חיים אלעזר שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנחת אליעזר)
רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש
לידה 17 בדצמבר 1871
ה' בטבת תרל"ב
סטריז'וב, ממלכת גליציה ולודומריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית
פטירה 12 במאי 1937 (בגיל 65)
ב' בסיוון תרצ"ז
מוקצ'בו, רוס התת-קרפטית, צ'כוסלובקיה
מקום קבורה בית העלמין בקרופיץ עלית
מקום פעילות רותניה הקרפטית
תקופת הפעילות ? – 12 במאי 1937 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו מנחת אלעזר
בת זוג חיה לבית רבינוביץ' (תרמ"ז-תרס"ו)
רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)
אב צבי הירש שפירא
אם אסתר לבית הורוויץ
צאצאים חיה פרימא רבקה רבינוביץ'
אדמו"ר חסידות מונקאטש ה־3
ט"ז בתשרי תרע"ד – סיוון תרצ"ז

הרב חיים אלעזר שפירא (בהונגרית: Spira Lázár, בצ'כית/סלובקית: Lazar Spira;‏ מכונה ה"מנחת אלעזר", על שם ספרו; ה' בטבת ה'תרל"ב, 17 בדצמבר 1871 – ב' בסיוון ה'תרצ"ז, 12 במאי 1937) היה אב"ד מוקצ'בו (מונקאץ') והאדמו"ר השלישי של חסידות מונקאטש. אחד מחשובי הרבנים במזרח-מרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם, שהנהיג קו שמרני ותקיף של התנגדות לציונות, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה סטריז'וב שבממלכת גליציה, שהייתה בימיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו היה רבי צבי הירש שפירא, נינו של רבי צבי אלימלך מדינוב (ה"בני יששכר"). אמו אסתר הייתה בתו של רבי חנינא הורוויץ מאולינוב, נכדו של רבי נפתלי מרופשיץ. הוא היה בנם היחיד ונקרא אלעזר על שם אבי סבו, רבי אלעזר שפירא מלאנצוט. כשחלה בגיל שלוש, נוסף לו השם "חיים", בהוראת רבי חיים הלברשטאם מצאנז, רבו של אביו.

ב-1882 מונה סבו, הרב שלמה שפירא, לאב"ד מוקצ'בו (מונקאץ'), שהייתה אז בשליטת הונגריה, והחל לנהוג בה כאדמו"ר. המשפחה חצתה את הרי הקרפטים והתיישבה בעיר, אך הילד אלעזר נותר קשור למנהגי היהודים במולדתו: ”איני מילדי מדינה זו רק מגאליצען (=גליציה)”, כתב לימים, ”ודעתי באמת כי אין דעתי וטבעי כ"כ כמדינת הגר (=הונגריה)”[1]. באותה שנה, בגיל 10, החל לכתוב בפנקס דברי תורה ששמע מהוריו ורבותיו, וחידושי תורה משל עצמו.

בדצמבר 1886 (ה'תרמ"ז) נישא לחיה חאשא, בת האדמו"ר רבי שרגא יאיר רבינוביץ מביאלוברזיג, שלה היה מאורס מגיל שמונה; החתונה התקיימה בטשביניה שבפולין[2], שאליה עבר לגור ובה למד עם חמיו. בתקופה זו נסע לבירה ורשה ולמד את מלאכת המילה. חמש שנים לאחר הנישואים התברר לו שאשתו לא תוכל ללדת. הוא המתין חמש שנים נוספות, וכשלא נולדו להם ילדים התגרש ממנה. היא חזרה לבית אביה והתחתנה עם האדמו"ר רבי חיים הגר מאנטניא, אך לא האריכה ימים. לאחר מותה תרם והנציח את זכרה בהקמת שכונת "בתי מונקאטש" בירושלים, ובכל שנה היה מציין את יום השנה שלה.

בחשוון ה'תרס"ז (1906), נשא את רחל פרל בת רבי יעקב משה סאפרין מקאמארנא[3], ונולדה להם בת יחידה, חיה פרימא רבקה[4][5].

