוערכים ביותר בהיסטוריה של כלי הנשק וייצורו נמשך עד שנת 1963. בתקופה זו, הוא זכה לכינוי "הרובה המושלם" (The Perfect Repeater) בזכות איכותו יוצאת הדופן, האמינות שלו והעיצוב החדשני. למעשה, הוא נחשב על ידי רבים לרובה השוטגאן הטוב ביותר שיוצר אי פעם.^[12] המודל 1912 התבסס על הצלחתו של רובה וינצ'סטר מודל 1897. אולם, בעוד שדגם 1897 היה בעל פטיש חיצוני חשוף, המנגנון הפנימי של מודל 1912 נסמך על מנגנון "האמרלס" (באנגלית: Hammerless) – ללא פטיש חיצוני. זה הפך את הרובה לבטוח יותר לשימוש, נוח יותר לנשיאה והקנה לו מראה נקי ואלגנטי. הוא יוצר בעיקר בקליבר 12גייג', אך גם בקליברים 16 גייג', 20 גייג' ו-28גייג'. הרובה היה עשוי מחומרים איכותיים במיוחד, והורכב בעבודה ידנית, מה שהוביל למחיר גבוה יחסית אך הבטיח עמידות לאורך עשרות שנים. תכונה בולטת נוספת שלו הייתה יכולת פירוק הקנה והמכלול לשני חלקים באופן קל ומהיר והיה לנוח לניקוי ותחזוקה. המודל 1912 הפך במהירות לפופולרי בקרב ציידים ויורים ספורטיביים, והיה כלי נשק נפוץ גם בקרב כוחות המשטרה בארצות הברית. הוא שימש באופן נרחב במלחמת העולם הראשונה, שם כונה "רובה חפירות", והוכיח את עמידותו ויעילותו בלוחמה בתנאים קשים. גם במלחמת וייטנאם, רובים אלו עדיין היו בשירות פעיל, בעיקר בידי יחידות מיוחדות, שראו בהם יתרון משמעותי בלוחמת ג'ונגלים. בסופו של דבר, אף על פי שייצורו הופסק ב-1963, השפעתו ניכרת עד היום. למעלה מ-2 מיליון יחידות שלו יוצרו, והוא נחשב לפריט אספנות מבוקש ומוערך בקרב חובבי נשק.^[13]

בשנת 1964 הוציאה חברת וינצ'סטר את רובה המשאבה מודל 1200 (בגרסתו הצבאית כונה לעיתים M1200) כמחליפו של מודל 12 הוותיק. הפיתוח נבע מרצון לייצר שוטגאן זול יותר לייצור וקל יותר במשקל, אך מבלי לוותר על חוזק ועמידות. לשם כך נעשה שימוש בסגסוגת אלומיניום במקום פלדה לגוף הרובה, בעוד שמנגנון הבריח עוצב מחדש כך שבריח מסתובב בעל ארבע אוזני נעילה ננעל ישירות לאל בית הבליעה הקנה, ואפשר חוזק מבני גבוה במקביל להפחתת משקל ועלויות ייצור. המכלול פעל באמצעות מערכת משאבה עם שני מוטות הובלה, ששיפרו את הפעולה ביחס לדגמים קודמים. בגרסאות האזרחיות והמשטרתיות יוצר הרובה במגוון קליברים ובאורכי קנה שונים, מ־18 ועד 30 אינץ’, עם משנק ("Choke (firearms)) גלילי או מתחלף. לעומת זאת, הגרסאות הצבאיות שיוצרו לשירות בווייטנאם נבנו כולן בקליבר 12 גייג' בלבד, עם קנה באורך 20 אינץ’ ומשנק גלילי. קיבולת המחסנית הייתה ארבעה כדורים בצינור ועוד אחד בקנה (4+1), מערכת הבטיחות הייתה מודרנית יותר בהשוואה לרובים צבאיים קודמים, וכללה נצרה במתג שמוקם באזור ההדק ומנתק הדק שמנע ירי רציף בסגנון סלאם פייר.^[14]

רמינגטון מודל 17 ואיטקה 37

בשנת 1915, ג'ון בראונינג רשם פטנט על רובה שוטגאן במנגנון משאבה ללא פטיש חיצוני, בעל מחסנית צינורית הנטענת מחלקו התחתון של גוף. רובה, פליטה של התרמילים הריקים מהפתח התחתון ויכולת פירוק מהיר. זכויות הייצור נמכרו לחברת "רמינגטון ארמס" זמן קצר לאחר מכן ועיצוב זה הפך בסופו של דבר לרובה רמינגטון מודל 17. אך עקב מאמצי הייצור למלחמת העולם הראשונה, רמינגטון לא הצליחה להתחיל בייצור עד 1921. מודל 17 היה רובה שוטגאן בקוטר 20 גייג', ששימש כבסיס עיצובי לשלושה רובים מצליחים במיוחד: רמינגטון מודל 31, איטקה 37 ובראונינג BPS. בנוסף, מאפיינים של מודל 17 שולבו גם בדגמים מאוחרים יותר כמו מוסברג 500 ורמינגטון 870.

רובה איטקה 37 (Ithaca 37) הוא רובה שוטגאן משאבה שהוצג לראשונה בשנת 1937, וזכה לכינוי "הרובה הקל כנוצה" (The Featherlight) בזכות משקלו הנמוך. ונחשב לאחד הרובים האמינים והייחודיים ביותר שיוצרו אי פעם עם מנגנון משאבה. המאפיין הטכני הבולט והייחודי ביותר שלו הוא פתח הפליטה התחתון, בניגוד לרוב רובי המשאבה שפולטים את התרמיל הריק הצידה, האיטקה פותח ופולט אותו דרך תחתית בית הבליעה. תכונה זו מונעת מהתרמילים הריקים לעוף לכיוון היורה, וכך שהרובה נוח לשימוש גם עבור יורים שמאליים, או בשימוש בשטח צפוף שבו התרמילים עלולים להפריע. במהלך השנים, רובה האיטקה 37 זכה לשימוש נרחב. הוא שירת במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם, ונחשב לכלי נשק יעיל במיוחד בלוחמה בשטח בנוי. גם כוחות שיטור בארצות הברית העדיפו אותו בשל אמינותו ויכולת השימוש בו גם על ידי יורים שמאליים, והוא נשאר בשימוש פעיל עד היום בקרב ציידים, ספורטאים ואספנים.

