מני בגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מני בגר
מני בגר, 2011
מני בגר, 2011
לידה 6 במרץ 1953 (בן 68)
איסטנבול, טורקיה טורקיהטורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1978–הווה (כ־43 שנים)
עיסוק

זמר, מחבר, מלחין, מפיק מוזיקלי, טכנאי ומעצב סאונד

בעל אולפן הקלטות בתל אביב
סוגה רוקנרול, רוק, רוק כבד
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, פסנתר ומקלדות, מפוחית
חברת תקליטים סי בי אס
הליקון
שיתופי פעולה בולטים גלי עטרי
הילה הררי וכלא שש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מני בגר (נולד ב-6 במרץ 1953 באיסטנבול) הוא זמר רוק ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגר נולד באיסטנבול שבטורקיה, ובגיל 10 עלה לישראל והתגורר עם משפחתו בקריית אתא[1]. בנעוריו ולאחר שירותו הצבאי היה חבר במספר הרכבי שוליים. בשנת 1976 הצטרף ללהקת גן עדן, והיה חבר בה עד לשנת 1978. הלהקה נהגה לשיר עד להצטרפותו של בגר בשפה האנגלית, ובהשפעתו החלה לשיר גם בעברית[1]. הלהקה הוציאה אלבום אחד, שהורכב כולו משירים שבגר כתב את מילותיהם והלחין גיטריסט הלהקה דני ממן. הבמאי אורי ברבש ביים סרט תיעודי אודות הלהקה הנקרא, גם הוא "גן עדן" (1977)[2].

לאחר פירוק להקת "גן עדן" השתתף בגר במחזה הרוק "טרמפ למוות", שכמחצית משיריו כתב והלחין הגיטריסט גרי אקשטיין[3]. בהופעות המחזה הבחין בו האמרגן אבי פרץ, וקישר בינו לבין מנכ"ל חברת סי בי אס רוני בראון[1]. בהפקתם המוזיקלית של חברי להקת תיסלם: יזהר אשדות, ויאיר ניצני הוציא בגר שני תקליטי שדרים עם שירים שכתב והלחין: "הלילה לבד" ו"אמא יש לי להקה".

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1981 יצא אלבום הבכורה של בגר, "רוק תל אביב", בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ'[4]. בגר כתב והלחין את רוב שירי האלבום, ובהם להיטים כ"זה היה ביתי", ו"עייף מכדי לקום". השיר "זה היה ביתי" נכתב לפני פינוי ימית, וליווה את התקופה אף שלא נכתב על הפינוי, אלא על געגועיו של בגר לארץ בעת שהיה בטיול תרמילאים באירופה. יעקובוביץ' הלחין שיר אחד באלבום - "איש לא ידוע". האלבום זכה להצלחה, ובגר הוגדר בכלי התקשורת כ"תקוות הרוק הישראלי"[1].

בגר המשיך לעבוד עם יעקובוביץ' גם לאחר האלבום, ובשנת 1981 הקליט בדואט עם גלי עטרי את לחנו של יעקובוביץ' לשירה של רחל שפירא "דואט פרידה", במסגרת אלבומה של עטרי "קח אותי הביתה". השיר שיצא לרדיו בסוף 1981 זכה להצלחה רבה, ודורג במקום השישי במצעד הפזמונים השנתי תשמ"ב (1982) של רשת ג'.

בשנת 1982 החליטה חברת סי בי אס להחליף את יעקובוביץ' במפיק והמתופף האוסטרלי דז דייר. את השירים שיצר עבור האלבום הקליט בגר בלונדון, הן בעברית והן באנגלית[1]. אלבומו השני של בגר, "עוד מילה לפני שאת הולכת", יצא בסוף שנת 1982[5]. גם אלבום זה הורכב משירים שכתב והלחין בגר, ובהם הלהיטים: "אהבה בוערת", "ללא מילים" "הולך למערב", "רוצה להיות נגן" ו"תני לי סימן". בגר אמנם זכה באותה שנה בפרס כינור דוד ל"זמר השנה", אך האלבום לא הצליח לשחזר את הצלחת אלבומו הראשון, ואנשי חברת סי בי אס החליטו לגנוז את הגרסה האנגלית לאלבום ולסיים את החוזה של בגר בחברה[1]. בדצמבר אותה שנה השתתף לראשונה בפסטיגל עם השיר "הארנבת והצב", שכתב והלחין, לעיבוד של רוני וייס. עוד באותה שנה השתתף בגר בתפקיד עצמו בסרט "אדון ליאון", שצולם בחיפה.

ב-1983 השתתף בקולות בהקלטת השיר "שלוות הלילה" של להקת "גן עדן" שחזרה לפעילות באותו זמן. בדצמבר אותה שנה השתתף בפעם השנייה ברציפות בפסטיגל עם השיר "כל המלאכים", שכתב והלחין, לעיבוד של רוני וייס.

