מנזר בטאליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנזר בטאליה
Mosteiro de Batalha
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
הכנסייה ופסל נונו אלווארש פריירה
הכנסייה ופסל נונו אלווארש פריירה
מדינה פורטוגלפורטוגל  פורטוגל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 1, 2
קואורדינטות 39°39′33″N 8°49′34″W / 39.659166666667°N 8.8261111111111°W / 39.659166666667; -8.8261111111111
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנזר מרים הקדושה של הניצחון (פורטוגזית Mosteiro de Santa Maria da Vitória), הידוע יותר בשם מנזר בטאליה (Mosteiro da Batalha), הוא מנזר דומיניקני, השוכן בעיירה בטאליה במרכז פורטוגל. הקמת המנזר החלה על ידי ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל, בשנת 1386 בעקבות ניצחונה של פורטוגל את כתר קסטיליה בקרב אלז'וברוטה, שהתרחש בקרבת מקום בשנת 1385. הקמת המנזר נמשכה כ-130 שנה, עד 1516, אך הוא אוכלס כבר ב-1388. המבנה הוא אחת מהדוגמאות הטובות ביותר בפורטוגל לסגנון גותי לוהב, והוא משלב גותיקה מנואלינית. בשנת 1983 הוכרז המנזר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועתו של ז'ואאו הראשון

בשנים 13831385 התנהלה בפורטוגל מלחמת אזרחים אשר החלה עם מותו של המלך פרננדו הראשון. המלך לא השאיר אחריו בן זכר כיורש, אך לפני מותו חתם על הסכם נישואין של בתו היחידה הנסיכה ביאטריש, עם חואן הראשון, מלך קסטיליה. האצולה הפורטוגזית לא קיבלה את ההסכם אשר משמעותו הייתה השתלטות של מלכי קסטיליה על פורטוגל, ובאפריל 1385 הכריז על עצמו ז'ואאו, דוכס אביש כמלך ז'ואאו הראשון מפורטוגל. הקסטיליאנים אשר ראו במעשיו של ז'ואאו הראשון מעשה מרידה, פלשו לפורטוגל והקרב המכריע נערך ב-14 באוגוסט 1385 באזור אלז'וברוטה. קודם הקרב נשבע ז'ואאו הראשון כי אם ינצח בקרב, יקים מנזר שיוקדש למרים, אם ישו. הקרב הוכרע בתוך זמן קצר, והפורטוגזים נחלו ניצחון מוחץ.

ב-1386 החל ז'ואאו הראשון בהקמת המנזר ואף הקים בסמוך לו עיירה המנציחה בשמה את ה"קרב" (Batalha בפורטוגזית). המלך פיקח על העבודות באופן אישי - רכש את הקרקע, סיפק את חומרי הבניין, ומינה את האדריכל הראשי הראשון, אפונסו דומינגש, שפיקח על העבודות עד מותו ב-1402[1]. בתקופתו של דומינגש החלה הקמת הכנסייה והקלויסטר המלכותי, וסגנונו היה בעיקר גותי קורן. המבנה נבנה כולו מאבן גיר לבנה, אשר קיבלה גוון אוכרה במשך השנים. לאחריו מונה כאדריכל ראשי הקטלוני הוגט (Huguet) שסיים את בניית הכנסייה ב-1438 והחל בהקמת קפלת המייסד. סגנונו היה בעיקרו גותי לוהב, דבר הניכר בחזית הראשית של הכנסייה, בכיפת בית המועצה ובקפלת המייסד. הוגט אחראי לגובהה של הספינה הראשית בכנסייה, 32.40 מטרים, דבר המקנה למבנה חזות צרה. בתקופת שלטונו של אפונסו החמישי שימש פרנאו דה אבורה כאדריכל האתר (1448-1477), ולו מיוחס הקלויסטר של דון אפונסו החמישי. הוא הוחלף על ידי מתאוש פרננדש שנשא בתפקיד בסוף המאה ה-15 ובתחילת המאה ה-16. פרננדש החל בבניית הקפלות הבלתי גמורות בסגנון מנואליני, והוא עיצב את תחרת החלונות בשער המנואליני המוביל אל הקפלות הבלתי גמורות ובקלויסטר המלכותי. העבודות נמשכו בזמן מלכותו של מנואל הראשון, אך נעצרו ב-1516 לערך, כאשר המלך החליט להשקיע את מרצו בבניית מנזר ז'רונימוש בבלן. העבודות במנזר נמשכו בהיקף נמוך יותר עד אמצע המאה ה-16, ובסך הכל נמשכו העבודות במשך תקופת מלכותם של שבעה מלכים, ושבעה אדריכלים שונים נשאו בתפקיד האדריכל הראשי של המבנה.

רעידת האדמה בליסבון ב-1755 גרמה לנזקים במבנה, אך נזק כבד בהרבה נגרם לו ב-1810 כאשר גנרל אנדרה מסנה שדד את המנזר והעלה אותו באש. קלויסטר נוסף שהיה קיים במנזר, שהוקדש לדון ז'ואאו השלישי, חרב בשריפה ולא נבנה שוב מחדש. ב-1834 גורשו הדומיניקנים מהמנזר, והמקום ננטש. ב-1840 החל המלך פרננדו השני בשיקום המנזר ההרוס, עבודות שנמשכו אל תוך המאה ה-20. בעבודות אלו הוסרו הסמלים הדתיים במבנה, והושם דגש על חשיבותו ההיסטורית לעצמאות פורטוגל וכזכר לקרב אלז'וברוטה. בחדר האוכל הוקם מוזיאון לזכר החייל האלמוני ובבית המועצה קבורים מאז 1921 שרידיהם של שני חיילים פורטוגלים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. המנזר הוכרז כמונומנט לאומי ב-1907 וב-1980 הפך למוזיאון.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים המנזר: 1. שער הכניסה; 2. כנסייה; 3. קפלת המייסד; 4. בית המועצה וקבר החייל האלמוני; 5. הקלויסטר המלכותי; 6. לווטוריום; 7. רפקטוריום (חדר אוכל) ומוזיאון החייל האלמוני; 8. מגורים; 9. קלויסטר דון אפונסו החמישי; 10. דלת מנואלינית; 11. הקפלות הבלתי גמורות; 12. קבר דוארטה הראשון ולאונור מאראגון; 13. מעבר דון ז'ואאו השלישי; 14. פסל נונו אלווארש פריירה

הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הכניסה לכנסייה

בכנסייה (2) שלוש ספינות, המרכזית גבוהה ורחבה משתי הצדדיות. אורכה של הכנסייה הוא 80 מטרים, רוחבה 22 מטרים וגובהה המרבי הוא 32.40 מטרים. ממדים אלה להם אחראי האדריכל הוגט מעניקים לכנסייה מראה מוארך וגבוה. במקום המצלב שוכן המזבח הראשי, ומעבר לו שוכנות חמש קפלות מרובות צלעות, המרכזית גבוהה ועמוקה מהיתר. שער הכניסה (1) בחזית המערבית מעוטר בעושר רב - משני צדדיו נראים 12 השליחים, שישה בכל צד, ומעליהם שישה ארכיוולטים שבהם קבועות 78 דמויות של מלכים מהברית הישנה, מלאכים, נביאים וקדושים, כל אחד מתחת לחופה. בטימפנום נראה ישו ישוב במלוכה תחת חופה, ומשני צדדיו ארבעת המבשרים וסמליהם.

קפלת המייסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלת המייסד (Capela do Fundador) השוכנת מדרום לכנסייה (3), לא הייתה חלק מהתוכנית המקורית, ונוספה לה כאשר ז'ואאו הראשון החליט על הקמת פנתאון למשפחתו, שהיה לפנתאון המלכותי הראשון בפורטוגל. תכנון הקפלה והקמתה הופקדו בידי הוגט והיא נבנתה בין השנים 1426-1433/4. הקפלה עצמה רבועה, אך במרכזה מבנה מתומן שממשיך אל הקומה השנייה ומאפשר חדירת אור אל המבנה. המתומן מסתיים בכיפה בצורת כוכב מורכב. במרכז הקפלה נמצא קברם של ז'ואאו הראשון ואשתו האנגליה פיליפה מלנקסטר. צורתו כשל סרקופג גדול שעליו נחים פסליהם של בני הזוג כשהם אוחזים ידיים וחוסים תחת חופות. לאורך הקיר הדרומי ערוכים קבריהם של ילדי הזוג, בהם גם אנריקה הספן וז'ואאו, מושל פורטוגל. לאורך הקיר המזרחי קבורים המלכים אפונסו החמישי וז'ואאו השני, וכן הנסיך אפונסו.