רמינגטון 870

ערך מורחב – רמינגטון 870

חיילת מחיל המרינס של צבא ארצות הברית יורה מרובה ציד רמינגטון 870 עם מנגנון פעולת משאבה, המצויד באמצעי לפיזור מהומות. חלק מאימון במרכז ההדרכה של חיל הנחתים.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, חברת נשקי רמינגטון ביקשה לפתח רובה שוטגאן חדש ומהפכני שיתחרה ברובים קיימים כמו ווינצ'סטר מודל 12. התוצאה הייתה רובה המבוסס על גוף פלדה מסיבי ועמיד, שהפך אותו לחזק ואמין במיוחד. בניגוד לעיצובים קודמים, הרמינגטון 870 תוכנן כך שיהיה פשוט יחסית לייצור המוני, מה שאפשר למכור אותו במחיר נגיש לקהל הרחב. והוא אחד מרובי השוטגאן בעלי מנגנון משאבה הנפוצים בעולם. מאז שהוצג בשנת 1950, הוא הפך לכלי נשק בעל תפוצה רחבה, עם מעל 11 מיליון יחידות שיוצרו. העיצוב שלו התבסס על פשטות תפעול, עלות ייצור נמוכה ויכולת התאמה למגוון רחב של שימושים. פיתוחו של ה-870 החל לאחר מלחמת העולם השנייה, במטרה ליצור רובה שוטגאן עם מנגנון משאבה שיהיה זול ופשוט יותר לייצור מהמתחרים. המהנדסים בחברת רמינגטון עיצבו אותו עם גוף מפלדה, המשלב מנגנון פשוט ואמין. בניגוד לעיצובים מורכבים יותר, מנגנון המבוסס על זוג מוטות המחברים את ידית הדריכה לבריח של ה-870 מציע פעולת דריכה יציבה ומסייע במניעת מעצורים. תכונה זו, יחד עם מבנה שמאפשר פירוק והרכבה לצורך ניקוי, היוו את הבסיס להצלחתו. השימוש ברמינגטון 870 התפרש על פני מספר תחומים: הרובה אומץ על ידי ציידים ואזרחים בארצות הברית ומחוצה לה לשימושי ציד וביטחון אישי, בזכות עמידותו בתנאי שטח שונים. הרמינגטון 870 הפך לכלי נשק נפוץ במחלקות משטרה רבות. יכולתו להשתמש במגוון סוגי תחמושת, מכדורים קטלניים ועד תחמושת אל-הרג או תחמושת פריצה, הפכה אותו לכלי רב-תכליתי במצבים שונים בשטח. במקביל משמש הרמינגטון 870 בזרועות שונות של צבא ארצות הברית, ביניהן חיל הנחתים והצי. הוא יועד למשימות ספציפיות כמו לוחמה בשטח בנוי, פריצת דלתות, ואבטחה. המבנה החזק שלו עמד בתנאים קשים, וסייע לו לשמור על מקומו בכמה מהיחידות הצבאיות. הרובה ממשיך להיות מיוצר ונמכר גם אל תוך המאה ה-21 והוא זמין בעשרות גרסאות. הוא מהווה דוגמה לעיצוב מוצלח שיכול לשרת מגוון רחב של צרכים.

מוסברג סדרה 500

רובי שוטגאן עם מנגנון משאבה מסדרת מוסברג 500 (Mossberg 500) נחשבים לסדרת רובי שוטגאן האייקוניות והנפוצות ביותר בארצות הברית. פיתוחם החל בראשית שנות השישים, כאשר חברת או.אף מוסברג ובניו (O.F. Mossberg & Sons) ביקשה להציע חלופה מודרנית, קלה וזולה יותר לרובי וינצ’סטר ורמינגטון. הדגם הראשון, Mossberg 500, הוצג ב־1961 וכלל גוף עשוי סגסוגת אלומיניום קלה מנגנון משאבה עם שני מוטות הובלה לשיפור האמינות, וחלון טעינה תחתון עם יציאת תרמילים בצד ימין. מערכת הבטיחות הוצבה בחלקו העליון האחורי של גוף הרובה, כך שניתן היה להפעילה בקלות על ידי אגודל יד ימין פתרון שהפך לאחד מסימני ההיכר של הסדרה. דגמי ה־500 יוצרו בגרסאות אזרחיות, משטרתיות וצבאיות במגוון אורכי קנה וקליברים אך השימוש העיקרי של כלי נשק אלו הוא הצבאי והגיע מאוחר יותר עם דגם ה־590. דגם זה פותח לפי דרישות חיל הים והמרינס האמריקאי צינור מחסנית מוארך בנפח 8 כדורים (7+1), אפשרות לפירוק מלא לניקוי שדה, קנה באורך 20 אינץ’ עם משנק גלילי, ומבנה מחוזק לעמידות גבוהה. גרסאות ה־590A1 אף כללו קנה כבד, נוקר ומנגנוני הדק מחוזקים מפלדה ומכלולים שתוכננו לעמוד בשימוש ממושך ותובעני בתנאי לחימה קשים. ההבדל המרכזי בין Mossberg 500 ל־590 הוא בצינור המחסנית וביכולת הפירוק: ב־500 הצינור מהודק ואינו מתפרק בקלות לניקוי מלא, בעוד שב־590 תוכנן צינור מחסנית עם פקק קדמי מתברג, שאפשר פירוק וניקוי יסודיים ה־Mossberg 500 וה־590 שירתו מאז שנות השבעים בצבא ארצות הברית, במשטרות רבות ובשוק האזרחי. דגמי 590A1 נכנסו באופן רשמי לחימוש הסטנדרטי של הצי והנחתים, והיו לרובי שוטגאן הצבאיים הראשונים שעברו בהצלחה מבחני MIL-SPEC קפדניים שכללו ירי של אלפי כדורים, חשיפה למים, בוץ, חום וקור קיצוניים. מעבר לשירות הצבאי, הפכו רובים אלו לנפוצים מאוד גם בקרב כוחות אכיפת חוק ולוחמי SWAT בשל אמינותם, נוחות התפעול והמחיר הנגיש יחסית, והם ממשיכים לשמש עד היום כסטנדרט מודרני לרובי משאבה קרביים.^[15]

רובים עם מנגנון משאבה

הניסיון לשלב מנגנון משאבה ברובים בעלי קנה מחורק, כלומר רובה היורה כדור שבו התרמיל והקליע הם גוף אחד בסגנון המשמש רובה בריחי החל בסוף המאה ה־19, כאשר יצרנים אמריקאיים חיפשו חלופות לרובי המנוף הפופולריים של חברת וינצ'סטר. רובים הפועלים עם מנגנון משאבה כמעט שלא התקבלו לשירות מבצעי מאחר שמנגנוני בריח נמצאו אמינים יותר לצליפה ולשדה הקרב, ומנגנונים חצי־אוטומטיים השתלטו על השוק בהמשך. לכן רובי המשאבה נותרו בעיקר בתחום האזרחי, בציד וירי ספורטיבי. גם במאה ה 21 ניתן למצוא ייצור סדיר של רובים במנגנון משאבה, בעיקר בדגמי Remington 7600 ובחיקויים או גרסאות מקבילות של חברות אחרות, עם זאת, הם נותרו מוצרים לשווקים משניים בשוק הנשק האזרחי, משום שבתחום הרובים ארוכי הקנה מנגנוני בריח וחצי־אוטומטיים מציעים יתרונות מובהקים. הערך התרבותי והנוסטלגי של רובה המשאבה, יחד עם קלות ההפעלה לציידים שהורגלו לשוטגאן משאבה, מבטיחים את המשך קיומם אך לא את התפשטותם.

קולט ליטנינג

רובה קולט ליטנינג (Colt Lightning), תוכנן ויוצר על ידי חברת קולט בין השנים 1884 ל־1904. עם מנגנון פעולת משאבה במטרה להתחרות ברובי הווינצ'סטר הפופולריים של אותה תקופה שהיו בעלי מנגנון פעולת מנוף ומוגנים על ידי פטנטים. הרובה התאפיין במנגנון פעולה חלקה וטעינה מהירה, והיה פופולרי בקרב ציידים, שוטרים וחובבי ירי ספורטיבי. יוצרו שלושה דגמים עיקריים: דגם מקוצר (אנגלית: Small Frame) בקליברים 0.22 קצר ו-0.22 לונג רייפל שנועד בעיקר לספורט כגון ירי למטרה, דגם ביניים (אנגלית: Medium Frame) בקליברים .32-20, .38-40 ו-.44-40 שהתאים לאקדחי קולט סינגל אקשן ארמי ונמכר הן לשוק האזרחי והן לשוק אכיפת החוק במשטרת סן פרנסיסקו, ודגם בעל גוף גדול שנועד לירות תחמושת צבאית (אנגלית: Large Frame) בקליברים .38-56, .40-60 ו-.50-95 ודגם גדול במיוחד המסווג כדגם "אקספרס" (אנגלית: Express) שהיה מיועד לציד חיות גדולות במיוחד כגון דובים. אורך הקנה נע בין 22 ל-26 אינץ בהתאם לדגם, ומשקלו כ-2.5–3.5 ק"ג. הרובה כלל מחסנית בקיבולת של 15 כדורים.

