המנורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנורת שבעת הקנים)
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בערך יש פירוט רב לא מסודר על המנורה במקורות היהודיים, יש לתמצת את החלקים הפחות חשובים בו ולסדר ולבאר אותו, וכן להרחיב על ההיסטוריה של המנורה עם מקורות מדעיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בערך יש פירוט רב לא מסודר על המנורה במקורות היהודיים, יש לתמצת את החלקים הפחות חשובים בו ולסדר ולבאר אותו, וכן להרחיב על ההיסטוריה של המנורה עם מקורות מדעיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש נוסף ערך זה עוסק במנורת שבעת הקנים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מנורה.
המונח "מנורת שבעת הקנים" מפנה לכאן. לערך העוסק בדגם המנורה המוצב מול משכן הכנסת, ראו מנורת הכנסת.
חריתה של המנורה שנמצאה בפרוור ההרודיאני (בו התגלו גם כלי אבן המרמזים על התגוררות כהנים במקום) מהמאה ה־1 לפנה"ס – זה הוא הייצוג הקדום ביותר הידוע של המנורה[1]

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. המנורה היא אחד מסמליו של העם היהודי וניצבת בלב סמלה הרשמי של מדינת ישראל.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכד מלכיש עם ציור העץ המקודש, הדומה למנורה, וההקדשה ל"אלת" (אשרה)

מקור מנורת המקדש הוא בעץ המקודש לאשרה.[2][3] במספר ממצאים חשובים מארץ־ישראל הכוללים את מוטיב העץ והיעלים, העץ המסוגנן כולל שלושה ענפים היוצאים מכל צד, בדומה למנורה.[4] בלכיש נמצא כד, שלפי כתובתו הוא מוקדש ל"אלת" (אל בנקבה, שם אחר לאשרה), הכולל ציור של יעלים משני צדי עץ מקודש, המעוצב בצורה דומה לייצוגי מונרת המקדש המוכרים לנו; כד זה מהווה מעין "חוליה חסרה" לקשר בין העץ המקודש המוכר במזרח הקדום לבין צורת מנורת המקדש.[5]

לפי אירועי מטה אהרן בסיני בו הפריח המטה פרחים ושקדים, נראה שאלוהי המקרא חיבב את השקד (אולי בשל פריחתו המוקדמת, בזמן שרוב שאר עצי הארץ עוד חשופים מהחורף); בחורבת תימן נמצא ציור עץ עם שלושה ענפים מעוגלים בכל צד, שהפריח פרחים ופירות הנראים כשקדים, משני צדדיו יעלים, ומעליו כיתוב (שאולי לא קשור ישירות לציור) ”ליהוה שמרן ולאשרתה”.[6] אתר הפולחן בית אל־לוז מהווה, ככל הנראה, עדות לקשרים בין עץ שקד ששימש כאשרה לפולחן אלוהי ישראל באתר.[7] ייתכן, אפוא, קשר בין מקור המנורה לעץ השקד בפרט.[8][9]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורה עם שבעה נרות על קנה מאורך מקרתחדשת[10] – יש הסוברים שזאת היתה צורת המנורה המקורית בימי בית ראשון[11]

הציווי על עשיית המנורה נאמר בתורה:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

צורתה של המנורה מפורשת בתורה:

וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:

— שמות כה לב-לז

כלומר, גוף המנורה עצמו הוא קנה מרכזי, העומד על "ירך" – בסיס שממנו יוצאים שלשה קנים מכל צד. מתוארים בתורה קישוטי גביעים כפתורים ופרחים על גבי המנורה.

בתנ"ך כתוב ששלמה המלך עשה 10 מנורות: ”וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב. מט וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר” (מלכים א', ז', מ"ח–מ"ט).

המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד', א'–י"ד). בחזון זה ראה זכריה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו צינורות אל שבעת קני המנורה. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבניין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה השראה לסמלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה ובשבת פרשת בהעלותך.

יש הסוברים שמאחר שברשימת אוצרות המקדש שהוחזרו בשיבת ציון (עזרא, א', ז'–י"א) לא מוזכרת המנורה, הבבלים המיסו אותה (או שבכלל לא היתה קיימת בבית המקדש הראשון), ומקור תיאור המנורה בתורה הוא במקור הכהני שנכתב לאחר שיבת ציון.[12] על עשר המנורות במקדש שלמה כלל לא נאמר שהיו בעלות קנים מרובים, וייתכן שאכן היו כני תאורה רגילים.[1] אפשר שעיצוב המנורה בימי בית שני כעץ אשרה (בשילוב עם דימוי אפשרי לסנה הבוער) נועדה להוות אלטרנטיבה לעצי אשרה במסגרת המאבק נגדם.[1]

בתקופת הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורת שבעת הקנים החרוטה על אבן מגדלא הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת במגדלא שהתקיים עוד בשלהי תקופת בית שני על חוף הכנרת (העתק)
תהלוכת הניצחון הרומאית לאחר המרד הגדול עם כלי בית המקדש והמנורה, שער טיטוס ברומא

חז"ל כותבים כי בכל ימיו של הכהן הגדול שמעון הצדיק לא כבה הנר המערבי של המנורה[13]. בכך ראו עוד סימן לשכינה שבישראל על אף שכבר פסקה הנבואה ושבית שני לא היה במעלתו של הראשון.