בכ"א בסיוון ה'תרנ"ג (5 ביוני 1893) נפטר סבו, שהיה רבו הראשון, ואביו נתמנה לאדמו"ר השני ממונקאטש, ולקח אותו לעזר בעבודתו הציבורית. באותה תקופה נסעו הוא ואביו האדמו"ר כל שנה אחרי החגים לשבועיים אצל האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם בשיניאווה. בשנת ה'תרנ"ו העניק לו הרבי משינאווא במתנה כתב יד שהיה ברשותו מסידור "חמדת ישראל" – סידור קבלי של רבי חיים ויטאל, בכתב יד בנו רבי שמואל ויטאל, והורה לו להדפיסו. הוא ערך והדפיס את הסידור בשנת ה'תרס"ה בתוספת מבוא.

ב-1902 התמנה לאב בית הדין במונקאץ' ובטשענדיוף. הנאולוגים בעיר התנגדו למינויו, וב-27 ביוני נסעו לבודפשט וטענו בפני שר החינוך, הברון דה זולאנקמי, שהרב שפירא אינו יודע הונגרית (שליטה בשפה הייתה תנאי הכרחי לקבלת משרה ציבורית[6], ואביו בעצמו הודח זמנית מתפקידו בגללה). הרב סיפק תעודת סיום כראיה לכך שלמד ונבחן בהונגרית בבית-ספר בניטרה, אך היא התבררה כמזויפת[7], והוא נאלץ לעמוד בבחינות חוזרות וקיבל את משרתו שוב רק ב-1904[8].

על כס האדמו"רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שני של חג הסוכות ה'תרע"ד (1913), בערב שבת, נפטר אביו ונקבר בחג, ומיד בשובו מהלוויה בליל שבת החל לנהוג כאדמו"ר בעריכת "שולחן", אמירת תורה וניגונים. כעבור שבועות אחדים, ביום ראשון לפרשת וישלח, נתמנה לרבה הרשמי של הקהילה היהודית בכתב רבנות כתוב וחתום על קלף בידי עסקני הקהילה. בשנת האבל לאביו ערך והוציא לאור ארבעה ספרים מכתבי אביו בתוספת מבוא והערות: "דרכי אמונה", הגדה של פסח עם פירוש "תפארת בנים", "דרכי תשובה" בהלכה, ותיקוני הזוהר עם פירוש, "באר לחי ראי"[9], בקבלה.

במלחמת העולם הראשונה, הייתה מונקאטש קרובה לחזית, ופליטים יהודים רבים הגיעו אליה. הוא עמד בראש מפעל הסיוע לפליטים יהודים שהגיעו מגליציה למונקאטש, ואף איכסן פליטים רבים בחצרו. בליל הסדר תרע"ה (1914), היו הרבה חיילים יהודיים בקרבות והוא דרש בשבחם: "השתא הכא", השנה אנו כאן בזכות אנשי צבא יהודים לאין מספר בסכנת נפשות, אלפים מישראל עתה בשדה הקרב בסכנת נפשות ואין יכולים לערוך שלחן בלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ולשתות הכוסות ולספר ביציאת מצרים, ובזכותם "לשנה הבאה בארעא דישראל [בארץ ישראל]" יצמח צדיק לגאולתן של ישראל, יבוא גואל צדק. ב-1919 סופח האזור לצ'כוסלובקיה שזה עתה קמה, ושמה ההונגרי של העיר, מונקאץ', הומר לשם הצ'כי, מוקצ'בו. ב-1922 ייסד את "ישיבה רבתי דרכי תשובה", שמנתה 280 תלמידים.

הוא לחם נגד אגודת ישראל, הסוציאליזם והציונות. כך, למשל דרש את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים" הכוונה ב'צמא' היא ל"ציוניסטים, מזרחיסטים, אגודיסטים."[10] את הצהרת בלפור כינה "צרת בעל פעור". אביעזר רביצקי ראה בו את אחד מחשובי ההוגים האנטי-ציוניים החרדים, וציין כי תפישתו התאולוגית השפיעה רבות על "המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית", רבי יואל טייטלבוים מסאטמר[11]. בכתב העת "אפריון" הוא תואר כ"הרבי ממונקאטש, זה הגבר אשר נתפרסם שמו בחרמות ובנזיפות".[12]

