מנוחה ושמחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"מְנוּחָה וְשִׂמְחָה" הוא פיוט שהולחן ומושר בקהילות אשכנז בדרך כלל בליל שבת, מיוחס לרבי משה בן קלונימוס.

נושא הפיוט הוא שבח והלל ליום השבת. השומר את השבת והזוכר את השבת מעידים על כך שהעולם כולו נברא בשישה ימים על ידי האלוהים. כזכר לשביתתו אשר עשה האלוהים בשבת הוא ציווה אף את עמו לשבות. ואולם השבת אינה מצוינת רק בהימנעות מעשייה ויצירה (ראו גם: ל"ט מלאכות וחילול שבת), אלא מתייחדת לעשייתם של מעשים חיוביים, כגון תוספות מיוחדות לסדר התפילה ועונג השבת בסעודה. הפיוט מסיים בהבטחות של רוב טוב למקיימי מצוות השבת.

הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי השיר
מְנוּחָה וְשִׂמְחָה אוֹר לַיְּהוּדִים

יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם מַחֲמַדִּים
שׁוֹמְרָיו וְזוֹכְרָיו הֵמָּה מְעִידִים
כִּי לְשִׁשָּׁה כֹּל בְּרוּאִים וְעוֹמְדִים

שְׁמֵי שָׁמַיִם אֶרֶץ וְיַמִּים

כָּל צְבָא מָרוֹם גְּבוֹהִים וְרָמִים
תַּנִּין וְאָדָם וְחַיַּת רְאֵמִים
כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר לְעַם סְגֻלָּתוֹ

שָׁמוֹר לְקַדְּשׁוֹ מִבֹּאוֹ וְעַד צֵאתוֹ
שַׁבָּת קֹדֶשׁ יוֹם חֶמְדָּתוֹ
כִּי בוֹ שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

בְּמִצְוַת שַׁבָּת אֵל יַחֲלִיצָךְ

קוּם קְרָא אֵלָיו יָחִישׁ לְאַמְּצָךְ
נִשְׁמַת כָּל חַי וְגַם נַעֲרִיצָךְ
אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה כִּי כְּבָר רָצָךְ

בְּמִשְׁנֶה לֶחֶם וְקִדּוּשׁ רַבָּה

בְּרוֹב מַטְעַמִּים וְרוּחַ נְדִיבָה
יִזְכּוּ לְרַב טוּב הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ
בְּבִיאַת גּוֹאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]