מנורת זהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Menorat zahav.jpg

מנֹרת זהב הוא ספר תורני-חסידי שיצא לאור בה'תרס"ב (1902) בוורשה, בעריכת הרב נתן נטע דונר מקולביעל. בספר מרוכזים לראשונה דברי תורתו של רבי משולם זושא מאניפולי.

רבי משולם זושא, בשונה משאר האדמו"רים, לא נהג לומר דברי תורה בטיש או בדרשות בפני תלמידיו[1]. רבי אברהם יעקב מסדיגורא אמר עליו כי "לא היה דרכו לומר דברי תורה, אך כאשר לפעמים פתח פיו לומר דברי תורה, היו דברים עמוקים ומתוקים מאוד"[2]. הרב נתן נטע דונר, שחיבר כמה ספרי ליקוט חסידיים, ליקט את תוכן הספר מספרי חבריו של רבי זושא או תלמידיהם. רוב החידושים נאמרו על ידו בעל פה. החידושים בספר מסודרים על פי פרשיות התורה.

בסוף הספר הובאו גם דברי תורה משני בניו, האדמו"רים רבי צבי מנחם אוירבך ורבי ישראל אברהם מזל. בהקדמת הספר הובאו דברי תורה מאת רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה, מחותנו של רבי זושא.

לספר ניתנו הסכמות של הרב חיים חזקיהו מדיני, הרב שלום מרדכי שבדרון, רבי יהושע אשר מפוריסוב הרב צבי יחזקאל מיכלסון ועוד. כמו כן, מופיעה בספר הקדמה מאת נכד-נינו של רבי משולם זושא, הרב חיים דב מזל, שבה ציוני דרך מחייו של רבי זושא ומשפחתו. הספר נדפס בדפוס אפרים בוימריטער בורשה ובמימון אברהם יוסף קליימן מקולביעל.

שם הספר נובע מראשי תיבות: תורת רבינו הרב משולם זיסל נשמתו במרומים.

בשנים מאוחרות יותר, יצא הספר במהדורות נוספות; וכן יצאו ספרים בעלי שם שונה המבוססים על ספר זה ובהם תוספות והרחבות, בהם: תורת הרבי רבי זושא, בני ברק תשנ"ד; זהב המנורה, בהוצאת שפתי צדיקים, ירושלים תשע"ג.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפי רבי ישראל מרוז'ין
  2. ^ ספר אמת ליעקב, ליל ב' דר"ה