מנזר פולדה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר, מנזר, קהילה דתית  |
| מיקום |
פולדה |
| מדינה |
גרמניה |
| מייסדים |
Saint Sturm |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–744 |
| תאריך פתיחה רשמי |
744 |
| תאריך פירוק |
1802 |
| קואורדינטות | 50°33′15″N 9°40′18″E / 50.554027777778°N 9.67175°E |
  | |
מנזר פולדה הוא מנזר בנדיקטיני על גדת הנהר פולדה במדינת הסן בגרמניה של היום. מנזר פולדה הוא מהמנזרים הגדולים והחשובים ממזרח לריין בימי הביניים הקדומים[1]. המנזר הוקם בשנת 744 על ידי סטרומי הקדוש, תלמידו של בוניפציוס הקדוש, מבשר הנצרות לגרמניה. לאורך המאות השמינית והתשיעית היווה המנזר אחד ממרכזי הלמידה והתרבות החשובים ביותר באימפריה הקרולינגית. עם פטירתו של בונופיציוס וקבורתו בכנסיית המנזר בשנת 754, הלכה וגדלה גם חשיבותו הדתית של המנזר שהחל מושך אליו צליינים מרחבי כל גרמניה ואירופה.
הקרולינגים והאפיפיורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך המאה השמינית, עקב לחץ הולך וגובר מצד הלומברדים שאיימו לכבוש את רומא. הלכה ונרקמה ברית בין מוסד האפיפיורות לשושלת הקרולינגית, אותו זמן החזיקו הקרולינגים במשרת המאיורדומוס. האזורים שממזרח לאוסטרזיה, מה שהיום חלק ממרכז ומזרח גרמניה, היו מאוכלסים בשבטים פגנים שאיימו על הממלכות הנוצריות של אירופה. לאחר שהאימפריה הביזנטית והאפיפיורות התרחקו זה מזה עקב מחלוקת האיקונוקלאזם, הבין האפיפיור גרגוריוס השני שעליו למצוא בעל ברית חדש שיספק הגנה צבאית ופוליטית לכנסייה הקתולית. מנגד, הקרולינגים היו זקוקים ליוקרה והלגיטימציה שברית עם הכנסייה תוכל לספק לצורך הדחת השושלת המרובינגית. האמצעי העיקרי לחיזוק אותה ברית היו המנזרים. בוניפיציוס הקדוש נשלח לנצר את גרמניה בתמיכתו של גרגוריוס השני וקארל מרטל. ברית זו תוביל את האפיפיור סטפנוס השני להיות לאפיפיור הראשון שחצה את האלפים כדי להמליך את פיפין הגוץ ל"מלך בחסד האל" על הממלכה הפרנקית. ולימים גם תוביל להכתרתו של קארל הגדול ל"קיסר האימפריה הרומית"[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנזר פולדה נוסד ב-2 במרץ, שנת 744 בידי סטרומי הקדוש, שליחו ותלמידו של המיסיונר האנגלו-סקסוני בוניפציוס הקדוש. בחיבור "חיי סטרומי הקדוש" מאת איגיל, תלמידו של סטרומי שלימים ימונה לאב המנזר, מתואר כיצד סטרומי, רכוב על חמור ונעזר בחסד האל, הגיע כדרך נס למפגש הנהרות פולדה וגיזילהה (Gysilaha). בחיבור מתואר האתר כ"שומם" ו"מדברי" אף על פי שחפירות ארכאולוגיות וסתירות פנים-טקסטואליות מראות שהאתר היה מיושב לפחות כמה עשורים לפני הקמת המנזר. השטח עצמו נתרם על ידי קרלומן, בנו של קארל מרטל, ובתמיכת אצילי האזור[3].
סטרומי שימש כאב המנזר הראשון בשנים 744–779. מחליפו, באוגולף, היה אב המנזר בשנים 779–802, בראשותו הפכה פולדה למרכז אינטלקטואלי שוקק חיים ואחד ממעוזי הרנסאנס הקרולינגי[4]. אחד מיועציו הבכירים של קרל הגדול, איינהרד, הוכשר במנזר פולדה בתקופת האב באוגולף. איינהרד מהווה דוגמה לתופעה רחבת ממדים שתלווה את אירופה לאורך ימי הביניים בה אצילים פרנקים רבים שלחו את בניהם ובנותיהם להתחנך בבתי ספר שפעלו בכנסיות העירוניות ובמנזרים. במנזר הכשירו לכמורה או לפקידות שהשתלבה במנגנון המינהל המלכותי[5].
בין השנים 802–817 שימש רוטגר כאב המנזר. בשנת 807 פרצה מגפה שגבתה קורבנות רבים משורות הנזירים, רוטגר העניש נזירים שניסו לברוח מהמגפה ואת אלו שהתנגדו לבניית כנסיית בוניפציוס הקדוש שבנייתה החלה עוד בימיו של באוגולף. מתיאור הכרוניקה "Supplex Libellus", פרי עטם של נזירי המנזר, עולה כי בתקופתו של רוטגר נדרש המנזר להכרעה בכמה שאלות מרכזיות בדבר החזקת רכוש משותף, תפקידו החילוני-לימודי אל מול תפקידו הדתי של המנזר ומהלך סדר היום של הנזיר. בסופו של דבר, רוטגר הודח מתפקידו על ידי לואי החסיד, בנו של קארל הגדול, ואיגיל מונה לאב המנזר תחתיו. איגיל שימש כאב המנזר בשנים 818–822. בתקופתו עלתה חשיבותו הדתית של מנזר פולדה עקב סיום בניית כנסיית בוניפציוס הקדוש והכפפת המנזר ישירות למוסד האפיפיורות ברומא[6].