בשנת 1984 חזר להקליט שירים כסולן. בשנה זו הקליט שני שירים בהפקתו של יזהר אשדות: "אין לי זמן" (שהפתיח שלו שימש מאוחר יותר גם כאות הפתיחה של התוכנית "הכה את התקליטיה" ברשת ג') ו"שיר השחרור" (שכה להצלחה, ודורג במקום ה-26 במצעד הפזמונים השנתי תשמ"ד של רשת ג'), שיר מחאה שכל את השורות "אתמול נפל קורבן נוסף היה זה במוסך, הממשלה החליטה לבנון בעוד שנה, ומחלקים בתים חינם, לאלו שרוצים חיים קלים גם בשטחים". בהקלטות ניגנו חברי להקת "גן עדן", שהתאחדה שנה קודם לכן. שני השירים נכללו באלבומו השלישי של בגר, "הייתי בגן עדן", שיצא בסוף 1985 בחברת התקליטים החדשה הליקון שהקים רוני בראון. הפעם בגר עיבד את שירי האלבום בעצמו. נוסף על 2 השירים שהקליט בהפקת יזהר אשדות, בלטו בו גם: "שיר נולד היום", "הייתי בגן עדן", ו"בוקר של חמסין" (בו ניגן אחיו הבכור, אלברט, בחליל)[6]. ב-1984 גם שר קולות רקע, עיבד והפיק מוזיקלית את האלבום "מוכרחים לזוז" של מרגלית אנקורי. הוא גם הלחין את השיר "אדמה" שהופיע באלבום. את כל שאר השירים כתבה והלחינה אנקורי[7].

החל משנה זו עיבד בגר והפיק מוזיקלית את כל אלבומיו בנוסף להפקה מוזיקלית לאמנים נוספים, כמו אלבומה של מרגלית אנקורי "מוכרחים לזוז", אלבומה של להקת "הרדינג ג'" "כיוון החילזון" מ-1995, ואלבומה של עדנה גורן, "קולות" מ-1997, אותו בגר גם כתב והלחין. בנוסף הפיק וגם הלחין עוד עשרות סינגלים לאמנים שונים.

ב-1987 הלחין את המוזיקה לסרטו של זאב רווח - "המובטל בטיטו", שיצא לאקרנים בקיץ אותה שנה.

בשנת 1988 הוציא בגר בהפקה ומימון עצמאי, ובהפצה של חברת "הד ארצי" את אלבומו הרביעי, "חייל של יום אחד"[8]. בין שיריו המוכרים של האלבום היו "המלך הלבן", "כמו זאבים", "לב שבור", דואט עם יצחק קלפטר - "תבכי ילדה תבכי", "זמן של אהבה", וחידוש לשיר "יהיה טוב", של דויד ברוזה[9].

בשנת 1989 הוציא את השיר "אש ועשן" ויצא לסיבוב הופעות לקידום התקליט "חייל של יום אחד"[10].

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 השתתף בקולות רקע באלבומה של מרגלית צנעני, "חומות חימר" והשתתף בהקלטת גרסה חדשה לשיר של עוזי פוקס "חברים" (במקור נקרא "Friends" והושר באנגלית)[11].

בשנת 1992 שב להקליט שירים חדשים, והוציא את אלבומו "שנת הדובדבן" בחברת התקליטים של האחים "בן מוש" (שהתמחתה במוזיקה מזרחית)[12]. האלבום הורכב ברובו משירים שבגר כתב, הלחין ועיבד, ובהם "אבק ברוח", "לאן עכשיו", "רכבת הבוקר" וגרסה מחודשת לשירו של אושיק לוי "חוזה לך ברח".

במרץ 1993 נפצע בגר באופן קשה בתאונת דרכים כשמשאית התנגשה ברכבו חזיתית. באותה עת עבד לפרנסתו כנהג הסעות[13]. תאונה זו קטעה למשך יותר משנה את הקריירה המוזיקלית שלו. לאחר מכן שב בגר לפעילות חלקית. בעקבות התאונה כתב בגר את השיר "מעבר לפחד", שנכלל באלבום אוסף משיריו בשם "זה היה ביתי", שיצא באותה שנה בחברת אן.אם.סי, בפורמט של תקליטור[14].

בשנת 1994 הוציא בגר אלבום בשם "דרך השירים" ובו גרסאות כיסוי לשירי רוק ישראלים מכל הזמנים, בהם "ערב של יום בהיר" (מקור: אפרים שמיר), "קפה אצל ברטה" (מקור: יגאל בשן והנשמות הטהורות) ו"אינך יכולה" (מקור: החלונות הגבוהים).

בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הוציא והפיק עם להקת סטלה מאריס את האלבום "פרשים", מתוכו בלטו השירים: "רחובות ופנסים" ו"גלוי וחיוור".

בשנת 2004 הקליט בגר גרסה מחודשת לשיר "זה היה ביתי" עם הילה הררי וההרכב כלא שש, בביצוע שהפך למזוהה עם ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות. בגר הביע את הזדהותו עם המסר בהופעה קצרה בקליפ המצולם של השיר. הגרסה המחודשת נכללה באלבומה של הררי "זה היה ביתי".

בשנת 2006 הוציא בגר אלבום כפול בשם "הכוח לאהוב", ובו ביצועים חדשים לשיריו מכל הזמנים. האלבום כלל גם שני שירים חדשים שיצאו כסינגלים: "שמיים כהים" ודואט עם הילה הררי, "הכוח לאהוב".

