מנחם מנדל מקוצק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק
מצבת קברו של רבי מנחם מנדל מורגנשטרן (הימני בתמונה) בבית הקברות היהודי בקוצק.
מצבת קברו של רבי מנחם מנדל מורגנשטרן (הימני בתמונה) בבית הקברות היהודי בקוצק.
לידה 1787
ה'תקמ"ז
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי גוריי, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 27 בינואר 1859 (בגיל 72 בערך)
כ"ב בשבט תרי"ט
האימפריה הרוסית (1858-1883)האימפריה הרוסית (1858-1883) קוצק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פוליןפולין קוצק, פולין
מדינה האימפריה הרוסית, האיחוד הפולני-ליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים טומשוב, קוצק
מקום פעילות פולין
רבותיו החוזה מלובלין
רבי יעקב יצחק מפשיסחה
רבי שמחה בונים מפשיסחה
תלמידיו מרדכי יוסף ליינר, יצחק מאיר אלתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן
צאצאים רבי דוד מורגנשטרן מקוצק
רבי בנימין מורגנשטרן
רבי משה ירוחם מורגנשטרן
מרת שרה צינא בורנשטיין
מרת ברכה רפופורט
אדמו"ר קוצק ה־1
בנו רבי דוד מורגנשטרן ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק, מכונה גם השרף מקוצק (ה'תקמ"ז, 1787כ"ב בשבט ה'תרי"ט; 27 בינואר 1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד הבולטים באדמו"רי החסידות בימיו. היה חריג בגישתו האליטיסטית והקיצונית, שפנתה לקהל מצומצם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגוריי שבמחוז לובלין שבפולין. אביו, רבי יהודה לייבוש, היה מתנגד[1]. סבו של רבי לייבוש מאמו היה רבי דוד היילפרין מברוד, תלמידו של הבעש"ט[2]. בצעירותו נשלח לזמושץ', לישיבתו של הרב יוסף הוכגלרנטר. כשהיה בן 15[3], נסע עם מלמד תינוקות שנשלח אליו על ידי החוזה מלובלין והתחיל להתקרב לחסידות, בגיל 20 (תקס"ז) התחתן עם גליקל, בת אייזיק ניי[4], מנכבדי טומשוב. חותנו הבטיח למנחם מנדל מזונות לכל ימי חייו, והוא עבר להתגורר בטומשוב.

לאחר נישואיו שב ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין. בהמשך התקשר לתלמידו של החוזה, רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), מייסד חסידות פשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש היה לתלמיד בולט של ממלא מקומו, רבי שמחה בונים מפשיסחה.

ב- י"ב באלול ה'תקפ"ז, (1827) נפטר רבי שמחה בונים ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו הוא וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות והבדלי מנהגים עם רבי יוסף מיאריטשוב וחסידיו, עברו לקוצק.[5]

ב- תקצ"א (1830) תמך במרד הפולני יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר. עקב כך נאלץ לברוח לברודי[6] שהייתה תחת שלטון אוסטריה. בעקבות כישלון המרד השמידו חסידיו את כרוזי התמיכה ורבי מנחם מנדל שינה את שם משפחתו מהלפרין למורגנשטרן בהמשך הצליח לחזור לקוצק. אולם נינו הרב אהרן ישראל בורנשטיין (בנו של ה'שם משמואל') טוען[7] כי אין כל אסמכתא לכך, אלא אביו של הרבי מקוצק שינה את שם המשפחה, וכן כותב ששמע מפי רבי יחיאל מאיר מורגנשטרן מלאמאז, גם אחיו הבכור של רבי מנחם מנדל נקרא ישראל מורגנשטרן.

בליל שבת פרשת תולדות תקצ"ט (1838) התעלף רבי מנחם מנדל במשך ה"טיש", ומאז היה חולה במשך תשעה חודשים. בסוכות ת"ר כבר החלים וחזר לערוך טישים.[8]