במקביל למאבקו בציונות הוא תמך בתושבי ארץ ישראל כל עוד הם מקפידים על קיום מצוות. לשם כך הקים "כולל" בשם 'תפארת צבי' שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב החרדי בארץ ישראל, כולל לשכונת בתי מונקאטש בירושלים. באותה שנה נקלע למחלוקת עם האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, על רקע תמיכת האחרון באגודת ישראל, בלימודי חול במתיבתא שהקים בוורשה[13] ובקיום רשת החינוך לבנות בית יעקב. כמו כן, מחה על כך שנפגש עם הרב קוק הציוני. הרבי מגור כתב לו בחזרה כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער", רבי חיים אלעזר עשה כן והשיב כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער". הוא קרא לו לשווא לזנוח את ה"אגודה" ו"בית יעקב", לתמוך בהקמת "לשכת יראים" בפולין ועוד[14]. ב־1922, במקביל להתארגנותה של תנועת אגודת ישראל ומאוחר יותר הכנסייה הגדולה הראשונה שלה, פרסם מכתבים פומביים יחד עם רבנים נוספים נגד התנועה, והאשים אותה בחבירה איטית לציונות ובהסכמה ללימודי חול[15]. בעקבות מכתבים אלו פרסמה אגודת הרבנים בפולין מחאה ציבורית בעיתונות, בה הודיעו כי המתיבתא פועלת על פי הדרכתם והכוונתם[16].

לאחר סיום המלחמה הגיעו למוקצ'בו שני אדמו"רים שנעקרו ממקומות מושבם, רבי יצחק וייס מספינקא ורבי ישכר דב רוקח מבלז. הרב שפירא ניהל מערכות ממושכות נגד שניהם, שהתדרדרו לעיתים תכופות לאלימות קשה ודרשו את התערבות המשטרה בכוחות גדולים[17]. בשבת תשובה ה'תרפ"א (18 בספטמבר 1920) דרש נגד הרבי מבעלז וכינה אותו "סטרא אחרא" ו"שטן בספודיק". לאחר מכן טען בפני השלטון הצ'כוסלובקי כי הוא מרגל קומוניסטי, והצליח לשכנע את הרשויות לגרשו. גופים ציוניים שהתערבו בפרשה הצליחו למנוע את הצעד[18]. הרבי מבעלז עזב את העיר ב-1922, אך המאבק בין שתי החצרות הקצין דווקא לאחר פטירתו ב-1926. שלושה ימים לאחר המוות, בדרשת שבת בבית הכנסת, דיבר סרה במנוח ואמר לשומעיו כי נשמתו לא תמצא מנוחה. בתגובה, הכריזו חסידי בלז על חרם נגדו[19]. בראשית פברואר 1927 התפלגו חסידי בלז בעיר רשמית מהקהילה האורתודוקסית והקימו אחת משלהם;[20] מאחר שהחוק אפשר להכיר רק בקהל אורתודוקסי אחד, הם רשמו את עדתם כנאולוגית[21]. חסידי מונקאטש נאלצו לשכור שומרי ראש קבועים עבור אדמו"רם[22], והוא אף הותקף על ידי המון זועם כשביקר בלבוב[23]. הסכסוך עם ספינקא נפתר בקיץ 1929, כשרבי יצחק אייזיק הסכים לעזוב את מוקצ'בו בתמורה לתשלום של 100,000 קוֹרוּנה ולכך שיותר לו לבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות[24]. רק ב-11 במרץ 1934, לאחר שנים של מאבקים אלימים וחרמות הדדיים, נחתם הסכם פשרה בין חסידות מונקאטש לקהילת בלז במוקצ'בו[21].

הרב שפירא שאף להתנתק משליטת הלשכה האורתודוקסית בברטיסלאבה – יורשתו של הגוף הכלל-הונגרי המקביל שקם ב-1871, שמשרדיו שכנו בבודפשט ושהאזור היה עתה מחוץ לתחום סמכותו – שניהלה את הקהילות בחבל, ולהקים משרד עצמאי לרוס התת-קרפטית תחת שליטתו. כדי לקדם את עניינו כרת ברית פוליטית עם המפלגה האגררית בבחירות הארציות לפרלמנט ב-1925, וסייע להקים סיעת לוויין, "מפלגת האיכרים היהודים", עבורה. לאחר הבחירות סוכלה תוכניתו עקב התנגדותם של רבים מרבני החבל, שהונהגו בידי רבי יוסף צבי דושינסקי ורבי יואל טייטלבוים[25].

ב-1928 היה אחד מהדוחפים להקמת מפלגת לוויין נוספת, "המפלגה הרפובליקנית היהודית", שזכתה להישגים בבחירות המחוזיות. בבחירות הארציות של 1929 היא לא התמודדה באופן עצמאי אלא קראה להצביע למפלגה האגררית. לאחר שהתקבלו התוצאות והסתבר כי הם הכפילו את כוחם ביחס ל-1925, החליטו ראשי האגררים כי השפעתו הייתה שולית וחדלו מתמיכתם בו. הוא הצליח לכונן ברית חדשה עם הסוציאל-דמוקרטים[26], אך ניסיון נוסף מצדו לייסד לשכה נפרדת נכשל לאחר שכנס נציגי קהילות שנערך ב-18 ביוני 1930 לא הגיע לידי הסכמה בנדון. לקראת בחירות 1935 הוא רכש מחדש את אמונם של מנהיגי האגררים. לאחריהן, תמכה הממשלה החדשה במאמציו. ב-27 ביוני 1935 התקיימו הבחירות ללשכה החדשה, שהוחרמו על ידי חלק גדול מהרבנים. מחאות רבות שהוגשו לגבי התנהלותה נענו בהתעלמות הרשויות. לאחר מסע לחצים ממושך, הצליחו קהילות רבות - בהן אוז'הורוד וברהובה - להימנע מלהסתפח לארגון ונותרו בשליטת ברטיסלאבה[27].

בשנת 1930 נסע לארץ ישראל לביקור של שבועיים, כדי לפגוש את הרב המקובל שלמה אליעזר אלפנדרי. הקשר ביניהם נוצר לראשונה ב-1925, בתיווך הרב הירושלמי ישעיה אשר זליג מרגליות, שהיה מקורב לשניהם. האדמו"ר פנה כמה פעמים בבקשה לבקר את הרב אלפנדרי, והמקובל הירושלמי נתרצה לבסוף במרץ 1930. הרבי ממונקאטש מיהר באונייה לארץ ישראל. הרב מרגליות דיווח כי בפעם השנייה שבה נפגשו, זמן קצר לפני ל"ג בעומר, שאלו האדמו"ר "אימתי קאתי מר"? (שאלה שהפנה במקור רבי יהושע בן לוי אל המשיח, ותרגומה: "מתי תבוא, אדוני?") והרב אלפנדרי השיב כי המשיח קרוב אך הרשעים מעכבים את בואו. לאחר הילולת רשב"י, שבוע וחצי לאחר הגעתם ארצה, נפל הרב אלפנדרי למשכב ונפטר.

מודעה שהודפסה בירושלים לקראת ביקור האדמו"ר בעיר

ב-1932 הורשע בהעלמת מס בסכום של 1,000,000 קורונה בגלל אי-דיווח על כספי פדיונות שקיבל, ורשויות המס הצ'כוסלובקיות עיקלו את ספרייתו היקרה ב-17 בספטמבר[28]. חסידיו גייסו תרומות כדי להחזירה לרשותו[29].

ימיו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בי"ז באדר ה'תרצ"ג (15 במרץ 1933) נישאה בתו חיה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ'[30]. חתונת הענק, שעלתה 100,000 קורונה, מומנה על ידי הקהילה[31]. אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית הגיעו להשתתף בה, כמו גם יותר מ-50 אנשי תקשורת. 600 עניים הוזמנו לסעודה[32]. החתונה כולה צולמה בידי חברת פוקס האמריקנית, ששילמה לרב שפירא סכום גדול בתמורה לזכויות. לאחר שהדבר התפרסם, תקפו אותו אויביו על כך שהתיר זאת, והוא התחרט, דרש להשמיד את התשליל ואסר לצפות בסרט. פוקס תבעה אותו בבית המשפט בדרישה לבטל את האיסור או להחזיר את הכסף[33].

ב-30 באפריל 1935, בעת כינוס של מנהיגי חסידויות שמרניים בנובי סונץ', הכריזו הוא, רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב, רבי יקותיאל יהודה מסיגט ואדמו"רים אחרים על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל[34]. באותה שנה נגזרו עליו פעמיים עונשי מאסר בני חמישה-עשר יום; בפעם הראשונה היה זה בגלל החרם שהטיל על הגימנסיה העברית שפעלה במוקצ'בו ועל התומכים בה, ובפעם השנייה הורשע לאחר שכינה במהלך אספת בחירות את המועמד לפרלמנט חיים קוגל "בוגד במדינה"[35].

בדצמבר 1936 חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי, והוא החל להתלונן על כאבים עזים בכתפו השמאלית. ב-20 בחודש נסע לבודפשט לטיפול רפואי; ההגיוגרף דוד כהנא מסר מבלי לפרט כי הרופאים אבחנו "מחלה קשה" וכי הוא טופל בהקרנות ("בעשטראהלונגען")[36]. דבר חוליו התפרסם, ונערכו תפילות המוניות לרפואתו ברחבי העולם. כ-12,000 יהודים תרמו לו יום אחד מחייהם בחודשיו האחרונים[37]. הרב שפירא נפטר בביתו שבמוקצ'בו, ב-12 במאי 1937[38]. הוא נטמן באוהל אדמו"רי מונקאטש בבית הקברות העירוני.

לאחר פטירתו נתמנה חתנו רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' לממשיכו ברבנות ואדמו"רות במונקאטש. בערך בשנת 1979, בעת שממשלת ברית המועצות עמדה להרוס את בית העלמין, יוצאי מונקאטש בארצות הברית יחד עם היהודים המקומיים ארגנו את העברת כמה קברים לכפר קרופיץ עילית (Верхній Коропець) הסמוך.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המדרש מנחת אלעזר בשכונת מאה שערים בירושלים.

כראש ישיבה ואדמו"ר הוא כתב מאמרים ולמעלה מעשרים כרכים בתחומים מגוונים: פירושים, עיונים ודרשות על התורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי; פסקי הלכה (שו"ת); חקר ועיון במנהגי ישראל ונוסח התפילה, ודרושי באגדה וחסידות. הוא הרבה לעסוק במנהגים שונים ובביסוסם ההלכתי, ולא נרתע מלשנות מנהגים או נוסחאות תפילה שונות כאשר לא תאמו להבנתו ההלכתית. בדרשותיו עורר רבות על יראת שמיים, התנגדות לציונות ועל האמונה, הציפייה, התפילה והפעולה למען ביאת המשיח.

  • אות חיים - על הלכות תפילין
  • אות שלום - על הלכות מילה (בהוצאה מאוחרת נדפסו יחד כ"אות חיים ושלום")
  • דברי קודש - לקוט דרשות שנשא
  • סדרת ספרים דברי תורה – חידושים, רמזים, אגדות ואמרות במילי דחסידותא, תשעה כרכים
  • דרכי תשובה - על הלכות מקוואות, (המשך לחיבוריו של אביו על השו"ע)
  • הגהות הירושלמי – פירוש על התלמוד ירושלמי
  • חיים ושלום – פירוש על התורה
  • מאמר אדון כל – ביאור על הפיוט "אל אדון"
  • חמישה מאמרות – כולל חמישה חלקים: מאמר תורת שבת - ענייני השבת בכל פרשיות השבוע, מאמר סמוכים לעד - סיומי מסכתות וביאורים בסדר המסכתות ובשייכות הפתיחה והסיום שבכל מסכת, משיב מפני הכבוד – בתגובה לספר כבוד חכמים, מאמר נוסח התפילה – עיונים, דיוקים ובירורים בנוסחי התפילה השונים, מאמר הלקוטות - ליקוטים בדברי אגדה
  • מאמר מילי דהספידא, מאמר זיכרון צדיקים – מאמרי הספד על צדיקים שנפטרו בדורו
  • שו"ת מנחת אלעזר - חמישה כרכים המאגדים שאלות ותשובות בכל תחומי ההלכה, (שני כרכים נוספים אבדו בימי השואה). על שם ספריו אלו כונה בשם: בעל 'המנחת אלעזר'
  • משמיע ישועה – לחיזוק האמונה בביאתו הקרובה של המשיח. נכתב על ידי תלמידו הרב שלמה צוקר
  • נימוקי אורח חיים – חידושים וביאורים על חלק אורח חיים בשולחן ערוך.
  • עולת תמיד - על מסכת תמיד בתלמוד בבלי
  • שער יששכר - על המועדים. מתוך ספר זה נערכה הגדה של פסח - שער יששכר

כמו כן יצאו לאור הספרים "דרכי חיים ושלום" - מנהגיו בצירוף פסקים שונים שלו וכן הקובץ "זעקת שפירין", משיחותיו אודות האמונה והתפילה לביאת המשיח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, ה'תשמ"ז, עמודים קמ"א-קס"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: שו"ת מנחת אלעזר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיים אלעזר שפירא

