מני בגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מני בגר
מני בגר.jpg
מני בגר, 2011
לידה 6 במרץ 1953 (בן 65)
איסטנבול, טורקיה
סוגה רוקנרול, רוק, רוק כבד
עיסוק

זמר, מחבר, מלחין, מפיק מוזיקלי, טכנאי ומעצב סאונד

בעל אולפן הקלטות בתל אביב
כלי נגינה גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, פסנתר ומקלדות, מפוחית
חברת תקליטים סי בי אס, הליקון
שיתופי פעולה בולטים גלי עטרי, הילה הררי וכלא שש

מני בגר (נולד ב-6 במרץ 1953 באיסטנבול) הוא זמר רוק ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגר נולד באיסטנבול שבטורקיה, ובגיל 10 עלה לישראל והתגורר עם משפחתו בקריית אתא.[1]. בנעוריו ולאחר שירותו הצבאי היה חבר במספר הרכבי שוליים. בשנת 1976 הצטרף ללהקת גן עדן, והיה חבר בה עד לשנת 1978. הלהקה נהגה לשיר עד להצטרפותו של בגר בשפה האנגלית, ובהשפעתו החלה לשיר גם בעברית[1]. הלהקה הוציאה אלבום אחד, שהורכב כולו משירים שבגר כתב את מילותיהם והלחין גיטריסט הלהקה דני ממן.

לאחר פירוק להקת "גן עדן" השתתף בגר במחזה הרוק "טרמפ למוות". בהופעות המחזה הבחין בו האמרגן אבי פרץ, וקישר בינו לבין מנכ"ל חברת סי בי אס רוני בראון[1]. בהפקתם המוזיקלית של חברי להקת תיסלם יזהר אשדות ויאיר ניצני הוציא בגר שני תקליטי שדרים של שירים שכתב והלחין: "הלילה לבד" ו"אמא יש לי להקה".

בשנת 1980 יצא אלבום הבכורה של בגר, "רוק תל אביב", בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ'. בגר כתב והלחין את רוב שירי האלבום, ובהם להיטים כ"זה היה ביתי", ו"עייף מכדי לקום". השיר "זה היה ביתי" נכתב לפני פינוי ימית, וליווה את התקופה אף שלא נכתב על הפינוי. יעקובוביץ' הלחין שיר אחד עבור האלבום, "איש לא ידוע". האלבום זכה להצלחה, ובגר הוגדר בכלי התקשורת כ"תקוות הרוק הישראלי"[1].

בגר המשיך לעבוד עם יעקובוביץ' גם לאחר האלבום, ובשנת 1981 הקליט בדואט עם גלי עטרי את לחנו של יעקובוביץ' לשירה של רחל שפירא "דואט פרידה", במסגרת אלבומה של עטרי "קח אותי הביתה". השיר זכה להצלחה רבה, ודורג בראש מצעדי הפזמונים (שלושה שבועות בראש ברשת ג'). בשנת 1982 החליטה חברת סי בי אס להחליף את יעקובוביץ' במפיק והמתופף האוסטרלי דז דייר. את השירים שיצר עבור האלבום הקליט בגר בלונדון, הן בעברית והן באנגלית[1].

אלבומו השני של בגר, "עוד מילה לפני שאת הולכת", יצא בסוף שנת 1982. גם אלבום זה הורכ משירים שכתב והלחין בגר, ובהם הלהיטים: "אהבה בוערת", "ללא מילים" "הולך למערב", "רוצה להיות נגן" ו"תני לי סימן". בגר אמנם זכה באותה שנה בפרס כינור דוד ל"זמר השנה", אך האלבום לא שחזר את הצלחת אלבומו הראשון, ואנשי חברת סי בי אס החליטו לגנוז את הגרסה האנגלית לאלבום ולסיים את החוזה של בגר בחברה[1].

באותה שנה השתתף בגר בתפקיד עצמו בסרט "אדון ליאון", שצולם בחיפה. בשנים שלאחר מכן הפיק מספר שירים לזמרים אחרים, במיוחד כהשתתף ב-1983 בהקלטת הסינגל בקולות לשיר "שלוות הלילה" של גן עדן שחזרה לפעילות באותו זמן. בשנת 1984 חזר להקליט שירים כסולן. בשנה זו הקליט שני שירים בהפקתו של יזהר אשדות: "שיר השחרור" ו"אין לי זמן". בהקלטות ניגנו חברי להקת "גן עדן", שהתאחדה שנה קודם לכן. שני השירים נכללו באלבומו השלישי של בגר, "הייתי בגן עדן", שיצא בשנת 1985 בהוצאת חברת הליקון שהקים רוני בראון. הפעם בגר עיבד את שירי האלבום בעצמו. בין שיריו המוכרים כללו את השירים שהקליט בהפקת יזהר אשדות, אך גם השירים: "שיר נולד היום", "הייתי בגן עדן" ו"בוקר של חמסין".