בין השנים 1884 ל-1904 יוצרו כ-186,000 יחידות, כאשר הדגם הקטן היה הנפוץ ביותר עם כ-89,912 יחידות. הרובה שימש ככלי ספורט, נשק אישי ואף ככלי עבודה במשטרת סן פרנסיסקו, וישנם דיווחים על שימוש בו במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד ככלי נשק שנרכש באופן פרטי על ידי חיילים. על אף יתרונותיו, הרובה לא הצליח להתחרות בהצלחה ברובי הווינצ'סטר, ולכן הופסק ייצורו בשנת 1904. לאחר הפסקת הייצור על ידי חברת קולט לא נפסק הביקוש לרובה זה ורפליקות שלו מיוצרות על ידי חברות שונות, רובים אלו מיועדים לירי ספורטיבי, שחזור היסטורי ותחרויות ירי למטרה. הרובה מתוצרת קולט נחשב פריט אספנות מבוקש, במיוחד בגרסאות נדירות או כאלה שנשאו סימני זיהוי של רשויות ממשלתיות שונות ומשטרה.^[16]

וינצ'סטר מודל 1890

חברת הנשק וינצ'סטר ריפיטינג ארמס מזוהה בעיקר עם רובים בעלי מנגנון פעולת מנוף, שהפך לסמל של המערב הפרוע האמריקאי. עם זאת, חברת וינצ'סטר פיתחה וייצרה גם מספר דגמים של רובים עם מנגנון פעולת משאבה, החברה וכלי הנשק שפתחה וייצרה במחצית השנייה של המאה ה-19, תקופה של חדשנות אדירה בתחום כלי הנשק. בעוד שרובי המנוף כמו דגם 1866, 1873 ו-1894 היוו את ליבת הייצור שלה, החברה חיפשה כל העת דרכים להרחיב את קו המוצרים שלה ולהתאים אותה לצרכים משתנים. אחד הרובים הראשונים והמוצלחים ביותר של וינצ'סטר עם מנגנון משאבה היה רובה הוינצ'סטר מודל 1890 רובה זה, שתוכנן על ידי המהנדס ג'ון מוזס בראונינג נחשב לאחד הרובים הפופולריים ביותר בקטגוריית הרובים ששימשו בלונה פארקים, קרנבלים ואירועי ירי תחרותיים. הרובה מודל 1890 ירה תחמושת בקוטר 022 לונג רייפל והיה אמין, עמיד וקל לתפעול. הוא יוצר במשך עשרות שנים וזכה לפופולריות רבה בזכות דיוקו ומהירות הטעינה היחסית. הצלחתו של ה-Model 1890 הובילה לפיתוח רובים נוספים במנגנון זה, כאשר אחד המפורסמים שבהם הוא ה־Model 1906, שהיה גרסה קומפקטית ומשופרת של ה-1890. רובים אלה יזכו לפופולריות רבה בקרב ציידים, חקלאים ויורים חובבים, בזכות קלות התפעול, האמינות והעלות הנמוכה של התחמושת.^[17] והיו כלי נשק פופולרי בלונה פארקים, בשל היותם נוחים וקלים לתפעול עבור יורים חסרי ניסיון. ירי תחרותי במועדוני ירי ושימשו לצייד חיות קטנות כמו סנאים, ארנבות ויונקים קטנים אחרים.

רובה משאבה של חברת רמינגטון

דגמי הרובים בעלי קנה מחורק של חברת רמינגטון ארמס נחשבים ללב ההיסטוריה של רובי המשאבה, רמינגטון השקיעה במנגנון הזה לאורך המאה ה־20 והצליחה לייצר משפחה של דגמים שהיו פופולריים בקרב ציידים וחלקם גם אצל כוחות משטרה. במבט היסטורי, סדרת רובי המשאבה של רמינגטון – החל ממודל 14 של 1913 ועד ה־7600 המודרני – מייצגת את השושלת הארוכה והמוצלחת ביותר של רובים עם מנגנון משאבה שיוצרו בכמויות גדולות. בעוד יצרנים אחרים ניסו ופסקו, רמינגטון הצליחה לשמר קו ייצור פעיל במשך יותר ממאה שנה, דבר שהפך את שמה למזוהה ביותר עם הקטגוריה הזו.

הרובה הראשון של רמינגטון שפעל במנגנון משאבה היה רמינגטון מודל 14 (Remington Model 14) שיוצר בין השנים 1913 ל־1935. והיה מצויד במחסנית צינורית מתחת לקנה, אך ייחודו היה בכך שהמחסנית עוצבה עם חריצים ספירליים פנימיים. עיצוב זה מנע מגע ישיר בין הקליעים בעלי הקצה המחודד שנפוצים בתחמושת צבאית לבין הפיקה שצמודה לכרכוב התרמיל של הכדור שלפניהם במחסנית. כך התאפשר שימוש בכדורים בעלי עוצמה גדולה יותר המיועדים לציד חיות גדולות, תוך שמירה על בטיחות היורה. דגם 14 יוצר במספר קליברים פופולריים, בהם .25 Remington, .30 Remington ו־.35 Remington, ושווק לציידים אמריקאים כתחליף נוח לרובי מנוף או בריח. ב־1935 הוצג דגם המשך רמינגטון "מודל 141" ששמר על רוב התכונות של קודמו, אך עוצב בקווים מודרניים יותר עם קת וקנה מעוצבים מחדש, ושופר מבחינה ארגונומית. גם כאן הוצעו אותם קליברים עיקריים, והרובה הפך פופולרי במיוחד באזורים כפריים בארצות הברית. חיילים שחזרו ממלחמת העולם השנייה, שהכירו את יתרונות הירי המהיר, נטו לרכוש את הדגם הזה לציד. הוא נשאר בייצור עד שנת 1950.^[18]

הדגם הבא היה רמינגטון מודל 760 שהוצג בשנת 1952. בגדם זה ביצעה רמינגטון שינוי טכנולוגי אמיתי ובמקום מחסנית צינורית מתחת לקנה בכדורים הוזנו מתוך מחסנית נשלפת לרוב בקיבולת של ארבעה קליעים. כך ניתן היה להשתמש בתחמושת מחודדת בצורה רגילה בלי חשש, ונתן יתרון משמעותי על פני דגמים קודמים. המנגנון הפך חזק יותר, והרובה שווק בקליברים ציד סטנדרטיים כמו .270 Winchester, .280 Remington, .30-06 Springfield ואפילו .308 Winchester. הרובה הפך לאחד מדגמי רובה המשאבה הנפוצים ביותר בצפון אמריקה. לצד שימוש אזרחי נרחב, יחידות משטרה מסוימות בארצות הברית אימצו אותו כרובה שירות בשל האפשרות לירי מהיר יחסית ויכולת דיוק גבוהה. היורש הישיר היה Remington Model 7600, שהוצג ב־1981 והוא ממשיך להיות מיוצר גם במאה ה־21. הדגם כלל שיפורים ארגונומיים, שימוש בפלדה קלה וחיזוקי מנגנון. הוא שווק בגרסאות שונות, ביניהן קרבין קצרה ונוחה לנשיאה, ולעיתים בגרסאות טקטיות עם קת מתכווננת וכוונות ברזל מודרניות. הרובה נותר אהוד בקרב ציידים במדינות המזרחי של ארצות הברית, במיוחד לציד איילים, בזכות השילוב של כוח אש, מהירות פעולה ודיוק. העובדה שהרובה שומר על פרופיל קלאסי של רובה ציד, בניגוד למראה הצבאי של רובים חצי־אוטומטיים, סייעה לו לשמור על פופולריות בקרב קהלים שמרניים.^[19]

רמינגטון אף הציעה גרסאות משטרה מיוחדות, דוגמת מודל 7615 "דגם משטרתי" (אנגלית: Model 7615 Police Patrol Rifle) שהתבסס על מנגנון ה־7600 אך תוכנן לקבל תחמושת סטנדרטית של M16 בקליבר 5.56×45 מ"מ נאט"ו. גרסה זו יועדה לגשר בין כלי נשק אזרחיים לבין דרישות משטרתיות, והיא שימשה ביחידות אכיפת חוק בארצות הברית ובאוסטרליה.

