המנורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנורת שבעת הקנים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבליט מנורה במערת ארון הקודש בבית שערים מתוארכת בין המאה השנייה לרביעית לספירה
המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת ברחבת בית הכנסת החורבה בעיר העתיקה בירושלים)
תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת באשתמוע, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר
סורג מאבן שיש, עם תבליט מנורת שבעת הקנים, המאה ה-4 לספירה, נמצא בסמוך לכתובת רחוב
העתק של פסיפס מבית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו מהמאה ה-7 לסה"נ
בול "המנורה" משנת 1952 בעיצובו של אוטה וליש

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. המנורה היא אחד מסמליו של העם היהודי וניצבת בלב סמלה הרשמי של מדינת ישראל.

מצוות המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין כלי המקדש תופסת המנורה מקום חשוב ומכובד בספרות חז"ל. "אנו מוצאים בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות והדלקתן"[1]. עבודת המנורה, כך עולה, חשובה אף יותר מעבודת הקורבנות[2]: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ובגמרא: "עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל"[3]. הלכות רבות תלויות במנורה ומהם נמצאים בכל סוגי הספרות התורנית.

במניין המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציווי על עשיית המנורה נאמר בתורה:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

ואולם, עשיית המנורה לא נמנית על ידי מוני המצוות כמצווה מיוחדת בין תרי"ג מצוות, כשם שלא נמנו אף שאר כלי המקדש. הרמב"ם כלל את עשיית הכלים במצוות בנין בית הבחירה, שהוא "כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש"[4]. אף בספר החינוך נכתב: "לבנות בית לשם ה'... וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה וכל שאר הכלים כולם". אך לעומתם הרמב"ן, שחלק על דעת הרמב"ם, טען שעשיית המנורה נכללת בכלל מצוות הדלקת הנרות, וכן עשיית השולחן בכלל מצוות לחם הפנים. כלומר שהכלים הם הכשר המצוות התלויות בהם .

החומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר של המנורה מפורש: "זהב טהור". ולכתחילה, כשיש אפשרות לכך, אכן נעשית מזהב. ואולם, נחלקו תנאים האם הזהב מעכב אף בדיעבד. בברייתא אחת נאמר (מסכת מנחות כח ב):

מנורה הייתה באה מן העשת, מן הזהב, עשאה של כסף - כשרה, של בעץ (=בדיל, רש"י) ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל, ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר, של עץ ושל עצם ושל זכוכית, דברי הכל פסולה

ואילו בברייתא אחרת (שם):

אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת, רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ.

בגמרא ביארו את טעמי המחלוקת בין התנאים לפי מדרשי המקראות על פי המידות שהתורה נדרשת בהן כך שלפי הברייתא הראשונה לדעת רבי יש צורך ב"דבר חשוב" דווקא: זהב, או כסף (שאחר הזהב הוא הראשון בחשיבות, חידושי הרשב"א) ולר' יוסי כשרים כל מיני המתכת. לפי הברייתא השנייה, לדעת רבי כל מתכת כשרה ואילו לדעת ר' יוסי כל דבר כשר, מלבד חרס ("שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם", רש"י). להלכה פסק הרמב"ם "הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ...אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבַד. וְאִם עֲשָׂאוּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁל זְכוּכִית פְּסוּלִין:"[5].

הצורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטראז' בבית כנסת של מנורת שבעת הקנים

צורתה של המנורה מפורשת בתורה

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:

שמות כה לא- לו

הרמב"ם מסביר את צורתם של הגביעים הכפתורים והפרחים "הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר. והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין. והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ"[6]. בגוף המנורה[7] היו ארבעה גביעים, חמישה כפתורים ושלושה פרחים. שישה קנים יצאו מהמנורה, שלושה מצד אחד ושלושה מהצד השני, ובכל אחד מהקנים היו שלושה גביעים, כפתור ופרח[8]. "נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים. והפרחים תשעה. והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן. השנים וארבעים מעכב את כולן"[9].