אחר סוכות ה'ת"ר (1839) עזב את החצר תלמידו הבולט, רבי מרדכי יוסף ליינר (האדמו"ר מאיזביצה), לאחר תקופת מתיחות קצרה, יחד עם רבים מהחסידים, והפך לאדמו"ר עצמאי. קיימות מספר השערות לסיבת עזיבתו את חצר קוצק. לפי גרסה אחת הדבר נובע ממחלוקת על אודות היחס הראוי כלפי המוני החסידים שהחלו לגדוש את קוצק ומרביתם הסתופפו גם בצילו של רבי מרדכי יוסף. האחרון סבר כי יש לקרבם ולא לנהוג בתובענות מקצינה שתותיר רק את יחידי הסגולה. עם הזמן התפתחה סביבו 'אדמו"רות', למורת רוחו של הרבי מקוצק[9]. לאחר שנים נפוצה שמועה שהרבי מקוצק התפרץ באחד מלילות השבת, ואמר דברי כפירה או חילל את השבת[10]. ככל הנראה שמועות מאוחרות אלה אינן מבוססות[11].[12]

באותה עת, מסיבות לא ברורות (השערות תלו זאת במתח עם הרבי מאיזביצה או במשבר רוחני עקב ציפיות משיחיות), הפסיק הרבי מקוצק כמעט לחלוטין את הקשר עם חסידיו, והסתגר בביתו במשך 20 שנה עד פטירתו. רק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אל חדרו. למרות זאת, המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק[13].[14]

רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט ה'תרי"ט (1859) ונטמן באהל[15] בבית הקברות בקוצק. לפני פטירתו אמר: "כל מי שיניח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא ומי שהוא בעל רגש ריקם ילך לנוקבא דתהומא רבא"[16]. בהלווייתו הספיד אותו תלמידו הקרוב רבי יצחק מאיר אלתר מגור בשבע מילות הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיהו נ"ז, א)[17]. לאחר פטירתו קיבלו רוב החסידים, ובהם בניו וחתניו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר אלטר מגור, ומיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים. על פי המסופר, שרף קודם פטירתו את כל כתביו, נינו רבי יצחק זליג מסוקולוב ואחרים טוענים שלא כתב כלל[18]. פורסם ממנו רק מכתב קצר לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח (1828)[19]. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיוון שאת כל כוחם השקיעו בהעמדת תלמידים[20]. בתחילת הנהגתו אמר לתלמידיו שילמד עמהם כרשב"י בדורו[21] ש"י עגנון כתב[22]: "סיפר לי הרב ר' חנוך בורנשטיין, רב אחד בא אצל זקנו הגאון אגלי טל חתנו של הרב ר' מנחם מקוצק ואמר לו שהוא מחבר ספר על קוצק וביקש ממנו שיספר לו קצת דברים על קוצק. גער בו אותו גאון, אמר, מקוצק נשתיירו ספרים חיים, ולא נענה לו".

למרות זאת, יצאו במשך השנים ספרים רבים המלקטים את אמרותיו על פי עדות שומעיהם. בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני לחסידות סוכאטשוב, רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, מצוטטות רבות מאמרותיו של הרבי, והוא מהווה מקור מהימן. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור לאחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שיצא וכולל אמרות רבות הוא "אוהל תורה", שנדפס בלובלין בשנת ה'תרס"ט 1909. ספר נוסף שכולל את רוב האמרות הוא הספר "אמת ואמונה", שיצא לאור לראשונה בשנת ת"ש 1940 על ידי רבי ישראל ארטן וזכה לברכתו של רבי אברהם מרדכי אלתר מגור[23]. את תורתו ליקטו גם הספרים "עמוד האמת" ו"אמת מקאצק תצמח".

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.

תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו: "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות"[דרוש מקור], תבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. אמרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".

גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".

הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של למדנות תורנית הנדרש מהמעוניינים ללמוד בקוצק. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עשיית מופתים ). אימרתו הידועה בנושא, "אותות ומופתים - באדמת בני חם" (כלומר לא בבית מדרשנו). כאשר חסיד סיפר לו על אדמו"ר שהיה מפורסם במופתיו, שאלו : האם יכול להראות מופת להפוך יהודי לחסיד.[24] גישתו עוררה, כצפוי, כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, שיצטרף למחנם[דרוש מקור]). בתקופת השיא שלה כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי מקוצק היו תלמידים רבים. לפי רבי אהרן וַלדן (וואלדען), היו לו אלפי חסידים ובתוכם רבים מרבני פולין[25]. הסופר יהודה אריה לייב לוין מונה בספרו מאה ועשרים מגדולי התלמידים[26]. עם תלמידיו החשובים נמנים:

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר הגדול של: רבי מנחם מנדל (מצבה שלישית משמאל), שנים מבניו - רבי דוד (משמאל לו) ורבי בנימין (מימין לו), נכדו רבי יעקב יושע (מצבה ראשונה משמאל) וחתנו רבי דוב זאב (מצבה ראשונה מימין) בבית הקברות היהודי בקוצק