שימוש

רובי שוטגאן כעלי מנגנון משאבה ניתנים לחלוקה סכמתית לפי סוגי שימוש עיקרי, חלוקה הקובעת לעיתים גם תכונות טכנולוגיות ודגשים תכנוניים ייחודיים. ההבדלים בין הגרסאות האזרחיות, הספורטיביות, המשטרתיות והצבאיות אינם רק בצורת השימוש אלא גם במבנה, באביזרים ובסוגי התחמושת. בעוד שבתחומים האזרחיים רובה עם מנגנון משאבה הוא רק אפשרות אחת העומדת בפני בעלי הנשק מתוך מגוון של מנגנוני פעולה כלי נשק מסוג שוטגאן המשמשים יחידות אכיפת חוק וצבאות היו עד לתחילת המאה ה-21 מסוג מנגנון פעולת משאבה וענו לדרישות טכנית ספציפיות.

שימוש אזרחי

בגרסאות האזרחיות, הדגש הוא לרוב על שימוש להגנה עצמית בבית או לציד. דגמים להגנה עצמית מאופיינים לרוב בקנה קצר יותר, לרוב באורך של 18–20 אינץ', כדי לשפר ניידות במרחבים סגורים. משקלם לרוב נמוך יותר, ולפעמים נוספות כוונות פשוטות לשימוש מהיר. בתחמושת האזרחית נכללים סוגי תחמושת צייד (Shotgun cartridge) בדרך כלל מסוג "בקשוט" (אנגלית : Buckshot) להגנה עצמית, ו"בירדשוט" (אנגלית: Buckshot) לציד עופות וחיות קטנות. לציד חיות גדולות יותר משתמשים בקליעים בקוטר מלא, המגדילים את הטווח היעיל והדיוק. בקהילת הציידים והאזרחים, רובי שוטגאן בעלי מנגנון משאבה שימשו בעיקר לציד והגנה עצמית. התחמושת האזרחית כללה סוגים שונים, כגון: "בירדשוט" כדוריות קטנות בקוטר משתנה (מס' 7.5–9), המתאימות לציד עופות קטנים, בקשוט כדוריות גדולות יותר (מספרי כדוריות 0–4), המתאימות לציד חיות בינוניות והגנה עצמית. קליעים מלאים "סלאג" בודדים בקוטר מלא, המתאימים לציד חיות גדולות ולירי מדויק בטווחים ארוכים. התפתחות התחמושת האזרחית הושפעה מהחוקים המקומיים, כמו דרישות להפחתת עוצמת הירי או שימוש בתחמושת קלה יותר להפחתת נזק סביבתי.

שימוש ספורטיבי

בגרסאות הספורטיביות, הייעוד של הרובה או השוטגאן הוא לירי תחרותי, בעיקר בספורט כמו ירי בצלחות חרס וספורטינג כאן המאפיין העיקרי הוא קנים ארוכים יותר (לעיתים מעל 28 אינץ'), מנגנון משופר לתנועה חלקה יותר להפחתת זמן טעינה בין יריות, ולעיתים התאמות בידית או בקת כדי לשפר נוחות ודיוק. התחמושת היא לרוב קלה יחסית ובעלת עוצמה מופחתת, עם כמות עופרת קטנה יותר, כדי לאפשר ירי מדויק ומהיר בסדרה ארוכה של מטרות נעות. בענפי הספורט הירי, נדרש שימוש בתחמושת ייחודית תחמושת שפותחה כדי לשפר את הביצועים בתחרויות ולהתאים לדרישות הספורטיביות.: "לייט בירדשוט" כדוריות קלות (מס' 7.5–9) המפחיתות את הרתע ומאפשרות ירי רצוף. תחמושת עם רתע מופחת, המפחיתה עייפות ומאפשרת ירי ממושך. בתחום הספורט, במיוחד בענפי קליי שוטינג או סקיט וטרפ, רובי משאבה כמעט ולא מקובלים, לא מסיבות חוקיות בלבד אלא גם מסיבות טכניות ותרבותיות. רוב היורים מעדיפים רובה שבירה דו־קני (Double-barreled shotgun) המאפשר טעינה מהירה יותר ותפעול נוח יותר בתחרויות. עם זאת, בארה״ב קיימת תת־תרבות ספורטיבית של "Pump Gun Matches", שבהן דווקא מנגנון המשאבה מהווה אתגר מיוחד.^[20]

שימוש משטרתי

המשטרה האמריקאית החלה להשתמש ברובי שוטגאן בעלי מנגנון משאבה כבר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. הם שימשו בעיקר לפיזור התקהלות, תגובה מהירה לאיורעי הפרת סדר והגנה על מתקנים רגישים. בגרסאות המשטרתיות שזכו לשם "רובה מהומות" (אנגלית: riot gun) יש דגש על שליטה בקהל, התמודדות עם מצבים של פיזור הפגנות ופעולות טקטיות. רובים אלו מתאפיינים בקנה קצר יחסית וביכולת פעולה אמינה בתנאים קשים. לעיתים הם מצוידים במתקנים להתקנת פנס טקטי או ידית קדמית. לתחמושת המשטרתית מגוון רחב במיוחד: ירי כדורי גומי או מחסניות " בינבג" (אנגלית: beanbag) בינבג שהוא שקיק בד קטן עם כדורי מתכתי קל בפנים, השקית פוגעת בעוצמה רבה בגוף המטרה ללא חדירה וללא פגיעה קטלנית., תחמושת גז מדמיע או עשן, ולעיתים תחמושת המיועדת לפריצת דלתות על ידי להריסת מנעולים וצירי דלתות (אנגלית: Breaching Rounds) . התחמושת זו נבנתה כך שתתאים למנגנון המשאבה, שנחשב אמין גם בתנאי עבודה קשים, ובכך מאפשר תגובה מיידית במצבי חירום. ברוב המקרים, שוטגאנים משטרתיים מיוצרים עם קנה פתוח ללא משנק. לאפשר פיזור רחב והיכולת להשתמש בתחמושת מגוונת (כולל קליע גומי או בינבג ללא בעיות ובהתאם לצורך תגובה מיידית בטווח קצר.