בתורה נאמר "ובמנורה ארבעה גביעם משוקדים כפתוריה ופרחיה". ונפל ספק:האם צריך לקרוא "גביעים משוקדים", ואז על הגביעים תופיע צורה של שקד, או שמא "משוקדים כפתוריה ופרחיה" ואז צורת השקד תופיע על הכפתורים והפרחים. זהו אחד מחמישה מקראות שאין להם הכרע[10], ומטעם זה פסק הרמב"ם לחומרא:"וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן"[11]. מדרשות הפסוקים למדו בגמרא, שיש הבדל בין מנורה שעשויה מזהב לבין מנורה שעשויה משאר מיני מתכת: "באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים"[12]. מלשון רש"י "אינה צריכה לבוא גביעים כפתורים ופרחים" נראה שדין זה אינו איסור, אלא קולא. אבל אם רוצים לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה העשויה משאר מתכות, עושים. לעומתו המשנה למלך דייק מלשון הרמב"ם "אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים" שהוא סובר, שלכתחילה אסור לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה שעשויה משאר מתכות[13].

לגבי צורת קני המנורה - מעוגלים או אלכסוניים - ראו בהמשך הערך.

עשייתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נקבע דין מיוחד לעשייתה של המנורה: "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". ופירש רש"י[14]:

שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. "מקשה" תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, כמו (דניאל, ה', ו') 'דא לדא נקשן'.

וכן בתוספתא[15]: "מנורה אין כשרה אלא מן העשת ('עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה'[16]) עשאה מן הגרוטאות פסולה ". ודין נוסף במקשה: שלא תהיה חלולה[18]. אף דין המקשה עצמו, תלוי בחומר ממנו נעשית המנורה - זהב או מתכת אחרת: "באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה"[12]. הרמב"ם חילק בין שני המובנים של מקשה. מנורה חלולה כשרה בשאר מיני מתכת ואילו מנורה מגרוטאות פסולה לעולם[19].

משקלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כבשאר כלי המקדש, קבעה התורה משקל מסוים למנורה - ככר[20]. וכתב רש"י: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר". המנחת חינוך הביא ראיה לדברי רש"י מהגמרא במנחות[21]: "עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר". ועוד: "מעשה והייתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר"[22]. מכאן שעשו תחבולות שונות כדי שלא תהיה יותר מככר.

הרבי מגור דן האם נדרש שעשיית המנורה תהיה מככר מצומצם של זהב, או שהמנורה העשויה, אחר שנגמרה, תהיה משקלה ככר (אף על פי שבמהלך עשייתה היה יותר מכך). מלשון הפסוק "ככר זהב יעשה אותה" משמע שכבר מזמן עשייתה. ואולם מאותו מעשה הנזכר בגמרא במנחות הוכיח שאפשר לתקנה אחרי כן ולהעמידה על ככר[23]. התנאים נחלקו האם הנרותבאו אף הם מהככר של המנורה או שהיו כחוליות מן החוץ, מחוברים למנורה, ווניתן לסלקם ולהחזירם בשעת הצורך[24]. להלכה נפסק ש: "הנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר"[25] .

מידותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות המנורה נמסרו במפורט בברייתא במסכת מנחות[26]:

גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח.

בשם כוונות האר"י מובא שגובה המנורה היה 17 טפחים ומשהו (הטפח ה18 לא היה שלם)[27].

מקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם של המנורה בבימת בית כנסת

מיקומה של המנורה נקבע בתורה: "וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן"[28]. הגמרא אומרת ש"שולחן בצפון והמנורה בדרום"[29]. השולחן היה משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות חצי והמנורה הייתה משוכה מהכותל הדרומי שתי אמות וחצי. מזבח הזהב עמד ביניהם משוך קצת כלפי מזרח, לכיוון פתח ההיכל, כדי שהמנורה "תראה" את השולחן בלי הפסק ביניהם[30]. רש"י כתב, שהסיבה העיקרית להרחקה של הכלים מן הכותל הייתה בשביל השולחן כדי שיהיה רווח לשני כהנים זה בצד זה, ללכת לסדר את המערכות של לחם הפנים בשבת[31], ומחמת השולחן הוצרכו להרחיק את המנורה מהכותל באותו השיעור, כדי שתהיה "נוכח השולחן". ואולם, הנצי"ב, כתב להפך: קפידת ההרחקה הייתה משום המנורה, כדי שלא ישחירו בגדי הכהן הגדול מעשן המנורה, כמבואר ביומא[32], ומחמת המנורה הרחיקו אף את השולחן[33].

