מנחם שיפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחם שיפר (Menahem Max Schiffer; ‏ 24 בספטמבר 1911 - 11 בנובמבר 1997) היה מתמטיקאי ממוצא יהודי-גרמני אשר שימש כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת סטנפורד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפר נולד ב-24 בספטמבר 1911 בברלין שבגרמניה למשפחה יהודית.

הוא סיים את לימודיו בתיכון בשנת 1930 והחל ללמוד באוניברסיטת הומבולדט שבברלין (נקראת גם אוניברסיטת פרידריך וילהלם) באותה השנה, בכוונה להתמחות בפיזיקה. הוא היה תלמידם של הפיזיקאים מקס פון לאואהולטר נרנסט וארווין שרדינגר, ובנוסף למד מתמטיקה מהמתמטיקאים ארהרד שמידט, ישי שור ולודוויג גאורג ביברבך. במהלך לימודיו, החליט שיפר לשנות את מקצוע ההתמחות שלו למתמטיקה.[1]

עקב רדיפתם של הנאצים לאקדמאים יהודיים בגרמניה, נאלץ שיפר לעזוב את ברלין ובשנת 1934 עלה לארץ ישראל. הוא סיים תואר שני באוניברסיטה העברית שבירושלים בשנת 1934. התואר התבסס על מאמר שכתב ופרסם בגרמניה, "משפטים סופיים של תאוריה בלתי משתנה" (Finiteness Theorems of Invariant Theory).[2] בשנת 1938 סיים דוקטורט בהנחיית מיכאל פקטה.[1]

שיפר המשיך לעבוד באוניברסיטה העברית עד שנת 1946, ועבר לארצות הברית בשנה זו כאשר מונה למרצה מחקר באוניברסיטת הרווארד. הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון משנת 1949 עד 1950, אז גם הוזמן לקונגרס הבינלאומי של מתמטיקאים של שנת 1950 שנערך בקיימברידג' (הוא הוזמן שוב בשנת 1958). שיפר חזר לאוניברסיטה העברית בשנת 1950, שם התמנה לפרופסור למתמטיקה.[1] לאחר שנה בישראל, חזר שיפר לארצות הברית בשנת 1951, לאוניברסיטת סטנפורד, שם מונה כפרופסור למתמטיקה ב-1 בספטמבר 1952. הוא כיהן כיושב ראש המחלקה למתמטיקה משנת 1954 עד 1959.[1]

שיפר זכה בהצטיינויות רבות: בשנת 1968 היה נבחר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים[1], ובשנת 1970 הוא הוזמן להיות חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. בשנת 1976 נבחר כאחד ממקבלי פרס הדיקן להוראה בבית הספר למדעי הרוח והחיים שבאוניברסיטת סטנפורד.[2]

במהלך הקריירה שלו כמתמטיקאי, חיבר ופרסם 135 פרסומים, כולל 4 ספרים, ועם כ-40 מחברים שונים.[2]

בשנת 1937 נישא לפניה רבינוביץ' בירושלים. בתם היחידה, דינה סינגר, היא ביולוגית מולקולרית.[2]

שיפר נפטר ב-11 בנובמבר 1997 בקליפורניה שבארצות הברית.

תרומתו למחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של שיפר ניכרה בתחומים רבים במתמטיקה ובפיזיקה. ספריו ומאמריו משמשים כבסיס לתחומים אלו, ומעלים רעיונות ושיטות להתייחסות ולפתרון בעיות.

בשנת 1938 סיים שיפר דוקטורט בנושא ייצוג קונפורמי ופונקציות לא שוויוניות (Conformal Representation and Univalent Functions).[1] התזה של שיפר הציגה את מה שמכונה כיום "וריאציית שיפר" – פיתוח "חשבון הווריאציות" כדי לאפשר יישום של שיטות וריאציה באופן שיטתי לבעיות גאומטריות בניתוח מורכב.[2]

בשנת 1953, פרסם שיפר יחד עם סטפן ברגמן את הספר "פונקציות ליבה ומשוואות דיפרנציאליות אליפטיות בפיזיקה מתמטית" (Kernel functions and elliptic differential equations in mathematical physics). ספר זה מתמקד בתאוריה של בעיות ערך הגבול במשוואות דיפרנציאליות חלקיות, שממלאות תפקיד מרכזי בתחומים שונים של מתמטיקה טהורה ויישומית, פיזיקה תאורטית והנדסה. הוא דן בחלק מן התאוריה מנקודת מבט אחידה ומספק מבוא שיטתי לכל ענף של היישומים שהוא מכיל.[3]

בשנת 1954, פרסם שיפר עם דונלד ספנסר את הספר "פונקציונליות סופית של משטחי רימן" (Functionals of finite Riemann surfaces). ספר זה, המתמקד במשטחי רימן הסופיים, שמבוססים על הרצאותיהם של שיפר וספנסר משנת 1949 עד 1950 באוניברסיטת פרינסטון, הוא ספר בסיסי שבו מוצג מידע על התפתחות התאוריה הקלאסית לאורך קווים היסטוריים, בחינת שיקולים גאומטריים ופיזיים, משפטי הקיום למשטחי רימן סופיים והקשרים בין דיפרנציאליים, וכן בדיקת הפרשי הבינריים, משטחים המוטבעים על משטח נתון, מפעילים אינטגרליים, וריאציות של משטחים והתפקודים שלהן.[4]

בשנת 1965, פרסם שיפר, יחד עם רונלד אדלר ומוריס באזין, פרסם את הספר "הקדמה ליחסות כללית" (Introduction to general relativity). ספר זה מתאר בקצרה את התאוריה.[1]

שיפר כתב על נושאים רבים נוספים בתחום, אך פרסומים אלו הם החשובים ביותר ותרומתם למחקר היא המשמעותית ביותר.

מבחר מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם דונלד ספנסר: תחומי המקדם של פונקציות פשוטות (The coefficient regions of schlicht functions), סטנפורד, 1949
  • עם סטפן ברגמן: פונקציות ליבה ומשוואות דיפרנציאליות אליפטיות בפיזיקה מתמטית (Kernel functions and elliptic differential equations in mathematical physics), אקדמיק פרס, 1953
  • עם דונלד ספנסר: פונקציונליות סופית של משטחי רימן (Functionals of finite Riemann surfaces), פרינסטון, 1954
  • עם רונלד אדלר ומוריס באזין: הקדמה לתורת היחסות הכללית (Introduction to general relativity), מק'גרו היל, 1965
  • עם לאון בוודן: תפקיד המתמטיקה במדע (The role of mathematics in science), האיגוד המתמטי של אמריקה, 1984
  • עם פיטר דורן: פונקציות רובין ועיוות יכולת תחת מיפוי קונפורמי (Robin functions and distortion of capacity under conformal mapping), 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]