מנהרת רמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנהרת רמין
הכניסה הדרומית למנהרה, מאי 2009
הכניסה הדרומית למנהרה, מאי 2009
מאפיינים כלליים
שימוש רכבת
מיקום השומרון
מיקום ההתחלה אל-עטרה
מיקום הסוף רמין
קואורדינטות 32°19′26″N 35°08′53″E / 32.324022°N 35.147924°E / 32.324022; 35.147924
מידע על ההקמה
מתכנן היינריך אוגוסט מייסנר
שיטת כרייה חציבה ידנית
תאריך התחלה 1915
תאריך סיום 1915
מידות
אורך 200 מטרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנהרת רמין על שם הכפר רמין (הנמצא ביציאה מהמנהרה), היא מנהרה לרכבת על מסילת השומרון בצפון השומרון, בסמוך לכפר אל-עטרה. המנהרה נחפרה בידי הטורקים כחלק ממערך מסילות הברזל לצרכים צבאיים שנסלל בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה. המנהרה, כחלק ממסילת השומרון כולה אינם פעילים כיום. אורך המנהרה הוא כ-200 מטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה נבנתה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, על ידי המהנדס הגרמני, היינריך אוגוסט מייסנר או כפי שכונה "מייסנר פחה", אשר נחשב ל"חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה". הוא המומחה אשר בנה את מסילת הרכבת החיג'אזית.

לאחר השלמת הרכבת החיג'אזית נסללה שלוחה מתחנת דרעא (כיום בסוריה) עד חיפה וזכתה לשם רכבת העמק על שם עמק יזרעאל שאותו חצתה. לאחר מכן הוחלט כי תיסלל שלוחה מתחנת הרכבת עפולה שעל שלוחת רכבת העמק דרומה עד לירושלים דרך שכם ובכך לחבר את ירושלים באמצעות מסילת השומרון, רכבת העמק ומסילת הרכבת החיג'אזית לעבר הירדן המזרחי עד המקומות הקדושים לאסלאם בחצי האי ערב. הוחל בסלילת קטע המסילה בין עפולה וג'נין. העבודה נפסקה בשדה ליד סילת א-ד'אהר בהרי השומרון בשנת 1912 לאור דרישת הצרפתים שחששו שהמסילה החדשה תתחרה עם המסילה הקיימת של חברה צרפתית בין יפו לבין ירושלים. העות'מאנים שנזקקו לתמיכה הכלכלית הצרפתית (שמיטת חובות ורשות לגייס הון בצרפת) נענו לדרישה.[1].

ב-1915 תוך כדי מלחמת העולם הראשונה וההחלטה העות'מאנית להשתלט על תעלת סואץ הוחלט להאריך את מסילת השומרון לדרום הארץ בואכה חצי האי סיני, ותעלת סואץ. כחלק מן המיזם הגדול נחצבה המנהרה, ובמשך 11 חודשים הושלמה מסילת הברזל מסילת א-ד'אהר עד באר שבע באורך כולל של 165 ק"מ. פנחס פיק סבר כי המסלול דרך הרי השומרון הועדף על המסלול לאורך שפלת החוף מסיבות ביטחוניות. מסילה לאורך השפלה הייתה עלולה להיות חשופה להפגזות ולפשיטות מצד הים של הצי הבריטי.

כאשר המסילה הגיעה לתחנת הרכבת בסבסטיה, נבנה מסעף למסילה כמאתיים מטרים מזרחית לתחנה. התוואי הראשי פנה מערבה לכוון טולכרם דרך נחל שכם, התוואי המשני המשיך לשכם.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, סלל הצבא הבריטי מסילת רכבת מחיפה לטולכרם ומשם ללוד ולדרום הארץ, (המסילה המזרחית) ובכך הפך את המנהרה (כמו את כל המסילה העוברת דרך הרי השומרון) לחסרת שימוש. מאז ועד היום עוברת תנועת הרכבות מצפון הארץ לדרומה דרך שפלת החוף ולא דרך הרי השומרון.

מבנה המנהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה (מאי 2009)

אורך המנהרה הוא כמאתים מטר. המנהרה חוצה את רכס חומש מצפון לדרום. תוואי המנהרה אינו ישר לחלוטין ומתעקל מעט מזרחה. לאחר שנחצבה בסלע קירטוני חופו קירותיה הפנימיים של המנהרה באריחים מאבן גיר, וכך נשמרה יציבותה. בקצות המנהרה ישנה תוספת למנהרה באורך כשלשה מטרים. תוספת זו בנויה מאבן שונה מהאבן שמחפה את המנהרה עצמה ונועדה למנוע מפולות עפר וסלעים מההר לעבר פתחי המנהרה.

המנהרה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה מצויה היום בשטח הרשות הפלסטינית, והגישה אליה אסורה לישראלים. המנהרה פתוחה למעבר וניתן לעבור בה רגלית או עם רכבי שטח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס פיק, חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה, קתדרה 10, ינואר 1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: דוד תירוש, רכבת העמק בהוצאת החברה להגנת הטבע 1988, עמוד 36