נחלקו התנאים: האם המנורה הייתה עומדת בכיוון צפון-דרום, או בכיוון מזרח-מערב[34]. הכוונה: ברחבו של ההיכל (צפון-דרום) או בארכו (מזרח-מערב). לפי מי שסובר צפון-דרום, פיהם של שלשת הנרות הצפוניים נטה כלפי דרום ושל שלשת הדרומיים כלפי צפון; וכך ששת הנרות נטו לנר האמצעי, והנר האמצעי נוטה לכיוון קודש הקודשים, היינו לכיוון מערב, ועל כן נקרא נר המערבי שעליו נאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ (לשון יחיד) אַהֲרֹן וגו' לִפְנֵי ד'"[35]. ולפי מי שסובר מזרח ומערב, היו כל הפיות נוטים לצד מערב ו"נר מערבי" נקרא הנר החיצוני ביותר שלצד מערב[36], או הנר השני שממזרח למערב[37]. נחלקו הרמב"ם והראב"ד כמי הלכה[38]. לרמב"ם: צפון-דרום, ולראב"ד: מזרח-מערב[39].

המנורה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. פרט לזו בספר שמות, התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במדבר, ח', ב'-ד'). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.

על פי המסופר בספר מלכים א' (פרק ז'), הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.

המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד', א'-י"ד). בחזון זה ראה זכריה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו צינורות אל שבעת קני המנורה. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבניין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה השראה לסמלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה ובשבת פרשת בהעלותך.

המנורה בתקופת הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת במגדלא שהתקיים עוד בשלהי בית שני על חוף הכנרת (העתק)
תהלוכת הניצחון הרומאית לאחר המרד הגדול עם כלי בית המקדש והמנורה, העתק התבליט משער טיטוס ברומא.
מנורה במערכת הקברים בבית שערים, צילום משנת 1954

מלבד ההתייחסויות בדברי אחרוני הנביאים שהיו בתקופת תחילת בית שני אל המנורה, אנו יודעים גם מסיפור מרד החשמונאים שלהדלקת המנורה בבית המקדש בטהרה הייתה חשיבות רבה לעם היהודי גם הרבה לפניהם. דוגמה לדבר אנו רואים בדברי חז"ל המתארים נס שהיה במקדש בכל יום בתקופתו של הכהן הגדול שמעון הצדיק, שלאורך כל ימיו לא כבה הנר המערבי של המנורה[40]. בכך ראו עוד סימן לשכינה שבישראל על אף שכבר פסקה הנבואה ושהמקדש השני לא היה במעלתו של הראשון.

לאחר טיהור בית המקדש בימי החשמונאים הכניסו אלה מנורת זהב חדשה[41]. חז"ל כתבו בעניין: "שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב"[42].

אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.

מספר שנים לאחר חורבן בית שני (70 לספירה), תיאר יוסף בן מתתיהו את בית המקדש שנחרב במרד הגדול:

"החלק הראשון (של ההיכל) היה ארוך ארבעים אמה, ובו נמצאו שלושת הדברים הנפלאים, הכלים אשר יצא שמם לתהילה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשולחן ומזבח הקטורת. הנרות רמזו לשבעת כוכבי הלכת, כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה"[43].

יוספוס מספר שבזמן המצור הרומאי על ירושלים, יצא אל הרומאים אחד הכהנים, יהושע בן תבותי, ומסר לטיטוס כלי קודש מהמקדש, לאחר שהובטח לו כי חייו יינצלו. הוא "הוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל ושולחנות ומזרקים וקערות, כולם זהב סגור וכבדים במשקלם מאד"[44].

יוסף בן מתתיהו תיאר גם את תהלוכת הניצחון על היהודים ברומא, בו נתן הסבר שונה למספר הקנים במנורה:

"ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית המקדש בירושלים: שולחן הזהב... והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה היתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע בתווך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון... בראש כל קנה מלמעלה נר-נחושת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים"[45].

הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים רומיים, שלראשם זרי דפנה כמנצחים, הנושאים את המנורה במהלך תהלוכת הניצחון ברומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.