בשנת 2009 יצא בגר לסיבוב הופעות בארץ. בהופעות אלו ליוו אותו חברי להקת סטלה מאריס, והוציא את הסינגל "בייבי דול"[15].

בינואר 2016 הוציא את שיר המחאה "מלכות השקר". במרץ 2016 הוציא את "צדק מופלא", שנכתב בעקבות המחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011, ואת "חזרה לאיסטנבול", שנכתב בהשראת טיול שורשים שערך עם אמו, בעיר הולדתו איסטנבול. אלו שירים מתוך אלבום עתידי בשם "כוכב הקופים", ה-11 במספר.

ביוני 2018, הוציא את שיר "המכתב", על חייל המנבא את מותו בקרב[16]. בינואר 2019, הוציא את "גבריאל", לזכרו של הזמר גבי שושן, ששם קץ לחייו. את מילות השיר כתב עובדיה חממה, והלחין אוהב חממה. ביוני 2019, הוציא את השיר "מה שיש בי". בקיץ 2019, הוציא בגר את האלבום " כוכב הקופים", בו קובצו חלק מהשירים שהוציא כבר כסינגלים ושירים חדשים נוספים שכתב[17].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מני הוא אחיו הבכור של הסקסופוניסט אלברט בגר. אחיינו הוא היוצר והמפיק המוזיקלי סתיו בגר.

בגר מתגורר ביישוב חריש, נשוי לדליה מלכה-בגר, שחקנית, ואב לארבעה ילדים.

בשנים 2012–2018, עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלע בשלוש השנים הקודמות, פנה למקורות הכנסה נוספים והפעיל דוכן למזון מהיר ליד זכרון יעקב[18].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 - גן עדן - כחבר בלהקת גן עדן
  • 2001 - פרשים - יחד עם סטלה מאריס

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 - רוק תל אביב
  • 1982 - עוד מילה לפני שאת הולכת...
  • 1985 - הייתי בגן עדן
  • 1988 - חייל של יום אחד
  • 1992 - שנת הדובדבן
  • 1993 - זה היה ביתי (אוסף, כולל שיר אחד חדש)
  • 1994 - דרך השירים (אלבום גרסאות כיסוי)
  • 2006 - הכוח לאהוב (אלבום גרסאות כיסוי, כולל 2 שירים חדשים)
  • 2019 - כוכב הקופים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 ביוגרפיה של בגר באתר MOOMA
  2. ^ בן שלואלבומה של להקת הרוק הנשכחת "גן עדן" חושף את סיפורם של צעירי ישראל השנייה בשנות ה-70, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2015
  3. ^ סמדר שיר, מגן עדן לטרמפ למוות, מעריב, 19 ביולי 1979
    יואב קוטנר, רוק בצל המוות, מעריב, 25 באוקטובר 1979
  4. ^ יעקב בר-און, מני בגר: "לעולם לא מאוחר לרוקנ'רול", דבר, 10 באוגוסט 1981
  5. ^ יוסי חרסונסקי, עם הפנים ליצוא, מעריב, 13 בינואר 1983
  6. ^ שרון מולדבי, לא ישברו את מני בגר, חדשות, 8 בדצמבר 1985
  7. ^ איציק יושע, זה לא עושה לה שקט, חדשות, 13 בספטמבר 1984
  8. ^ רונן טל, משמרת מחאה, חדשות, 24 בנובמבר 1988
  9. ^ ביקורות:
    דני אמיר, תקליטים חדשים - מני בגר - "חייל של יום אחד", חדשות, 1 בדצמבר 1988
    בועז כהן, יהיה טוב - "חייל של יום אחד" - מני בגר (הד ארצי), כותרת ראשית, 30 בנובמבר 1988
  10. ^ דלית עופר, מתייאש לאט, חדשות, 5 במאי 1989
  11. ^ רותי הדר, קאמבק בדרכם שלהם, חדשות, 22 באפריל 1990
  12. ^ מני בגר מסיים בימים אלה את הקלטת אריך הנגן החמישי שלו, "אבק ברוח", חדשות, 21 ביוני 1992
  13. ^ מאיר תורג'מן, מני בגר נפצע בתאונה, חדשות, 10 במרץ 1993
  14. ^ גל אוחובסקי, קבלו בבקשה את אדון חרדון, חדשות, 24 בספטמבר 1993
  15. ^ טל פרי, ‏מני בגר מתלבש על בייבי דול, באתר ‏מאקו‏‏, ‏24 ביוני 2009‏
  16. ^ איתמר זהר, למני בגר יש שיר חדש. אז איך לא שמעתם עליו?, באתר הארץ, 3 ביוני 2018
  17. ^ תימורה לסינגר, ‏בין אופטימיות לאימה: מני בגר סוף-סוף הוציא אלבום חדש, והאש שבו נוגעת, בוערת על לחניו היפים, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2019
  18. ^ יהב דולב, מחיר היצירה החופשית: דוכן הנקניקיות של מני בגר, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 באפריל 2012