שימוש צבאי

בגרסאות הצבאיות, המכונות "רובה חפירות" (אנגלית: trench guns) משום שיועדו במקור לשימוש בחפירות במלחמת העולם הראשונה, יש דגש על עמידות, כוח אש ויכולת לשימוש בקרב קרוב מאוד. מאפיינים ייחודיים כוללים מגן מתכת מחורר על הקנה להגנה על המשתמש מחום הנוצר בעת ירי בקצב גבוה, מתקן לכידון בחזית כדי לאפשר שימוש קרוב־טווח בלחימה פנים אל פנים, ולרוב מתקן ייעודי לרצועה צבאית רחבה. בצבא הושם דגש על שימוש שהתפתח בהתאם לשינויים בלחימה – ג’ונגלים, עיר, חפירות – ויצר התאמה בין סוגי הירי למבנה הנשק: קנה קצר ללחימה פנים אל פנים, קנה ארוך לירי יותר מדויק. התחמושת הקרבית העיקרית היא מסוג "בקשוט" עם כדוריות כבדות, "00 Buckshot" בדרך כלל 8–9 כדוריות לכל תחמיש, שהוכחו כקטלניות במיוחד בטווח קצר, אם כי פותחו גם תחמושות עם קליע מוצק (אנגלית: slug) ייעודיות לירי מדויק יותר. השוטגאן הצבאי זכה לשם כ"נשק של תעלות", אך בהמשך נעשה בו שימוש גם במבצעים קרביים בשטחים בנויים ובקרבות כנגד כוחות גרילה, שם יתרונותיו לטווח קצר ויכולת האש המהירה היו משמעותיים. בצבא, השוטגאן משמש בעיקר ללחימה טווח קצר פנים אל פנים או טיהור מבנים וביצורים לרוב נעשה שימוש במשנק פתוח, כדי לאפשר שימוש גמיש עם תחמושות שונות כמו בקשוט או סלאג. במקרים מיוחדים, הותקנו משנקים אליפטיים הידועים כ "דאקביל" (אנגלית: duckbill) ששינו את תבנית הפיזור לצורת אליפסה אלכסונית לכל כיוון על פי דרישת יחידות למשימות מיוחדות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918 הגישה ממשלת הקיסרות הגרמנית התראה דיפלומטית לממשלת ארצות הברית, באמצעות שליח נייטרלי, ובמסגרתה טענה שהשימוש ברובי שוטגאן ובעיקר Model 1897 על ידי חיילים אמריקאיים מהווה הפרה של הכללים במלחמה, ואסור לשימוש על פי דיני מלחמה על פי סעיף 23(e) של אמנות האג משנת 1907, האוסר שימוש בנשק "שחושב לגרום ייסורים מיותרים" ההודעה כללה איום כי כל חחיל שברשותו יימצא נשק זה יוצא להורג. עם קבלת התלונה בספטמבר 1918 משרד המשפטים הצבאי ומשרד החוץ האמריקאי בחנו את הנושא, וקבעו שהשימוש ברובי השוטגאן אינו מנוגד לאף סעיף בחוק הבינלאומי; למעשה, נשק זה נחשב לגיטימי, בדומה לפצצות רסס ולכדורי מקלעים ולכן דחו את הטענה הגרמנית. הם אף הזהירו כי אם יבוצעו צעדי ענישה כנגד מאנשי צבא אמריקאים שהחזיקו בשוטגאן, ארצות הברית תנקוט תגובה שווה בחומרתה.^[21] אירוע זה קשור ישירות לאופי לחימת החפירות שהתפתחה בחזית המערבית. המלחמה נתקעה במבוי סתום של חפירות מבוצרות, שם טקטיקות התקפה רגילות הסתערות חי"ר עם רובים ארוכים וכידונים גרמו לאבדות עצומות בלי הישגים של ממש. בתוך סביבה צפופה של תעלות, בונקרים וחדרי לחימה תת־קרקעיים, נדרשו כלי נשק קצרים, מהירים ובעלי כוח אש וכוח עצירה לטווח קצר. יחידות הצבא האמריקאי, שנכנסו לחזית המערבית מאוחר יחסית, הביאו עמם את רובה השוטגאן מסוג Model 1897 בתצורת רובה חפירות. לרובה זה היו מספר יתרונות טקטיים: הוא היה קצר יחסית, ניתן היה לירות בו במהירות רבה במצב סלאם פייר. ירי כזה כיסה שטח רחב וקטל כל מטרה בחזית, גם אם לא פגע פגיעה מדויקת. מנקודת מבט גרמנית, השוטגאן איים על היתרון הטקטי של החייל הגרמני בתוך התעלה. בעוד חייל גרמני חמוש ברובה ארוך התקשה להסתובב ולירות במרחב מצומצם, חייל אמריקאי עם שוטגאן קצר היה יכול לשחרר כמה מטחים מהירים ולחסל מחלקה שלמה תוך שניות. הרובים והתחמושת גרמו לפצעי ריסוק נרחבים ולא נקב אחד של כדור יחיד מכאן נולד הטיעון ששוטגאן גורם "ייסורים מיותרים" ושאינו חוקי לפי דיני המלחמה. בפועל, טענת הגרמנים הייתה חריגה גם משום שהם עצמם השתמשו בנשק קטלני ואכזרי לא פחות כדוגמת לוחמת גאז, להביור וכדורי דום-דום אך דווקא אפקטיביות השוטגאן בשדה הקרב גרמה להם להתמקד בו.^[22]

מנגנון משאבה במאה ה-21

רובים בעלי מנגנון משאבה ממשיכים לשמש למטרות להן הם תוכננו עם הופעתם הראשונה כרובי צייד אבל בעיקר ככלי נשק המבצעים משימות מיוחדות בתחום אכיפת החוק והתחום הצבאי. כך משרד ההגנה של אוקראינה אישר לשימוש שלושה דגמי שוטגאנים משאבה מקומיים, בגודל קליבר 12, עם מסילות פיקאטיני, קתות מתקפלות או טלסקופיות. הם מיועדים לקרב עירוני, לחימה בסביבות צפופות ואף לשם ירי על חימוש משוטט וכלי טיס בלתי מאויש, דוגמה מעשית לאימוץ מודרניזציה במסגרת מבצעית.^[23] בהסתכלות קדימה, עתידם של כלי נשק בעלי מנגנון משאבה תלוי בשילוב בין מסורת לשינויים טכנולוגיים. מצד אחד, בעולם הנשק הצבאי והמשטרתי ניכרת מגמה ברורה של מעבר לנשק אוטומטי או חצי־אוטומטי, המספק קצב אש גבוה יותר עם פחות מאמץ מצד היורה. מצד שני, רובי משאבה אינם נעלמים אלא מתאימים את עצמם לתפקידים נישתיים שבהם יתרונותיהם הייחודיים נשארים רלוונטיים: אמינות מכנית בתנאים קשים, יכולת לירי בטווח רחב של תחמושות שונות, ותחזוקה פשוטה. כבר היום ניכרת מגמה של שילוב רובי משאבה בפלטפורמות מודולריות עם מסילות התקנה, אמצעי כוונת מתקדמים ושימוש בחומרים מרוכבים קלים וחזקים בעתיד ניתן לצפות לפיתוחים כמו קנים מתחלפים מהירים במיוחד, מערכות בלימת רתע מתקדמות, ותחמושת ייעודית לא קטלנית שתורחב לשימוש אזרחי וביטחוני כאחד. במקביל, ייתכן שתחום השימוש האזרחי בציד ובהגנה עצמית ישמור על רובי המשאבה כפתרון זול ואמין יותר ביחס לחלופות חצי־אוטומטיות. במובן זה, רובה המשאבה יהיה לא בהכרח מהפכני במנגנון, אלא בשילובו עם טכנולוגיות סביבתיות, חומרים חדשים ואפשרויות שימוש מותאמות אישית המשמרות את המהות הפשוטה אך משדרגות את היכולות.^[24]

המגמה הראשונה המודגשת בתכנון כלי נשק בעלי מנגנון משאבה הוא נושא מודולריות והתאמה חברת "פלמטו סטייט ארמורי" (Palmetto State Armory) הציגה בשנת 2025 את דגם ה־PSA 570, שהוא שוטגאן מנגנון משאבהמשאבה קליבר 12 עם גוף קל, וכולל מסילות פיקאטיני להרכבת כוונות ואביזרים. הדגם אף מאפשר להמיר אותו לגרסה חצי-אוטומטית על ידי החלפת רכיבים בודדים בלבד^[25] את מגמת המודולריות רואים גם במגזרים אזרחיים וספורטיביים – במאמר על מגמות 2024 ב-Slay Clays מצוין הביקוש הגובר לעיצוב מודולרי מותאם אישית, כולל אפשרות החלפת קת, משנק וחלקים אחרים, במאמר המתאר את התפתחות רובים בעלי מנגנון משאבה לאורך הדורות (from “Gen 0” ועד “Gen 3”), מצוין שאנחנו מתקרבים ל־דור רביעי שבו ייתכן ומופיעים רובים בעלי גוף פולימרי קל (כמו Benelli Nova), בתצורה של בולפאפ או עם קיבולת גבוהה תשתית לעיצוב שונה לחלוטין לעומת הרובים של המאה ה-20. ^[26]

