מנדופופ
 | |
| מקורות סגנוניים | מוזיקה סינית, מוזיקה טאיוואנית, מוזיקת היפ הופ, R&B עכשווי, מוזיקת פופ, מוזיקת רוק, ג'אז, מוזיקת פולק |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1920 – שנות ה-1940, שאנגחאי, הרפובליקה הסינית |
| נושאים קרובים | |
| קנטופופ, פופ טאיוואני, ג'יי-פופ, קיי-פופ, וי-פופ, רוק סיני | |
  | |
מנדופופ (בסינית מסורתית: 華語流行音樂; בסינית מפושטת: 华语流行音乐) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקה פופולרית מנדרינית, מוזיקה סינית, מוזיקה טאיוואנית (אנ'), מוזיקת היפ הופ, R&B עכשווי, מוזיקת פופ, מוזיקת רוק, ג'אז ומוזיקת פולק. כמו כן, הז'אנר הושפע משה-דאיצ'ו' (אנ'), המוזיקה הפופולרית והג'אז של שאנגחאי של שנות ה-1930, אנקה, קנטופופ, פופ טאיוואני, ובמיוחד תנועת שירי הפולק בקמפוסים של שנות ה-1970.[1] המונח, שנטבע רק בסביבות שנת 1980, מתאר גם שירים פופולריים שמבוצעים במנדרינית.[2]
הז'אנר פופולרי בעיקר בסין (בעיקר שאנגחאי, הונג קונג, מקאו ובייג'ינג), בטאיוואן (בעיקר טאיפיי), מלזיה וסינגפור.[3]
מנדופופ השתמש בכלי המוזיקה של מוזיקה מסורתית סינית ומוזיקה פופולרית אירופאית, לאחר ששה-דאיצ'ו' (אנ') הוא מיזוג של שני הסגנונות שעליו המנדופופ מתבסס. בין כלי המוזיקה שהשתמשו, ניתן למנות את ארהו, פיפה (אנ'), סאנצ'אן (אנ'), חצוצרות, כינורות, פסנתרים, גיטרות חשמליות, עוגבים אלקטרוניים (אנ'), סינתיסייזרים וכלי ג'אז-סווינג תזמורתיים של תזמורות ביג בנד.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Moskowitz, Marc L. (2009). "In Mandopop under siege: culturally bound criticisms of Taiwan's pop music". Popular Music. 28/1: 69–83. doi:10.1017/S026114300800161X.
- ^ Tony Mitchell. "Tian Ci – Faye Wong and English Songs in the Cantopop and Mandapop Repertoire". Local Noise. אורכב מ-המקור ב-2012-08-03.
- ^ Marc L. Moskowitz (2009). Cries of Joy, Songs of Sorrow: Chinese Pop Music and Its Cultural Connotations. University of Hawaii Press. p. 1. ISBN 978-0824834227.