לאחר טיהור בית המקדש בימי החשמונאים הכניסו אלה מנורת זהב חדשה[14]. חז"ל כתבו בעניין: ”שפודים של ברזל היו וחיפום בעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב”[15].

אגרת ברכה לשנה טובה ובה ציור של הדלקת המנורה בבית המקדש על ידי הכהן הגדול מזמן החשמונאים. מאוספי התמונות של הספרייה הלאומית

אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.

מספר שנים לאחר חורבן בית שני (70 לספירה), תיאר יוסף בן מתתיהו את בית המקדש שנחרב במרד הגדול:

”החלק הראשון (של ההיכל) היה ארוך ארבעים אמה, ובו נמצאו שלושת הדברים הנפלאים, הכלים אשר יצא שמם לתהילה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשולחן ומזבח הקטורת. הנרות רמזו לשבעת כוכבי הלכת, כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה”[16].

יוספוס מספר שבזמן המצור הרומאי על ירושלים, יצא אל הרומאים אחד הכהנים, יהושע בן תבותי, ומסר לטיטוס כלי קודש מהמקדש, לאחר שהובטח לו כי חייו יינצלו. הוא "הוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל ושולחנות ומזרקים וקערות, כולם זהב סגור וכבדים במשקלם מאד"[17].

יוסף בן מתתיהו תיאר גם את תהלוכת הניצחון על היהודים ברומא בשנת 71 לספירה, לאחר כיבוש ארץ יהודה, בו נתן הסבר שונה למספר הקנים במנורה:

”ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית המקדש בירושלים: שולחן הזהב... והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה היתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע בתווך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון... בראש כל קנה מלמעלה נר-נחושת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים”[18].

הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, שהוקם ברומא בשנת 81 לספירה. התבליט מתאר את תהלוכת הניצחון ברומא ומוצגים בו חיילים רומיים, שלראשם זרי דפנה כמנצחים, הנושאים את המנורה. ועל פי פרוקופיוס בתקופת שלטונו של יוסטיניאנוס, המנורה הייתה עדיין אצל הרומאים.

המנורה כסמל יהודי לאחר חורבן בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותם ללחם שבחזיתו חרוטה מנורת שבעת הקנים מהמאה השישית לסה"נ, נמצא בחורבת עוצה ליד עכו.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מנורת שבעת הקנים שמשה לאורך הדורות כסמל יהודי וכמוטיב חוזר בייצוגי תרבות ואומנות יהודיים[19]. כך מופיעה המנורה בבתי כנסת, על פרוכות, ויטראזים, פרזולי מתכת בשערים ובגדרות ועוד, וכן במוסדות קהילתיים אחרים. תורת הקבלה העניקה למנורה מספר פרשנויות, כאשר המקובל הקסטיליאני יוסף ג'יקטיליה ראה בשבעת קני המנורה סמלים לשבעת כוכבי הלכת, ובחומרי המנורה כמסמלים את העולם העליון האמצעי והתחתון, ואילו המקובל אשר בן דוד ראה בה כסמל לעשר הספירות, כאשר שבעת הקנים מייצגים את שבע הספירות התחתונות[20]. בעת החדשה הופיעה המנורה גם בסמלי תנועות יהודיות שונות ובפרט התנועה הציונית.

בחפירות חורבת עוצה ליד עכו נמצא חותם לחם בצורת המנורה, אשר נועד לציין שמדובר בפת ישראל[21].

אתרים קדומים בולטים בהם ניתן למצוא ייצוגי מנורה[22][עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע מוסלמי מהמאה ה־7, ועליו מנורת שבעה קנים[24]
איור מסידור המתאר הדלקת נרות, פירט, תצ"ח (1738), מאוספי הספרייה הלאומית
איור מסידור המתאר את הדלקת המנורה, פירט, תצ"ח (1738), מאוספי הספרייה הלאומית

בין כלי המקדש תופסת המנורה מקום חשוב ומכובד בספרות חז"ל. ”אנו מוצאים בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות והדלקתן”[25]. עבודת המנורה, כך עולה, חשובה אף יותר מעבודת הקורבנות[26]: ”למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות”. ובגמרא: ”עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל”[27]. הלכות רבות תלויות במנורה ומהם נמצאים בכל סוגי הספרות התורנית.