בסקירה מקיפה של המגמות בתחום כלי הנשק מסוג שוטגאן כולל רובי שוטגאן בעלי מנגנון משאבה, על בסיס מידע מקוון שנאסף מאוגוסט 2024 לאוגוסט 2025 עולה כי הכוחות המניעים את המגמות מושפע משלושת גורמי-הביקוש המרכזיים: עלייה בפופולריות של ענפי ירי תחרותיים ודרישה הולכת וגדלה לכלי נשק אלו על ידי גופים צבאיים ורשויות אכיפת חוק. על רקע זה, המגמה השלטת ב-2025 היא עליית הביקוש לדגמים טקטיים, ובפרט דגמים חצי-אוטומטיים לצורכי משטרה, וכוחות מיוחדים. בנוסף נכתב כי הקליבר 12-גייג' שולט בשוק מבחינת מכירות ושימוש, וזאת בשל השילוב בין כוח עצירה וניהול רתע שמותאם הן לציד והן ליישומים טקטיים. באשר להיקפי שוק ותחזיות, המחקר מצטט דוחות שוק מסחריים: אזור אסיה-פסיפיק הוצג כ"האזור הצומח במהירות" עם נתח הכנסות ניכר (כ־34.9% לפי הציטוט בדף ל-2024) — תופעה שמיוחסת לעדכונים בצבאות ובמדיניות רכישה של מדינות כמו סין והודו — ואילו צפון אמריקה מתואר כ"שוק הגדול ביותר" עם רכישות של כ-USD 3.36 מיליארד בשנת 2025. המסקנות והתובנות אסטרטגיות של המחקר מצביעות כי שוק של שוטגאן בעל מנגנון משאבה והפיתוחים העתידיים בתחום זה ימשיכו להיות מנוע הצמיחה העיקרי עד 2030, מציין כי שילוב טכנולוגיות חכמות יהווה נקודת בידול עבור מוצרי פרמיום.^[27]

דוגמה מובהקת לרובה משאבה מודרני היא Fabarm STF 12, שפותח באיטליה בראשית שנות ה־2010 ונמצא בשימוש יחידות משטרה, כוחות מיוחדים וצבאות ברחבי אירופה ובעולם. הרובה פותח כמענה לצורך ברובה משאבה שיכול להתחרות במודרניות ובמודולריות של רובי חצי־אוטומטיים, תוך שמירה על האמינות המסורתית של מנגנון המשאבה. ה־STF 12 מתאפיין בראש ובראשונה בעיצוב מודולרי: הוא ניתן להרכבה במספר אורכי קנה מ־11 אינץ' קצר ללחימה בשטח בנוי ועד 30 אינץ' לירי ספורטיבי או צבאי, עם אפשרות להחלפת קתות, ידיות קדמיות ומערכות כוונת בהתאם לדרישת המשתמש. הוא כולל מסילות פיקאטיני לכל אורכו, מה שמאפשר התקנה של כוונות אופטיות, לייזרים, פנסים ואביזרי עזר נוספים – דבר שלא היה קיים כלל ברובי משאבה מסורתיים מהמאה ה־20. יתרון נוסף הוא מערכת בלימת הרתע המובנית בקת, שמאפשרת ירי ממושך בשליטה גבוהה יותר.^[28]

חקיקה

ישנם הבדלים ניכרים ברגולציה ובחקיקה בין רובי מנגנון משאבה לבין סוגי רובים אחרים, גם בשוק האזרחי וגם בתחומי הספורט והציד. ההבדלים משתנים מאוד לפי מדינה ולעיתים אפילו לפי מדינות בתוך ארה״ב, אבל ניתן להצביע על כמה קווים מרכזיים:

בארצות הברית רובי מנגנון משאבה נחשבים לרוב לנשק "מסורתי" המיועד לציד, ספורט או הגנה עצמית. בניגוד לרובי סער חצי־אוטומטיים, הרגולציה הפדרלית אינה מגבילה במיוחד את היבוא, המכירה או האחזקה של רובים בעלי מנגנון משאבה. עם זאת, ישנן מגבלות על קיבולת מחסנית: לרוב מותרת מחסנית של חמישה כדורים בלבד בציד עופות, וחובה להשתמש במגביל מחסנית שהוא רכיב המותקן בתוך מחסנית של נשק כדי להגביל את מספר הכדורים שהיא יכולה להכיל. במדינות מסוימות הוטלו מגבלות נוספות – למשל, בקליפורניה חלק מרובי משאבה עם מחסנית קבועה בעלת קיבולת גבוהה נחשבים לנשק אסור.^[29]^[30]

באירופה, לעומת זאת, החקיקה מחמירה יותר. באיחוד האירופי רובי משאבה עם קנה קצר או עם מחסנית קבועה מעל קיבולת של חמישה כדורים נחשבים לקטגוריה מוגבלת (Category B), הדורשת רישוי מיוחד בדומה לנשק קצר. בצרפת ואיטליה, לדוגמה, רובי משאבה בעלי מחסנית גבוהה מסווגים כנשק התקפי יותר ומוסדרים באופן מחמיר. במדינות סקנדינביה רבות, כמו נורווגיה ושוודיה, רובי משאבה הוגבלו במיוחד לאחר שימוש פלילי בולטים בשנות ה־90, ולכן נדרשים רישיונות נפרדים ולעיתים אסורים כליל.^[31] בבריטניה החקיקה אחת מהמחמירות בעולם: רובי משאבה עם מחסנית מעל שני כדורים מסווגים תחת רישוי מחמיר (Firearms Certificate) בעוד שרובי משאבה מוגבלי מחסנית (שני כדורים) נחשבים כ־Shotgun Certificate ומוסדרים בצורה קלה יותר. בפועל, זה הפך את רובי המשאבה לפחות פופולריים בשוק הספורט הבריטי לעומת שוטגנים קלאסיים עם מנגנון שבירה .^[32]

בתרבות פופולרית

רובים עם מנגנון משאבה הפכו לאחד הסמלים החזותיים המזוהים ביותר בתרבות הפופולרית בעיקר בסיפורים בסוגות הפשע, ההישרדות והאימה פעולתם המכנית הייחודית, הכוללת תנועה קדימה ואחורה של ידית המשאבה, לרוב בקול מתכתי מודגש מעניקה לנשק זה נוכחות דרמטית שמנוצלת תכופות כדי להעצים את המתח הקולנועי או הטלוויזיוני. רובה פעולת משאבה נתפס כמאפיין סגנוני.

בסרט ארץ קשוחה (2007) רובה משאבה מסוג Remington 870 נמצא בשימוש בידי לואלין מוס המגולם על ידי ג'וש ברולין דמות מרכזית שמוצגת כטקסני קשוח, חייל משוחרר בעל תושייה ויכולת השרדות. הרובה מופיע בסצנות מפתח של עימותים חמושים, תוך שימת דגש על טעינה, שליפה ושימוש הבחירה הנרטיבית ברובה משאבה מדגישה את הפער בין מוס, אדם מעולם "הישן" שעדיין נאחז בעולם וכלי נשק פשוטים אך אמינים, לבין הדמות של אנטון שיגור – רוצח קר ומכני שמשתמש בבלון דחיסת אוויר להריגה. רובה המשאבה כאן משמש כסמל לאדם שנלחם במסגרת כללי מציאות קונקרטית, בניגוד לדמות המייצגת כאוס. קול הירי וטעינת המשאבה מועצמים בסאונד, ומשווים לפעולה ממד טקסי ומלנכולי האדם נאבק אך נדון מראש לכישלון מול אלימות חסרת חוקים.