בתבליט בשער טיטוס מופיעה המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם בתבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל[46]. יחד עם זאת, ישנם ציורי מנורה עתיקים בהם המנורה מופיעה כבעלת קנים אלכסוניים, כזו היא המנורה שבציור הקיר בבית הכנסת העתיק שבעיר דורה אירופוס שבסוריה. בנית בית הכנסת הושלמה כ-170 שנה אחר חורבן הבית[47]. היו שניסו לטעון שגם באבן שנמצאה במגדלא, הייתה בנוסף למנורה עגולה, גם מנורה אלכסונית, אך לא ברור כלל שהאיור הנוסף הוא מנורה ולא איור של עץ[48]. כמו כן נטען שבאיור המנורה שנמצא בחרבת כור המנורה אלכסונית[49].

המנורה על פי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט המנורה בכתב יד הרמב"ם
תרשים המנורה ע"פ הרמב"ם

בפירושו למשנה שרטט הרמב"ם במסכת מנחות את צורת המנורה כשקניה אלכסוניים ולא מעוגלים, (וכך גם סבר רש"י[50] והריב"ש[51]). לגבי האיור של הרמב"ם מעיד בנו, רבי אברהם בפירושו על התורה, שאביו התכוון לתאר את צורת הקנים: "שישה קנים... נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".

גם רבי מנחם מנדל שניאורסון[52] תמך בדעה שציורו של הרמב"ם הוא מדויק. אחד מנימוקי הרבי הוא שמשמעות המילה "קנה" היא קו ישר, כמו שמפרשים רש"י והאבן עזרא (שמות ב, ג), וכפי שקני הסוף גדלים בצורה ישרה". באשר לממצאים הארכאולוגיים, תירץ שיהודים וגויים יצרו חיקויים רבים של המנורה, אולם רק מעטים ראו את המנורה, בעיקר כוהנים בשעת העבודה במקדש, ולכן רבים מן המציירים לא דייקו. בעקבותיו, מקפידים חסידי חב"ד לבנות ולצייר את דגמי המנורה בקווים ישרים דווקא, ובצורה זו הם מעצבים גם את חנוכיותיהם, וכן גם הרב חיים קנייבסקי תומך בדעת הרמב"ם[53]

אמנם ברוב איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, אלא מעוגלים. כך הן האיורים פרטיים והן באיורים של גופי שלטון יהודיים, הן בתקופות מאוחרות והן בתקופת הבית. כך למשל במטבע של המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני מוטבעת מנורה עגולת קנים. משום כך סבורים חוקרים רבים שהצורה ששרטט הרמב"ם או הפרשנות לציורו, אינם מדויקים[54].

המנורה כסמל יהודי לאחר חורבן בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותם ללחם שבחזיתו חרוטה מנורת שבעת הקנים מהמאה השישית לסה"נ, נמצא בחורבת עוצה ליד עכו.

מנורת שבעת הקנים שמשה לאורך כל הדורות כסמל יהודי וכמוטיב החוזר בייצוגי תרבות ואומנות יהודיים. בפרט בבתי כנסת כגון ברקמת הפרוכות בויטראזים או בפרזולי מתכת שונים בשערים ובגדרות המבנים ועוד. כך גם במוסדות אחרים של הקהילה. עם תחיית ישראל בעת החדשה הופיעה לעיתים רבות גם במסגרת תנועות יהודיות שונות ובפרט התנועה הציונית. גם מסמכים וספרים שונים קושטו בסממנים יהודיים כאשר המנורה בולטת ברבים מהם.

בשנת 2012 נחשף בחפירות חורבת עוצה ליד עכו, חותם לחם בצורת המנורה אשר נועד לציין שמדובר בפת ישראל. בעוד רבים מתושבי האזור באותה תקופה במאה השישית לסה"נ היו נוצריים[55].

המנורה במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל הגדוד העברי "הראשון ליהודה".
100 שקלים ישנים במחזור המטבעות של מדינת ישראל

כשהוקם בשנת 1918 הגדוד הארצישראלי "הראשון ליהודה" במסגרת הגדודים העבריים ביישוב, בחרו לו את המנורה כסמל הגדוד.

בהיסטוריה היהודית המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, והחל מ-י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת. גם במטבעות ישראל מופיעה המנורה במטבע 100 שקלים ישנים ובמטבע העשר אגורות כמחווה למנורה על המטבע החשמונאי.

