מניעת פשיעה
מניעת פשיעה (באנגלית Crime Prevention) היא שם כולל לסדרה פעולות ואסטרטגיות שמטרתן לצמצם את היקף הפשיעה ואת חומרתה, וכן להפחית את תחושת הפחד מפשיעה בקרב הציבור. בניגוד לאכיפת חוק מסורתית המתמקדת בתגובה לאחר שהעבירה בוצעה (גילוי, תפיסה וענישה), מניעת פשיעה שמה את הדגש על התערבות מוקדמת כדי למנוע את היווצרות הפשע מלכתחילה, או למנוע את הישנותו. הגישה גורסת כי "גרם אחד של מניעה שווה לטון של אכיפה" ומכירה בחשיבות של הערכות כוללת, מוסדרת ומערכתית לטיפול בבעיה.[1] הקרימינולוגיה המודרנית מבחינה בין מספר מודלים ואסטרטגיות עיקריות למניעת פשיעה, המכסות התערבויות ברמות שונות – מהפרט, דרך הקהילה ועד הסביבה הפיזית.[2][3][4]
מודלים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מניעה ראשונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמצום תנאי הבסיס המעודדים עבריינות ואלימות, עוד לפני שהתפתחה נטייה פלילית בקרב הפרט או הקהילה. בדגש טיפול בגורמים החברתיים והכלכליים של הפשיעה המהווים את שורש הסיבות לפשיעה. בין היתר תוך חינוך והעצמה: תוכניות חינוך איכותיות, פעילויות העשרה לנוער בסיכון, ומסגרות תומכות שמספקות הזדמנויות חלופיות לעיסוק בפשיעה (כמו ספורט, אמנות או הכשרה מקצועית). עידוד לתמיכה משפחתית וקהילתית: תוכניות הורות, במרכזים קהילתיים, חיזוק רקמות חברתיות ועידוד מעורבות אזרחית. בנוסף לשיפור תנאים סוציו-אקונומיים: צמצום פערים חברתיים, יצירת מקומות עבודה ושיפור הדיור בשכונות מוחלשות.[5][6]
מניעה משנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התערבות מוקדמת ככל האפשר באוכלוסיות בסיכון גבוה או בקרב פרטים המראים סימנים ראשונים להתנהגות עבריינית או אנטי-חברתית. תוך זיהוי וטיפול ממוקד ב"עבריינים פוטנציאליים" או ב"מוקדי סיכון" גאוגרפיים. לצורכי מניעה קידום תוכניות התערבות לנוער, שיטור ממוקד נקודות חמות תוך הגברת נוכחות המשטרה באזורים בהם קיים ריכוז גבוה של עבירות ושימוש בניתוח נתונים לזיהוי המוקדים. בנוסף מעקב ופיקוח תוך הפעלת מערכות לניטור וניהול סיכונים באוכלוסיות ספציפיות.[5][7]
מניעה שלישונית (Tertiary Prevention)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מניעת חזרתיות של פשיעה (רצידיביזם) בקרב עבריינים מורשעים ומשוחררים בעלי מועדות. בדגש שיקום, טיפול והשתלבות מחדש בקהילה. הפרקטיקות כוללות תוכניות שיקום בכלא כהכשרה מקצועית, טיפול בהתמכרויות וטיפול פסיכולוגי, ליווי לאחר שחרור כסיוע במציאת עבודה, דיור ותמיכה חברתית כדי למנוע חזרה למעגל הפשע וקידום צווי הרחקה או הגבלות שיפוטיות נוספות המתאפשרות לפי חוק.[5][8]
מניעה מצבית/סביבתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גישה מהמודרניות והנפוצות ביותר, ומתמקדת בצמצום ההזדמנויות לביצוע פשע על ידי שינוי הסביבה המיידית של העבריין הפוטנציאלי והסיטואציה, במקום לנסות לשנות את הנטייה העבריינית של הפושע. ההתמקדות היא ב"מקום" ולא ב"עבריין". פרקטיקות מניעה מצבית כוללות חמש קטגוריות עיקריות:[9][10][11]
- הקשיית יעד: הפיכת היעד לקשה יותר לפגיעה. דוגמאות: התקנת מנעולים חזקים, סורגים, דלתות ממוגנות, שימוש בחומרים עמידים לוונדליזם וחריטת מספרי זיהוי על רכוש.