בסרט האימה הפסיכדלי מנדי בכיכובו של ניקולס קייג', רובה משאבה מסוג Mossberg 590 משולב ככלי נקמה מרכזי כאשר הדמות של רד יוצאת למלחמה כנגד כת שטנית. הרובה מופיע לצד כלי נשק מאולתרים ואקזוטיים, אך הוא מסמל נקודת איזון בין שליטה, הרתעה וכוח גולמי – משהו שונה מהאלימות המטורפת של הכת, אך עוצמתי לא פחות. הבחירה ברובה משאבה משתלבת בנרטיב שבו הגיבור עובר מהתפרקות נפשית למיקוד טהור בנקמה. המכניות של טעינת המשאבה יוצרת הד לעולם הפנימי של הדמות: תהליך טכני, מכוון, רצחני – אך אנושי. הקצב הסדור של טעינת הנשק נוגד את הכאוס החזותי של הסרט, ומייצר תחושת שליטה בתוך עולמות של טריפ, טירוף, והרס. כאן רובה המשאבה הוא לא רק נשק אלא עוגן פסיכולוגי.^[33]^[34]

בסרט מקס הזועם: כביש הזעם ניתן לזהות בחירה מודעת ומרובדת שמשרתת את הסיפור, הדמויות, ואת השפה החזותית־אידאולוגית של הסרט. במהלך הסרט, הגיבור מקס רוקאנסקי המגולם על ידי טום הארדי נושא רובה עם מנגנון משאבה מסוג Armscor M30R6 זהו נשק פשוט, אמין, קומפקטי, ומתאים במיוחד ללחימה בטווח קרוב בתנאים עוינים. הבחירה ברובה עם מנגנון משאבה כאבזר בסרט אינה רק פונקציונלית כלומר, מתאימה לדמות בעולם קשוח ומאולתר אלא נרטיבית־ערכית. מקס הזועם: כביש הזעם מתרחש בעולם שאיבד שליטה, שיטור, מדינה ותעשייה. בנרטיב זה, כלי הנשק אינם תוצרי הייטק או אוטומציה, אלא שאריות מהעולם שחרב, שמורכבות מחדש ומותאמות להישרדות. בעולם שבו התחמושת נדירה, כלי הנשק מיושנים, וכל ירייה נמדדת, השימוש ברובה משאבה מדגיש את הערך הסימבולי של שליטה. בשונה מנשק אוטומטי שבו הלחיצה על ההדק מספיקה, כאן נדרשת פעולה נוספת, רצונית, נראית לעין ומובחנת טעינת המחסנית מחדש באמצעות תנועת משאבה. זהו הד לאידאולוגיה של הסרט: בעולם כאוטי, מי ששורד הוא מי ששולט בגופו, במעשיו, בשיקול דעתו. הנשק יורה רק כאשר המשתמש מוכן לכך לא מתוך לחץ אלא לשם הכרעה.^[35]

בסרט שליחות קטלנית נעשה שימוש ככלי לקידום הנרטיב ברובי משאבה מ-2 סוגים שונים המשמשים את הגיבור ואת האנטי-גיבור באופן מובהק המקרין על מקום בסרט. המחסל המגולם על ידי ארנולד שוורצנגר משתמש ברובה Franchi SPAS-12 שהוא רובה מודרני בעל מראה עתידני-תעשייתי. הוא אוחז בו בסצנות הראשונות של הסרט. השימוש ברובה זה בא לידי ביטוי במיוחד בסצנת המרדף בתחנת המשטרה ובחניון, שם טעינת המשאבה מודגשת בקול רם ובתנועה בולטת. מבחינה נרטיבית, רובה המשאבה מעניק למחסל עוצמה גולמית, לא רק בזכות כוח האש אלא גם בזכות הרגעים הדרמטיים של הטעינה. להבדיל מכלי נשק אוטומטיים, הבחירה ברובה משאבה יוצרת תחושה של שליטה מכנית, פעולה מתודית ובלתי נמנעת – בדיוק כמו הדמות עצמה. בניגוד למחסל הגיבור של הסרט קייל ריס המגולם על ידי מייקל בין משתמש ברובה דגם Ithaca 37, רובה אמין ובעל מראה ומנגנון מסורתי שמחבר את הדמות למציאות אכזרית ולא לרומנטיקה של המערב הפרוע, תוך יצירת ניגוד לדמויות החלשות שמנסות לשרוד עם אמצעים פחות הרסניים.^[36]

גם בטלוויזיה, דמויות כמו דין וינצ'סטר בסדרה על טבעי (Supernatural) או ריק גריימס בהמתים המהלכים (The Walking Dead) עושות שימוש תדיר ברובים אלה כסמל לארכיטיפ "השורד הקשוח".

ההדהוד התרבותי של רובים אלו לא מוגבל למסך; גם בזירת משחקי הווידאו הם ממלאים תפקיד מובהק. כותרים כמו Doom, Half-Life, Call of Duty, ו-Resident Evil משתמשים ברובי משאבה לא רק בזכות מאפייניהם הבליסטיים, אלא בשל האפקט החזותי והתחושתי שהם מעניקים לשחקן. בשל קצב הירי האיטי יחסית אך העוצמתי, רובה המשאבה ממלא לרוב תפקיד של נשק קטלני לטווח קצר, המזוהה עם עוצמה פיזית, הקולות של המנגנון המיכאני שמלווים את טעינתו יוצרים זיהוי מיידי אצל שחקנים.

גם בתחום הספרות, במיוחד בספרות פשע, מותחנים וספרי הישרדות, רובה המשאבה נוכח לעיתים תכופות. סופרים אמריקאים כגון סטיבן קינג, ג'ים תומפסון וצ'אק פלאניוק כוללים תיאורים של הנשק כממחישים לא רק סכנה, אלא גם את הפער שבין האזרחי לצבאי, בין סדר לחורבן. הנשק הופך לכלי סמלי של הרס או הישרדות, לעיתים באותה נשימה.

מן הבחינה התרבותית, לרובים עם מנגנון משאבה יש ייחוד כפול: מצד אחד הם מזוהים עם שכבות אוכלוסייה עממיות בארצות הברית – חוואים, ציידים, שוטרים, ולעיתים גם פורעי חוק; מצד שני, הם נטענים בייצוגים של כוח גולמי, עצמאות ונחישות. בעיני רבים, השימוש ברובה כזה אינו רק אמצעי תקיפה, אלא ביטוי לאתוס של הגנה עצמית, צדק אישי או מאבק הישרדותי כנגד כוחות עוינים – בין אם מדובר בזומבים, ביורוקרטיה ממשלתית או פולש חייזרי. בתוך כך, הרובה עם מנגנון המשאבה מגלם מטאפורה תרבותית: שילוב בין מכניזם פשוט ואינטואיטיבי ובין נוכחות ותדמית חזקה, לעיתים מוגזמת, הממחישה את עולמה הרגשי של החברה האמריקאית – פחד, שליטה, והצורך בפתרון אלים וברור.

בסרט שליחות קטלנית נעשה שימוש ככלי לקידום הנרטיב ברובה מנגנון משאבה מדגם Ithaca 37 – שהמחסל המגולם על ידי ארנולד שוורצנגר אוחז בו בסצנות הראשונות של הסרט. השימוש ברובה זה בא לידי ביטוי במיוחד בסצנת המרדף בתחנת המשטרה ובחניון, שם טעינת המשאבה מודגשת בקול רם ובתנועה בולטת. מבחינה נרטיבית, רובה המשאבה מעניק למחסל עוצמה גולמית, לא רק בזכות כוח האש אלא גם בזכות הרגעים הדרמטיים של הטעינה. להבדיל מכלי נשק אוטומטיים, הבחירה ברובה משאבה יוצרת תחושה של שליטה מכנית, פעולה מתודית ובלתי נמנעת – בדיוק כמו הדמות עצמה. השימוש בדגם Ithaca 37, שנחשב רובה אמין ומודרני יחסית, גם מחבר את הדמות למציאות אכזרית ולא לרומנטיקה של המערב הפרוע, תוך יצירת ניגוד לדמויות החלשות שמנסות לשרוד עם אמצעים פחות הרסניים.

רובי אוויר

ערך מורחב – רובה אוויר

המונח "מנגנון משאבה" מתייחס גם לתחום כלי נשק המופעלים על ידי לחץ של גז. (באנגלית Pump pneumatic air gun או pump gun) רובי אוויר עם מנגנון משאבה התפתחו במקביל לרובי הציד במאה ה־19 וה־20, אך התכלית והמנגנון המכני שונים במידה ניכרת. בעוד שמנגנון המשאבה ברובה שוטגאן מיועד להכניס תחמיש חדש לבית הבליעה ולנעול את הבריח, ברובי אוויר מנגנון המשאבה משמש בעיקר לדחיסת אוויר או גז בתוך תא לחץ פנימי. תהליך זה מאפשר לירות קליע מתכתי קטן, לרוב קליע עופרת מסוג דיאבולו או כדור פלדה, באמצעות אנרגיה פנאומטית במקום אבק שריפה. לפיכך, הדמיון בין המנגנונים נותר בעיקר חיצוני תנועת ידית קדמית הדוחפת לאחור ושוב קדימה אך המטרה המכנית שונה לגמרי.

