מנחם ויינשטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנחם ויינשטין
מנחם ויינשטין

מנחם ויינשטין (נולד בי"א בתמוז ה'תרצ"ו, 1936) הוא מחנך והיסטוריון ישראלי שעסק בשני תחומי מחקר, האחד: הקהילות היהודיות באלג'יריה בימי הביניים והשני: שיקום הציונות הדתית בשארית הפליטה, ופרסם מספר ספרים בנושאים הללו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם ויינשטין נולד בשנת 1936 בחיפה לדבורה ולשמחה, שעלו מלבוב שבאוקראינה.

בילדותו ארץ-ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, שלפני סיומו בשנת 1948 חיפה נכבשה בידי ההגנה במלחמת העצמאות. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי הדתי "יבנה", יצא לעבוד כשוליה במוסך, ובערב למד בתיכון גב"ע. בשנים תשי"ג - תשי"ד התחנך בחברת הנוער בקיבוץ "סעד".

לצה"ל התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "איתנים" של "בני עקיבא". במסגרת השירות הצבאי זכה לתעודת הצטיינות מנשיא המדינה יצחק בן-צבי, ביום העצמאות 1956. במסגרת שירותו הצבאי במילואים השתתף בכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים 1967, במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.

מנחם ויינשטין נשוי לשולמית.

בשנת 1960 החל ויינשטין את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, בחוגים תלמוד והיסטוריה יהודית, בדגש על הספרות הרבנית. בשנת 1964 סיים את לימודי התואר הראשון, ובשנת 1965 סיים את לימודי התואר השני ותעודת הוראה לבתי ספר על-יסודיים. על מחקרו לתואר השני שעסק בחברה היהודית באלג'יריה במאה הט"ו[1], זכה ויינשטין במלגה על שם נשיאה השני של מדינת ישראל יצחק בן-צבי שהוענקה לו על ידי מר קדיש לוז יו"ר הכנסת ויד יצחק בן-צבי.

ויינשטין עבד בשנים 1959–1964 במחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך. בהמשך במכון ריבלין לחקר היישוב הישן באוניברסיטת בר-אילן, ובהוראת היסטוריה ותורה שבעל פה בבתי ספר על-יסודיים דתיים.

ויינשטין השתלב בשנת 1973 בעליית הנוער כמפקח חינוכי. בשנת 1980 התמקד בתפקידים חינוכיים בעליית הנוער.

כמפקח חינוכי עסק ויינשטין בקידום חינוכי של בני נוער ישראלים משכבות השוליים בכפרי הנוער הדתיים[2], בקידום חינוכי ולימודי של בני נוער עולים. בתחילה היו אלו עולים מברית המועצות ומאיראן, ומשנת 1984 גם בני נוער מאתיופיה[3][4].

פעילות אקדמית בחקר יהדות אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1968 - 1975 ריכז ויינשטין במסגרת האקדמית את הפעילות המחקרית של "המכון לחקר תולדות היהודים במזרח" באוניברסיטת בר-אילן, שבראשו עמד המזרחן חיים זאב הירשברג. בשנת 1975 סיים ויינשטין את לימודי התואר השלישי באוניברסיטת בר-אילן, הדיסרטציה נכתבה בהדרכת ח"ז הירשברג ונושאה היה "הקהילות היהודיות באלג'יריה בין השנים 1300 - 1830. היה זה אחד המחקרים הראשונים בתולדות יהודי אלג'יריה, שהצביע על המשכיות המרכז הרוחני היהודי הספרדי שגלה מספרד בעקבות פרעות קנ"א (1391) וגירוש רנ"ב (1492). מחקר זה מצוי ברשת באתר דעת, בעקבות פרסומו הוא זכה לאזכורים רבים בספרות המחקר של יהודי אלג'יריה.

בשנים 1970 - 1980 לימד ויינשטין במחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

פעילות אקדמית בחקר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 פרש ויינשטין מעליית הנוער וניהל את "בית העדות" במושב ניר גלים שתפקידו לטפח את מורשת השואה והציונות הדתית. בתפקידו זה חקר ופרסם במספר נושאים: הציונות הדתית בקרב שארית הפליטה. בתחילה הוא חקר את פעילות הציונות הדתית במחנות המעצר של המעפילים שגורשו לקפריסין. פרי המחקר פורסם בספר: "ציונות דתית בשולי ארץ ישראל[5]; תנועת תורה ועבודה במחנות המעצר בקפריסין". ספר זה זכה בשנת תשס"ג בפרס הרב ריינס מטעם מוסד הרב קוק בירושלים. ויינשטין לעבר ספרים נוספים העוסקים בציונות הדתית בקרב ניצולי השואה באיטליה ובמחנות העקורים בגרמניה. מקום מיוחד ניתן לבני הנוער בשארית הפליטה[6] בספר "בני עקיבא בהעפלה"[7].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציונות דתית בשולי ארץ-ישראל: תנועת 'תורה ועבודה' במחנות המעצר בקפריסין, הוצאת ניר-גלים, תשס"א 2001
  • פדויים לציון: תנועת 'תורה ועבודה' בקרב שארית הפליטה באיטליה 1945 - 1949, הוצאת ניר-גלים, 2004
  • פדויים לציון ברינה: תנועת 'מזרחי - תורה ועבודה' במחנות העקורים בגרמניה 1945 - 1949, הוצאת ניר גלים, 2008
  • בני עקיבא בהעפלה, הוצאת ניר ניר-גלים, 2015 ISBN 9789659240401