הקפלות הבלתי גמורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקצה המזרחי של הכנסייה, שוכן הפנתאון של המלך דוארטה ואשתו לאונור מאראגון (11), הידוע יותר בכינוי "הקפלות הבלתי גמורות" (As Capelas Imperfeitas). המבנה המחובר אל הכנסייה בצידו המערבי דרך דלת מנואלינית (10), בנוי בצורת מתומן בלתי מקורה שממנו קורנות שבע קפלות שצורת כל אחת מהן כשל משושה. הקפלות הבלתי גמורות נבנו בהוראתו של המלך דוארטה החל ב-1434, ונועדו לשמש כפנתאון לו ולצאצאיו, אך העבודות נעצרו עם מותם של המלך והאדריכל הוגט ב-1438. המלך מנואל הראשון חידש את עבודות הבנייה אגב מספר שינויים, וב-1509 הושלם השער המנואליני המחבר בין הקפלות והכנסייה. שבע הקפלות הקורנות הושלמו גם הן בתקופה זו, וכך גם העמודים המסיביים בין הקפלות, אשר נועדו לשאת את תקרת המבנה. שרידיהם של המלך ואשתו הועברו אל הסרקופג בקפלת הקבורה (12) רק בשנות ה-40 של המאה ה-20.

בית המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המועצה עם תקרת הכוכב. מימין נראה קבר החייל האלמוני

בית המועצה (Sala do Capitulo; 4) הוא מבנה רבוע שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 19 מטרים. למרות זאת, תקרתו המעוצבת ככוכב שלו שמונה קודקודים, אינה נתמכת על ידי עמודים בחלל החדר, רעיון שהיה כה מהפכני בעת הבנייה, עד כי נידונים למוות הועסקו בעבודות הבנייה. התקרה הושלמה לאחר שני ניסיונות כושלים, ולפי אגדה האדריכל הוגט בילה את הלילה באולם כדי להשתיק את הביקורת שהושמעה נגדו. לפי הסברה, ז'ואאו הראשון בחר בהוגט לשם הקמת קפלת המייסד, לאחר שהתרשם מעבודתו בבית המועצה. דלת הכניסה בצידו המערבי של האולם מקושטת בחמישה ארכיוולטים מבחוץ וארבעה מבפנים. על שניים מהם, מימין לכניסה, מתוארת הבשורה למרים, ועל היתר נראים דמויות אדם מגוחכות. משני צדדי הכניסה קבועים בקיר שני חלונות מעוטרים בעושר רב. מול הכניסה, קבוע חלון מ-1514 העשוי זכוכית צבעונית בצורת טריפטיך והמתאר את הפסיון של ישו. בצידו הצפוני של החדר, שוכן קבר החייל האלמוני מאז שב-9 באפריל 1921 נטמנו במקום שרידיהם של שני חיילים פורטוגזים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה - האחד בזירה האירופית והאחר באפריקה.

הקלויסטר המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלויסטר המלכותי

הקלויסטר המלכותי (Claustro Real) שוכן מצפון לכנסייה (5) ואורך כל אחת מצלעותיו הוא 50 מטרים. בכל צלע ארקדה שבה שבעה פתחים. חלקו הדרומי והמזרחי של הקלויסטר נבנה בידי דומינגש והחלק הצפוני והמערבי על ידי הוגט, בעוד שתחרת החלונות בקשתות הארקדה נוספה רק בתחילת המאה ה-16. בפינה הצפון-מערבית של הקלויסטר, הסמוכה לרפקטוריום, ניצב הלווטוריום (6) שנבנה על ידי מתאוש פרננדש. הוא עשוי מאגן גדול ומעליו שני אגנים קטנים יותר הנתמכים בעמודים מסוגננים. באגן האמצעי מזרקות בדמות יצורים אגדתיים ובעלי חיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר בטאליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]