ואולם, עשיית המנורה לא נמנית על ידי מוני המצוות כמצווה מיוחדת בין תרי"ג מצוות, כשם שלא נמנו אף שאר כלי המקדש. הרמב"ם כלל את עשיית הכלים במצוות בנין בית הבחירה, שהוא "כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש"[28]. אף בספר החינוך נכתב: "לבנות בית לשם ה'... וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה וכל שאר הכלים כולם". אך לעומתם הרמב"ן, שחלק על דעת הרמב"ם, טען שעשיית המנורה נכללת בכלל מצוות הדלקת הנרות, וכן עשיית השולחן בכלל מצוות לחם הפנים. כלומר שהכלים הם הכשר המצוות התלויות בהם.

חומרי המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר של המנורה מפורש: "זהב טהור". ולכתחילה, כשיש אפשרות לכך, אכן נעשית מזהב. ואולם, נחלקו תנאים האם הזהב מעכב אף בדיעבד. על פי הברייתא:”מנורה הייתה באה מן העשת, מן הזהב, עשאה של כסף - כשרה, של בעץ (רש"י: בדיל) ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל, ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר, של עץ ושל עצם ושל זכוכית, דברי הכל פסולה [...] אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת, רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ.” (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד ב')

בגמרא ביארו את טעמי המחלוקת בין התנאים לפי מדרשי המקראות על פי המידות שהתורה נדרשת בהן כך שלפי הברייתא הראשונה לדעת רבי יש צורך ב"דבר חשוב" דווקא: זהב, או כסף (שאחר הזהב הוא הראשון בחשיבות, חידושי הרשב"א) ולר' יוסי כשרים כל מיני המתכת. לפי הברייתא השנייה, לדעת רבי כל מתכת כשרה ואילו לדעת ר' יוסי כל דבר כשר, מלבד חרס ("שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם", רש"י). להלכה פסק הרמב"ם ”הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ...אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבַד. וְאִם עֲשָׂאוּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁל זְכוּכִית פְּסוּלִין:”[29].

אופן עשייתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נקבע דין מיוחד לעשייתה של המנורה: "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". ופירש רש"י:[30] ”שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. "מקשה" תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, כמו (דניאל, ה', ו') 'דא לדא נקשן'”, וכן בתוספתא[31]: "מנורה אין כשרה אלא מן העשת ('עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה'[32]) עשאה מן הגרוטאות ('זהב שבור'[33]) פסולה". ודין נוסף במקשה: שלא תהיה חלולה[34]. אף דין המקשה עצמו, תלוי בחומר ממנו נעשית המנורה - זהב או מתכת אחרת: "באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה"[35]. הרמב"ם חילק בין שני המובנים של מקשה. מנורה חלולה כשרה בשאר מיני מתכת ואילו מנורה מגרוטאות פסולה לעולם[36].

משקלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כבשאר כלי המקדש, קבעה התורה משקל מסוים למנורה - ככר[37]. וכתב רש"י: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר". המנחת חינוך הביא ראיה לדברי רש"י מהגמרא במנחות[38]: "עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר". ועוד: "מעשה והייתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר"[39]. מכאן שעשו תחבולות שונות כדי שלא תהיה יותר מככר.

הרבי מגור דן האם נדרש שעשיית המנורה תהיה מככר מצומצם של זהב, או שהמנורה העשויה, אחר שנגמרה, תהיה משקלה ככר (אף על פי שבמהלך עשייתה היה יותר מכך). מלשון הפסוק "ככר זהב יעשה אותה" משמע שכבר מזמן עשייתה. ואולם מאותו מעשה הנזכר בגמרא במנחות הוכיח שאפשר לתקנה אחרי כן ולהעמידה על ככר[40]. התנאים נחלקו האם הנרות באו אף הם מהככר של המנורה או שהיו כחוליות מן החוץ, מחוברים למנורה, וניתן לסלקם ולהחזירם בשעת הצורך[41]. להלכה נפסק ש: ”הנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר”[42].

מידותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות המנורה נמסרו במפורט בברייתא במסכת מנחות: ”גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח” (דף כ"ח, עמוד ב'). בשם כוונות האר"י מובא שגובה המנורה היה 17 טפחים ומשהו (הטפח ה-18 לא היה שלם)[43].

מקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה של המנורה נקבע בתורה: ”וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן”[44]. הגמרא אומרת ש”שולחן בצפון והמנורה בדרום”[45]. השולחן היה משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות חצי והמנורה הייתה משוכה מהכותל הדרומי שתי אמות וחצי. מזבח הזהב עמד ביניהם משוך קצת כלפי מזרח, לכיוון פתח ההיכל, כדי שהמנורה "תראה" את השולחן בלי הפסק ביניהם[46]. רש"י כתב, שהסיבה העיקרית להרחקה של הכלים מן הכותל הייתה בשביל השולחן כדי שיהיה רווח לשני כהנים זה בצד זה, ללכת לסדר את המערכות של לחם הפנים בשבת[47], ומחמת השולחן הוצרכו להרחיק את המנורה מהכותל באותו השיעור, כדי שתהיה "נוכח השולחן". ואולם, הנצי"ב, כתב להפך: קפידת ההרחקה הייתה משום המנורה, כדי שלא ישחירו בגדי הכהן הגדול מעשן המנורה, כמבואר ביומא[48], ומחמת המנורה הרחיקו אף את השולחן[49].

