מנחם מנדל ברייאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב ד"ר מנחם מנדל ברייאר (תרפ"ב (1922) - ח' בשבט ה'תשס"ז 2007) אביו של האדמו"ר מבויאן, רבי נחום דב ברייאר. ובנם של בלימה מלכה והרב יוסף ברייאר רבה של שטפנשט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו הייתה רבגונית ויוצאת דופן במגזר החסידי. מחד היה ד"ר לפסיכולוגיה ושימש כמרצה להיסטוריה יהודית וחינוך בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, ומאידך החשיב את עצמו כחסיד בויאן לכל דבר. בעוד חותנו בחיים היה בקשר הדוק איתו, ביטל את כל ישותו כלפיו, ורשם לעצמו רבים מדברי תורתו של חותנו. כשבנו הוכתר לאדמו"ר נהג להגיע לעתים לטיש של בנו שנהג בו כבוד רב והושיבו לצידו בראש השולחן.

היה אחראי על סניף התנועה הציונית בצעירותו. בניו יורק ניהל קהילה של אנשים המשתייכים לאורתודוקסיה המודרנית.

אשתו הייתה בת האדמו"ר מבויאן רבי מרדכי שלמה פרידמן, וכשנפטר האדמו"ר בשנת ה'תשל"א-1971 ובניו לא ראו את עצמם כמתאימים למלא את מקומו, המתינו עד שנכדו הבכור, נחום דב, שהיה אז כבן 12 שנים בלבד, יגדל ויהיה ראוי למינויו כאדמו"ר. את רבי מנחם מנדל לא הכתירו כאדמו"ר, ד"ר יעקב מזור מספר כי הוא לא רצה לקבל עליו את המינוי[1].

ארבע עשרה שנים אחרי פטירתו של רבי מרדכי שלמה, התמנה בנו של הרב ברייאר רבי נחום דב, שנישא ועלה לירושלים לממשיך השושלת ואדמו"רות בויאן. אביו ואמו נשארו בניו יורק. בנו הצעיר של הרב ברייאר אברהם ישראל נשאר עם הוריו, ולאחר נישואיו עבר להתגורר בלוס אנג'לס, מנהל אורח חיים אורתודקסי מודרני ועובד בנאס"א. בכתבות ומודעות האבל שהתפרסמו במדיה החרדית לאחר הפטירה, התעלמו לחלוטין מעברו האקדמי[1].

על שמו ישיבה לצעירים של חסידות בויאן בביתר עילית.

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאמר "סמים פסיכדליים ומצפון דתי", על גישת ההלכה והפסיכולוגיה המערבית כלפי עולם הנרקוטיקה.
  • ספר על יהונתן בן שאול.
  • ספר פירושים על המהר"ל מפראג.
  • האשה היהודיה בספרות הרבנית: פרספקטיווה פסיכו-היסטורית.
  • בית רוז'ין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]