בנו מאשתו הראשונה גליקל ניי:

בניו מאשתו השנייה חיה, בתו של הרב משה ליפשיץ "חלפן" (חותנו של החידושי הרי"ם):

  • הרב בנימין מורגנשטרן. חתנו של בן דודו רבי אברהם מרדכי אלטר
  • הרב משה ירוחם מורגנשטרן, חתן רבי איצ'ה בלאס מגור, מחסידי קוצק.
  • שרה צינה, אשתו של רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, בעל האבני נזר ואגלי טל.
  • ברכה, אשתו של הרב דב זאב הכהן רפפורט, רבה של קוצק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה לייב לוין בית קוצק, מהדורה מורחבת, ירושלים, מוסד הרי"ם לוין, תש"נ
  • ד"ר יוסף פאקס, רבי מנחם מנדל מקוצק, ירושלים תשכ"ז, א"י העשל, קאצק, תל אביב תשל"ג
  • משה בצלאל אלטר, ליקוט מאמרותיו, עמוד האמת בני ברק תש"ס.
  • פנחס שדה (עורך), איש בחדר סגור, לבו שבור, ובחוץ יורדת אפלה, הוצאת שוקן
  • שאול מייזליש (עורך), אין שלם מלב שבור
  • משה שנפלד, ליקוט מאמרותיו, אמת מקאצק תצמח הוצאת נצח, בני ברק תשכ"א.
  • פנחס זליג גליקסמן, דער קאצקער רבי, פיטרקוב תרח"צ (ביידיש)
  • אליעזר צבי ציגלמן אוהל תורה, ליקוט מאמרותיו, דפוס ראשון לובלין תרס"ט.
  • ישראל יעקב ארטן, אמת ואמונה - קוצק. עריכה מחודשת של שמחה מורגנשטרן, עם ביאורים, מקורות, פרקי תולדותיו והרחבות נוספות, תשפ"א
  • אברהם יהושע השל(ביידיש). תרגום עברי של דניאל רייזר לחלק מפרקי הספר (עם פתח דבר מאת דרור בונדי): קוצק - במאבק למען חיי אמת, הוצאת מגיד
  • מאיר אוריין, סנה בוער בקוצק
  • שמחה רז, כוכב השחר
  • יהודה לייב לוין, ליקוט מאמרותיו, להבות קודש הוצאת מוסד הרי"מ לוין תש"מ.
  • יעקב לוינגר, "אמרות אותנטיות של הרבי מקוצק", תרביץ נה (תשמ"ו), עמ' 109–135
  • הנ"ל, "תורתו של הרבי מקוצק לאור האמרות המיוחסות לו על ידי נכדו, ר' שמואל מסאכאטשוב", שם, שם, עמ' 413–431
  • אברהם פרישמן, ממעונות אריות, ירושלים תשע"ט [דרושה הבהרה]
  • ד"ר יצחק אלפסי, הרבי מקוצק: תולדותיו, תלמידיו ותורתו, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשע"ג
  • ישראל ארליך, המרד הקדוש: לדמותו של רבי מנדלי מקוצק, תל אביב: מורשת, תשמ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע ביוגרפי ומאמרים:

אמרותיו:

קישורים נוספים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י.ל. לוין, "בית קוצק" עמ' ד; "ששים גבורים", פרק ג הערה 3.
  2. ^ כשהבעש"ט היה מבקר בזאסלאב, היה מתאכסן בביתו (שבחי הבעש"ט ומזכרת גדולי אוסטראה אות ס).
  3. ^ שיח שרפי קודש ח"א אות רע. לפי גירסת חתנו בעל ה'אבני נזר' רק בגיל 20 נסע לרבי מלובלין, (מיכאל באחת עמוד לט). בשם נכדו רבי יוסף מקוצק נסע לחוזה מלובלין רק לאחר נישואיו, (ששים גבורים ח"א פרק ג הערה 6)
  4. ^ 'בית קוצק' עמ' יז. אולם לפי גירסא אחרת היה שמו יצחק איזייק רייז ('דער קאצקער רבי', גלקסמאן, עמ' 149
  5. ^ ראו בספר 'פנת יקרת' (ניו יורק תשכ"ח, עמ' 86–89) ובספר 'בית קוצק' (עמ' מ-מה).
  6. ^ מנשה אונגר 'פשיסחא און קוצק' עמודים 202-3
  7. ^ 'מראה הדשא' עמ' קפח הערה 6
  8. ^ 'חידושי מהרא"ך', קונטרס עץ אבות, ווארשא תרנ"ח, יהודא אריה לוין בית קוצק, ירושלים תש"מ
  9. ^ ראו "בית קוצק", ניו יורק - ירושלים, תש"ע, פרק יא עמוד עה ואילך; "הרבי מקוצק", תל אביב, תשי"ט, עמוד סב.
  10. ^ ראו 'קוצק', תל אביב - תרצ"ו
  11. ^ Moris Faierstein, The Friday night incident in Kotsk, History of a legend, Journal of Jewish Studies, 34, 1983, pp. 179-190, באתר Academia.edu
  12. ^ ראו גירסת חסידי קוצק בהם רבי אלעזר מפולטוסק שהיה שם בליל השבת, אמת ואמונה, מהדורת תשפ"א, בני ברק, עמודים ת-תב
  13. ^ David Biale et al., Hasidism: A New History, Princeton University Press, 2018. עמ' 341-345. לפי גירסת חסידי קוצק ומורשת המשפחה דברי החוקרים כלל אינה נכונה, ראו בספר 'אמת ואמונה' (מהדורת תשפ"א)
  14. ^ החוקר צבי רבינוביץ בספרו 'בין פשיסחא ללובלין' (ירושלים תשנ"ז, עמ' 475) והחוקר פרופסור מרצ'ין וודזינסקי בספרו (Hasidism and Politics עמ' 290) מספרים כי גם בשנים אלו נסעו לקוצק 5000 חסידים לקראת ראש השנה, וראו בספר 'מאור הגולה' (יהודה לייב לוין, ירושלים תשע"ו, עמ' תפה)
  15. ^ בית החיים נהרס בימי המלחמה. בשנת תשמ"ה נמצא מקום האהל על ידי רבי יעקב אריה אלתר האדמו"ר מגור, אשר יצק מצבה על מקום האהל ושיחזר את נוסח המצבה (ראו אמת ואמונה, תשפ"א, עמ' תקה).
  16. ^ כך על פי נכדו, רבי שמואל בורנשטיין, "שם משמואל", תרומה תרע"ב, עמ' עו. המשמעות היא: "חסידות ריקנית, התעטפות בטלית של חסידות שאין מאחוריה כלום" ('מראה הדשא' פ"ג עמוד סב). חסידים תרגמו את הביטוי 'רגש ריקם' על אדם הנוהג בשגרה ובלי פנמיות, ('אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א עמוד שמט)
  17. ^ לפי מאיר אוריין כוונת הרי"מ הייתה שמעתה אין מי שישים את דברי התורה בתוך ליבות התלמידים.
  18. ^ במכתב שכתב הרבי מסוקולוב לסופר גליקסמן נכתב 'זקיני הקדוש מקוצק התנגד לכתיבת חידושי תורה', על כן גם סבי (רבי דוד) לא רשם אף דבר תורה אחד.(ששים גבורים פרק ט עמוד מד); ישראל ארטן בהקדמה לספר 'אמת ואמונה'
  19. ^ צילום המכתב בספר "מכתבים ואגרות קודש", באתר HebrewBooks)
  20. ^ הקדמה לספר "אהבת דוד" עמודים ג-יח.
  21. ^ רבי יוסף לוינשטין, שיח שרפי קודש ח"ג אות ה. ראה עוד 'אמת ואמונה' תשפ"א עמוד שצב
  22. ^ ספר, סופר וסיפור, 1978
  23. ^ כך כתב בנו רבי שמחה בונם אלתר מגור במכתב למחבר
  24. ^ שיח שרפי קודש חלק ב אות לט.
  25. ^ רבי אהרן ולדן, שם הגדולים החדש ווארשא תר"מ, עמוד 92.
  26. ^ יהודה אריה ליב לוין, 'בית קוצק' מהדורה מורחבת ירושלים תש"ע
  27. ^ ה'שפת אמת החזיק עצמו כל חייו 'קאצקער חסיד' (חסיד קוצק) (אור זרוע לצדיק חלק ראשון עמוד רמא, ראו עוד 'אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א עמוד תנא)
  28. ^ קוויטל (פתקה) מפורסם שהגיש לאדמו"ר האמרי אמת מגור כשנכנס אליו לראשונה וקיבל את מרותו


תקופת חייו של הרב מנחם מנדל מקוצק על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן