מנחם מנדל בראונשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם מנדל בראונשטיין (1922)

מנחם מנדל בּרַאוּנשטיין (בּרוֹיְנשטיין) (בראשי תיבות: מבש"ן; א' באב תרי"ח, 15 באוגוסט 1858כ"ד בכסלו תש"ה, 10 בדצמבר 1944) היה סופר, מתרגם ומחנך עברי, מראשי התנועה הציונית ברומניה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראונשטיין נולד בראש חודש אב תרי"ח (קיץ 1858) בעיר יאשי שברומניה, בן לחיים צבי בראונשטיין. למד ב"חדר" ובבית מדרש, התעמק בתנ"ך על מפרשיו, בדקדוק ובחכמת ישראל. בהגיעו לגיל 18 החל ללמוד גם לימודים כלליים: למד פילוסופיה, והתמחה בשפות אירופיות (גרמנית, צרפתית, רומנית). בצעירותו היה חבר בקבוצה בשם "משכילים" – קבוצה בלתי רשמית של צעירים משכילים שהתקבצו לדיונים בבתי קפה ביאשי. מנחם מנדל בראונשטיין נשא לאישה את שרה, והחל לעסוק לפרנסתו בהוראה. לזוג נולדו 6 ילדים (4 בנים ושתי בנות).

בשנת תרמ"ה (1885) החל להתבלט כסופר: שלח מאמרים ל"המגיד", ל"המליץ", ל"הצפירה" ואף ליומון העברי הראשון, "היום" שבעריכת יהודה ליב קנטור. מבש"ן זכה למדור קבוע בעיתון "המליץ", שכן יהודה ליב גורדון, העורך-בפועל של העיתון בשנות ה-80, העריך אותו וסמך עליו. בשנת 1887 ייסד את ארגון "דורש לציון", ארגון שמטרתו הייתה לעודד עלייה לארץ ישראל, והיה מזכירו בהתנדבות וללא שכר. באותה שנה אף ייסד עיתון ביידיש בשם "דער יידישער פאלקספריינד", והיה עורכו במשך כ-6 חודשים. באותה שנה נתמנה לחבר-עוזר בוועד האגודה ההיסטורית "יוליוס באראש" בבוקרשט ע"ש ד"ר יהודה (יוּליוּ) בָּרָש, ותרגם מרומנית לעברית וגרמנית את ספר הזיכרון שהוציאה האגודה. התרגום העברי של הספר הופיע ב"המליץ" בהמשכים, והתרגום הגרמני בירחונו של בריל[דרושה הבהרה] בפרנקפורט.

בשנת 1889 ייסד ברומניה אגודה תרבותית בשם "אהלי שם", ששמה לה למטרה להפיץ את הספרות והתרבות העברית. לקידום רעיון זה, האגודה עודדה הקמת ספריות יהודיות למורים ולתלמידים. מבש"ן פיתח מודל להקמת ספריה כזאת ואף ערך ביבליוגרפיה בסיסית שתעזור לאימון המורים.

הוא היה אחד מהראשונים שהתמחו בתיעוד ההיסטוריה היהודית שבעל-פה: הוא הקליט מספר ניכר של עדויות, שאותן העלה לבסוף על הכתב. בין השנים 18971904 הוציא בהוצאת אחיאסף בוורשה עיבוד של ספר ההיסטוריה המונומנטלי "דברי ימי ישראל" לצבי גרץ, במהדורה המיועדת לבני נוער. לספר זה יצאה בשנת 1905 בקראיובה גרסה מקוצרת.

בראונשטין הקדיש חלק ניכר מזמנו לפיתוח ספרי לימוד לבתי הספר היהודיים ברומניה, בייחוד ללימוד העברית. ב"ספר המורה" הוא תיאר את יסודות שיטתו – לימוד העברית בעברית. הוא גם כתב אודות שיטת זו במספר מאמרים בעיקר בעלון Institutorul evreu ('המורה העברי'). עבד במספר בתי ספר ברומניה, בערים וסלוי, בקאו ופיאטרה ניאמץ. בשנת 1909 הופיע הפרסום "המקיץ" שהוא ערך במשותף עם אברהם לייבה זיסו.

מבש"ן חבר בין ההוראה לאמונתו בציונות, בהתאם לרעיונותיו של אחד העם ושל יעקב יצחק נימירובר, שעליו כתב בראונשטיין בשנת 1913 ביוגרפיה. מנחם מנדל בראונשטיין הקדיש חלק גדול מזמנו לארגון "חיבת ציון". בשנת 1914, בסוף ימי העלייה השנייה, עלה עם משפחתו לארץ, התיישב בירושלים ונתמנה כמזכיר ומורה ב"בצלאל". בתפקיד זה כיהן עד 1920.

בכל אותן השנים לא פסק מלכתוב מאמרים בעיתונים בארץ ובחו"ל: "השלח", "הארץ", "דואר היום", "הירדן", "ביתר", "הבקר", "העולם", "הדואר" ו"מאזנים". פרסם בעיתונים העבריים מחקרים, סיפורים, אגדות, שירים ופיליטונים בשמות עט שונים: חריזי, דורש טוב לעמו, בן-שם, מן ועוד. הוציא על חשבונו שני כרכים מכתביו (כרכים א–ב); כרך נוסף (שלישי) יצא בהוצאת שטיבל, וכרך רביעי בשני ספרים בהוצאת דביר.