יורשו של איגיל, ואב המנזר החמישי במספר, הוא רבנוס מאורוס, תלמידו המובהק של אלקווין, ששימש כאב המנזר בין השנים 822–842 ונחשב לפורה והחשוב ביותר מכל מפרשים שהצמיח הרנסאנס הקרולינגי[7]. בימיו של רבנוס מאורוס גדלה ספריית המנזר מ-32 ספרים בשנת 800, למאות רבות של ספרים וכתבי יד[8]. בתקופתו של רבנוס נחשבה ספרייתה של פולדה למפוארת שבספריות הקרולינגיות. בנוסף, ישנו תיאור פרי ידו של רבנוס המתאר כיצד הונחו שרידים של הצלב האמיתי ושרידים נוספים הקשורים לפסיון על קברו של בוניפציוס ובכנסיות ומנזרים הכפופים לפולדה[9]. תלמידו הבולט של רבנוס היה וולפריד סטרבו שנולד בשנת 808 ונשלח להכשרה פקידותית במנזר פולדה. וולפריד מוכר לנו כיום בזכות פעילותו הספרותית הענפה. בשנת 829 נשלח לאאכן לשמש מורהו של יורש העצר, קרל הקירח[10].
עם שקיעתו של הרנסאנס הקרולינגי פחתה חשיבותו של מנזר פולדה, אף על פי שעדיין היווה מרכז כלכלי וחברתי חשוב. מהמאה ה-13 נשא אב המנזר גם בתואר נסיך האימפריה הרומית הקדושה. מעמד זה הקנה עושר רב למנזר שבהדרגה אייש את משרותיו הבכירות באצילים שניסו במאה ה-14 להשתלט על נכסי המנזר. על אף שנשאר מוסד לימודי ודוכסות עד למאה ה-18, מנזר פולדה לא חזר לימי הזוהר של ימי הביניים המוקדמים[11].
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה הראשונה שנבנתה לשימוש הנזירים בפולדה היא כנסיית הגואל שנבנתה בשנת 751. צורתה בזיליקה בצורת מלבן שבצלעו המזרחית היה קבוע אפסיס – כדרך כל כנסיות התקופה.
עם שגשוגו הכלכלי של המנזר ועליית חשיבותו הדתית, החלה בניית כנסיית חדשה וגדולה יותר שהוקדשה לבוניפציוס הקדוש בין השנים 790–819. אב המנזר רוטגר, החליט להוסיף אפסיס נוסף בקצה המערבי כדוגמת כנסיית פטרוס הקדוש ברומא, מקום קברו של פטרוס. הדמיון הארכיטקטוני מצביע על תפישתם של הקרולינגים ומנזריהם את בוניפציוס הקדוש, שהפך מרטיר עם הירצחו, כ"שליח אל הגרמנים" כפי שפטרוס היה השליח לרומא וכל איטליה. הדגש בצדה המערבי של הכנסייה נועד להעניק לבוניפציוס מעמד וחשיבות זהים לאלו של פטרוס.
כמו כן, ממערב למבנה הכנסייה הראשי נבנה אטריום, בדומה לכנסיית יוחנן הקדוש ברומא. הדמיון בין הכנסיות הקרולינגיות לאלו של רומא מסמל את הרצון הקרולינגי להתחבר למורשת הכפולה של רומא הנוצרית ורומא האימפריאלית. הבזיליקה בפולדה היא דוגמה להתפתחות מרחיקת לכת שחלה בבזיליקות מערביות מהתקופה הקרולינגית ואילך[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גדי אלגזי, ייסוד מנזר פולדה על-פי "חיי סטורמי הקדוש", זמנים: רבעון להיסטוריה, חורף 2005, עמ' 54
- ^ Paul Freedman," The Early Middle Ages 284-1000:Charlemagne", Yale University 2012, min 24
- ^ גדי אלגזי, ייסוד מנזר פולדה על-פי "חיי סטורמי הקדוש", זמנים:רבעון להיסטוריה, חורף 2005, עמ' 50-59
- ^ יצחק חן, איינהרד:חיי קרל הגדול, האוניברסיטה הפתוחה: רעננה, 2005 עמ' 18
- ^ שם, עמ' 19
- ^ Janneke Raaijmakers. Sacred time, sacred space, history and identity in the monastery of Fulda. c.744-c.900, Cambridge 2012
- ^ אורה לימור, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003 כרך ג' עמ' 178
- ^ שם, עמ' 168
- ^ בת-שבע אלברט, לשאלת רישומה של ירושלים בליטורגיה ובאדריכלות בתקופה הקרולינגית והשפעתה עליהן, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 54
- ^ יצחק חן, איינהרד:חיי קרל הגדול, האוניברסיטה הפתוחה: רעננה, 2005 עמ' 27 הערה 76
- ^ Lins, J. (1909). Fulda in The Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company
- ^ אורה לימור, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003 כרך ג' עמ' 247–250