החל משנה זו עיבד בגר והפיק מוזיקלית את כל אלבומיו בנוסף להפקה מוזיקלית לאמנים נוספים, כמו אלבומה של מרגלית אנקורי "מוכרחים לזוז", אלבומה של להקת "הרידנג ג'" "כיוון החילזון", ואלבומה של עדנה גורן, "קולות", אותו בגר גם כתב והלחין. בנוסף הפיק עוד עשרות סינגלים לאמנים שונים.

בשנת 1988 הוציא בגר בהפקה עצמאית את אלבומו הרביעי, "חייל של יום אחד". בין שיריו המוכרים של האלבום היו "המלך הלבן", "כמו זאבים" ו"לב שבור". האלבום כשל מסחרית, ולאחר מכן פרש בגר מן החיים המוזיקליים עד לשנת 1992. במקביל ב-1989 יצא שיר אחר שלו "אש ועשן", שהצליח יחסית.

בשנת 1992 שב להקליט שירים חדשים, והוציא את אלבומו "שנת הדובדבן". האלבום הורכב ברובו משירים שבגר כתב, הלחין ועיבד, ובהם "אבק ברוח", גרסה מחודשת לשירו של אושיק לוי "חוזה לך ברח" ו"רכבת הבוקר".

שלושה חודשים לאחר יציאת האלבום נפצע בגר באופן קשה בתאונת דרכים. תאונה זו קטעה למשך יותר משנה את הקריירה המוזיקלית שלו. לאחר מכן שב בגר לפעילות חלקית וכיום הוא בעליו של אולפן הקלטות במרכז הארץ. בעקבות התאונה כתב בגר את השיר "מעבר לפחד", שנכלל באלבום אוסף משיריו בשם "זה היה ביתי". האלבום יצא בשנת 1993.

בשנת 1994 הוציא בגר אלבום בשם "דרך השירים" ובו גרסאות כיסוי לשירי רוק ישראלים מכל הזמנים.

בשנת 2001 הוציא והפיק עם להקת סטלה מאריס את האלבום "פרשים".

בשנת 2004 הקליט בגר גרסה מחודשת לשיר "זה היה ביתי" עם הילה הררי וההרכב כלא שש, בביצוע שהפך למזוהה עם ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות. בגר הביע את הזדהותו עם המסר בהופעה קצרה בקליפ המצולם של השיר. הגרסה המחודשת נכללה באלבומה של הררי "זה היה ביתי".

בשנת 2006 הוציא בגר אלבום כפול בשם "הכוח לאהוב", ובו ביצועים חדשים לשיריו מכל הזמנים. האלבום כלל גם שני שירים חדשים שיצאו כסינגלים: "שמיים כהים" ודואט עם הילה הררי, "הכוח לאהוב".

בשנת 2009 יצא בגר לסיבוב הופעות בארץ. בהופעות אלו ליוו אותו חברי להקת סטלה מאריס.

בשנת 2012 הקים הרכב חדש איתו הוא מופיע עד היום (2017).

במרוצת 2016 -2017 הוציא שלושה סינגלים חדשים: "מלכות השקר", "צדק מופלא" ו"חזרה לאיסטנבול". אלו שירים מתוך אלבום עתידי בשם "כוכב הקופים", ה-11 במספר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מני הוא אחיו הבכור של הסקסופוניסט אלברט בגר. אחיינו הוא סתיו בגר.

בגר מתגורר ביישוב חריש, נשוי לדליה מלכה-בגר, שחקנית, ואב לארבעה ילדים.

בשנת 2012, עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלע בשלוש השנים הקודמות, פנה למקורות הכנסה נוספים ופתח דוכן למזון מהיר ליד זכרון יעקב.[2]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 - גן עדן - כחבר בלהקת גן עדן
  • 2001 - פרשים - יחד עם סטלה מאריס

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 - רוק תל אביב
  • 1982 - עוד מילה לפני שאת הולכת...
  • 1985 - הייתי בגן עדן
  • 1988 - חייל של יום אחד
  • 1992 - שנת הדובדבן
  • 1993 - זה היה ביתי (אוסף, כולל שיר אחד חדש)
  • 1994 - דרך השירים (אלבום גרסאות כיסוי)
  • 2006 - הכוח לאהוב (אלבום גרסאות כיסוי, כולל 2 שירים חדשים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]