מנחת קטיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחת גוש קטיף
נתוני השדה
קוד IATA
‏‏
קוד ICAO
‏LLAZ‏
סוג השדה אזרחי, צבאי
תאריך הקמה 1990
תאריך סגירה 2005
עיר סמוכה נוה דקלים
משרת את גוש קטיף
קואורדינטות 31°22′03″N 34°17′41″E / 31.36750°N 34.29472°E / 31.36750; 34.29472
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
13/31 2,625 800 אספלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנחת קטיף (נקרא לעיתים שדה התעופה גוש קטיף) היה מנחת תעופה קטן בגוש קטיף, מיקום השדה היה כ־3 וחצי קילומטרים צפונית לעיר ח'אן יונס, ובצמוד לבסיס אונר"א אשר נמצא בשטח מחנה הפליטים ח'אן יונס וכן היה ממערב למושב העובדים גני טל ובסיס אוגדת עזה של הגוש, המנחת נקרא על שם אזור ההתיישבות הישראלי ברצועה "גוש קטיף".

חברת מע"צ (לימים תקרא חברת נתיבי ישראל) סללה את המנחת ובשיתוף פעולה עם המועצה האזורית חוף עזה אשר השקיעה 1.25 מיליון ש"ח בסלילתו של המסלול ובתכנון חברת מהוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 נחנך בגוש-קטיף מנחת תעופה למטוסים קלים אשר פעל כעשר שנים בעזרתו היה ניתן להגיע לגוש קטיף באמצעות תחבורה אווירית. חברת התעופה נשר תעופה ותיירות הפעילה בשדה קו תעופה בין שדה דב אשר שכן בתל אביב לשדה התעופה בגוש קטיף (טיסה אשר אורכה היה פחות מחצי שעה טיסה). כבר בשנותיו הראשונות להפעלתו סבל המנחת מחוסר פעילות עקב אירועי האינתיפאדה הראשונה. גם כאשר החלה האינתיפאדה השנייה חלה דעיכה בפעילות במנחת.

המנחת נועד לשרת בעיקר את מתארחי מלון נווה דקלים שהחל לפעול מספר שנים ספורות לפני חניכת השדה. כמו המנחת גם בית המלון סבל קשות מאבדן הכנסות בעת האינתיפאדות, והסיבה העיקרית להפעלת והקמת השדה הייתה הסברה כי מתן אפשרות להגעה מהאוויר יעיר מחדש את העניין בבית המלון. סיבה נוספת הייתה כי מספר אנשי עסקים שהבטיחו לראש המועצה צבי הנדל (לימים חבר הכנסת וסגן שרת החינוך, התרבות והספורט) שיקימו מפעלים בגוש-קטיף כאשר נודע להם ניתן שתהיה גישה לאזור בעזרת תחבורה אווירית.

בשלב הראשון פעל הקו באופן סדיר של כפעמיים ביום וכן כשלוש פעמים בשבוע. בית המלון הפעיל הסעות משטח בית המלון אל המנחת ובחזרה בשעת נחיתת המטוסים, והמועצה האזורית חוף עזה הייתה מציבה לפני כל נחיתה במנחת רכב כיבוי אש וכן אמבולנס. בנוסף לכך עוד לפני שעלה הרעיון לנסיגת ישראל מאזור חבל עזה תכננה חברת נשר תעופה ותיירות להקים בית הספר לטיסה במנחת אשר יוכל לשמש את תושבי הנגב המערבי. היה גם רעיון להשתמש במנחת על מנת להטיס תוצרת חקלאית שגדלה בחממות בגוש קטיף לצפון הארץ.

לאחר הריסת נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת, הפך למעשה מסלול הטיסה של השדה להיות מסלול הטיסה השמיש היחיד ברצועת עזה.

עם זאת בסופו של דבר התברר כי מספר הטסים במנחת לא מצדיק החזקת קו טיסה קבוע, דבר זה התווסף לעובדה שככל שהתקדמו התהליכים המדיניים בין ישראל לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו דעכה אף יותר הפעילות המעטה אשר הייתה בשדה. הדבר הגיע עד למצב בו צה"ל אסר לחלוטין באמצע שנות ה־90 על מטוסים לעבור במרחב האווירי של הגוש. בסוף שנות ה־90 הוחלט כי יינתן אישור טיסה בשדה למסוקים בלבד, ובהמשך צומצם האישור למסוקי חיל האוויר. המנחת איבד את תפקידו לחלוטין לקראת פינוי גוש קטיף וביצועה של תוכנית ההתנתקות. המנחת פונה יחד עם שאר התשתיות בגוש קטיף.

השימוש האחרון במנחת היה שנה לפני פינוי הגוש כאשר הוא שימש כחניון למספר רב של אוטובוסים ששימשו מפגינים באחת המחאות נגד ביצועה של התוכנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]