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכניות לתיקונים ביישוב היהודי בירושלים במצית המאה הי"ט, שנתון בר -אילן, רמת גן תשכ"ח, עמ' 339.
  • תוכניות החינוך בראשיתה של פתח תקווה, שנתון בר -אילן, ז-ח, רמת גן, תשכ"ט-תש"ל, עמ' 344.
  • פאס וקשריה עם אלג'יר המאה בט"ו, זכור לאברהם, ירושלים 1972, עמ' 13.
  • התושבים הוותיקים באפריקה הצפונית בימי גרוש ספרד, דבר בקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות, ה, ירושלים 1973, עמ' 115.
  • על חיי הרוח והחברה בירושלים במאה בי"ח, פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשל"ג, עמ' 178.
  • הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג'ירה, ממזרח וממערב, (בר-אילן) רמת גן תשל"ד, עמ' 37.
  • הקשרים בין יהודי אלג'ירה בין ארץ ישראל, וותיקין (בר -אילן), רמת גן תשל"ה, עמ' 9.
  • הקהילות היהודיות באלג'ירה בין השנים 1300–1830, חיבור לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה בר-אילן, רמת גן תשל"ה.
  • קהילת אלג'יר וחכמיה במאות הט"ז והי"ז, תולדות מחברי החוט המשולש, שנתון בר-אילן יד-טו רמת גן תשל"ז,עמ' 139.
  • המשבר הרוחני והחברתי בקהילת אלג'יר במאה הי"ח ובראשית המאה הי"ט, יהדות צפון אפריקה במאות י"ט-כ, מכון בן-צבי, ירושלים תש"ם, עמ' נב.
  • דעות, אמונות ועמדות של בני נוער דתי בבית ספר תיכון מקיף דתי, עלים לענייני חינוך בעלית הנוער, סתו תשמ"ג 1982, עמ'46.
  • החינוך, פרק בספר יהודי המזרח בדורות האחרונים, תל, בר-אילן, ירושלים תשמ"ג, עמ' 55.
  • חכמי קהילת אלג'יר במאות הט"ז והי"ז (ב), קו-לקו, קובץ מחקרים על יהדות המזרח, מוקדש לזכרו שך שאול זיו, ירושלים תשמ"ג, עמ'33.
  • מחשבות על חינוך הפנימייתי ועלית הנוער לקראת השנים הבאות, עלים לענייני החינוך בעליית הנוער, ניסן תשמ"ה, 1985, עמ'79.
  • מאתיופיה לחרבה הישראלית דרך עלית הנוער, תולדות קליטת נוער עולה מאתיופיה בעליית הנוער, עלים לענייני החינוך בעלית הנוער, ירושלים תשנ"ה עמ' 7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ , קהילת אלג'יר וחכמיה המאות הט"ז והי"ז, שנתון בר אילן יד-טו רמת גן תשל"ז עמ' 139
  2. ^ , מאתיופיה לחברה הישראלית דרך עלית הנוער, תולדות קליטת נוער עולה מאתיופיה בעליית הנוער., עלים לענייני החינוך בעלית הנוער, ירושלים תשנ"ה, עמ' 7.
  3. ^ , מאתיופיה לחברה הישראלית דרך עלית הנוער, תולדות קליטת נוער מאתיופיה בעליית הנוער., עלים לענייני חינוך בעלית הנוער, ירושלים תשנ"ה, עמ' 7
  4. ^ החינוך הפנימייתי הממלכתי דתי בישראל, תשנ"ז
  5. ^ ציונות דתית בשולי ארץ-ישראל: תנועת תורה ועבודה במחנות המעצר בקפריסין, 2001
  6. ^ , מחשבות על חינוך פנימייתי ועלית הנוער לקראת השנים הבאות, עלים לענייני חינוך בעליית הנוער, ניסן תשמ"ה, 1985, עמ' 79
  7. ^ בני עקיבא בהעפלה, ניר גלים: הוצאת ניר גלים, 2015