- הגברת סיכוני התפיסה: הגדלת הסיכוי להיתפס. דוגמאות: שיפור תאורה ברחובות, שימוש במצלמות אבטחה, הגברת פיקוח על ידי מאבטחים או מתנדבים ועידוד ערנות שכונתית (כמודל "שכונה בטוחה").
- צמצום אפשרות התגמול מהפשע: הקטנת התועלת הצפויה מהביצוע.
- הפחתת גורמי פרובוקציה: שינוי גורמים סביבתיים המעוררים התנהגות עבריינית (כמו צפיפות יתר או רעש).
- הפחתת התירוצים: הצבת כללים ברורים המנטרלים את התירוץ לביצוע העבירה. דוגמאות: הצבת שילוט ברור על איסורים וקנסות ("אסור להשליך אשפה"), או פיקוח מוגבר על מכירת אלכוהול לקטינים.
CPTED
[עריכת קוד מקור | עריכה]מניעת פשיעה באמצעות עיצוב סביבתי היא תת-גישה בתוך המניעה המצבית. מציעה קווים מנחים, למתכננים אורבנים וקהילתיים, אנשי בנייה, מתכננים ומעצבים ליישם שינויים פיזיים בסביבה הבנויה (כמו פארקים, שכונות, מבנים), כדי לצמצם את הפשיעה ואת הפחד מפניה. העקרונות המרכזיים של CPTED כוללים:[12]
- ניצול טבעי של המרחב: עיצוב המעודד תנועה של אנשים לגיטימיים כמו עוברי אורח, המהווים "עיניים ברחוב".
- בקרה טבעית על הגישה: שימוש במכשולים פיזיים כמו גדרות, שערים או שיחים כדי להגדיר בעלות ולנתב תנועה.
- שיפור נראות ופיקוח: עיצוב הממזער אזורים נסתרים ומאפשר ראות טובה של המרחב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Tilley, Nick. Crime prevention. Willan, 2014.
- ^ Rosenbaum, Dennis P. "Community crime prevention: A review and synthesis of the literature." Justice Quarterly 5.3 (1988): 323-395.
- ^ Brantingham, Paul J., and Frederic L. Faust. "A conceptual model of crime prevention." Crime & delinquency 22.3 (1976): 284-296.
- ^ Tonry, Michael, and David P. Farrington. "Strategic approaches to crime prevention." Crime and justice 19 (1995): 1-20.
- ^ 1 2 3 Visher, Christy A., and David Weisburd. "Identifying what works: Recent trends in crime prevention strategies." Crime, Law and Social Change 28.3 (1997): 223-242.
- ^ Mackey, David A., and Kristine Levan. Crime prevention. Jones & Bartlett Publishers, 2013. P.4,31,39-55
- ^ Mackey, David A., and Kristine Levan. Crime prevention. Jones & Bartlett Publishers, 2013. P.4,32,273-274
- ^ Mackey, David A., and Kristine Levan. Crime prevention. Jones & Bartlett Publishers, 2013. P.4,5,258-257
- ^ Clarke, Ronald V. "Situational crime prevention." Crime and justice 19 (1995): 91-150.
- ^ Mackey, David A., and Kristine Levan. Crime prevention. Jones & Bartlett Publishers, 2013. P.83-82
- ^ Clarke, Ronald V., and Kate Bowers. "Seven misconceptions of situational crime prevention." Handbook of crime prevention and community safety (2017): 109-142.
- ^ Mackey, David A., and Kristine Levan. Crime prevention. Jones & Bartlett Publishers, 2013. P.8-7,19-17