תרגם שורה של ספרים, שברובם נשארו בכתב יד. מהתרגומים שהופיעו ראויים לתשומת לב מיוחדת תרגומו הקלאסי ל"מסעי גוליבר" לג'ונתן סוויפט, שיצא בהוצאת שוקן סמוך לפטירתו, "הלב" לאדמונדו דה אמיצ'יס (תרגום שזכה ליותר מ-15 מהדורות) והביוגרפיה של היינריך לווה, "ניצני הציונות", מאת יהודה לואים וינברג.

מאז 1920 גר בתל אביב ועבד לפרנסתו בהעתקת כתבי יד. בשנת חייו האחרונה עבר אל בנו בעתלית, שם נפטר בחורף תש"ה (דצמבר 1944). נקבר בבית העלמין של עתלית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק יעקב נימרובר ..., אקדמיה יבנאית חדשה, בוטושן: חובבי שפת עבר (דפוס סגל ומרקו), תרע"ג.[דרושה הבהרה]
  • דברי הימים לבני ישראל: מימים קדמונים ... [ועד ימי הדור האחרון]; על פי צ’ גרעטץ; ערוך לבני הנעורים ביד מ’ ברוינשטיין, ורשה: דפוס האחים שולדבערג ושותפם, תרנ"ז-תרס"ד. (4 כרכים) (על פי "דברי ימי ישראל" לגרץ) (הוצאה נוספת: ניו יורק: סטאר היברו בוק קאמפאני, תרפ"ז.)
    • דברי הימים לבני ישראל: מקֻצרים למתחילים ולבתי ספר, קראיובה: דפוס: דפוס Ralian si Ignat Samitca,‏ 1905.
  • ספר המורה: להורות את ילדי בני ישראל דבר וכתב וקרא עברית על פי השטה הטבעית, פיאטרה ניאמץ: Tipografia Moderna; קראיובה: Samitca,‏ 1910–1913. (שני חלקים ב-3 כרכים)
  • שירים (כתבי מבש"ן, א), קריובה: [חמו"ל], 1913.[דרושה הבהרה]
  • "החידה ופתרונה: ספור לבני הנעורים", ירושלים: דפוס ר"ח הכהן, תרע"ו. ‬(לילדים) (חוברת)
  • כתבי מנחם מבש"ן: דברי חזון וחלומות, אגדות, משלים, רשימות וציורים, ירושלים: דפוס העברי, תרפ"ח-תרצ"ג. ‬3 כרכים:
    • כרך א: דברי חזון וחלומות, אגדות, משלים, רשימות וציורים, תרפ"ח.
    • כרך ב: דברי חזון ואגדה, משלים, ציורים, ספורים ופיליטונים, תרצ"ב.
    • כרך ג: מאמרים, תרצ"ג.
  • כתבי מנחם מבשן החדשים: אנשים וספרים, דברי מחקר, דברי חזון ועוד, תל אביב: דביר, תרצ"ז.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הזיכרון אשר לאגודת חוקרי דברי ימי היהודים ברומניה "יוליאוס באראש" אשר הגיש באספה הכללית הראשונה ביום 31 יאנער 1887; סופרה הראש מ’ שווארצפעלד...; נעתק מרומנית על ידי מ’ ברוינשטיין (מבש"ן), קרקוב: גראבער ביאראסלוי, דפוס יוסף פישער, תר"ן.
  • מ’ לעהמאן, בית אגולר: ספור מחיי האנוסים בספרד; מתֻרגם עברית [מגרמנית] ביד מבש"ן, סנקט פטרבורג, בעהרמאן וראבינאוויץ,‏ ‬1895. (סיפור לילדים)
  • אליהו שורצפעלד, מעמק הבכא: ספורים מחיי היהודים ברומניה; מתֻרגמים עברית [מרומנית] ביד מבש"ן, סנקט פטרבורג, דפוס בעהרמאן,‏ ‬1896.
  • יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל: דברי ימי הארץ מימי כֹּרש ועד אדריאנוס על פי חכמי המשנה והתלמוד; תֻרגם משפת צרפת ביד מבש" ; ונוספו עליו הערות והארות מאת הדר’ א"א הרכבי, סנקט פטרבורג: דפוס בעהרמאן וראבינאוויץ, תרנ"ו-תרנ"ז. (2 כרכים)
  • אדמונדו ד’אמיציס‬, הלב; תרגם מ. מבש"ן, ורשה: א. י. שטיבל, תרפ"-?
  • י. אטינגר, חברות ליישוב ארץ ישראל; תרגם מאנגלית מבש"ן, יפו: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, [מבוא תר"פ].
  • יונתן סבפט, מסעי גוליבר; תרגם מאנגלית מ’ מבש"ן, ירושלים: דפוס כהנא, תרפ"ג. (יצא במהדורה משופרת בהוצאת שוקן, תש"ה 1945.)
  • ל’ וליס, על נהרות בבל: ספור מחיי ישראל בימי קדם; מאנגלית: מ’ מבש"ן, תל אביב: (דפוס הפועל הצעיר), תרצ"ג.
  • הוברד ויליאמס, הטבעונות: קיצור תולדות הצמחונות והטבעונות והסופרים שכתבו עליהן מימי קדם ועד היום; מתורגם מרוסית ואנגלית על ידי י"ל ברוך ומ’ מבש"ן; מעובד וערוך על ידי יהושע הלוי הורביץ,‫ תל אביב: י’ הורביץ (ספרית הטבעונות), תרצ"ח. ‬(2 כרכים)
  • יהודה לואיס וינברג, נצני הציונות: אליקים הינריך לוה (תרגם מכתב-יד: מנחם מבש"ן), ירושלים: ר. מס, תש"ו 1945.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Encyclopaedia of Jewish Communities Romania vol. 1, p. 211.[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]