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחת אלעזר כרך א', עמ' כ"ו א'.
  2. ^ גוטמאן, עמ' 14.
  3. ^ כי בשמחה תצאו: לקראת נסיעת אדמו"ר שליט"א לעיר מונקאטש. איחוד חסידי מונקאטש, 2001. עמ' 38.
  4. ^ ישראל זאב גוטמאן. חבל הכסף - ספר היוחסין. ברוקלין, ה'תשנ"ב. עמ' 11, 18.
  5. ^ הרבנית ממונקאטש, הצופה, 9 באפריל 1945
  6. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 11 ביולי 1902
  7. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 18 ביולי 1902
  8. ^ יצחק אלפסי (עורך) אנציקלופדיה לחסידות, כרך 1. מוסד הרב קוק, 1986. עמ' תקסח.
  9. ^ ציטוט עמ' השער מהספר תיקוני זהר עם פירוש באר לחי רואי
  10. ^ יצחק אלפסי. ששים צדיקים: מאורות מעולם התורה והחסידות ממזרח וממערב. מכון תלפיות, 1999. עמ' 116.
  11. ^ אביעזר רביצקי. הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל. תל אביב תשנ"ג, עמ' 66.
  12. ^ אפריון, תרפ"ד, עמ' 1223
  13. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926
  14. ^ מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה 149, תשרי תשע"ד.
  15. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
    "צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923
  16. ^ מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922
  17. ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
  18. ^ לפני סערה. המזרחי, 11 במאי 1922. עמ' 5.
  19. ^ חסידי בלז מכריזים חרם על הרבי ממונקאטש, דואר היום, 14 בינואר 1927
  20. ^ Chassidic Feud Leads to Split in Community. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 10 בפברואר 1927.
  21. ^ 1 2 מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז. אתר יד ושם.
  22. ^ אתר למנויים בלבד CZECHS START FIGHT TO COUNTERACT DRYS. הניו יורק טיימס, 5 בפברואר 1928.
  23. ^ Chassidic Rabbi Attacked by Adversaries in Lemberg. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 ביוני 1928.
  24. ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
  25. ^ יהודה שפיגל, יצחק אלפסי. תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית. הוצאה פרטית, 1997. עמ' 113-115.
  26. ^ שפיגל, אלפסי. עמ' 142.
  27. ^ ישעיהו ילינק. הגולה למרגלות הקרפטים. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, 2003. עמ' 147-149.
  28. ^ Order Library of Munkaczer Rebbe Confiscated for Taxes. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 בספטמבר 1932.
  29. ^ 500,000 Kronen Raised to Redeem Rebbe’s Library. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 11 באוקטובר 1932.
  30. ^ ההזמנה לנישואי בתו
  31. ^ "הרב חיים אלעזר שפירא" באתר יוצאי רותניה הקרפטית בישראל.
  32. ^ 600 POOR FED AT WEDDING.; Police Needed at Marriage of Son of "Wonder Rabbi" Spira. הניו יורק טיימס, 16 באפריל 1933 (נדרשת הרשמה).
  33. ^ Chassidic Wedding Sequel in Action with Fox Film Company. יט"א, 7 באפריל 1933.
  34. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  35. ^ מונקאטשער רבי פערמשפט אויף 15 טאג ארעסט, היינט, 5 בדצמבר 1935
  36. ^ דוד כהנא. תולדות רבינו. אור תורה מונקאטש, תשנ"ח. עמ' 115.
  37. ^ אתר למנויים בלבד CHAIM ELAZAR SHAPIRO; ' Wonder Rabbi' Head of Thousands In Jewish Sect. הניו יורק טיימס, 13 במאי 1937.
  38. ^ גוטמאן, עמ' 22.


פרשני התלמוד הירושלמי
המאה ה-16 רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי • רבי שלמה סיריליו
המאה ה-17 רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב
המאה ה-18 רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (הקרבן העדה) • רבי יעקב כהנא • רבי משה מרגלית (הפני משה) • הגאון מווילנה • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים)
המאה ה-19 רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי אברהם אשכנזי (נחמד למראה) • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יוסף שאול הלוי נתנזון • רבי יהושע אייזיק שפירא (נועם ירושלמי) • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב
המאה ה-20 רבי יחיאל בר לב • רבי ישראל חיים דייכס • רבי חיים קניבסקי • רבי יצחק אייזיק קרסילשציקוב • רבי חיים אלעזר שפירא • רבי שאול ליברמן • רבי ישכר תמר • רבי משה פיינשטיין
פירושים אבודים הרמב"ם • רבי יהודה בר יקר • רבי מנחם זמבה
פירושים שלא פורסמו רבי משה זכות
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חיים_אלעזר_שפירא&oldid=37816751"