ה'נר המערבי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו התנאים: האם המנורה הייתה עומדת בכיוון צפון-דרום, או בכיוון מזרח-מערב[50]. הכוונה: ברחבו של ההיכל (צפון-דרום) או בארכו (מזרח-מערב). לפי מי שסובר צפון-דרום, פיהם של שלשת הנרות הצפוניים נטה כלפי דרום ושל שלשת הדרומיים כלפי צפון; וכך ששת הנרות נטו לנר האמצעי, והנר האמצעי נוטה לכיוון קודש הקודשים, היינו לכיוון מערב, ועל כן נקרא נר המערבי שעליו נאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ (לשון יחיד) אַהֲרֹן וגו' לִפְנֵי ד'"[51]. ולפי מי שסובר מזרח ומערב, היו כל הפיות נוטים לצד מערב ו"נר מערבי" נקרא הנר החיצוני ביותר שלצד מערב[52], או הנר השני שממזרח למערב[53]. נחלקו הרמב"ם והראב"ד כמי הלכה[54]. לרמב"ם: צפון-דרום, ולראב"ד: מזרח-מערב[55].

הגביעים, הכפתורים והפרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מסביר את צורתם של הגביעים הכפתורים והפרחים: ”הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר. והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין. והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ”[56]. בגוף המנורה[57] היו ארבעה גביעים, חמישה כפתורים ושלושה פרחים. שישה קנים יצאו מהמנורה, שלושה מצד אחד ושלושה מהצד השני, ובכל אחד מהקנים היו שלושה גביעים, כפתור ופרח[58]. ”נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים. והפרחים תשעה. והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן. השנים וארבעים מעכב את כולן”[59].

בתורה נאמר ”ובמנורה ארבעה גביעם משוקדים כפתוריה ופרחיה”. ונפל ספק האם צריך לקרוא "גביעים משוקדים", ואז על הגביעים תופיע צורה של שקד, או שמא "משוקדים כפתוריה ופרחיה" ואז צורת השקד תופיע על הכפתורים והפרחים. זהו אחד מחמישה מקראות שאין להם הכרע[60], ומטעם זה פסק הרמב"ם לחומרא:”וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן”[61]. מדרשות הפסוקים למדו בגמרא, שיש הבדל בין מנורה שעשויה מזהב לבין מנורה שעשויה משאר מיני מתכת: ”באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים”[35]. מלשון רש"י ”אינה צריכה לבוא גביעים כפתורים ופרחים” נראה שדין זה אינו איסור, אלא קולא. אבל אם רוצים לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה העשויה משאר מתכות, עושים. לעומתו המשנה למלך דייק מלשון הרמב"ם ”אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים” שהוא סובר, שלכתחילה אסור לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה שעשויה משאר מתכות[62].

קני המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מוציא מים מסלע, ומנורה עגולת-קנים ברקע. ציור מבית הכנסת דורה אירופוס, המתוארך למאה ה-3.

על פי המסורת היהודית, קני המנורה יצרו צורת חצי עיגול. אודות צורת קני המנורה התפתח פולמוס, כאשר יש הטוענים שהקנים יצאו מן המנורה ועלו באלכסון ישר כלפי מעלה.

תיאור המנורה כבעלת קנים מעוגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדורות היה מקובל לתאר את המנורה כבעלת קנים מעוגלים. היא מצוירת כך בסמל מדינת ישראל ובמנורת הכנסת.[63]

בספר "מנורת זהב טהור", שחיבר הרב ישראל אריאל ממכון המקדש מובאות הוכחות כי למנורה היו קנים מעגולים, כפי שצויר על שער טיטוס ברומא. בספר מוצגות ונסקרות עשרות מנורות שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי העולם - וכולן, ללא יוצא מן הכלל - בעלות קנים מעוגלים. הרב אריאל דן והעמיק בנושא עם תלמידי חכמים רבים, ואלה הכריעו כי עבור דגם המקדש יש ליצור מנורה עם קנים עגולים.

הרב אריאל מתבסס גם על עדותו של יוסף בן מתתיהו, כהן בבית במקדש, שתיאר את המנורה כבעלת קנים עגולים, ומזכיר גם ציורים שנמצאו בפרוור ההרודיאני ובאזור הכותל הדרומי, שבהם נראית המנורה בעלת קנים מעוגלים. מתקופת בית שני שרדו כמה תמונות עתיקות של מנורה, ובכולן מתוארת מנורת המקדש כמנורה בעלת קנים עגולים. ציורים אלו צוירו בתקופה בה ההדלקה במקדש הייתה מעשה יום יומי, כשכהנים נכנסים להיכל ורואים בעיניהם את המנורה.

הרב אריאל מוסיף כי גם פילון האלכסנדרוני וגם יוסף בן מתתיהו מסבירים את קיומם של שבעה קנים במנורה כהשוואה לשבעת כוכבי הלכת ותנועתם. מכאן ניתן להסיק כי הקנים היו עגולים, בדומה לתנועת הכוכבים[64]. כמו כן, מנורת קנים מעוגלים נמצאה בממצאים מבית הכנסת הרמב"ם בקהיר, שהחל לפעול מאה שנה לפני הרמב"ם, ונמצאת בו עד עצם היום הזה מנורה בעלת קנים מעוגלים[65].

על התרשים בספרו של הרמב"ם אומר הרב אריאל כי הוא מובא בפירוש המשנה, ונועד למקם את הקישוטים של המנורה במקומם. לשם כך צייר הרמב"ם את התרשים בקווים ובסימנים פשוטים ככל הניתן. הציור נועד להמחיש את מיקום האלמנטים העיצוביים של המנורה, ולא את צורת המנורה עצמה.

כמה מגדולי ישראל חלקו על הרמב"ם עוד בזמנו, בהם הרב עמנואל חי ריקי, שהתייחס לכך בספרו "מעשה חושב" העוסק במלאכת המשכן: "אבל הרמב"ם בחיבורו כתב 'ונמשכים ועולים', וכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן וכן בש"ס. וכתב בעל חכמת המשכן, שנראה מזה שהיו עולים הקנים כמעט בעיגול. והכי מסתברא שבהכי הם דומים לגלגלי הרקיע הנושאים שבעה כוכבי הלכת."[64][66]

בתבליט בשער טיטוס מופיעה המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם בתבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל[67]. גם באבן מגדלא שנמצאה בבית כנסת מגדלא, מופיעה מנורה עם קנים מעוגלים, ולדעת החוקרים האומן שסיתת את האבן ראה את המנורה המקורית[68].

מנורה בעלת קנים מעוגלים מתוארת בציורים רבים ששרדו, בהם מטבע מתקופת מתתיהו אנטיגונוס השני (אחרון השליטים מבית חשמונאי), ציור קיר ששרד ברובע היהודי (ייתכן שזה היה בית של כהן), קבר יאסון (בו נמצאו באחד הקירות חמש מנורות מעוגלות), שעון שמש בכותל הדרומי (מתקופת הורדוס), ועוד עשרות ממצאים באתרים מתקופות קדומות: בית הכנסת העתיק בקצרין, בית הכנסת שלום על ישראל ביריחו, ציורים בבית הכנסת בדורה אירופוס, בית הכנסת בכפר נחום, מערת הקבורה בבית שערים, ועוד עיטורים על קירות בבתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, מטבעות וכלי אומנות שונים[64][69].

רש"י תיאר בכתביו את קני המנורה "יוצאים מצדיה לכאן ולכאן באלכסון” (מ"ג שמות כה לב). יש הרואים בתיאור זה חיזוק לסברה שהקנים היו מעוגלים, בגלל שהמילה "אלכסון" ביוונית פירושה מעוגל, וידוע שרש"י ידע יוונית[70].

תיאור המנורה כבעלת קנים ישרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט המנורה בפירוש המשנה לרמב"ם

על פי איור בכתב ידו של הרמב"ם שהובא בפירוש המשנה לרמב"ם[71] בו נראים הקנים ישרים, סבור הרב יוסף קאפח בהערותיו[72] כי לדעת הרמב"ם ששת הקנים עולים בקו ישר עד לגובה המנורה, ואין בהם שום קשתיות כלל. לדבריו אין לסמוך על הציור הנפוץ שהועתק משער טיטוס הואיל והוא סותר עקרונות העולים מדברי הברייתא ביחס לצורת המנורה.

גם רבי אברהם בן הרמב"ם כותב שהקנים "עולים כמו ענפים, ונמשכים ביושר כלפי מעלה כמו שצייר אבא [הרמב"ם], לא בעיגול כפי שצייר זולתו"[73].

בחסידות חב"ד אימצו את הגישה לפיה קני המנורה היו ישרים ואלכסוניים. הרב מנחם מנדל שניאורסון טען שקני המנורה היו באלכסון, כפי שמשתמע מרש"י ומציור הרמב"ם[74], והורה שגם בחנוכיות בהן משתמשים בימי החנוכה יהיו קנים אלכסוניים. חסידי חב"ד החלו מאז להקפיד על חנוכיות ומנורות בעלות קנים ישרים ומלוכסנים. לשיטתו, הציורים של מנורה בעלת קנים מעוגלים הם ציורים מזויפים שחדרו לעם ישראל ממקורות גוים, כולל מהציור של המנורה שעל שער טיטוס ברומא, שמופיע עם דרקון, כאשר בוודאי לא מדובר בסממן יהודי.[דרוש מקור]

כנגד הממצאים הארכיאולוגיים הרבים בהם מתוארת מנורה בעלת קנים מעוגלים, נמצאו שני ממצאים בלבד ובהם מנורה עם קנים ישרים: ציור קיר בבית הכנסת העתיק בדורה אירופוס, וחותם עתיק שהתגלה בעיר דוד[70][75]. אחד מרבני חב"ד התייחס לממצאים הרבים בהם נראית מנורה עגולת קנים: "כל הממצאים הארכיאולוגים, אי אפשר להסתמך עליהם מבלי לדעת (ואי אפשר לדעת) את הרקע שהם נוצרו, ובמיוחד נגד מסורת ופסקי דין ברורים ופסוקים מפורשים."[76]

בין התומכים בתיאור המנורה כבעלת קנים ישרים נמנים הרב שלמה אבינר[77] והרב חיים קניבסקי[78].

ריבוי מנורות (מעוגלות וישרות יחדיו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסבורים שבבית המקדש היו יותר ממנורה אחת. על פי המסופר בספר מלכים א' (פרק ז'), הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות, חמש מימין וחמש משמאל. רש"י מפרש שהכוונה מימין ומשמאל למנורה המקורית של משה רבנו.

בספר "מלחמת היהודים" קיים תיאור של שתי מנורות בבית המקדש. יוסף בן מתתיהו מתאר מקרה שבו הוצאו מבית המקדש שתי מנורות: ”ובימים ההם יצא אחד הכהנים, ושמו יהושע בן תֵּבוּתי, אשר נשבע לו הקיסר להציל את נפשו, אם ימסור בידו חלק מכלי־הקֹדש, והוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות־זהב כתבנית מנורות ההיכל.”[79] ייתכן שמנורה אחת הייתה עם קנים מעוגלים והשנייה עם קנים ישרים[70].

בבית הכנסת דורה אירופוס ישנו ציור קיר המתאר מנורה בעלת קנים מעוגלים, וציור בקיר אחר שבו מתוארת מנורה בעלת קנים ישרים.

במסורת ובפרשנות הדתית מהמאות ה־20 וה־21[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. פרט לזו בספר שמות, התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במדבר, ח', ב'–ד'). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.

דגל הגדוד העברי "הראשון ליהודה".

כשהוקם בשנת 1918 הגדוד הארצישראלי "הראשון ליהודה" במסגרת הגדודים העבריים בחרו לו את המנורה כסמל.

המנורה בסמל מדינת ישראל
100 שקלים ישנים במחזור המטבעות של מדינת ישראל, ועליו ייצוג של מטבע עם מנורה שהטביע מתתיהו אנטיגונוס השני

החל מי"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, והתנועה לאיכות השלטון. גם במטבעות ישראל מופיעה המנורה, במטבע 100 שקלים ישנים ובמטבע עשר אגורות, כמחווה למנורה על המטבע החשמונאי. כמו כן, בדרכונים ישראליים סמל המנורה מוטבע על כריכת הדרכון.

דגם "מכון המקדש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת ברחבה ליד בית כנסת החורבה)

דגם של המנורה נבנה על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי מקורות הלכתיים והיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. לאחר מכן הוצגה בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי. עקב בניית מעלית הכותל, החל ממרץ 2018 היא מוצבת באופן זמני ברחבה הסמוכה לבית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים.

מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור, אלא מברונזה המצופה בזהב במשקל 42 ק"ג ("ככר"). זאת, כמוצא מהקושי הטכני המתואר, כיצד לעשות מנורה גדולה מכמות הזהב שמצוינת במקרא. מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מנורה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המנורה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 46 doi: 10.1177/030908929502006602
  2. ^ L. Yarden, The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand, East and West Library, 1971, עמ' 35–40
  3. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 29 doi: 10.1177/030908929502006602
  4. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 29–54 doi: 10.1177/030908929502006602
  5. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 30 doi: 10.1177/030908929502006602
  6. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 32, 47 doi: 10.1177/030908929502006602
  7. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–50 doi: 10.1177/030908929502006602
  8. ^ L. Yarden, The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand, East and West Library, 1971
  9. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 51 doi: 10.1177/030908929502006602
  10. ^ M. Héron de Yillefosse, A.-L. Delattre, La nécropole punique de Douïmès (a Carthage), 1897, עמ' 49
  11. ^ רחל חכלילי, רבקה מרחב, מנורת הפולחן בימי בית ראשון ובית שני: על־פי המקורות והממצא הארכיאולוגי, באתר מט"ח
  12. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 45–46 doi: 10.1177/030908929502006602
  13. ^ מסכת יומא דף ל"ט עמוד א'
  14. ^ קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318
  15. ^ תלמוד בבלי, מנחות כח ע"ב
  16. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני
  17. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק ח, פסקה ג; תרגום שמחוני
  18. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום שמחוני
  19. ^ Yuval Baruch, The Historical Background and the Roots of the Temple Menorah as a visual motif (Heb.), City of David: Studies of Ancient Jerusalem, Vol. 15, 2020-01-01
  20. ^ חן מלול, מנורת בית המקדש בכתבי-יד קבליים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 08.12.2020
  21. ^ צופיה הירשפלד, ממצא נדיר: חותם כשרות בצורת מנורה, בן 1,500, באתר ynet, 10 בינואר 2012
  22. ^ יוגב ישראלי, מסע בעקבות המנורה, ידיעות אחרונות המוסף היומי 29.11.2021, עמ' 6-7
  23. ^ באוספי מוזיאון ברוקלין, ארצות הברית
  24. ^ ראו להרחבה: טלי פרקש, תעלומת המנורה: סמלים יהודיים על חפצים מוסלמיים, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017
  25. ^ מדרש רבה, בהעלותך
  26. ^ רש"י, בהעלותך
  27. ^ שבת כב ב
  28. ^ ספר המצוות עשה כ
  29. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה י"ח
  30. ^ על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"א בדיבור המתחיל "מקשה תיעשה המנורה"
  31. ^ תוספתא חולין פ"ט; ספרי בהעלותך; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א'
  32. ^ רש"י, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א', ד"ה מן העשת
  33. ^ רש"י, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א', ד"ה מן הגרוטאות
  34. ^ רמב"ם פרק ג'; פירוש חזון יחזקאל לתוספתא
  35. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א'
  36. ^ הלכות בית הבחירה ג הלכה ד-ה. ואולם, המשנה למלך והמנחת חינוך נתקשו בדבר
  37. ^ על ערך המשקל של ככר ראה במסכת בכורות ה א וברש"י
  38. ^ כט א
  39. ^ וראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג
  40. ^ שפת אמת למסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד א'
  41. ^ מנחות פח ב
  42. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ג', הלכה ו'
  43. ^ ילקוט ראובני תרומה
  44. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ה.
  45. ^ בבא בתרא כה ב
  46. ^ שנאמר ואת המנורה נכח השולחן (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ג, עמוד ב'.)
  47. ^ וראה עוד רש"י, מסכת מנחות, דף צ"ט, עמוד א'
  48. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ב, עמוד א'
  49. ^ העמק דבר תרומה כו לה. אך דבריו צריכים עיון, שכן ביומא מבואר שהכהן הגדול לא היה מהלך בין המנורה לכותל מטעם זה שלא ישחירו בגדיו.
  50. ^ מנחות צח ב
  51. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'
  52. ^ רש"י, מסכת מנחות, דף צ"ח, עמוד ב'
  53. ^ רש"י, מסכת שבת, דף כ"ב, עמוד ב', ופלפלו המפרשים הרבה בסתירה זו
  54. ^ פ"ג הי"ב
  55. ^ הראב"ד הביא ראיה לדבריו ממשנה במסכת תמיד פ"ג מ"ט
  56. ^ s:רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה ט'
  57. ^ העמוד המרכזי של המנורה
  58. ^ וראה להלן במידתה
  59. ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ג
  60. ^ מסכת יומא נב ב
  61. ^ הלכות בית הבחירה ג ב
  62. ^ וראה במנחת חינוך מצווה צח
  63. ^ מנורת הכנסת, באתר "נלך".
  64. ^ 1 2 3 יעקב שקולניק, צורת המנורה - קנים ישרים או עגולים, באתר מכון המקדש.
  65. ^ יואב פרידמן, למנורה היו קנים מעוגלים או ישרים?, באתר ynet, 23 בפברואר 2009.
  66. ^ ילקוט שמעוני, שמות, רמז תיט.
  67. ^ ציור המנורה ברובע ההרודיאני שבעיר העתיקה, ציור של מנורה מעוגלת ב"בית המנורות" בפינת הכותל הדרומי והמערבי, ציור המנורה בבית שערים, ציור המנורה בבית הכנסת במגדל ועוד. (ראו תצלומים רבים כאן)
  68. ^ מנורת שבעת קנים אלכסוניים התגלתה בחפירות בצפון, באתר חב"ד
  69. ^ מנורת שבעת הקנים – סמל יהודי, באתר רשות הטבע והגנים, ‏14 באוקטובר 2020.
  70. ^ 1 2 3 מה קרה במעשה המנורה, באתר "Jewish Traveler", ‏15 במרץ 2023.
  71. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק ג', משנה ז'
  72. ^ משנה עם פירוש הרמב"ם הוצאת הרב קוק
  73. ^ בספר אור לישראל (עמוד קכה) מסביר אחרת את דברי רבי אברהם, שכתב: "הקנים כמו ענפים... כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו" במאמר בספר "אור לישראל" כתב ש"זולתו" זו דעת האבן עזרא שכתב שהקנים היו מסובבים סביב הקנה האמצעי כלומר לא רק הקנה בעיגול אלא כל הקנים מסתובבים סביב הקנה האמצעי.
  74. ^ לקוטי שיחות חכ"א ע' 164 (תרומה ג), באתר חסידות חב"ד.
  75. ^ יצחק דבירה, חרס מהר הבית עם חריטה שמזכירה מנורת שבעת קנים, באתר פרויקט סינון העפר מהר הבית, ‏7 בדצמבר 2015.
  76. ^ משה בן-חיים, התגלית ההיסטורית של חריטת המנורה: הרב פרץ בלוי עושה סדר, באתר חסידות חב"ד, ‏10 בדצמבר 2015.
  77. ^ קני המנורה - ישרים או עגולים?, באתר שיעורי הרב שלמה אבינר.
  78. ^ אלי כהן, הגר"ח הכריע: קני המנורה היו באלכסון, באתר בחדרי חרדים, 1 ביוני 2015; ראו בביאורו לברייתא דמלאכת המשכן (עמוד כח בהערה בסוף העמוד), וכן: (דרך חכמה - קניבסקי, שמריהו יוסף חיים, 1928 - (page 21 of 123), באתר www.hebrewbooks.org
  79. ^ יוסף בן מתתיהו, תרגום: יעקב נפתלי שמחוני (מיוונית עתיקה), "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" בפרויקט בן-יהודה.


המשכן וכליו
מבנה המשכן אוהל מועד • חצר המשכן • קרשי המשכן • יריעות המשכן • עמודי המשכן • קלעי החצר • אדני המשכן ציור של המשכן
מָסַכִים הפרוכת • מסך פתח אוהל מועד • מסך שער החצר
כלי המשכן ארון הברית • הכרובים • כפורת • המנורה • שולחן הפנים • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • הכיור
בגדי כהונה מכנסיים • אבנט • כתונת • מצנפת/מגבעת • מעיל • אפוד • חושן • ציץ
נושאי המשכן שבט לוי • גרשון • קהת • מררי
אדריכלי המשכן בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך
אוהלי המשכן משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון
ספר שמות
פרשת שמות גזירות פרעה • שעבוד מצרים • משה בתיבה • בתיה בת פרעה • בריחת משה למדין • הסנה הבוער • צפורה במלון • משה בארמון פרעה
פרשת וארא עשר מכות מצרים • מכת דם • מכת צפרדע • מכת כינים • מכת ערוב • מכת דבר • מכת שחין • מכת ברד
פרשת בא מכת ארבה • מכת חושך • פסח מצרים • מכת בכורות • יציאת מצרים • קידוש בכורות • תפילין
פרשת בשלח עמוד הענן ועמוד האש • קריעת ים סוף • שירת הים • שירת מרים • מרה • אילם • מן • פרשת המן • תחום שבת • רפידים • מלחמת עמלק
פרשת יתרו יתרו וצפורה • עצת יתרו • שלושת ימי ההגבלה • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • לא תעשון אתי
פרשת משפטים עבד עברי • אמה עברייה • חובל • נזקי בהמה (קרן, שן ורגל) • נזקי בור • נזקי אש • גנבה והבא במחתרת • דיני שומרים • מפתה • כל אלמנה ויתום לא תענון • טרפה • אחרי רבים להטות • ברית האגנות • לוחות הברית
פרשת תרומה בניית המשכן • ארון הברית • הכפורת • הכרובים • השולחן • המנורה • יריעות המשכן • קרשי המשכן • האדנים • הפרוכת • מזבח הנחושת • קלעי חצר המשכן.
פרשת תצוה הדלקת הנרות במקדש • בגדי כהונה • קורבן התמיד • שבעת ימי המילואים • חנוכת המשכן • מזבח הזהב
פרשת כי תשא מחצית השקל • כיור הנחושת • קטורת הסמים • שמן המשחה • חטא העגל • שבירת הלוחות • שלש עשרה מידות הרחמים • קרינת פני משה
פרשת ויקהל יריעות המשכן • קרשי המשכן • הארון • השולחן • המנורה • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • כיור • קלעי החצר
פרשת פקודי סיכום הקמת המשכן • חנוכת המשכן
דמויות בספר שפרה ופועה • עמרם • יוכבד • משה • אהרן • מרים הנביאה • פרעה • בתיה • יתרו • צפורה • נחשון בן עמינדב • יהושע בן נון • בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המנורה&oldid=37080138"