רובי האוויר הראשונים בעלי עם מנגנון משאבה הופיעו בסוף המאה ה־19 אך זכו לפופולריות רחבה יותר בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה־20, בעיקר כשוק ספורטיבי וחינוכי לנוער. דגמים כמו Crosman 760 Pumpmaster שהוצג לראשונה בשנת 1966, הפכו לאחד הרובים הנמכרים ביותר בקטגוריה זו. גם Sheridan Blue Streak, שיוצר משנות הארבעים של המאה ה־20 ועד תחילת שנות האלפיים, נחשב דגם קלאסי שהציג עמידות גבוהה ומערכת פנאומטית אמינה. המאפיינים הבולטים של רובי אוויר בעלי מנגנון משאבה הם היכולת של היורה לשלוט בעצמת הירי על ידי מספר המשיכות, שימוש בתחמושת זולה ובטוחה יחסית, והעדר צורך במכלי גז חד־פעמיים או בקפיץ גדול. מצד שני, החיסרון המרכזי הוא זמן ההכנה – כל ירי מחייב מספר משיכות, מה שהופך את קצב האש לאיטי יותר לעומת מנגנוני קפיץ או PCP (Pre-Charged Pneumatic). השוואה לרובה שוטגאן ממחישה כי בעוד מנגנון המשאבה בציד מיועד לאפשר קצב אש מהיר יותר בהשוואה לטעינה ידנית, ברובי אוויר דווקא מדובר במנגנון הפוך איטי יותר, אך עם שליטה גדולה יותר בעוצמה. חלק מהדגמים שולבו גם עם כוונות טלסקופיות והותאמו לציד של חיות. קטנות, בעיקר בארצות הברית שם החקיקה מאפשרת זאת. מבחינה היסטורית, ניתן לראות שרובי אוויר בעלי מנגנון משאבה תפסו את מקומם בין רובה אוויר פשוט לרובה פנאומטי מקצועי. הם היו פופולריים במיוחד בקרב דורות שלמים של צעירים אמריקאים, ולעיתים נתפסו כ"שלב מעבר" בדרך לרובה ציד אמיתי. מנגנון זה כמעט ולא אומץ באירופה בקנה מידה דומה, שם היו פופולריים יותר רובי קפיץ.^[37]

לקריאה נוספת

Long, Duncan. Streetsweepers: The Complete Book Of Combat Shotguns. United States: Paladin Press, 2004.
Ayoob, Massad F.. Advanced Combat Shotgun: The Stressfire Concept. United States: Police Bookshelf, 1982.
Thompson, Leroy. US Combat Shotguns. United Kingdom: Bloomsbury Publishing, 2013.
The US Army Pump-Action Combat Shotgun Technical Manual: Mossberg 500 & 590 Operation, Maintenance, Troubleshooting, Disassembly, Assembly & Repair - Amazon Digital Services LLC - KDP Print US, 2019.
Canfield, Bruce N.. Bruce N. Canfield's Complete Guide to United States Military Combat Shotguns. United States: Mowbray Publishers, 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנגנון פעולת משאבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[1] אתר HUNTER ED נקרא באוגוסט 2025

[2] Jace Bauserman Why the Pump Action Shotgun Still Reigns Supreme August 14, 2023 נקרא באוגוסט 2025

[3] Phil Bourjaily Parts of a Shotgun: A Complete Guide Apr 25, 2023 נקרא באוגוסט 2025

[4] Jeff Johnston Tip: Basics of a Pump Shotgun July 7, 2020 אתר Shooting Illustrated נקרא באוגוסט 2025

[5] Kirstie Pike The A,B,C’s of Shotgun Chokes אתר חברת מוסברג נקרא באוגוסט 2025

[6] Firearm Malfunctions: Slamfire October 4, 2012 נקרא באוגוסט 2025

[7] Joe Engesser John Browning Shotguns: A History of Innovation אתר RIAC נקרא באוגוסט 2025

[8] Lever Action Shotguns: Two great flavors that taste weird together 26 Mar 2013 אתר Guns.com נקרא באוגוסט 2025

[9] Travis Pike Breaking Down Pump-Action Shotgun Generations June 29, 2025 נקרא ביולי 2025

[10] John Tertuliani The Surprising Story of the Humble Pump-Action Shotgun April 1, 2022 אתר NRA Family נקרא באוגוסט 2025

[11] Turnbull Restoration The History and Legacy of Winchester Model 1897 Mar 14, 2025 נקרא באוגוסט 2025

[12] Travis Pike The Winchester Model 12: The Perfect Repeater January 5, 2023 נקרא באוגוסט 2025

[13] A.J. DeRosa Winchester Model 12 Shotgun March 4, 2024 אתר Project Upland נקרא באוגוסט 2025

[14] Bruce N. Canfield Winchester Model 1200: Uncle Sam's Last Trench Gun July 1, 202 t,r A אתר American Rifleman נקרא באוגוסט 2025

[15] Jeff Johnston Mossberg 500 and 590: America’s Defensive Shotguns September 13, 2021 אתר Shooting Illustrated נקרא באוגוסט 2025

[16] The Colt Lightning: The Pump-Action Rifle That Challenged Winchester’s Dominance נקרא באוגוסט 2025

[17] S.P. Fjestad This Old Gun: Winchester Model 1890 July 17, 2022 נקרא באוגוסט 2025

[18] Guy J. Sagi Remington Model 14: A Century-Old Design Still Desired by Shooters December 19, 2020 נקרא באוגוסט 2025

[19] Eugene Myszkowski Remington's Pump Rifles: Models 760 & 7600 May 8, 2022 אתר American Rifleman נקרא באוגוסט 2025

[20] Tactical Shotgun Matches נקרא באוגוסט 2025

[21] The shotguns and the AEF March 2, 2013 נקרא באוגוסט 2025

[22] Bruce N. Canfield The 'Trench Gun' In World War I March 12, 2021 אתר American Rifleman נקרא באוגוסט 2025

[23] The Ministry of Defence has authorized three modifications of pump-action shotguns for operational use Ministry of Defence of Ukraine 8 May, 2025 נקרא באוגוסט 2025

[24] P. E. Fitch SHOT Show 2025 Roundup: New Defensive Shotguns January 29, 2025 אתר Shooting Illustrated נקרא באוגוסט 2025

[25] PSA Reveals New 2025 Shotguns & Rifles אתר guns.com נקרא באוגוסט 2025

[26] Top 5 Shotgun Trends in 2024 אתר Slay Clays Dec 31, 2023 נקרא באוגוסט 2025

[27] trend of brand new shotguns אתר accio.com נקרא באוגוסט 2025

[28] Tested: FABARM Professional STF/12 November 22, 2019 אתר American Rifleman נקרא באוגוסט 2025

[29] ATF eRegulations 27 CFR Part 478 נקרא באוגוסט 2025

[30] New York Gun Laws נקרא אוגוסט 2025

[31] EU legislation on civilian firearms 22 April 2025 נקרא באוגוסט 2025

[32] Select Committee on Home Affairs Controls on Shotguns נקרא באוגוסט 2025

[33] Brian Tallerico Mandy September 14, 2018 אתר RogerEbert.com נקרא באוגוסט 2025

[34] Mandy Review October 28, 2018 נקרא באוגוסט 2025

[35] Sam van der Meer Deep Analysis: Mad Max: Fury Road February 20, 2020 נקרא באוגוסט 2025

[36] Marianne Kac-Vergne Losing Visibility? The Rise and Fall of Hypermasculinity in Science Fiction Films 2012 נקרא באוגוסט 2025

[37] Tom Gaylord A short history of the multi-pump pneumatic airgun June 3, 2022 אתר Pyramyd AIR נקרא באוגוסט 2025

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]