דגם של המנורה נבנה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי המקורות ההלכתיים וההיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. אך מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור בלבד, אלא מברונזה המצופה בזהב במשקל 42 ק"ג ("ככר"). זאת, כמוצא מהקושי הטכני המתואר, כיצד לעשות מנורה גדולה מכמות הזהב שמצוינת במקרא. בנוסף, מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח. החל מדצמבר 2007 המנורה הנ"ל מוצגת בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי. החל ממרץ 2018 מוצבת המנורה ברחבת בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדרש רבה, בהעלותך.
  2. ^ רש"י, בהעלותך.
  3. ^ שבת כב ב.
  4. ^ ספר המצוות עשה כ.
  5. ^ הלכות בית הבחירה פ"א הי"ח
  6. ^ s:רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה ט'.
  7. ^ העמוד המרכזי של המנורה
  8. ^ וראה להלן במידתה.
  9. ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ג.
  10. ^ מסכת יומא נב ב.
  11. ^ הלכות בית הבחירה ג ב
  12. ^ 12.0 12.1 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א'
  13. ^ וראה במנחת חינוך מצווה צח.
  14. ^ על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"א בדיבור המתחיל "מקשה תיעשה המנורה".
  15. ^ תוספתא חולין פ"ט; ספרי בהעלותך; מנחות כח א.
  16. ^ רש"י במנחות כח א ד"ה מן העשת.
  17. ^ רש"י מנחות כח א ד"ה מן הגרוטאות
  18. ^ רמב"ם פרק ג'; פירוש חזון יחזקאל לתוספתא.
  19. ^ הלכות בית הבחירה ג הלכה ד-ה. ואולם, המשנה למלך והמנחת חינוך נתקשו בדבר.
  20. ^ על ערך המשקל של ככר ראה במסכת בכורות ה א וברש"י.
  21. ^ כט א.
  22. ^ וראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג.
  23. ^ שפת אמת למסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד א'.
  24. ^ מנחות פח ב.
  25. ^ רמב"ם בית הבחירה ג ו
  26. ^ כח ב.
  27. ^ ילקוט ראובני תרומה.
  28. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ה.
  29. ^ בבא בתרא כה ב.
  30. ^ שנאמר ואת המנורה נכח השולחן (יומא לג ב.)
  31. ^ וראה עוד רש"י במנחות צט א.
  32. ^ נב א.
  33. ^ העמק דבר תרומה כו לה. אך דבריו צריכים עיון, שכן ביומא מבואר שהכהן הגדול לא היה מהלך בין המנורה לכותל מטעם זה שלא ישחירו בגדיו.
  34. ^ מנחות צח ב.
  35. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'.
  36. ^ רש"י תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ח, עמוד ב'.
  37. ^ רש"י שבת כב ב. ופלפלו המפרשים הרבה בסתירה זו.
  38. ^ פ"ג הי"ב.
  39. ^ הראב"ד הביא ראיה לדבריו ממשנה במסכת תמיד פ"ג מ"ט.
  40. ^ מסכת יומא דף ל"ט עמוד א'
  41. ^ קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.
  42. ^ תלמוד בבלי, מנחות כח ע"ב.
  43. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני.
  44. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק ח, פסקה ג; תרגום שמחוני.
  45. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום שמחוני.
  46. ^ ציור המנורה ברובע ההרודיאני שבעיר העתיקה, ציור של מנורה מעוגלת ב"בית המנורות" בפינת הכותל הדרומי והמערבי, ציור המנורה בבית שערים, ציור המנורה בבית הכנסת במגדל ועוד. (ראו תצלומים רבים כאן)
  47. ^ ישראל ל' לוין, תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה, קתדרא 98, עמ' 16.
  48. ^ מנורת שבעת קנים אלכסוניים התגלתה בחפירות בצפון, באתר חב"ד
  49. ^ נחשף פסיפס עם ציור המנורה - כשיטת הרבי, באתר חב"ד
  50. ^ בפירושו לשמות: "וששה קנים יוצאים מצדיה, לכאן ולכאן באלכסון נמשכים ועולים".
  51. ^ תשובות הריב"ש סימן ת"י
  52. ^ ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 164, ליקוטי שיחות חלק כו עמ' 200, הוצאת קה"ת
  53. ^ אלי כהן, הגר"ח הכריע: קני המנורה היו באלכסון, באתר בחדרי חרדים, 1 ביוני 2015
  54. ^ הרב ישראל אריאל, מנורת זהב טהור, מכון המקדש, 2008
  55. ^ צופיה הירשפלד, ממצא נדיר: חותם כשרות בצורת מנורה, בן 1,500, באתר ynet, 10 בינואר 2012.



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.